מקור התה

יש שבעה דברים שהעם הסיני מייחס להם חשיבות בחיי היום יום: "עצי הסקה, אורז, שמן, מלח, רוטב סויה, חומץ ותה". אף על-פי שתה נמצא במקום האחרון ברשימת הצרכים היומיים, יש לו היסטוריה, וקונוטציה תרבותית חשובה. לעם הסיני יש מסורת ארוכת ימים של "שתיית ספל תה לאחר הארוחה". סין היא המקור של התה ושל תרבות התה, המלווים את האומה הסינית במשך 5000 שנה. להציע לאורחים ספל תה זו תרבות סינית מובחרת. כפי שצוין בפיוט בן שתי השורות:

"ספל של תה עלים מחזיק את האורח זמנית,
חיים פשוטים וטהורים נותנים לאדם השראה להפוך בן-אלמוות"

באגדה הסינית על האב הקדום שן-נונג-שי, מסופר על מקור התה. "כששן-נונג-שי חיפש צמחים רפואיים, הוא טעם מאות סוגים של צמחים ועשבים. יום אחד הוא נתקל ב-72 רעלים, אך השתמש בתה כנוגדן המנטרל רעל". האגדה מספרת שלאב הקדום שן-נונג-שי, הייתה בטן שקופה כקריסטל. לא משנה מה הוא אכל, הוא ראה זאת בבהירות דרך הבטן השקופה שלו. באותו תקופה, אנשים גרו בתנאים פרימיטיביים ואכלו כל דבר כשהוא חי (לא מבושל) כמו דג, בשר, ירקות ופירות. כך ששלשול היה דבר שבשגרה. האגדה אומרת שכדי לעזור לאנשים, שן-נונג-שי טעם כל מיני סוגי עשבים וצמחי מרפא וכך גילה מה קורה בגופו לאחר שאכל סוגים שונים של מזון. במשך כל השנה הוא טייל בין הרים ונהרות. יום אחד שן-נונג-שי ראה סוג של צמח בעל עלים ירוקים ופרחים לבנים ואכל את העלים. לאחר שאכל אותם הוא הבחין במשהו מוזר המתרחש בבטנו. לא רק שהעלים זזו לכל הכיוונים בבטנו וניקו את כל המזון שאכל, אלא שהם גם הותירו בפיו טעם ריחני ותחושת רעננות. שן-נונג-שי היה מאושר מאוד לגלות את ההשפעה מנטרלת הרעלים של העלים. הוא האמין שתגלית התה הוענקה לו בגילו המופלג על ידי אלוהויות שמימיות, כאות הערכה לנדיבותו בניסיון לגלות צמחי מרפא כדי לטפל במחלותיהם של האנשים. שן-נונג-שי היה אסיר תודה לאלוהויות השמימיות ונעשה אף חרוץ יותר באיסוף צמחי מרפא. מאותו זמן ואילך, בכל פעם שהורעל בזמן טעימת צמחים, הוא השתמש בעלים הירוקים לנטרול הרעל. מאחר שהעלים הירוקים מלאו את תפקיד הרופא (לבדוק ולנקות את קיבתו), שן-נונג-שי קרא לעלים הירוקים "צ'א"(בדיקה). מאוחר יותר האנשים שינו את הסימנייה ל"צ'א" שפירושה תה. כך התגלה התה.

בשל תכונות התה להרוות צימאון, לרענן ולנטרל רעל, אספו אנשים בשנים הבאות את עצי התה וגידלו אותם. הם נחשבו כסוג של צמח השומר על הבריאות שאינו כלול בצמחי המרפא.

בהדרגה התה התפרסם, ומלבד השימוש הרפואי בו אנשים השתמשו בו גם כפריט למתנה, כמנה או סוג של משקה. התה עבר שינויים לאורך השושלות השונות, ועד לתה של היום. מתוך הערכה לטוב לבו של שן נונג שי כלפי אנשים, אלוהויות העניקו לו את המתנה לגלות את התה כדי להועיל לאנושות.

התפתחות התה

לאחר גילוי התה, אנשים עברו שלבי התפתחות אחדים ביישומו. כיום אנו מכינים משקה בחליטת עלי התה במים רותחים. בזמנים העתיקים האבות הקדמונים השתמשו בתה כתרופה. בזמן ההוא, אנשים קצצו ענפים מעצי תה פראיים, תלשו את קצות העלים, הרתיחו אותם במים ואז שתו את המים. אנשים כינו זאת דייסת תה. התה שהוכן בדרך זו היה מר מאוד ולכן נקרא "תה מר".

בתקופת שושלות צ'ין והאן, אנשים פיתחו שיטות חדשות לשימוש בתה והכנתו. הם לא הרתיחו עלי תה טריים. במקום זאת אפו על אש "עוגות תה" ואז טחנו אותן דק. לאחר מכן הוסיפו מים רותחים להכנת תה. הם ערבבו בתוכו בצל ירוק, ג'ינג'ר ותפוז וקראו לזה "תה אפוי".

בתקופת שושלת טאנג אנשים הכינו עוגות תה. לשתיית התה, הם קודם שברו את עוגת התה, טחנו אותה עד דק ושמו בתוך מסננת, הכניסו לתוך ספל ושפכו מים רותחים עליה. תרבות התה זכתה בפופולאריות רבה בזמן ההוא. שתיית תה הפכה בהדרגה לטעימת תה. מסיבות תה היו פופולאריות, ונערכו גם בארמון המלכות, במקדשים ובין מלומדים. האווירה במסיבת תה הייתה בדרך כלל חגיגית ואלגנטית ונהגו בה על-פי כללי הטקס. התה המוגש היה חייב להיות מאיכות גבוהה, והמים ממעיינות ידועים היטב. מערכת ספלי התה הייתה צריכה להיות יקרה ובאיכות נדירה. מסיבת התה בדרך כלל החלה כשהאחראי מערבב באופן אישי את התה או משגיח על ערבוב התה כדי להפגין כבוד לאורחים. לאחר מכן ההגשה, הצגת התה, קבלתו, הרחתו, הערכת צבעו וטעימתו. לאחר שלושה סבבים, אנשים היו מתחילים להעיר הערות על התה, אמדו את האיכויות המוסריות המצוינות של המארח, נהנו מהנוף ופטפטו או כתבו סיפורת או שירה.

בתקופת שושלת מינג, היו שופכים בדרך כלל מים ישירות לתוך קנקן התה או ספל התה עם כמה עלים בתוכו, מה שהפך את שתיית התה פשוטה ונוחה יותר. עם חלוף הזמן, אנשים הפכו יותר ויותר מודעים לקצב החיים המהיר והחלו לעשות דברים בצורה יעילה ומחושבת. יש אנשים שהחלו לשתות תה מוכן בן-רגע, או תה בריאות, רגיל או ללא קפאין בגלל סיבות בריאותיות. אולם רוב האנשים פשוט "שתו תה" במקום "לטעום תה".

תרבות של תה

בתקופת שושלת טאנג היה איש בשם לוּ יוּ. אחרי שנים רבות של תצפיות ומחקר, הוא כתב ספר בשם "צ'א ג'ינג" (Cha Jing). הספר סיכם סדרת שיטות, מגידול התה, קטיף התה, ועד להכנת תה וטעימתו. הספר תיאר גם את הקונוטציה התרבותית העמוקה של אמנות התה, כשהוא מעצב את הטאו של התה המוקדם ביותר. בדורות לאחר מכן אנשים כינו את לו יו, "חכם התה".

תרבות התה משקפת מאפיינים של התרבות המזרחית המסורתית, המורכבת מ"תה" ומ"טאו" ("דאו").

החכם הסיני הקדמון לאו דזה אמר: "הטאו יכול להיקרא "הטאו", אך זה אינו הטאו הרגיל". הוא גם אמר: "הטאו הוא נרחב והוא נמצא בכל מקום סביבך". אם כן מהו טאו? ביצירת המופת של קונפוציוס "שביל הזהב" נאמר, "המנדט של השמים נקרא טבע; לנהוג בהתאם לטבע נקרא טאו".

למעשה המהות של הטאו היא לספר לנו שהקיום של כל חומר ביקום , כולל סיבוב היקום, יצירת המין האנושי, חילופי השושלות, והלידה, זקנה, מחלה ומוות של בני האדם, מתנהל על פי הטאו, וכולם נוהגים על-פי תבנית מסוימת. יצירה, יציבות, התנוונות, התפוררות זהו חוק היקום. לכן, מה שאדם יכול לעשות הוא "לחזור לאני האמיתי המקורי שלו" ולחזור לטבע שלפני הלידה שלו, כיוון שהטבע שלפני הלידה היה טהור ונדיב והיה מחובר ליקום. באופן זה, אנשים יוכלו להשיג מצב שבו "האדם והשמים הופכים לאחד, והטאו הולך עם הטבע. זה מה שהקדמונים כינו "הטאו של הטיפוח".

אז הטאו משקף את העקרונות ואת החוק של היקום והחיים, והאנשים הסינים לא מתייחסים לטאו בקלילות, מאחר שהם מאמינים שהוא עמוק מאוד ומעמיק. הוא לא משהו שניתן להגדיר בבירור. אנשים בסין המודרנית לרוב מנותקים מהטאו, משום שהוא תויג בשנות "מהפכת התרבות הגדולה" כאמונה טפלה. ביפן לעומת זאת קיים הטאו של התה, הטאו של הפרחים, הטאו של הקטורת, הטאו של החרב. בהתאבקות יש גם ג'ודו (דרך העדינות) וגם טאקוונדו. למעשה בסין העתיקה, הטאו היה קיים בכל תחומי המסחר והמקצועות, ואנשים גם התעניינו בהשגת הטאו. לכן, בסין העתיקה הטאו היה קיים גם ב"טעימת התה".

תרבות התה היא סוג של תרבות "מתווכת", בה התה שימש כנשא המעביר הלאה את רוח התרבות הסינית המסורתית. ליו ג'ן-ליאנג, שחי בתקופת שושלת טאנג, הצהיר בהתייחס לעשרת המעלות של שתיית התה: "התה יכול להעביר הלאה את הטאו, ותה יכול לזקק את רצון האדם". אם כך מהו הטאו של התה?

על פני השטח, ישנן הליכות תה, התמחויות תה, שיטות תה, טכניקות תה, אמנויות תה ומהות התה. לעתים קרובות מתייחסים אליהן כששת הדברים של התה. ללמוד את הטאו של התה זה להיות מואר לרוח הטאו של התה דרך ששת הדברים האלה. נראה שאנשים לומדים את הטכניקות, אך למעשה, המיקוד אינו על הטכניקות אלא על הרוח. אולם כדי ללמוד על הרוח, צריך להתחיל מהטכניקות. כדי לשוחח על הטאו של התה, צריך להבין את העקרונות האלה.

ה"מרירות" של התה

תה הוא מר אך טעים. דרך טעימת תה, אנשים יכולים להרהר על המרירות שבחיים. כמה מרירות קיימת בחיים? בבודהיזם נאמר שמרירות קיימת בלידה, בזקנה, במחלה ובמוות. יש מרירות בצער, באהבה ובפרידה, ברדיפה אחר דברים וכו'. בקיצור, כל החומר המרכיב את קיום המין האנושי והאלמנטים הרוחניים המעורבים בתהליך קיום כזה, יכול להביא לאנשים מרירות וצער. זוהי הסיבה שהבודהא אמר (תרגום חופשי):

" ים הסבל הוא אין סופי;
אך עם הפיכת הכיוון, אדם יכול לחזור לחוף"

זהו העיקרון של לחזור למקור האמיתי המקורי של האני שבאסכולת הטאו. לכן, רק בהשגת תובנה על החיים והעולם הארצי, אפשר למצוא הקלה מהמרירות. תה הוא מר. לי שי-ג'ן כתב ב- Compendium of Materia Medica (רשימת חומרים רפואיים): "תה הוא מר וקר. רובו יִין (Yin) ולרוב הוא יעיל בהורדת החום הפנימי, שהוא הסיבה למאות מחלות. אחרי שחווים חום פנימי, יש הרגשה של רעננות צלולה. אנשים יכולים להיות מוארים לעקרונות החיים דרך הטעם המתוק שבא בעקבות הטעם המר שבטעימת תה. הם מבינים איך לחיות חיים פשוטים ולהתייחס למצוקה כאל שמחה.

היופי של הריקנות או השלווה ב"טאו של התה"

הטאו של התה מתייחס במיוחד לאיך להיות "הרמוני, שליו, מרוצה ואמיתי", ורואה ב"שלווה" את הדרך בה צריך לנקוט כדי להשיג מצב של חוסר אנוכיות ללא מושגים כלשהם. האם השקט הזה פירושו דממה שקטה עד כדי כובד ראש? זה בטוח לא כך. השקט בטאו של התה הסיני, מתייחס לשלווה בעולם הרוחני, לצד השקט החיצוני או הרוגע. כל עוד אדם שומר על שקט פנימי, שום דבר אינו עוצר אותו ליהנות מהשיחות, הצחוק, המוסיקה או האופרה. כאשר אנשים טועמים תה, הם צריכים לשחרר את החרדה הפנימית וההחזקות שלהם ולשמור על שלווה בלב ובנפש, לפני שהם נכנסים למצב בו הם יכולים להעריך בשלווה את הצבע, הריח, הטעם והצורה של התה, להרהר על החיים ולעצב את המזג שלהם. וכך להשיג מצב של ריקנות, בעודם נהנים מהיופי של שביעות הרצון והשלווה.

"טבעו הרגיל" של הטאו של התה

סן נו ריקיו (Sen no Rikyu), מאסטר טקס התה היפני, אמר פעם: "…עליכם לדעת שהטבע של התה אינו יותר מהרתחת מים כדי להכין תה". הוא הבין ש"הטאו של התה" מגיע דרך הדברים הפשוטים של חיי היומיום, שדרכם ניתן להיות מוארים למסתורין של היקום והחיים. גם טיפוח הבודהא והטאו דורשים מאנשים להיות מוארים לעקרונות גדולים באמצעות טיפוח-תרגול יומי בתוך הדברים הפשוטים של חיי היום יום. לכן הייתה אמרה עתיקה:

"אל תימנע מעשיית דבר טוב רק משום שהוא פעוט;
אל תתעסק בדבר רע גם אם הוא עניין פעוט"

אסור להתעלם ממעשים טובים קטנים, כיוון שכל מעשה טוב יצבור מוסריות (דֶה). גם אין לנקוט בפעולה פזיזה רק בגלל שהיא עניין קל. במקרה שאדם עושה דברים רעים, הוא יפחית את חלקו באושר שהוקצה לו על-ידי הגורל. במקרים חמורים, חייו ומזלו של אדם יכולים אף להתקצר ולסבך את משפחתו. אולי לא ניתן לראות מייד את ההשפעה, אך אם הקארמה הרעה מצטברת, יגיע הזמן בו גמול כזה של סיבה ותוצאה יגיע לרגע הפירעון.

"לשחרר" בטאו של התה

אנשים מרגישים שהם סובלים כיוון שאינם יכולים לשחרר דברים. לכן, אסכולת הבודהא אומרת לאנשים לשחרר את ההחזקות. אדם יכול להיות מואר לטאו רק בשחרור כל ההחזקות, אחרת כל מאמציו יהיו לשווא. מהם הדברים שאנשים צריכים לשחרר? אדם צריך לשחרר את דאגות החיים, את התהילה, האינטרסים האישיים והרגשות, לשחרר כל מיני החזקות ותשוקות, ולשחרר את כל מה שאדם אינו יכול לשחרר. כשאתה משחרר כל זאת, תרגיש בוודאות נינוח מאוד, וכשתסתכל סביבך, תראה שהשמים והים כחולים, הגבעות ירוקות והמים בהירים, מזג האוויר שטוף שמש והרוח עדינה מלטפת, הירח מאיר והכוכבים נוצצים. "טעימת תה" גם מפרטת כיצד תוכל להיות מסוגל להניח בצד את מה שעושים בהווה, לחטוף רגע של פנאי מהלחץ הנפשי ולהרגיע את צרות המחשבה. כפי שכתוב באחד השירים:

"תשחרר אם רוצה אתה בכך, ואז מה יוכל להדאיג אותך?
הייה אדם חסר דאגות, תהנה מתפארת הכוכבים והירח"

הטאו של התה הוא בראש וראשונה טיפוח המחשבה והמזג, כדי להשיג תובנה לחיים מטעימת המרירות של התה. אדם צריך לשמור על מחשבה ריקה מהחזקות ולראות את האמת בחיים הרגילים. בסוף, צריך לשחרר את כל המרירות וההנאה ולהיות מואר לעקרונות החיים ולעומקו של היקום ולחזור לאני האמיתי המקורי. כל מקצוע וכל תרבות שהוענקו על ידי האלוהי יכולים לעזור לאנשים בטיפוח ולשפר את עולמו של האדם. בגלל שבעיני האלוהויות, בני אדם לא הגיעו לעולם הזה רק כדי להיות בני אדם, ומעורבת בכך משמעות פנימית עמוקה וחשיבות. האלוהויות נותנות רמזים ומגינות על האנושות כל הזמן, בתקווה שבני האדם יוכלו לבחור את הנתיב לאלוהות ולחזור לאני האמיתי המקורי שלהם.

בתקופת יום הדין הזאת, כשהפא האוניברסלי האדיר ירד לעולם האנושי להציע הצלה ולהעניק את ההזדמנות לחזור לאלוהי, אנשים רבים עדיין נאבקים בים המרירות ואינם מבינים את המאמצים הדקדקניים של האלוהי. ידידיי, אם אתם רוצים לדעת עוד על היקום המורכב והסודות השמימיים האמיתיים, אני רוצה לעודד אתכם לקרוא את הספר יקר הערך "ג'ואן פאלון" בשעות הפנאי שלכם. אז תוכלו להבין את כל מה שרציתם לדעת.