התנסות מוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות בניו יורק 2017

ברכות למורה הנכבד! ברכות למתרגלים העמיתים!

אני תלמידה ותיקה המתגוררת בצפון מדינת ניו יורק. קיבלתי את הפא לפני 17 שנה, בשנת 2000. מראשית דרכי בטיפוח, הטיפוח האישי שלי השתלב עם טיפוח של תקופת תיקון הפא. באותה העת הרדיפה היתה חמורה מאוד.

אף על פי שלא בדיוק הבנתי מה משמעות הפא או טיפוח בתקופת תיקון הפא, הצטרפתי לפעילויות רבות של המתרגלים הוותיקים. לדוגמה, נסעתי לז׳נבה במהלך ההתכנסות של הוועידה לזכויות האדם, השתתפתי מדי שבוע בניו יורק במצגות שחשפו את העינויים בסין ושלחתי מחשבות נכונות מול הקונסוליה הסינית.

ב-2004 התחלתי להבהיר את האמת לפקידי ממשל אמריקאים, פעילות שאני ממשיכה לעשות גם היום. ב-2008 הצטרפתי לתזמורת הארץ השמימית הצועדת והשתתפתי בצעדות רבות.

השנה נערכו באזורנו 2 הצגות של מופע ה״Shen Yun״. כמתאמת הפרויקט הייתי נתונה ללחץ רב ולמבחני שין שינג רבים. הייתי רוצה לשתף אתכם בכמה מההתנסויות האלה.

קבלת הפא

בשנת 2000 הסעתי את בעלי (שבדיוק קיבל את הפא) לוועידת הפא לשיתוף התנסויות בניו יורק. הייתי בת מזל שכן יכולתי לשמוע שיתופים רבים של מטפחים.

לפני כן, שברתי את רגל שמאל בתאונה. הרופא אמר לי שתידרש לפחות חצי שנה עד שרגלי תחלים ותחזור לקדמותה. אחרי הוועידה רגלי החלימה כבדרך נס ואף נעשתה חזקה יותר.

כמה מתרגלים אמרו לי שהמורה מטפל בי. התרגשתי מאד והחלטתי להצטרף לדרך הטיפוח ולסייע למאסטר בתיקון הפא.

טיפוח בתזמורת הארץ השמימית הצועדת

מאז שהתחלתי לטפח השתתפתי בפרויקטים שונים להבהרת האמת. אבל אז עוד לא הבנתי כל-כך שהטיפוח האישי שלי משובץ בתוך עבודתי בפרויקטים האלה.

מאחר שהתמקדתי יתר על המידה בעשיית הדברים עצמה בשעה שהתעלמתי מהטיפוח האישי שלי, הדברים שעשיתי היו קדושים פחות. כשלא התבוננתי פנימה במהלך מבחן כדי להשתפר בהתאם לפא, הדברים הלכו ונעשו קשים יותר.

בפברואר 2006 המאסטר אמר:

"באותו יום במהלך המצעד בצ'יינה טאון אין-ספור האלוהויות בכל ממד של הרקיעים – האלוהויות מילאו את השמים – היכו בתופים צבאיים. וחיילים וגנרלים שמימיים רבים עד מאוד הסתערו קדימה. והאנרגיה שנפלטה כשתלמידי הדאפא ניגנו בכלי הנשיפה הייתה חזקה מאוד. ראיתם בסרטים איך גלי ההדף הנוצרים מפיצוץ של פצצת אטום הם עצומים, נכון? ובכן, [האנרגיה שנפלטה] הייתה אפילו חזקה יותר מזה (מחיאות כפיים). זה משום שמרכיבי האנרגיה שנפלטו על ידי תלמידי הדאפא היו גדולים יותר מאטומים, והחלקיקים בכל רמה שלה היו כולם חזקים מאוד. במילים אחרות, באותו הזמן, בכל פעם שהצליל הגיע, אזור גדול כוסה באור בהיר." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס" 2006)

כששמעתי את זה לבי פעם בשמחה, וידעתי שאני רוצה להצטרף לפעילות הזאת.

כשלמדתי בביה״ס היסודי בטייוואן, הובלתי את תזמורת ביה״ס במשך שש שנים. אז כמובן שחשבתי שיש לי ידע מסוים במוסיקה. ב-2008 הייתי בת מזל להצטרף לתזמורת הארץ השמימית הצועדת כדי לסייע למאסטר באמצעות כישוריי.

הייתי גם מודעת לעובדה ששנים רבות חלפו מאז שניגנתי בכלי נגינה כלשהו. עשיתי מאמץ להגיע לכל חזרה כדי לעמוד בדרישות של התזמורת שדרשו אימון רב. מדי שבוע נסעתי חמש שעות כדי להשתתף בחזרות, מלבד בעת סופות שלגים. ניגנתי כל שיר בכל לבי בידיעה שכל תו שאני מנגנת מציל אנשים.

בתקופה מסוימת החזרות וההשתתפות בצעדות הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי. לפעמים חשתי עייפות אולם בדרך כלל הוצפתי ברגשות שמחה ובתחושה של הגשמה עצמית. ב-2012 ארעה תקרית שאילצה אותי לבחון אם אני יכולה ללא תנאי להתבונן פנימה לתוכי.

אחרי החזרה לקראת הצעדה של ה-4 ביולי בוושינגטון, המנצח נתן את רשימת המשתתפים. שמי לא הופיע ברשימה. היעדר שמי מהרשימה היכה בי כמו ברק ביום בהיר. איש לא הסביר לי למה ומדוע. לא הצלחתי להתמודד עם ההחלטה.

עלו בי מחשבות כעס. האם זה בגלל גילי המתקדם? או האם אינני טובה מספיק? חשבתי בלבי: ״רבים מנגנים גרוע ממני״. המחשבות והמושגים האנושיים שלי התרוצצו במוחי. הנושא עלה שוב ושוב בראשי וניקר במוחי ללא הרף.

לא הצלחתי לעבור את המבחן הזה במשך מספר שנים. מאוחר יותר ככל שלמדתי את הפא, הבנתי שתגובתי היתה תוצאה של החינוך שקיבלתי בילדותי. גדלתי במשפחה אמידה.

הוריי היו קפדניים איתי, הם אמרו לי להתמיד ולהיות בעלת כוח סבל. הקשבתי להוראותיהם ואכן עברתי בלי כל קושי מבי״ס היסודי ועד לקולג׳. בעת קונפליקטים עצרתי בלשוני והבלגתי בעיניים דומעות, היה זה כוח סבל של אדם רגיל.

אבל ידעתי שהיכולת של מטפח לסבול צריכה להיות שונה מהבלגה של אדם רגיל. אם לא אצליח לעשות פריצת דרך בטיפוח לעולם לא אוכל לעבור את המבחן הזה.

המאסטר אמר ("ג'ואן פאלון"):

אבל בדרך כלל כשמתהווה קונפליקט, אם זה לא מפריע לו בלב זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר.”

המאסטר אמר גם ("יסודות להתקדמות במרץ", "מהי סובלנות (רן)?"):

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג. לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח."

כל אותה עת לא חדלתי ללמוד את הפא עד שיום אחד עשיתי סוף-סוף פריצת דרך. המאסטר אומר לנו להתחשב תחילה באחרים בכל דבר שנעשה. אם מישהו אחר היה במצבי [לא נבחר למצעד] ייתכן שהוא היה מרגיש אפילו יותר אומללות ממני. אז מוטב שאני אשא את המשא הזה. עם המחשבה הזאת הרגשתי פתאום תחושת רווחה ועברתי את המבחן עד מהרה.

במחשבה לאחור על כל התהליך, הבנתי שהסיבה שזה לקח זמן רב היא שמלכתחילה לא הצלחתי להסתכל על הדברים מנקודת המבט של הפא. לפיכך ניסיתי לפתור את המצב עם מושגים אנושיים, שכמובן אינם מתקרבים אפילו ליעילות הרצויה.

הבהרת האמת בקרב פקידי ממשל

אולבני היא בירת מדינת ניו יורק. יש בה 150 אנשי פרלמנט ו-62 סנטורים. אחרי הלינץ׳, שביצעו מרגלים של המפלגה הקומוניסטית הסינית בעיתונאי של עיתון ה״אפוק טיימס״ ב-2004, התחלתי לחלק את העיתון לנבחרי ציבור. תוך כדי הבהרת האמת התיידדתי עם כמה מהם. חלקם שיבחו את הדאפא בציבור. יש סיפורים רבים נוגעים ללב. מובן, שכל אותה עת הייתי צריכה להתקדם גם בטיפוח.

לפני שחילקתי עיתונים מעולם לא ביקרתי בבית הנבחרים. בפעם הראשונה כשביקרתי שם איבדתי את דרכי. מטפח שעבד בבניין ליווה אותי והראה לי את המשרדים כמה פעמים, אבל עדיין לא יכולתי למצוא את דרכי.

כל פעם הייתי צריכה לעבור את הבדיקות הבטחוניות עם עגלה קטנה וחבילת עיתונים. פעם השומר שאל אותי למעשיי ואם יש לי אישור. עניתי לו שאני מתנדבת. כל מה שידעתי היה רק לחלק עיתונים לכל המשרדים. לא היה לי מושג לגבי ההיתר שהוא ביקש ממני.

שאלתי אותו אם הוא קרא כבר את ה״אפוק טיימס״. הוא השיב שמעולם לא שמע על כך. נתתי לו עיתון והתחלתי לספר לו על ה״אפוק טיימס״.

אחרי ששוחחנו הוא אמר לי בחיוך ״בבקשה את יכולה לעבור״.

בבניין הראשון יש תשע קומות, ירדתי מהקומה העליונה עד לקומה התחתונה וחילקתי עיתונים בכל משרד. בהתחלה נתקלתי במבטים קרים ובסימני שאלה. הרגשתי קצת עצובה.

״אני עושה כל שביכולתי לחלק לכם עיתונים בחינם, כדי שתדעו את האמת ועדיין אתם תוהים מה אני עושה״, חשבתי בלבי.

הזכרתי לעצמי שאני תלמידת דאפא: ״אני כאן כדי לאפשר לאנשים לדעת את האמת. המאסטר מתבונן ומטפל בכל דבר. אין עליי לפחד״.

יותר מאוחר כשביקרתי במשרדיהם, הצגתי תחילה את עצמי ואחר כך את ה״אפוק טיימס״. הבנתי שכדי שאנשים יתנו בי אמון ויאהבו את העיתון אינני יכולה להסתפק במסירת העיתון, אלא שעליי גם לספר להם את תוכנו ואת האמת על הדאפא.

בכל פעם שהעיתון מתפרסם אני קוראת את הדף הראשי וחושבת איך להבהיר את האמת עם הסיפורים שיש בו. אני שואלת את הפקידים במשרדים אם הם שמעו מה קרה בסין. כשהם משיבים בשלילה אני מנצלת את ההזדמנות כדי להבהיר להם את האמת.

רבים מהם הם עוזרים פרלמנטרים, או סטאז׳רים שלומדים מדעי המדינה באוניברסיטה. לאחר שהם מתוודעים לעובדות האמיתיות הם מביעים הזדהות.

אט אט הבנתי שהסיפורים שבעמוד הראשי אינם מספיקים להבהרת האמת. בעזרת מטפח נוסף הכנתי חוברת סיפורים שהבהירו את האמת באופן שיטתי יותר. התוצאה הייתה טובה יותר. כמה פקידים ממשלה התרגשו מהחוברת שהכנו ושאלו בדמעות כיצד יוכלו לעזור.

מדי יום דיברתי עם נבחרי הציבור ועם העוזרים שלהם, עם אנשי צוות, אנשי ביטחון, עם אנשים שביקרו במקום ועובדים נוספים של הממשל. הבהרתי את האמת לכל מי שנקרה על דרכי. מדי שנתיים מתחלפים הנבחרים. ניצלתי כל הזדמנות כדי לדבר גם עם הנבחרים החדשים.

מלבד לחלק להם עיתונים, השתתפתי גם בחלק מהאירועים שלהם, כמו גיוס כספים. אחרי שהם מציעים לנו עזרה אני נוהגת לשלוח להם כרטיסי תודה ובחגים כרטיסי ברכה.

עם הזמן הצלחתי להפוך את המבטים הקרים ושווי-הנפש למבטי ידידות. לפעמים אני נכנסת למשרד בדיוק כשהם עורכים מסיבת יום הולדת או מסיבת פרישה. הם מזמינים אותי להיכנס ולאכול יחד איתם כאילו אני חלק מהם.

פעם סיפרתי לאחת העוזרות הפרלמנטריות על מאמר שפורסם בדף הראשי של ה״אפוק טיימס״. היא קראה את הכתבה עד תומה ואז גזרה את הכתבה. היא לקחה אותי למשרדו של חבר הפרלמנט שעבורו עבדה והדביקה את גזיר העיתון לכיסא שלו. הופתעתי מאוד. היא אמרה לי שהדרך היחידה להבטיח שיראה את הכתבה היא להדביק אותה לכיסאו.

פעם אחרת כשפרצה תקרית, הלכתי בלווית מתרגל נוסף למשרדו של אותו נבחר ציבור, מבלי לקבוע פגישה. הוא אמר לנו שיש לו רק חמש דקות, שכן הוא בדרך לפגישה חשובה, אולם השיחה שלנו ארכה כשעה. בשנה שעברה והשנה הוא העלה הצעה לתת הצהרה לכבוד יום הפאלון דאפא.

בפעם אחרת היתה זו עוזרת של סנטור שסייעה לנו. כשהיא שמעה על הרדיפה היא היתה אוהדת למדי. היא יצאה לשייט עם צוות של 20 איש לאירופה ובילתה מצוין. אבל כשהקבוצה דיברה על נסיעה לסין היא סרבה וסיפרה לחבריה את כל מה שסיפרתי לה על הדאפא. לבסוף חבריה החליטו שלא לנסוע לסין. באותה שנה הסנטור שעבורו עבדה העלה על סדר היום הצעה להנצחת יום הפאלון דאפא.

מאז 2006 ועד היום, קיבלנו מדי שנה בין 20 ל-70 הצהרות מפקידי הממשלה של מדינת ניו יורק. אני מודה שלפעמים ההחזקה שלי לנחת רוח עולה, אך אני מיד מבינה זאת.

המאסטר אמר:

"הטיפוח תלוי באדם עצמו – הגונג תלוי במאסטר". ("ג'ואן פאלון")

כל מה שעשיתי היה לעשות את חובתי בבטחה ונאמנה, ואילו המאסטר הוא זה שעשה את העבודה האמיתית.

תיאום וקידום מופע ה"שן יון"

השנה היו שתי הצגות של מופע ה-"שן יון" באזורנו. תחילה שמחתי מאוד, כיוון שידעתי שנוכל להציל ישויות חיות רבות יותר, אולם בה בעת הרגשתי לחץ רב, מכיוון שאין לנו מתרגלים רבים או ניסיון מספיק בקידום המופע.

היכולות והכישורים שלי לא היו מתאימים, ולא ידעתי אם אוכל לעמוד במשימה של תיאום המתרגלים המקומיים. גם לא הייתי בטוחה אם רמת הטיפוח שלנו עומדת בדרישות. האם נוכל למכור את כל הכרטיסים? וכך עם המחשבות הטורדניות האלה, לבי עלה וירד עם מכירת הכרטיסים.

אבל דבר אחד היה לי ברור: כל עוד ניתן את לבנו למאמץ ונאמין בפא ובמאסטר, נוכל להצליח.

אני הולכת בדרך הטיפוח כבר 17 שנה תחת השגחתו החומלת של המאסטר, עם המאסטר והפא בלבי. דבר לא יעצור בעדי מלטפח את עצמי ומלסייע למאסטר בתיקון הפא. אהיה רק נחושה יותר ויותר.

תודה למורה! תודה לעמיתיי לטיפוח!