בהיותה כלואה בגלל שהצטרפה לפאלון גונג אולצה לארוז 8,000 מקלות אכילה ביום

29 ביולי 2009

שיונג וויי בילתה שנתיים במחנה עבודה בכפייה סיני. פשעה היחידי היה חברות בתנועה הרוחנית המוחרמת [על ידי המשטר הטוטליטרי בסין – המתרגם] פאלון גונג.

כיום בפראג, בתערוכה ומשמרת נרות ביום ה-20 ביולי, יום השנה להנצחת 10 שנים להחרמת הפאלון גונג על-ידי הממשל הסיני, סיפרה שיונג על הרצף המהיר של ההתנסויות שלה שלקחו אותה מעבודה בגרמניה ועד לחטיפה לאור היום ברחובות בייג'ינג.

הלכה למעשה, תנועת הפאלון גונג המושרשת בבודהיזם ובטאואיזם כרוכה בסדרה של תרגילים רוחניים ופיזיים כאחד. היא נוסדה בשנת 1992 על-ידי לי הונג-ג'י ודוגלת בעקרונות של אמת, חמלה וסובלנות. התנועה נראית בעיני חלק מהאנשים כדת, אבל נמנעת מסגידה יום יומית. אולם מתוך 144 מדינות בהן הפאלון גונג פעיל, סין היא היחידה הרודפת את חברי התנועה. התנועה טוענת ל-100 מיליון מאמינים כאשר חברי הממשל הסיני מונים רק 70 מיליון. לדברי האו"ם שני שליש ממקרי העינויים בסין מכוונים ישירות למאמיני הפאלון גונג.

אמונתה של שיונג הובילה לכליאתה במחנה עבודה סיני לנשים. בעקבות תשומת לב ציבורית נרחבת וקמפיין לשחרורה על-ידי הקנצלר הגרמני לשעבר שרדר, היא עזבה את המחנה בחודש ינואר 2004, שנתיים לאחר שנעצרה בבייג'ינג בגלל שחילקה עלוני הסברה.
שיונג גרה קודם לכן בגרמניה שם למדה במשך 10 שנים באוניברסיטה הטכנית של ברלין ועבדה בחברת החשמל הגרמנית בודרוס שהעבירה אותה לבייג'ינג. במשך השנים האחרונות שלה בגרמניה, היא גילתה את הפאלון גונג שעזר לה להתמודד עם געגועיה לביתה, עם ייאוש ועם מספר בעיות בריאות.
"העור שלי היה במצב ממש גרוע והייתי ממש מתוחה ובעזרת שבועות אחדים בתרגול הפאלון גונג, התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב. לא יכולתי להאמין לכך" היא סיפרה.

בחזרה בבייג'ינג, שיונג התלהבה כל כך מהתוצאות שהרגישה חובה להפיץ את השיטה. היא הזמינה מדפסת ותוכנה שאפשרה לה להיכנס לאתר האינטרנט של הפאלון גונג האסור בסין והחלה לייצר עלוני הסברה שהובילו אותה מאוחר יותר למעצרה.

ביום מעצרה שלושה גברים שהתברר שהיו שוטרים חשאיים, תפסו וגררו אותה לאור היום ודחפו אותה לתוך תא מטען של מכונית.

"הם אפילו לא אמרו לי שהם שוטרים חשאיים", היא אומרת ומוסיפה שהמשטרה הסינית מציעה מענקים כספיים על מעצר חברי הפאלון גונג.

אחרי שבילתה שמונה שעות בתא מעצר בו הייתה יכולה רק לעמוד כנגד הקיר, שיונג הועברה למחנה העבודה לנשים בדא-שינג, פרבר של בייג'ינג, שם אולצה לארוז בין 6,000 ל-8,000 מקלות אכילה מדי יום. עונשים על מה שהם קראו "התנהגות בלתי הולמת" התגברו בחומרה רבה במשך השנתיים ששהתה במחנה, ממניעת שינה ועד לאילוץ לשבת בתנוחה מכווצת למשך עד 18 שעות, בהן לא ניתנה אפשרות גישה לשירותים.

מחלקת המדינה של ארה"ב מעריכה שמחצית מכל הסינים העובדים במחנות קשורים לפאלון גונג. שיונג הצליחה להימנע מרוב צורות העינויים כיוון שכבר מהתחלה, המקרה שלה היה בפרופיל גבוה, מה שחולל שטף של מכתבים ותמיכה מהקהילה הבין-לאומית לזכויות אדם.

"הסוהרים ידעו שאסור להם להשאיר על גופי סימני עינויים הנראים לעין, בגלל שמאוחר יותר הם עלולים להסב תשומת לב בין-לאומית" היא ציינה.

אף על-פי כן שנים בעבודת פרך במחנה גבו את שכרם. "איבדתי 14 קילו ממשקלי. כשאחי ראה אותי אחרי שחרורי, הוא שאל אם עברתי ניתוח בפנים", סיפרה שיונג.

היום, חמש שנים אחרי שחרורה, שיונג גרה בפרנקפורט ואומרת שסין נראית כמו "כלא אחד גדול". היא מדברת על ההתנסויות שלה ברפובליקה הצ'כית וגרמניה המזרחית לשעבר, כיוון שלדבריה העבר הרודני מאפשר לאנשים להצביע על התנסויות משותפות ולעקוב אחר הסיפור שלה מתוך פרספקטיבה נכונה.

למאמרים נוספים באתרנו לגבי מאמצי השחרור של שיונג וויי ולגבי "הקשר הישראלי" שלה יש להקליד בחיפוש באתרנו את המונח "שיונג וויי".