התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. לפני כן, סבלתי משגרון חמור ומאינסומניה (נדודי שינה כרוניים). החוליים האלו נעלמו זמן קצר לאחר שקראתי רק חלק מהספר "ג'ואן פאלון".

משפחתי היא משפחה הממזגת שני סיבובי נישואין. בעלי הראשון עזב אותי במפתיע ולקח איתו את בני. לאחר כמה שנים, בעלי השני הביא עימו את בנו לביתי. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, בעלי שמח על כך. הוא היה מרוצה שנעשיתי אדם טוב כל כך לאחר שתרגלתי פאלון דאפא.

אף פעם לא התנדנדתי בטיפוח, גם לא כשנעצרתי ונכלאתי באופן בלתי חוקי למשך חמש שנים בכלא הנשים ג'י-נאן על שסירבתי לוותר על אמונתי. הייתה לי אמונה מוצקה במאסטר ובדאפא, ותמיד הזכרתי לעצמי לעשות את המיטב.

לגלם את הטוּב של הפאלון דאפא בכלא

בכלא לא הורשנו להגיד, "פאלון דאפא הוא טוב". אז החלטתי להראות את הטוּב של השיטה על ידי פעולותיי. ואכן, לבסוף, האסירות והשומרים התרשמו מאוד מהפאלון דאפא ומהמתרגלות שגילמו את הטוּב של השיטה.

שוטר אחד אמר שהוא רוצה להתחיל לטפח את העקרונות של הפאלון דאפא, "אמת-חמלה-סובלנות". הוא סיפר על זה לקרוביו בבית וחזר כדי לומר לי שזה נהדר ללכת אחר עקרונות אלו ושמשפחתו שמחה, וגם הוא.

תועלת לכל המשפחה

זה גורל טוב כל כך לתרגל פאלון דאפא.

המאסטר אמר,

"… שכשאדם אחד מטפח כל המשפחה מפיקה מכך תועלת" ("הוראת הפא בוועידת הפא באוסטרליה" מאי 1999)

לי ולבעלי שאינו מטפח אין ילדים משותפים. אך הוא חיכה לי חמש שנים כשהייתי במאסר, והוא ארגן את חתונת בני בהיעדרי. בני גדל להיות מבוגר אחראי שחסך מספיק כסף כדי לקנות לעצמו דירה מבלי להסתמך עלינו. בני החורג הפיק גם הוא תועלת מכך שהבין את האמת על הפאלון דאפא. הוא מצא באופן בלתי צפוי עבודה עם הכנסה טובה.

דברים רבים עוזרים לי לשפר את השין שינג שלי

למרות זאת, כשזה מגיע לטיפוח זה אף פעם לא הולך חלק, במיוחד כשזה זמן להשתפר. ממש כמו שהמאסטר אומר,

"אבל בדרך כלל כשמתהווה קונפליקט, אם זה לא מפריע לו בלב זה לא נחשב, או שזה חסר תועלת ולא יכול לגרום לו להשתפר." (הרצאה רביעית ב"ג'ואן פאלון")

אשתו של בני החורג עמדה ללדת במאי, ובעלי רצה שאלך לטפל בה. חשבתי שזה ייקח הרבה מדי מזמני המוקדש לדאפא, אז ממש לא רציתי ללכת. גם חשבתי שבעלי פועל מתוך אנוכיות ושיש לו סטנדרט שונה כשמדובר בבן שלי או בבן שלו. אז הייתי מצוברחת.

דנתי בזה עם מתרגלים אחרים ובהדרגה מצאתי את ההחזקות שלי. באמצעות לימוד פא ושליחת מחשבות נכונות, ניקיתי כמה דברים רעים. המאסטר האיר את עיניי,

"מהיום בו תלמיד דאפא מתחיל לטפח, כל החיים שלו מאורגנים מחדש. במילים אחרות, החיים האלה שלך הם עכשיו החיים של מטפח. שום דבר כבר לא מקרי, ושום דבר לא יקרה רק במקרה. כל דבר במסע החיים שלך קשור ישירות לשיפור ולטיפוח שלך." ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

כיוון לכל דבר שקורה יש סיבה בנתיב הטיפוח שלי, אינני יכולה לעשות החלטות בהתבסס על המושגים או ההעדפות שלי.

המאסטר אמר,

"כל מה שאתם חווים במשך הטיפוח שלכם—טוב או רע—הוא טוב, כיוון שהוא מגיע רק משום שאתם עושים טיפוח. מטפח לא יכול להשיג שלמות כאשר הוא עמוס במחשבות אנושיות, עמוס בחובות קארמתיים, או עמוס בהחזקות." ("לוועידת הפא של שיקאגו")

המאסטר גם אמר,

"מטפחים מסתכלים על דברים בדיוק בדרך ההפוכה. הם רואים קשיים וסבל כהזדמנויות טובות לשיפור. [עבור מטפחים] כל אלו הם דברים טובים, וככל שיש יותר מהם, וככל שהם באים מהר יותר, השיפור מהיר יותר. יש מטפחים שרוצים להדוף אותם וחושבים "אל תבואו". בכל פעם ש[עימותים וצרות] צצים הם חושבים שלאחרים יש בעיה אִתָם, והם לא יכולים לשאת את זה כשאחרים אומרים דבר מה שלילי אודותיהם. אתם רק רוצים לחיות חיים יותר נעימים, אבל האם זה טיפוח? האם אתה באמת יכול לטפח כך? אם עד היום לא הצלחת להבין את הרעיון הזה, אז כמאסטר שלך, אני לא יודע כיצד תוכל אי פעם לנוע לקראת השלמות המלאה." ("לימוד הפא בסן-פרנציסקו בשנת 2005", נובמבר 2005)

החלטתי ללכת על פי דברי המאסטר, להתייחס לכל הקונפליקטים הפנימיים ומצוקות הגוף כמשהו חיובי, גם כשלפעמים היה לי קשה כל כך לשאת זאת שדמעות עלו בעיניי. אך שמחתי, כי ידעתי שלאחר מכן אהיה סובלנית יותר. גם כשהיו לי מחשבות שליליות על בעלי, בדקתי את עצמי, בידיעה שאין עליי להצביע על מישהו אחר. כל מי שמסביבי נמצא שם כדי לעזור לי להשתפר, ועליי להיות אסירת תודה.

לאחר שכלתי ילדה, אשתו לשעבר של בעלי התקשרה כדי לשאול אם אבוא איתה לביקור כי יש לה סידורי הסעה לשם. אז הלכתי איתה ועם בן זוגה. הרגשנו נוח ופטפטנו כל הדרך במשך כמה השעות על הכביש. ידעתי שהסיבה שהצלחתי לעשות זאת היא כי השין-שינג שלי השתפר.

כשהגענו לבית החולים, בני החורג קיבל את פנינו. נראה היה שהוא מתייחס רק לאימו. הוא פטפט איתה והתעלם ממני לחלוטין עד מאוחר יותר. לא כעסתי על כך כלל.

כשהגענו הביתה יחד עם כלתי והנכדה, כיבסתי את בגדיהם. ניקיתי את החצר ותליתי את הבגדים והחיתולים. הקיץ אז היה חם מאוד והזעתי מאוד, אך לא הרגשתי רע כל כך, כי ידעתי שהמאסטר מחזק אותי. המשכתי להזכיר לעצמי שאני מתרגלת דאפא ושכל דבר שאעשה צריך לגלם בתוכו את הטוּב של הדאפא.

אמו של בני החורג נסעה לאחר ארבעה ימים. בזמן שכיבסתי ביד את הכביסה, הקשבתי להרצאות המאסטר. בכל פעם שהיה לי זמן, שלחתי מחשבות נכונות, תרגלתי את התרגילים ולמדתי את הפא. לא הרגשתי עייפות או רעב. בתהליך הזה סילקתי את התרעומת שלי ואת ההחזקה לנוחות.

הייתי שם 11 ימים. כל יום כיבסתי שלוש ערימות כביסה גדולות, כולל את בגדי החורף שלהם שלא היו מכובסים. כיבסתי אותם, ייבשתי אותם וקיפלתי אותם. כפות ידיי התכסו שלפוחיות. אך לא הרגשתי רע כי ידעתי את העיקרון "אין הפסד, אין רווח", ושהמאסטר יהפוך עבורי את הדברים הרעים לטובים.

בני החורג קנה לי ממתקים רבים ולקח אותי לקנות בגדים חדשים, כי שניהם היו אסירי תודה עד מאוד על מה שעשיתי. ביקשתי מהם לזכור את הטוּב של פאלון דאפא ואת גדולתו של מאסטר לי. ואז אמרתי להם שאני מי שהנני רק בזכות הפאלון דאפא.

ביקשתי אותם לזכור: "פאלון דאפא הוא טוב. אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". בני החורג הבטיח לעשות כך. סיפרתי להם שאני צריכה לחזור כדי לעזור לאנשים ללמוד את האמת על הפאלון דאפא ושאינני יכולה לשהות אצלם כל הזמן. הם הבינו ותמכו בי.

אני כל כך אסירת תודה למאסטר שהציל אותי והגן עליי עם החוק הגדול. במשך השנים היו תקופות בהן פעלתי היטב ותקופות אחרות בהן לא פעלתי טוב כל כך, אך המאסטר אף פעם לא ויתר עליי. אני יכולה רק להתקדם בנחישות בפא כדי להחזיר תודה למאסטר.

אנא העירו בחמלה על כל דבר שאינו הולם.