ניסיתי לסווג מספר מתרגלים באזור שלנו שעשו טעויות גדולות. לא הייתי בטוח אם עליי להתייחס אליהם כמתרגלים או לא.

אם סיווגתי אותם כ"לא מתרגלים", לא רציתי כלל להתייחס אליהם. אבל אם סיווגתי אותם כ"מתרגלים", התכוונתי לעזור להם באמצעות שליחת מחשבות נכונות.

לדוגמה, טינג (שם בדוי) לווה כסף ממתרגלים ורק לעתים נדירות החזיר להם. מאוחר יותר הוא היה מעורב בעסקי שיטת הפירמידה והיה חייב מיליוני יואן.

מתרגלים רבים התעלמו ממנו ואמרו שהוא רק עושה בלגן.

מתרגל אחר שינה את הנוסחאות לשליחת מחשבות נכונות. הוא ארגן מתרגלים לתרגל בחוץ, נעצר והוחזק במתקן כליאה.

מתרגלים רבים לא רצו לשלוח מחשבות נכונות עבורו בטענה שהוא משבש את הפא. הם לא החשיבו אותו כמתרגל וסירבו להתייחס אליו.

איך אני אמור להתייחס למקרים כאלה? התלבטתי בכך במשך זמן מה.

לפעמים התייחסתי אליהם כאל מתרגלים מפני שהם עשו דברים רבים עבור הדאפא. אף על-פי שהם עשו טעויות רבות האמנתי שהמאסטר מגן עליהם ושאסור לי לדחות אותם.

בפעמים אחרות חשבתי הפוך: לטעויות שהם עשו הייתה השפעה שלילית שמילאה תפקיד מפריע למתרגלים רבים והרסה אותם.

ההתנהגות שלהם שיבשה את הדאפא מבפנים, לכן אין עליהם להיחשב כמתרגלים. חשבתי שהיחס שלי כלפיהם מראה האם אני הולך נכון בדרך הטיפוח שלי.

לא הייתי בטוח כיצד להתמודד עם הנושא הזה, אבל דברים התבהרו אחרי שקראתי את הרצאתו של המאסטר "הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא":

"אמרתי שאלה כולם בני אדם שמטפחים, לא אלוהויות שמטפחות. כיוון שאלה בני אדם שמטפחים, תהיה להם חשיבה אנושית, ובכך שתהיה להם חשיבה אנושית, הם עלולים לעשות טעויות. לעשות טעויות עלול לכלול לעשות טעויות קטנות או לעשות טעויות ענקיות. לפיכך, אמרתי שלפני שהדבר הזה נשלם, אנחנו עדיין צריכים לתת להם הזדמנויות, ואם הם רוצים לטפח, עליכם עדיין להתייחס אליהם כאל מטפחים עמיתים."

למרות שיש מתרגלים שמבצעים טעויות גדולות, יש להם עדיין את ההזדמנות כל עוד תיקון הפא לא הסתיים. הם עדיין לומדים את הפא ומטפחים את עצמם, כך שעלינו להתייחס אליהם כמתרגלים.

החמלה והסובלנות של המאסטר עצומות כל כך ואין סופיות. אחרי קריאת ההרצאה, הרגשתי שההבנה שלי מתרוממת ושלבי גדל יותר ויותר.

מדוע לא יכולתי להגיע להבנה הזאת לפני שקראתי את הרצאתו של המאסטר? אני חושב שזה מפני שהתמקדתי רק על הצד הלא מטופח שלהם ולא הצלחתי להבחין בעוצמות שלהם.

במקרה של שני המתרגלים האלה, הם עשו רבות עבור הדאפא, ולא וויתרו אף פעם על הפאלון גונג בתוך הרדיפה.

אחד מהם היה כלוא, אבל לא הצליחו לשנות אותו, והוא גם לא חתם על אף הצהרה שדרשו ממנו. אחרי ששוחרר הוא המשיך לעבוד על פרויקטים של דאפא.

אני מאמין שהם עברו מצבים רבים של חיים ומוות ומצבים של תהפוכות נפש לכל אורך ההיסטוריה. הם יוצאים מהכלל, והישויות בעולמם ממתינות להינצל.

לכן אסור לנו לדחות אותם ולהתייחס אליהם כאל אויבים. אחרת הכוחות הישנים יהיו מרוצים מאוד, וזה לא מה שהמאסטר רוצה.

ברגע שהגעתי להבנה הזאת כללתי אותם בשליחת המחשבות הנכונות שלי: "שללו את התכנונים והרדיפה של הכוחות הישנים לגביהם. אפשרו להם לצאת מהתפיסות המוטעות וממצב הטיפוח העלוב שלהם. אפשרו להם לתקן את שגיאותיהם, להדביק את הקצב של תהליך תיקון הפא ולחזור עם המאסטר הביתה".