… כשבייג'ין נבחרה, ב-2001, (לארח את המשחקים האולימפים), סין היתה עדיין "הענק הבא", והוועד האולימפי הצהיר ש"המשחקים בבייג'ין יותירו מורשת ייחודית לסין ולספורט. אנו בטוחים שבייג'ין תוכל לארגן משחקים נפלאים". שש שנים אחר כך נראה שהמשחקים אכן יאורגנו להפליא – אך מה המחיר? סין נהפכה לענק דורס – לא מעט בזכות המשחקים – שמציע לעולם זיקה מסוכנת בין רודנות לשגשוג.

אי אפשר להתעלם יותר. כדי שניהנה מהתמונות המרהיבות ביותר וכדי שהוועד האולימפי ימכור פרסומות בהון עתק, מיליוני אנשים נרמסים. ההבטחה הסינית לשיפור זכויות האדם – איש לא העז לדרוש מסין דמוקרטיה רב מפלגתית – נהפכה לרשימת פשעים ארוכה, שעל כל אחד מהם ראוי שייכתב יותר ממשפט.

[...]

נזכיר שסין היא שיאנית של עונשי מוות ובו בזמן גם פעילה מרכזית בתחום הסחר הלא חוקי באיברים; במדינת הפועלים הזאת אסור להקים איגודי עובדים עצמאיים – לרווחת התאגידים העולמיים, שמשלמים לפועלים הסיניים שכר שאי אפשר להתקיים ממנו אפילו בסין; טיבט כבושה (וסין כבר מצאה דרך למנות את הדלאי לאמה הבא בעצמה); ולא הזכרנו את התמיכה במשטרים האכזריים בבורמה, סודאן ואיראן, את הזיהום האקולוגי, את רדיפת הפאלון-גונג ועוד ועוד.

[...]

מאת אורי תובל

הכתבה פורסמה בעיתון הארץ בתאריך 22/10/2007. הכותב הוא עיתונאי ועורך.

למאמר המלא: http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/916289.html