כל היצורים החיים מקורם בשמים, וכך גם הכללים עבור החברה האנושית הרגילה. לכן אמונה בעקרונות השמימיים חשובה לבני העם הסיני. הם חיים לפי העקרונות האלה. כאשר נוהגים על-פי העקרונות האלה, שלום יבוא על הארץ ובני אדם יחיו בהרמוניה. כשמזלזלים בעקרונות השמימיים יהיו בצורות, שיטפונות ואסונות טבע אחרים, ויהיה קשה לבני אדם למצוא את מחייתם. יש דוגמאות מתועדות רבות מן העבר בנוגע לעיקרון הזה. בהמשך מפורטים שני סיפורים מ"הרישומים ההיסטוריים של סיבה ותוצאה".

בתקופת שושלת סונג, כאשר ליו צ'אנג מונה כמושל מחוז צ'אן-ג'וֹאוּ, האזור סבל מבצורת קשה, מארבה ומאסונות אחרים. לאחר שליו צ'אנג נכנס לתפקידו בחן מיד את הערעורים על הפסיקות המשפטיות והפך את גזרי הדין הבלתי הוגנים. כך הושב על כנו הכבוד לחוק. לאחר מכן הוא לימד באמצעות דוגמאות וקידם את המוסריות השמימית במקום להשתמש בהטלת עונשים. בהדרגה, היושר הפך לאמת מידה לפיה חיו אנשים.

נוסע שעבר פעם דרך שואו-ג'אנג איבד את ארנק כספו. מספר אנשים מקומיים מצאו את הארנק ולקחו אותו למתאם הקהילה השכונתי. כשהנוסע חזר כדי לחפש את ארנקו האבוד, הארנק הוחזר לו. בפעם אחרת איבד מישהו מספר חפצים אך לא חזר עד ליום המחרת. החפצים היו עדיין שם, במקום בו השאיר אותם.

הממשלה המרכזית כיבדה את ליו צ'אנג והמקומיים הללו אותו. מיד אחר כך הגשם חזר והארבה נעלם. אף על פי שהארבה חדר למחוזות סמוכים הוא לא הגיע לאזור דאן-ג'וֹאוּ. (מתוך ההיסטוריה של שושלת סונג).

וואנג ג'אנג חי בתקופת שושלת מינג. אביו נפטר כשהיה עדיין מאוד צעיר ותחת הנחיותיה של אמו למד בחריצות. לאחר שמונה למושל מחוז ג'וֹאוּ-ג'י, אמו עדיין הייתה מאוד קפדנית כלפיו. פעם הוא חזר הביתה מאוחר לאחר מסיבת פרידה מאחד מחבריו. אמו הורתה לו לכרוע ברך והכתה אותו. היא אמרה לו: "האם לא מונית למושל כדי לנהל את המחוז, ולא ללכת למסיבות וליהנות מאוכל טוב ומאלכוהול"? וואנג ג'אנג התבייש מאוד, ולאחר שכרע ברך לא העז להרים אליה את ראשו. במהלך ששת החודשים שבהם שלט, האזרחים המקומיים היו מאושרים וכל פעולותיו היו שקופות לכול. המקומיים חיו בהרמוניה.

כשהממשלה המרכזית מינתה אותו למשרה במחוז ג'י, אנשי מחוז ג'וֹאוּ-ג'י לא רצו שיעזוב, אבל אנשי מחוז ג'י חיכו נואשות שיכנס לתפקידו. מאוחר יותר הוא קודם לתפקיד התובע הלאומי. פעם הלך לפרובינציית גאן-סו כדי לפקח. באותו זמן גאן-סו סבלה מבצורת חמורה. הוא כתב פתק והתפלל לבודהא: "אם אני, התובע הלאומי, אדם מושחת, או אם עשיתי משהו שהזיק למחוז ולאנשיו, אנא הענש אותי. אבל בבקשה ברך את האנשים והגן עליהם מאסון זה". לאחר מכן הוא שרף את הפתק, מיד אחר כך החלה סופת גשמים.

לאורך כל ההיסטוריה, כל האנשים החכמים חיו על-פי העקרונות השמימיים. הם טיפחו מוסריות, חיו חיים רוחניים, וכבדו בלבבם את השמים.