אני עקרת בית בת 63 מאזור כפרי. לפני שמצאתי את הפאלון דאפא, סבלתי ממחלת לב, מיגרנות. ברונכיטיס, דלקת בשלפוחית השתן ומבעיות גינקולוגיות. כל יום היה מאבק, ואושפזתי בבית החולים מספר פעמים בכל שנה.

לאחר שלמדתי פאלון דאפא בפברואר 2000, כל החוליים שלי נעלמו. נעשיתי אדם חדש לגמרי ומלאת אנרגיה. הבנתי את מטרת החיים, והשין-שינג שלי המשיך להשתפר כל הזמן.

מצוקות בוחנות את אמונתי

בסופו של נובמבר 2014, גיליתי יום אחד בליטה קטנה בשד השמאלי. למחרת סיפרתי זאת למתרגלת עמיתה. היא אמרה לי, "הדאפא הוא כל יכול. אל תחשבי על זה. פשוט למדי את הפא. האמיני בדאפא ובמאסטר".

אך מוחי היה חסר מנוחה. לאחר כמה ימים החזה שלי התחיל לכאוב, ואז גם הגב. בעלי, בני וכלתי דרבנו אותי לגשת לבית החולים. אחותו של בעלי ושכניי שמעו על זה ולחצו עליי גם הם ללכת לבית החולים. הם הזהירו אותי מכל הדברים האיומים שיכולים לקרות אם לא אקבל עזרה רפואית. אבל אחרי שהקשבתי להם, מחשבתי התבהרה. הייתה לי מחשבה חזקה –להאמין באמת במאסטר ובדאפא.

בני הזמין מונית לנסוע לבית החולים, והכריז שהוא יקשור אותי ויסחוב אותי לשם אם אתנגד ללכת. לא הייתה לי ברירה אלא לנסוע איתם, אך לבי לא התנדנד. לאחר כמה בדיקות, הרופא ביקש מאיתנו לחכות בבית לתוצאות. יומיים לאחר מכן, בני אמר לי שזה סרטן שד ושעליי לעבור ניתוח.

שוחחתי בשקט עם משפחתי. אמרתי להם: "בעבר, עקב בריאותי הלקויה, לא יכולתי למלא את תפקידי כאישה או כאם. הדאפא העניק לי גוף בריא בחזרה. מאז, הצלחתי לבצע את עבודות השדה ועבודות הבית ולטפל בנכדיי. המשפחה שלנו הפכה שמחה יותר". אמרתי להם שהדאפא נתן למשפחתנו כה הרבה, אז הוא יעזור לי גם בזה.

במשך הימים הבאים ירד הרבה גשם, אז הם לא חשבו על ללכת לבית החולים. המשכתי ללמוד את הפא ולתרגל את התרגילים. ובאותו זמן שמרתי על מחשבה חזקה – להאמין במאסטר ובדאפא.

ב-17 באוקטובר 2015, החזה שלי כאב כל כך שאפילו מגע הבגדים לגופי הכאיב לי מאוד. גם התנפחתי מאוד. בעלי שאל אותי אם אני צריכה תרופה נגד כאבים. עניתי שלא. במקום זאת ביקשתי ממנו לתת לי את הספר "ג'ואן פאלון".

החזקתי את "ג'ואן פאלון" בשתי ידיי ואמרתי למאסטר, "אני אאמין במאסטר ובדאפא ביציבות. לעולם לא אתנדנד עד הרגע האחרון של חיי". לא פחדתי, ולבי היה שליו באופן יוצא דופן גם כשסבלתי מכאב רב כל כך.

באותו לילה הרגשתי שאני נאבקת במוות במשך כל הלילה. לא הייתי מנומנמת ומחשבתי הייתה בהירה. בעלי שמר עליי, אך הוא לא יכול היה לדעת מה קורה. נראה היה שהזמן עמד מלכת.

כשהשחר הפציע, חידשתי את לימוד הפא. עד אחר הצהריים הכאב שכך. מאז, מצבי השתפר יותר ויותר מיום ליום, עד שהחלמתי לגמרי.

בעלי היה עד לכל התהליך. הוא מתלהב כשהוא מדבר על זה, "המאסטר הוא אדיר! הדאפא הוא פלאי ובאמת יוצא מן הכלל!" בני, כלתי, ואחותו של בעלי נדהמו מהחלמתי המלאה.

הסיפור שלי התפשט בכל הכפר שלנו ובכפרים הסמוכים גם כן. עכשיו גם בני ועוד מישהו מהכפר החלו לתרגל את השיטה. ועוד אנשים נוספים הביעו רצון ללמוד פאלון דאפא.