אמי למדה אודות הפאלון דאפא מחבריה והצטרפה לקבוצת לימוד הפא שלהם. פעם אחת היא לקחה אותי איתה. הייתי אז עדיין בקולג', ותכנית הלימודים התבססה על אתיאיזם. כשהיא התחילה ללמוד פאלון דאפא התעוררו בי רגשות מעורבים: מצד אחד הייתי ספקנית ומצד שני סקרנית, אבל בסיכומו של דבר חשבתי שהפאלון דאפא הוא סוג של אמונה טפלה.

כשהחלה הרדיפה ב-1999 שידרו בחדשות הטלוויזיה הכפשות על הפאלון דאפא. בשידורים האלה אמרו שמתרגלים רוצחים אנשים עם סכינים או מציתים את עצמם באש. אמרתי לאמי שתעזוב את השיטה, וקרעתי ושרפתי את ספרי הדאפא שלה. כעת אני יודעת שמה שעשיתי לא היה נכון, ואני מצטערת על כך מאוד מאוד.

אחרי שסיימתי את הקולג', הראייה בעיני השמאלית התדרדרה במהירות ולעתים קרובות סבלתי מכאבי ראש. אמי ליוותה אותי לראות מומחה בנושא. הרופא קבע שהראייה שלי תיעשה גרועה יותר ויותר. בזבזנו 400 יואן על תרופות.

בדרכנו חזרה הביתה ברכבת לא הפסקתי לבכות. לא הייתי בטוחה כמה גרוע המצב עלול להיות, כך שפחדתי מאוד. אחרי האבחון, לא רציתי עוד להביט בדברים או לצפות בטלוויזיה. ישנתי המון והרגשתי חסרת אונים. חשבתי שאין לי עוד עתיד.

אמי דאגה לי ואמרה: "אני חושבת שאת צריכה לקרוא את ספרי הדאפא: 'ג'ואן פאלון' ו-'הפאלון גונג'. הרבה אנשים עם מחלות הבריאו אחרי שלמדו את השיטה". היא שמה ליד מיטתי את הספרים ויצאה מהחדר.

החלטתי לתת סיכוי לספרים האלה. קראתי כל מילה מההתחלה. אחרי כמה עמודים הרגשתי אנרגיה בלתי רגילה סביב העיניים והאף שלי, משהו שלא חוויתי מעולם כשקראתי ספרים רגילים.

אחרי מה שחוויתי, ידעתי שהדברים המוזכרים בספרים הם אמיתיים. קראתי בספרים עוד ועוד מדי יום ותרגלתי עם אימא שלי. כשעצמתי את עיניי במהלך התרגילים, הרגשתי פאלון קטן מוזהב (גלגל חוק) מכוונן את עיניי. אחרי זה הראייה שלי לא התדרדרה עוד.

אני אסירת תודה שהובילו אותי לתרגל פאלון דאפא. כעת אני חולה רק לעתים נדירות ואני בריאה הרבה יותר מעמיתים רבים שלי שהם צעירים יותר ממני. אני מאמינה שאלה המתרגלים פאלון דאפא הם בני המזל הרב ביותר.