לראשונה פגשתי בפאלון דאפא בסתיו של שנת 2009. אף כי הסכמתי להעיף מבט בספר "ג'ואן פאלון", קראתי אותו רק פעמיים בשנתיים הבאות. נשארתי ספקנית וככזו לא חל כל שיפור בבריאותי.

רק שנה מאוחר יותר התחלתי לקרוא את הספר ברצינות, ולקח לי עוד שנה להתחיל לטפח פאלון דאפא, במאי 2011. אני יכולה לומר כי זמן קצר לאחר מכן החלו להתרחש נסים.

לפני כן, לא יכולתי לעמוד. עקב הגבלה מתישה בכף רגלי יכולתי רק לזחול. אולם לאחר שהחילותי בתרגול רציני של פאלון דאפא, לא עבר זמן רב והייתי מסוגלת לעמוד ולהסתובב בעזרת קביים.

כיום אני חופשייה מכל חולי ומגבלה ומסוגלת לנוע ללא כל תמיכה.

ניסיוני למדני שפאלון דאפא אינה אמונה תפלה כפי שטוענת תעמולת המפלגה (המפלגה הקומוניסטית הסינית). ההיפך, אני מאמינה שהוא מדע יוצא מן הכלל המסוגל באמת לחולל נסים כל עוד אתה מאמין בו.

ברצוני לנצל הזדמנות זו לשתף אתכם בסיפורי.

שבורה עקב מותו הפתאומי של בעלי

לפני שש שנים התפתחה מורסה גדולה על גבו של בעלי והרופאים קבעו כי יש להסירה בניתוח. הוא מת על שולחן הניתוחים, ואני הייתי בהלם. אי יכולתי להשלים עם אבדן פתאומי זה הביא להתמוטטותי הנפשית והפיזית.

אבחנו אותי כחולת סוכרת וסבלתי מסיבוכים חמורים. פניי הפכו לצהובים ותנוכי אוזניי השחירו. רגלי וכפות רגלי התנפחו והפכו שחורות, וככל שעבר הזמן רגלי החלה לעלות מוגלה והעור של אחת מבהונותיי נבקע.

לא עבר זמן רב ואיבדתי את יכולתי לעמוד על רגלי. הרופא אמר לי כי יש לכרות את רגלי. התנגדתי לכך בתוקף, מתוך דאגה כי אמות על שולחן הניתוחים כמו בעלי.

חזרתי לביתי לחיות ביסורים. בנוסף לזריקות אינסולין, ניסיתי תרופות נוספות אך דבר לא עזר וסבלתי ייסורים כל הזמן.

מאחר ולא הייתי מסוגלת ללכת, היה עלי לזחול, ותוך זמן קצר כוסו מרפקי וברכי ביבלות.

ספקנות מנעה ממני מלהכיר בפלאי הדאפא

ביום סתיו אחד בשנת 2009 זחלתי אל מחוץ לבית מגורי כדי ליהנות ממעט אור השמש, כאשר אישה אחת כבת 60 עברה לידי והביעה הפתעה למראה כף רגלי החבושה כה במהודק במזג אוויר כה נאה.

כשסיפרתי לה כיצד הסוכרת גרמה לרגלי לעלות מוגלה, היא הבטיחה לי בוודאות כי חזרה על המילים "פאלון דאפא טוב, אמת-חמלה- סובלנות זה טוב" יביאו לי מזל טוב. היא גם יעצה לי לפרוש מ"החלוצים הצעירים" שהצטרפתי אליהם בעבר, והסכמתי לכך.

התחיל לעניין אותי כשאמרה שכל מחלותיה נעלמו לאחר שהתחילה לתרגל בפאלון דאפא, אולם כאשר היא הציעה ללמד אותי את התרגילים, הספקנות וההיסוס עדיין לא עזבו אותי.

אולם מפגשי עם זרה זו העלתה בי זיכרון של אמו של ילד מכיתתו של בני. פתאום נזכרתי כיצד שמעתי שבכל 13 השנים בהן תרגלה פאלון דאפא לא הזדקקה ולא אפילו לכדור תרופה אחד.

ביקשתי מבני להזמין את האם הזו לביתנו. היא נדהמה למראה בריאותי הירודה ושאלה אותי מה קרה לי. התייפחתי: "אני גוססת, ואיני יכולה לעמוד כלל על רגלי". היא עודדה אותי: "אל דאגה! עלייך רק לתרגל בפאלון גונג".

היא גם ביקשה ממני לחזור על המשפטים "פאלון דאפא טוב, אמת חמלה סובלנות טובים" והציעה שגם בני יחזור על המשפטים כדי ליצור שדה (אנרגיה, המת') יותר טוב וחזק.

האם נתנה לי עותק של הספר "ג'ואן פאלון" וקלטות אודיו של המאסטר מלמד את הפא, אך לא הקדשתי לכך יותר מדי תשומת לב. כאשר דפדפתי בספר בחרתי לקרוא רק את הקטעים שנראו לי מעניינים. מדי פעם עדיין המשכתי ללכת לטיפולים בידי מאסטרים של צ'יגונג כביכול.

הדברים השתנו כאשר החלטתי לתרגל פאלון דאפא ברצינות

כשאותה אם ואני נפגשנו שוב במאי 2011 היא שאלה אותי כמה פעמים קראתי את הספר. הודיתי שהצלחתי לקראו רק פעמיים וגם לטייפ רקורדר הקשבתי רק פעמיים. היא לא האמינה למשמע אזניה ואמרה: "אפילו אם היית קוראת רק עמוד אחד ביום היית גומרת לקרוא את הספר יותר מפעמיים".

היא החלה לבוא אלי ולקרוא אתי את הספר "ג'ואן פאלון". מאחר ועוד לא הייתי מסוגלת להישאר במצב עמידה היא עדיין לא לימדה אותי את התרגילים.

יום אחד היא הראתה לי חוברת ובה סיפור על החלמתו בדרך נס של בחור צעיר. כשלמד בקנדה הוא תפס מחלה רצינית מאד, אך נרפא לחלוטין זמן קצר לאחר שהחל לתרגל בפאלון דאפא.

הושפעתי מאד ומאז ואילך החלטתי לקחת את תרגול הפאלון דאפא במלוא הרצינות.

לא עבר זמן וניסים החלו להתרחש. יום אחד תוך קריאת הספר "ג'ואן פאלון" פתאום שתי מילים התחילו לזהור אל מול עיני. ידעתי שהיה זה עידוד מצד המאסטר. ביום אחר כשנגעתי בספר, הרגשתי איך כל המילים מתרוממות מעל הדפים.

צבע פניי וכפות ידיי החלו לחזור לצבען הנורמאלי וחלק משער השיבה שלי הפך שוב שחור. הנפיחות ברגלי וכפות רגלי ירדה והצבע השחור נמוג. גם החורים ברגלי הגלידו.

הדבר היחיד שלא נרפא לגמרי היה כתם עור זעיר על עקב רגלי. בגלל חששי מזיהום המשכתי עדיין לשים אבקה אנטי-ביוטית באותו מקום. פיסת עור זו עדיין לא הגלידה. לא עבר זמן רב מאז החילותי לטפח ברצינות וכבר יכולתי להסתובב על קביים, שהוחלפו אח"כ על ידי מקל. למעשה אפילו לא היה צורך במקל, אבל לקח לי קצת זמן להיפטר מהחשש של מעידה.

במהרה מצאתי עצמי מתנהלת כמו כל אדם רגיל. יכולתי להתרחץ בכוחות עצמי, לצאת לקניות, לבשל, ולבצע מטלות בית אחרות.

אני משקיעה רבות בלספר לאנשים כמה מיוחד הוא הפאלון דאפא

הייתי מלאת שמחה וידעתי ללא ספק שהיה זה המאסטר שעזר לי לעמוד. עלי להראות לאנשים עד כמה פאלון דאפא הוא נפלא ויוצא מן הכלל.

אני משוחחת עתה לעתים עם שכניי ועם העוברים ושבים ליד ביתי ומספרת להם את סיפור החלמתי. אני אומרת להם: "אתם יודעים שבית החולים לא הצליח לרפא אותי. ניסיתי תרופות וזריקות רבות אך דבר לא עבד. ואז בלי לקחת גלולות בכלל החלמתי לחלוטין לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא. אני חוסכת עכשיו כ-400 יואן כל חודש. פאלון דאפא הציל אותי".

אני תמיד עונה כך: "אני בת 69. סבלתי פעם ממחלות אך כיום אני חופשייה מהן בזכות הפאלון דאפא. איך אוכל שלא לשתף נס זה עם כולם? לא אכפת לי אם פקידים מסוימים אינם רוצים לתרגל פאלון דאפא בעצמם, אך אין להם זכות למנוע מהאחרים ליהנות מיתרונות תרגול זה. לא עשיתי כל רע ואין לי ממה לפחד. אני משתפת אתכם בניסיוני האישי כך שתוכלו גם אתם לאמץ שיטה זו וליהנות ממנה. בין אם הנכם מאמינים בה או לא, כולכם יודעים את העובדה שאין להכחישה שאני מסוגלת עתה ללכת. אל תתנו לעצמכם להיות מרומים על ידי המפלגה".

פאלון דאפא אינה אמונה תפלה – היא לא איזה מדע יוצא מן הכלל. כל עוד יש לך בו אמונה אמיתית, תראה שנסים מתרחשים.

בטיפוח, עלי לצעוד בנחישות קדימה 

חשתי מרוצה מאוד מחזרת יכולת התנועה שלי ופעם אף אמרתי לדיוקנו של המאסטר: תודה לך מאסטר! אני מרגישה טוב מאוד עתה על שאני מסוגלת ללכת".