אני מתרגלת פאלון דאפא מעל 20 שנה. אני רוצה לשתף מניסיוני בהתגברות על קשיים.

לפני כעשר שנים, אמי שגם היא מתרגלת פאלון דאפא, התחילה להזיע מאוד. היא התלוננה גם על בחילה קשה ועל חולשה, סימנים שדמו להתקף לב. מצבה הביא את אבי לדמעות.

כשעזרתי לאימי לשכב, הבנתי שהכוחות המרושעים משתמשים בה כדי לבחון אותי. דחיתי מייד את פעולתם ואמרתי לאמי: "אנחנו מתרגלי דאפא, המאסטר כבר ניקה את גופנו ואין עלינו להתייחס לעצמנו כאל אנשים רגילים.

היא הנידה ראשה בהסכמה. המשכתי לעודד אותה בעודי מחזקת את מחשבותיה הנכונות. בתוך חמש דקות היא התיישבה ואמרה לנו שהיא החלימה. אבי ואני התפעלנו מהכוח של הדאפא.

מהאירוע הזה למדתי שחשוב מאוד שמתרגלים יתעלמו מרגשות הפחד שלהם וישימו את מבטחם במאסטר ובפא.

בשנת 2006 סבלתי מכאב חזק ופתאומי בצד. לא יכולתי לעמוד כך שהייתי מרותקת למיטה. למרות שחברי המתרגלים עזרו ושלחו מחשבות נכונות, מצבי הורע עד שכמעט ולא יכולתי להתנועע.

המראה של בעלי ובני עושים את עבודות הבית זעזע אותי וגרם לי להתעורר. "אני מתרגלת דאפא. איך אני יכולה לשכב כאן ולהעמיד פנים שאני אדם רגיל הסובל ממחלה?"

ניצלתי את העובדה שלא היה אף אחד בבית, הכרחתי את עצמי לעמוד ולכבס, הכרחתי את עצמי להתעלם מהכאב בעודי משפשפת את הכבסים על לוח הכביסה. בתוך דקות הכאב בצד נעלם וידעתי שהתגברתי על קושי נוסף.

נרדפתי בשל האמונה שלי בדאפא ונשפטתי לתקופת מאסר. לאחר שחרורי, לקראת סוף שנת 2012, התחלתי לחוש כאב חזק ותכיפות מוגברת במתן שתן. ראיתי גם דם בשתן. בבית החולים המקומי עשו לי בדיקות ומצאו רמות גבוהות של כדוריות דם אדומות בשתן. גם ספירת הכדוריות הלבנות הייתה גבוהה מהנורמה. הרופא המודאג לא הסכים לטפל בי והציע שאתייעץ עם מומחה.

אמרתי בלבי שמתרגלת איננה סובלת ממחלות ושעליי להאמין במאסטר ובפא. עם זאת לא הרגשתי שיפור בסימפטומים ושאלתי את עצמי: "האם יש לי באמת אמון מוחלט במאסטר ובדאפא?"

התחלתי להתבונן פנימה וגיליתי שעדיין יש בלבי ספק. פחדתי שמצבי יורע וקיוויתי לנס של החלמה. ההבנה הבאה הייתה שהכוחות המרושעים מנסים להסיט אותי מהדרך על ידי יצירת הקושי הזה. הבנה זאת חיזקה בי את המחשבות הנכונות ואת האמונה בדאפא. תוך שעתיים הסימפטומים נעלמו להפתעתי ולתדהמתה של כל משפחתי המודאגת.

בשנת 2016 התחלתי לפתע לסבול מסימנים של סחרחורת, חום ובחילה שהתישו אותי ולא הייתי מסוגלת לקום מהמיטה. ידעתי שהקושי הזה הגיע מהכוחות המרושעים. כדי להתנגד להם שלחתי מחשבות נכונות מדי שעה ושיננתי את הפא במחשבתי ללא הרף. כל פעם שהרגשתי רגע של ייאוש, חוסר אונים או דיכאון, חזרתי על הפא כדי לחסום את כל המחשבות הרעות ולהגביר את האמונה.

החלמתי תוך שלושה ימים. מזה למדתי שככל שאמונתו של המתרגל במאסטר נשארת יציבה, המאסטר יעזור לו להתגבר על הקושי.

התבוננות נוספת על החלמתי הובילה אותי להבנה שהכוחות המרושעים ניצלו את ההחזקות שלי כדי ליצור את הקושי. הייתי עסוקה במטלות היומיום והזנחתי את לימוד הפא. בגלל הגאווה שלי ומנטליות ההתפארות התחלתי להתנשא על מתרגלים עמיתים. חיפשתי חיים קלים והשתדלתי להימנע מבעיות. לא יכולתי לשחרר את הקשר הרגשי לבני, שמרתי בליבי טינה ודרשתי פיצוי מאנשים רגילים שפגעו בו. מעשי לא התאימו למתרגלי דאפא.

לפני חודש ביקרתי מתרגלת עמיתה שחזרה מבית החולים. היא סיפרה לי שאובחנה עם סרטן שגרם לה אי נוחות, חוסר שליטה על הסוגרים וכאב. היא אמרה: "חשבתי שאוכל לקבל טיפול בבית החולים, להחלים ואז להתרכז בטיפוח. רמת ההבנה שלי אינה טובה. האם אוכל עדיין ללכת עם המאסטר הביתה?"

מתרגלים עמיתים באו לבקר אותה בבית וללמוד את הפא יחד איתה. במהרה היא הצליחה להתיישב בעצמה, ללמוד את הפא ולשלוח מחשבות נכונות.

המקרה הזה לימד אותי על החשיבות של שליחת מחשבות נכונות באופן קבוע, במיוחד כאשר עוזרים למתרגלים עמיתים להתגבר על קשיים.

לאור הרדיפה וקשיים אחרים המאורגנים על ידי הכוחות המרושעים, חשוב להתבונן בדברים מנקודת המבט של הפא, לשלוח מחשבות נכונות, להכיר ולדחות את התכנונים של הרוע ולבטוח במאסטר ובדאפא.