התנסות מהוועידה האינטרנטית התשיעית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין
אני תלמידת דאפא בת 59 מדרום סין. השגתי את הפא ב-1997. לאחר שעברתי יותר מעשור של עליות ומורדות בנתיב הטיפוח, מתרגלות עמיתות התבגרו למדי, ורבות מהן נתקלות באתגר משותף: טיפול בנכדים. באזור שלנו, כמה מתרגלים שחוו רדיפה חמורה והצליחו לשרוד אותה ביציבות, עומדים עכשיו במבחן של חולשה לחיבה בין בני משפחה: זה נע מאי-יכולת לצאת החוצה להבהיר את האמת ומלימוד ותרגול רק בתוך הבית, עד בהדרגה לכך שכבר לא מתמידים בלימוד הפא ובעשיית התרגילים. לכמה מתרגלים יש החזקה חמורה לחיבה בין בני משפחה, וזה הגיע לכדי כך שהם הלכו למקדשים להביא לילדים ולנכדים "מי-מרץ", ולבקש מכמרים וטאואיסטים לזמר מזמורי קודש כדי להבטיח שלום לילדיהם ונכדיהם. ועוד כהנה וכהנה דברים המנוגדים באופן רציני לעקרונות של טיפוח הדאפא. כתוצאה מכך, כמה מתרגלים מבוגרים לא יכלו לעשות היטב את שלושת הדברים, כמה מהם פיתחו סימפטומים חמורים של קארמת מחלה, וכמה מהם אפילו איבדו את חייהם בשל הכוחות הישנים.

הייתי רוצה לספר כאן איך פרצתי את המבחן של חיבה למשפחה וללכת על דרך תיקון הפא ביציבות ובאופן ישר.

I. להיות צלולה לגבי עקרונות פא ולהטמיע כל אחת ממחשבותיי לתוך הפא

מתרגלות מבוגרות רבות הן בעלות השכלה נמוכה, וחלקן תקועות בבית כל השנה כעקרות בית, ומרכז חייהן הוא לטפל בכל ענייני המשפחה השונים. בתוך האשליה של העולם האנושי, הם מוּעדות להיות מושפעות ומוטרדות על ידי חיבה בין בני משפחה. משום כך, לימוד הפא היטב הוא הבסיס בשבילן, וגם המפתח.

המאסטר הזכיר לנו חזור והזכר ללמוד את הפא היטב.  בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"טיפוח-תרגול חייב להיעשות באמצעות קשיים כדי לבחון אם תוכל להיפרד או לייחס פחות חשיבות לשבעת הרגשות ושש התשוקות. אם יש לך החזקה לדברים האלה לא תצליח בטיפוח." (הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

"אם אתה יוצא מהצ'ינג הזה אף אחד לא יכול להשפיע עליך. לב של אדם רגיל לא יוכל להשפיע עליך. מה שמחליף את הצ'ינג הוא חמלה – שהיא משהו אצילי יותר." (הרצאה רביעית, "שיפור השין-שינג")

"במהלך הסמסארה היו לך אמהות אנושיות ולא אנושיות לאין ספור. גם לא ניתן לספור כמה בנים ובנות היו לך במהלך גלגולי החיים השונים שלך. מי היא אמך? מיהם בנך או בתך? אחרי שהאדם מת אף אחד לא מכיר אף אחד. אתה עדיין חייב לשלם את הקארמה שאתה חייב. בני האדם חיים באשליה ופשוט לא יכולים לוותר על הדברים האלה." (הרצאה שישית, "הפרעה דמונית מהמחשבה של האדם עצמו")

המאסטר גם אמר לנו: (מתוך "יסודות להתקדמות במרץ", "הימנעויות של המטפחים")

"עם החזקה לחיבה משפחתית, האדם בטוח יתעייף, יסתבך ויתענה בגללה. הוא אוחז בחבלי החיבה ומוטרד בגללם בכל חייו. אחרי שהשנים יחלפו, יהיה מאוחר מדי להתחרט."

אנו מטפחים מבלי לעזוב את החברה האנושית ובשיטה של "דרך גדולה ללא צורה". עקב כך אם אנחנו חרוצים או לא – הכול תלוי במחשבה אחת שלנו. או שהלב שלנו בפא, ואנחנו מניחים הכול וחותרים קדימה במרץ; או שאנחנו מושלים תוך העולם הארצי והחיבה למשפחה מכבידה ושולטת בנו עד שבסוף נתערבב בין אנשים של החברה הרגילה ונחמיץ בלב כבד את ההזדמנות לטפח.

II. הנח את ההחזקה לחיבה למשפחה, שים בעדיפות ראשונה את אימות הפא והצלת ישויות חיות

בהיותי תלמידת דאפא של תקופת תיקון הפא, אני מבינה שעלי לשמור על הקצב של תיקון הפא של המאסטר. אי אפשר שאהיה מוגבלת רק להיות אדם טוב בין אנשים רגילים ועקב כך אוגבל לטיפח אישי; עלי לשים בעדיפות עליונה את אימות הפא והצלת ישויות חיות. כך אוכל להיות מסוגלת לראות מבעד לכל מיני מראות אשלייתיים, ולסלק הפרעה מכל ההיבטים.

בשנים האחרונות חייתי עם ילדיי ונכדיי. שישה בני משפחה דחוסים לתוך 70 מ"ר. לעתים קרובות אני ישנה עם נכדתי בת השש על הקומה השנייה של מיטת קומתיים. הנכד והנכדה שלי משחקים מסביבי ועושים המון רעש. הם ממש מפריעים לסביבת הטיפוח שלי מבחינת לימוד הפא ועשיית התרגילים.

כשהנכד שלי היה בן שנה, כלתי רצתה שאני ובעלי נטפל בו כדי שהיא תוכל לצאת לעבודה במשרה מלאה אצל חברה טובה שלה. סירבתי לבקשתה, ואמרתי לה שחייב להיות לי חצי יום פנוי (נהגתי לצאת מהבית ולחלק חומר להבהרת האמת על הרדיפה פנים אל פנים, ולשכנע אנשים לפרוש מהמפלגה הקומוניסטית ומארגוניה). כתוצאה מכך, כלתי בכתה וצעקה והתווכחה ללא סוף. בשל מטלות ביתיות שונות, ההתמרמרויות בינה לביני נערמו. עקב הוויכוחים האין-סופיים שלה, פיתחתי החזקות של חוסר סובלנות ותרעומת.

אני מבינה מעקרונות הפא שתיקון הפא דורש ממני להתמיד בעקרונות הטיפוח ולא להתרשל בעשיית שלושת הדברים היטב. עליי גם להסתכל פנימה כל הזמן ולאזן היטב את היחסים בכל ההיבטים. שיננתי כל הזמן את המאמר של המורה "מהי סובלנות (רן)" מתוך "יסודות להתקדמות במרץ", תיקנתי את עצמי על פי הפא, נפטרתי מכל המחשבות הלא אדיבות והרעות שלי, שמרתי על לב במצב של חמלה, ואמרתי לכלתי בקול שליו: "בעלי, שהוא הסבא של בנך, אינו במצב בריאות טוב, וצריך להיות בסביבה נטולת מתח. בשביל לשמור על הילד נדרשים כרגע שלושתנו ביחד, ואנחנו כבר עייפים מכדי לשאת זאת. אם תשאירי אותו רק לשנינו, הסבים המבוגרים, זה יהיה אפילו יותר קשה, לא? זה יהיה בשבילנו מאמץ לטפל בו כראוי, ואנחנו נתיש את עצמנו לגמרי". אחרי שהקשיבה להסבר מלא החמלה שלי, כלתי הפסיקה לעשות בעיות.

כשהנכד שלי היה בן שנתיים, כלתי שוב התחילה לעמוד על כך שהיא תחזור לעבודה במשרה מלאה. הצעתי שהיא תשלח את הנכד לפעוטון. היא טענה שהוא צעיר מדי לזה. הצעתי שהיא תשכור מישהי לטפל בו חצי יום, כל יום, אבל היא התנגדה משום שטענה שזה יקר מדי. אמרתי לה שאני אכסה את העלות הזו וזה לא יעלה לה אגורה. היא עדיין התנגדה, וציינה שהיא לא נותנת אמון באחרים שיטפלו בילד שלה. הבנתי שהכוחות הישנים מנצלים אותה, ומשתמשים בחיבה המשפחתית כדי להפריע למשימות החשובות של עזרה למאסטר בתיקון הפא והצלת ישויות חיות. שלחתי מחשבות נכונות לסלק את הידיים השחורות ואת הרוחות הרקובות שמתמרנות אותה מאחורי הקלעים. ואז אמרתי לה בחמלה ורצינות: "אני מטפחת. עליי להציב את אימות הפא והצלת ישויות חיות בעדיפות ראשונה. אני לא אוותר על היציאה להבהרת העובדות על הרדיפה. חייב להיות לי חצי יום פנוי". בה בעת סיפרתי לה איך מתרגלי הדאפא בכל רחבי העולם נושאים במשימות החשובות של הבהרת האמת והצלת ישויות חיות. בסופו של דבר בעלי הסכים לטפל בילד בבוקר, ולי נותר לטפל בו רק אחרי הצהריים בשעה שבעלי נמנם. כך יכולתי להמשיך לצאת כל בוקר להבהיר את העובדות פנים אל פנים, ולמלא את ההתחייבויות של תלמידת דאפא של תקופת תיקון הפא.

יום אחד הבן שלי הגיע מעבודתו בפנים מבשרות רע, ואמר לי: "איזה צרות שוב גרמת בחוץ? אפילו המנהלים של בית החרושת שלי קיבלו דיווח (הכוונה להלשנה)". מיד עניתי: "זה בכלל לא כך", אז הוא המשיך "את עדיין מכחישה! המנהלים בעבודה שלי זימנו אותי. אני הרוס! אני עלול לאבד את העבודה שלי! מה יהיה על כל המשפחה? האם הפנסיה שלך תספיק לכל המשפחה?" הבנתי שהבן שלי מדבר מתוך פחד וכבר לא רציונלי, והוא המשיך לילל ולהתלהם ולומר דברים רעים. בעלי וכלתי גם התחילו לצעוק עליי. זה היה כאילו השמים עמדו ליפול. הרגעתי את לבי, כיוון שידעתי שהכול אורגן בידי הכוחות הישנים, שכל זה הפרעה ואשליה. כאשר הבן שלי קלט שכפייה לא תעבוד, הוא ניסה גישה רכה. הוא אמר: "קחי הפסקה ורק הישארי בבית כמה ימים, אל תצאי החוצה, אני מתחנן לפנייך שלא תצאי החוצה הפעם". אני אמרתי בלב "אני דוחה כל תכנון שנעשה על ידי הכוחות הישנים והולכת בנתיב שהמאסטר אירגן עבורי". בה בעת אמרתי לבעלי: "אולי מקום העבודה קיבל כמה הוראות לעשות תחקיר על קרובי משפחה, שזה רק הליך פורמלי". בעלי התעשת והתקשר למנהלי מקום העבודה. אכן זה היה כפי שחשבתי. כל התלונות והטינות של בני משפחתי נעלמו כלא היו. בבוקר שלמחרת יצאתי מהבית כרגיל עם החומר של הבהרת העובדות ויצאתי לדרך להציל ישויות חיות.

ב"ג'ואן פאלון" (הרצאה שמינית, "מעגל שמימי") המאסטר אמר לנו:

"אלו שמפתחים יכולות על-טבעיות הם בדרך כלל בשני הקצוות: לילדים אין החזקות, גם לאנשים מבוגרים אין, במיוחד לנשים מבוגרות. הם נוטים יותר לפתח יכולות על-טבעיות ולשמור אותן."

הוארתי להבנה שבאשר לנשים מבוגרות, אנו איננו קשורות להשגת תהילה, רכוש, או תשוקות. אבל יש לנו נטייה להיות קשורות לחיבה בין בני משפחה. אנחנו במיוחד עלולות להיות מופרעות או מונעות על ידי חיבה לנכדינו. כתבתי את מה שחוויתי כדי לחלוק עם מתרגלים עמיתים הנמצאים במצבים דומים. אנא הצביעו בטובכם אם משהו אינו בהתאם לעקרונות של הפא.

תודה לך, מאסטר נפלא,  נדיב וחומל!
תודה לכם, מתרגלים עמיתים בתוך ומחוץ לסין!