קרוב לוודאי שהסיפורים על ג'אנג גואו-לאו תועדו לראשונה בספר "תיעוד קורות הקיסר מינג (הקיסר טאנג שואן-דזונג) (בסינית: "מינג-הואנג דזא לו"). הגרסאות הישנות והחדשות כאחד הם סיפורים מתועדים על ג'אנג גואו-לאו. בתקופת שושלת צ'ינג, הטאואיסט וו-גואו, כתב ספר בשם "ביוגרפיה שלמה על שמונה האלוהויות" ,(Complete Biography of The Eight Deities) שתיעד באופן מקיף את חייו של ג'אנג גואו-לאו ואת אמונתו היציבה בחיפוש אחר משמעות הקיום באמצעות טיפוח אופיו והתנסות בכל מיני מצוקות במשך תקופת זמן ארוכה.

ג'אנג מיקד את תשומת לבו בהשגת הטאו ולא רדף אחר כל הזוהר בעולם. הקיסרים של שושלת טאנג (טאי טסונג וקאו טסונג), הזמינו אותו לעתים קרובות לחצרם, אבל הוא תמיד דחה את הזמנתם.

פעם אחת כשהוזמן באופן אישי על-ידי הקיסרית וו ג'ה-טיאן, הוא לא מצא תירוץ לסרב. הוא פשוט עשה עצמו מת בחזית של מקדש. זה קרה בעונת הקיץ. גופו נראה מרקיב, אבל מאוחר יותר ראו אותו חי וקיים על הרי הנג. הקיסר שוי-אן טסונג קרא לו לבוא לחצרו מספר פעמים בניסיון לגלות את סוד האלמוות. כאשר ראה את מראהו הזקן של גאנג גואו-לאו, הוא שאל: "כאדם שהשיג את הטאו, מדוע אתה נראה זקן כל כך, עם שיניים מועטות ושיער דליל"? ג'אנג ענה: "אין אמנויות קסם טאואיסטיות העומדות בפני זקנה. זוהי הסיבה מדוע אני נראה זקן כל כך. אני מתבייש בכך. אך, אם אוציא את השיער והשיניים הנותרים שיש לי, האם יצמחו שיער ושיניים חדשים"? ואז הוא תלש את שיניו ושערו. שואן טסונג היה מודאג מאוד ממעשהו וביקש ממנו ללכת לנוח. לאחר זמן קצר ג'אנג חזר לחצר המלכות ונראה אדם חדש לגמרי, עם שיער שחור ושיניים לבנות. לפיכך, כל הפקידים הגבוהים והלורדים האצילים ביקרו אותו כשהם מחפשים לגלות את הסודות איך לחדש את נעוריהם. ג'אנג גואו-לאו השיב ריקם את שאלותיהם. הוא הוכיח שהיה שונה מאנשים רגילים. לבקש אחר הטאו אינו אותו דבר כמו לשחר אחר מיומנויות של אנשים רגילים.

פעם אחת יצא הקיסר שואן טסונג לצוד. הוא רדף אחר איל גדול שהיה שונה מאיילים רגילים. כשעמד להרוג את האיל, ג'אנג גואו-לאו עצר בעדו ואמר: "זהו איל שמימי, והוא כבר בן למעלה מאלף שנה. הקיסר וו משושלת האן הלך פעם לצוד ואני הלכתי בעקבותיו. גם הוא לכד את האיל הזה, אבל שחרר אותו". הקיסר שאל: "העולם הוא כה גדול. איך אתה יכול להיות בטוח שזהו אותו איל"? ג'אנג ענה לו: "כאשר הקיסר וו שחרר אותו, הוא שם לוחית נחושת תחת קרנו השמאלית". הקיסר ביקש את המלווים לבדוק זאת, ואכן תחת קרנו השמאלית הייתה לוחית הנחושת. ג'אנג אמר: "ללוחית יש היסטוריה של שמונה מאות חמישים ושתיים שנים". הקיסר ביקש מהמלווים לבדוק אם מה שהוא אומר נכון או לא, והתברר שזה נכון. מהסיפור הזה נראה שג'אנג גואו-לאו אכן השיג כבר את הטאו. אנשים מוארים לא מגלים סודות שמימיים, לכן הם מלמדים בדרך כלל את האנשים שיעור, ומעוררים השראה באנשים ממרחק. אולי הוא רצה להשתמש בהוכחה שנותרה מלפני שמונה מאות שנה כדי לומר לקיסר שואן טסונג שאפשר [באמצעות טיפוח הטאו] להתגבר על החוק של לידה, זקנה, מחלה ומוות, במקום לבזבז סתם את הזמן.

סיפרו שג'אנג גואו-לאו רכב הפוך על חמור לבן ונע מאות אלפי קילומטרים ביום. החמור שלו לא אכל עשב וגם לא שתה מים. כשהשמש שקעה, ג'אנג ליטף את חמורו והחמור הפך לנייר, וג'אנג הניח אותו בכיסו. בבוקר המחרת, הוא שלף את חמור הנייר מכיסו, נשף עליו והוא שוב הפך לחמור חי.

בסיפורי הטיפוח הסינים העתיקים יש תמיד משמעויות עמוקות וסודות שמימיים. כשאנשים רגילים מתמקדים רק על מה שמתרחש לפניהם, ללא חיפוש המשמעויות העמוקות של החיים, הם יחמיצו את ההזדמנויות האדירות של ידיעת האמת. בה בעת הם יאבדו את המהות של חמשת אלפי שנות התרבות הסינית האלוהית. על הסיפור של ג'אנג גואו-לאו שרכב הפוך על חמור, שמע המחבר עוד בילדותו. אנשים יכולים לשאול את עצמם: "מדוע ג'אנג גואו-לאו רכב הפוך על החמור? כישות מוארת כנראה הייתה לו סיבה לכך. אז מהי הסיבה"?

ב"לון יו" של קונפוציוס יש סיפור כזה. יום אחד דזי גונג, תלמיד של קונפוציוס, שאל את קונפוציוס: "מה אתה חושב על המשפט: 'על-אף העוני אין מחשבה של התחנפות, על-אף העושר אין מחשבה יהירה'"? קונפוציוס ענה: "זה לא רע. אך לא ניתן להשוות זאת ל"נהנה מעצמו על אף העוני, מוקיר מוסריות טובה על אף העושר".

אולי בזמנו של קונפוציוס אנשים לא הוקירו את טבע הפשטות, טוב לב ולנהוג בצייתנות. הוא ראה את המגמה של התדרדרות המוסר ולכן צידד ב"לעצור את עצמנו ולחדש את הטבע הטוב". באותו זמן הוא אמר לתלמידיו שבמעמדות חברתיים שונים יש מוסריות שונה. הוא ראה את ההתדרדרות של המוסר, אבל ניסה למנוע את התדרדרותו מתחת לקו בסיסי מסוים. אולם בסין המודרנית, מידות טובות לא קיימות עוד. אנשים נהגו לחיות חיים פשוטים שזוהי אכן מידה טובה. אולם היום אנשים מבזבזים כסף בלי לחשוב. פעם האנשים בסין חשבו ששחיתות זה דבר רע, אבל היום חושבים את זה לכישרון. אנשים נהגו לעשות דברים על בסיס סטנדרטים מוסריים. אולם היום אנשים עלולים לעשות כל שיידרש כדי להרוויח כסף. מרמה, שקר ואלימות הם דברים שכיחים. תכניות הטלוויזיה מלאות באלימות סקס וגילוי עריות. גנגסטרים משתפים פעולה עם המפלגה הקומוניסטית והטוב והרע התהפכו. המוסר התדרדר לדרגה כזאת שאינו יכול להתדרדר עוד.

חישבו על כך. ישויות מוארות שמשיגים את הטאו מחפשים את המוסר. אפילו בימים ההם הם חזו מה עלול להתרחש בחברה המודרנית, לא קשה להבין מדוע ג'אנג גואו-לאו רכב הפוך על החמור. זו הייתה אזהרה לעצמו וגם לאנשים של היום. בספר "ג'ואן פאלון" יש שני מקומות המזכירים את ג'אנג גאו-לאו:

"מעט מאוד אנשים ידעו מדוע הוא רכב הפוך על החמור שלו. הוא גילה שכשהולכים קדימה זה בעצם ללכת אחורה, אז הוא רכב על החמור הפוך." ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית).

"הוא גילה שהליכה לפנים היא הליכה לאחור ושבני האדם מתרחקים יותר ויותר מתכונת היקום." ("ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית).

זה נכון. ככל שאנשים מתרחקים מהטאו ומעקרון "אמת-חמלה-סובלנות", האנשים נעשים רעים יותר והחברה הופכת גרועה יותר. תהליך ההתהוות-ההתייצבות-ההתנוונות-ההרס של היקום, אכן קיים והוא עתה בשלב הסופי שלו. אומרים ש"לאלפי שנים של גלגולי נשמות יש סיבה". ניתן לקוות בכנות, שעוד אנשים יוכלו להבין מה חזו הישויות המוארות ומהי המשמעות הגדולה שהבינו.