התנסות ששותפה בוועידת הפא האירופית 2017

מאז שנודע לנו לראשונה, כמעט לפני עשר שנים, ש"שן יון" יגיע לג'נבה, אינני יכול לשכוח את היום הזה. הרגשתי שהמאסטר מבקש מאיתנו להאמין בו, כמו בסיפור העתיק על אדם שפגש במלומד חכם ברחוב, ששאל אותו אם הוא מאמין בטאו. אותו אדם ענה שכן, אז המלומד החכם אמר לו לקפוץ לתוך בקבוק. האדם לא חשב פעמיים וקפץ. הסיפור הזה הרשים אותי מאוד מפני שאותו אדם לא היסס לשנייה.

הייתי מודע לקדושת השליחות, שהיא ללכת אחר המאסטר ולהציל אנשים. זה היה פשוט וברור, אבל הלחץ היה חזק מפני שידעתי שזה קשור לנטישת כל ההחזקות, ולאמונה במאסטר ללא כל תנאי.

בכל פעם ששלב נוסף מראה את עצמו, דבריו של המאסטר מהדהדים בתוך ראשי:

"הרצון שלך לטפח או היכולת שלך לעשות זאת תלויים לחלוטין באיך תשפר את השין-שינג שלך". ("ג'ואן פאלון" הרצאה שנייה)

המשפט הזה נמצא תמיד במוחי וגורם לי לתהות אם אוכל לעמוד בקצב תיקון הפא ואשיג את אמת-המידה שהאמנתי שהיא נדרשת כדי להיות מטפח טוב.

זמן רב האמנתי שטיפוח הוא עשיית דברים, ובגלל מצב החירום בתחילת הרדיפה, מיהרתי לעשות דברים ושכחתי לעתים קרובות לטפח את עצמי. זה גרם לי צרות רבות.

מתרגלים אחרים עודדו אותי בטיפוח בתוך המשפחה שלי, משום שלא טיפחתי שם סובלנות וחמלה. נהגתי למהר לעשות דברים, אבל לא הסתכלתי פנימה ולא שיניתי את אופיי. חשבתי שהדברים שעשיתי הם דברים חשובים מאוד ושכל דבר אחר זה הפרעות, וזאת במקום להתייחס להפרעות כהזדמנות לטפח את עצמי.

אנו בני מזל לארח את ה"שן יון" כמעט כבר עשר שנים בג'נבה. תהליך הצלת ישויות חיות הוא רצוף. ברגע שאנחנו מסיימים שנה אחת, מיד אנחנו מתחילים להתכונן לשנה הבאה. ואנחנו עושים זאת בנוסף לפרויקטים אחרים שעלינו לעסוק בהם: פעילויות זכויות אדם ופעילויות הנוגעות לממשלה. נראה שהכול קורה באותו הזמן.

ככל שאנחנו מתקרבים לסוף, אנחנו חשים יותר שתהליך זה של הצלת חיים מגיע לרמת דחיפות גבוהה. המושג הזה של דחיפות הוא אחד הדברים שה"שן יון" גורם לי להרגיש חזק מאוד. ואז אני הופך מודע לעוצמה של הדבר וכמה דחוף זה להציל חיים.

כדי לטפח היטב נדרש בסיס יציב

כדי להציל חיים ולטפח היטב, הבנתי גם שהבסיס של הטיפוח חייב להיות רציני ועקבי. כלומר, עלינו לקרוא יותר את הפא, לשלוח מחשבות נכונות ולתרגל את התרגילים, כדי שנוכל לחזק את המחשבות הנכונות שלנו ולאפשר שנוכל ללכת ולהציל ישויות חיות. אני יודע שבנקודות מסוימות אינני עומד בסטנדרט הרצוי, ועליי להזכיר לעצמי עדיין לא להתעצל ולהקדיש זמן לקרוא עוד, לשנן את הפא ולתרגל את התרגילים.

זה נחוץ באופן אבסולוטי לקרוא את הפא וללמוד את הפא, והבנתי זאת כשקידמתי את ה"שן יון". מפני שאם מישהו לא קורא מספיק את הפא, לא תהיה לו מחשבה ישרה מספיק, והוא עלול בקלות לקבל הפרעות מדברים שבעולם הרגיל, לאבד את הסבלנות או להתרגז בקלות.

ובאמת גיליתי שכאשר לא קראתי מספיק, המבחנים התעצמו מכל הצדדים וגרמו לי להיות בלתי יציב ומוטרד. התוצאה עלולה להיות שלא אוכל לעשות כראוי את מה שאני אמור לעשות למען הצלת ישויות חיות.

במהלך תקופת קידום ה"שן יון", התאספנו כל בוקר לקרוא פרק מ"ג'ואן פאלון". אנחנו קוראים את הפא ביחד בבוקר לפני שיוצאים לפעילויות שונות לקידום הפא, להפצה או לפגישות, ולכן הזמן הזה של קריאה ביחד הוא בעל ערך רב.

אני יכול לראות זאת כעת, מפני שאם אני מגיע באיחור ולא מתייחס לכך כרגע קדוש, אז התוצאה לא תהיה זהה והבסיס ייחלש. במקרה כזה אני אוטרד בקלות ואקבל הפרעות מדברים רגילים כמו רגשנות, תהילה ורווח.

המאסטר העניק לנו את "ג'ואן פאלון" כדי לאפשר לנו לבנות את הבסיס הזה ולחזק את המחשבות הנכונות שלנו, כדי שנישטף וניטמע בתוך הפא. אם נקרא פחות את הפא, נתרחק ממנו וכל הדברים הרגילים יוכלו להשיג אותנו ביתר קלות וכמובן להשפיע על הצלת הישויות.

יום אחד במהלך קריאת הבוקר בקבוצה, ארבעה מאיתנו קראנו ביחד בקול רם ובאותו קצב, ואז הרגשתי לפתע פאלון גדול מסתובב בחדר כאילו אנחנו יושבים בתוך הגלגל הענק הזה שהסתובב. זו הייתה תחושה שלא תיאמן. נדהמתי שאני מסוגל להרגיש שהמאסטר מעניק לנו הכול.

הבנתי גם שאפילו במהלך הקריאה אנחנו מטפחים עדיין. יש כאלה שקוראים במהירות וכאלה שקוראים לאט. ואם מישהו אינו קורא מספיק הוא לעתים קרובות עושה טעויות. יש גם כאלה שאינם רוצים לקרוא בקול. כאן גם כן צריך לבטל את תחושת ה"אני" ולנסות ללכת בהתאם לאחרים כדי להיות באותו קצב, ובסופו של דבר נוכל להשיג את השדה ההרמוני הזה.

טיפוח קשור להסתכלות פנימה

המאסטר אמר לנו ב"הונג יין"- "טיפוח בפועל":

"למד את הפא, השג את הפא,
השווה איך אתה לומד, השווה איך אתה מטפח;"

הבנתי גם שאם קוראים את הפא ולא מסתכלים פנימה זה חסר תועלת ואף גרוע מכך, ושום דבר לא יעבוד. לדוגמה, איננו מצליחים להשיג אנשים שאנחנו רוצים לבקר במהלך הקידום, או שאיננו מצליחים למכור כרטיסים או למצוא תמיכה מסוימת. אם אינך מחפש בתוכך פנימה מספיק כשאתה נתקל בבעיה, שום דבר אינו עובד.

במהלך פעילות ה"שן יון" אנחנו ביחד כל יום, כך שאיננו יכולים להתעלם מחילוקי דעות ומלחץ, אבל הודות לסביבה המיוחדת הזאת שהמאסטר יצר עבורנו, אני יכול לראות אם אני מגיע לאמת-המידה הנדרשת לטיפוח או לא. אם אשאר בבית לא אוכל לראות כל זאת.

לסלק את התחושה החזקה שלנו לאני… זה מה שה"שן יון" מחייב אותנו להשיג. לסלק את האגו, אפילו בפרט הקטן ביותר. לדוגמה, אם אנחנו מעדיפים לעשות משהו על פני משהו אחר, או אם זה מוצא חן בעינינו או לא.

לנוכח בעיה אני נוהג לשאול את עצמי: למה אני לא רוצה לעשות את זה? האם זה מפני שאני מעדיף לעשות את זה או את זה? למה לא לעשות זאת? האין זה למען הצלת אנשים? כל מצב במהלך הקידום מאלץ אותנו להמשיך כל הזמן לתקן את עצמנו.

נגיד שמתוכנן שביום מסוים צריך ללכת לקידום בקניון וביום אחר עלינו לבקר בחברות עסקיות. אנחנו פועלים בהתאם לתכנון, ולא על פי ההעדפות שלנו. שימו את הצלת אנשים תחילה ולא את ההעדפה שלנו תחילה.

יום אחד קיבלנו רשימה ארוכה מאוד של שמות וחברות והיה עלינו לצלצל למאות מהם. היו לי הרבה דברים שרציתי לסיים תחילה ולא כל כך רציתי לעשות את כל הטלפונים האלה. עם המחשבה השלילית הזאת לא הצלחתי להשיג אף אחד. הסתכלתי פנימה ושאלתי את עצמי: "מה אתה עושה? למה אתה לא רוצה לעבוד עם הרשימה הזאת? האם זה בגלל ההעדפות שלך עצמך?"

חשבתי לעצמי: "אולי האנשים האלה שאתה צריך לצלצל אליהם ממתינים לך שתציל אותם ואתה פשוט לא רוצה להגשים את השליחות שלך בגלל ההעדפות האישיות שלך? הרגשתי כל כך אנוכי, והבנתי שאינני הולך על פי מה שהמאסטר תכנן.

תיקנתי את המחשבה שלי, והחלטתי להתחיל שוב לצלצל לכל אדם ואדם ברשימה. התוצאה הייתה מדהימה. אנשים הגיבו בצורה חיובית מאוד וקיבלו בשמחה את המידע. שמתי לב גם שרוב האנשים האלה לא ידעו דבר על ה"שן יון". הבנתי שאנשים אלה נשלחו על ידי המאסטר כדי שיינצלו.

טיפוח הוא לא להאשים אחרים

לא להאשים אחרים זה הדבר הנוסף שלמדתי כשלקחתי חלק בפרויקט ה"שן יון". כשמשהו משתבש, קל מאוד להאשים אחרים. בעבר נהגתי לעשות זאת ולחשוב שאחרים אינם מטפחים מספיק טוב ושזו הסיבה מדוע דברים משתבשים. לפעמים אני נופל במלכודת הזאת. אבל זה אינו טיפוח. המאסטר אמר לנו שלהסתכל פנימה זהו המפתח לכל דבר. עכשיו אני מנסה לא להצביע על טעויות של אחרים, אלא רק לראות את עצמי כאחראי. מדוע קרתה הבעיה הזאת? האם זה בגללי? אם אסתכל פנימה היטב, לבטח אגלה היכן הבעיה. המאסטר רומז לי היכן אני לא עומד בסטנדרט הנדרש.

אם אני חושב בדרך זאת, קל לי יותר להתקדם הלאה ואני חש קל יותר ויותר. אני מסלק את התרעומת מפני שאני יודע שהבעיה טמונה בי ולא באחרים. כשהתחלתי להסתכל פנימה היחסים שלי עם מתרגלים אחרים השתפרו. זה לא בגלל שאני משתמש ברגשנות כדי להסתדר עם אחרים, אלא משום שאינני נוטר טינה לאחרים ואינני מאשים אותם בזה או בהוא.

כעת כשאני מביט במתרגלים, אני יכול לחוש את הצד הבהיר שלהם, ואני חש מאושר להיות חלק מקבוצת המטפחים הזאת במקום לחפש את ההחסרות שלהם. כעת אני יודע מדוע המאסטר אומר שאם מישהו פועל היטב הוא יכול לעזור לאחרים להשתפר. אני מרגיש שכשמישהו פועל היטב הוא מציב דוגמה טובה לאחרים.

בוועידת הפא בניו יורק השנה, כשהקשבתי למאסטר עונה לשאלות מתרגלים, דבר אחד הרשים אותי. לעתים קרובות הוא אמר בתשובתו:

"…אף על פי שאני לא בהכרח רואה את זה כך" ("הוראת הפא בוועידת הפא של ניו יורק ביום השנה העשרים וחמישה להוראת הדאפא")

הבנתי פתאום דבר אחד: לנוכח בעיה, המאסטר תמיד רואה את הצד החיובי של הדברים. הוא אינו מסתכל על מה ששלילי. כדי להציל אותנו, הוא רק מסתכל על המקור שלנו. כך ששאלתי את עצמי: "האם גם אתה מסתכל על הצד החיובי כשמשהו קורה?" הסתכלתי פנימה וראיתי את עצמי. לעתים קרובות אני מתעכב על מה שלא בסדר ומתלונן על זה או על זה. אחרי ההרצאה הזאת הבנתי שהמאסטר מראה לנו דרך אחרת מלאת אור, שבה לשליליות אין כל מקום. כל דבר יכול להפוך חיובי, תלוי איך אנחנו מסתכלים על כך. הכול תלוי במצב המחשבה שלנו ורק כאשר אנחנו משנים את מצב המחשבה שלנו, הדברים משתנים. מאז הוועידה הזאת החלטתי לסלק את כל המחשבות השליליות בתוכי.

נסים יכולים להתגשם כשאנו מטפחים היטב

במהלך הפעולות לקידום ה"שן יון" חוויתי ניסים רבים קטנים וגדולים שגם כן חיזקו יותר ויותר את אמונתי בדאפא.

למשל, היה לנו איזה מצב שנחסם למשך זמן ארוך ולפתע השתחרר ללא מאמץ. לעתים קרובות חשתי דמעות תודה משום שידעתי שהמאסטר פותח עבורנו את כל הדלתות. עלינו רק לשמור אמונים ולהמשיך למרות קונפליקטים וקשיים.

לפעמים חשתי עייף מדי או עסוק מכדי לצאת החוצה. אבל בכל פעם שהייתי מתגבר על ההרגשה הזאת והולך לתיאטרון, המאסטר היה מתכנן עבורי לפגוש מישהו שהכרתי או מישהו שהיה נלהב לקנות כרטיסים או לתמוך בנו. מדהים לראות איך המאסטר כבר תכנן כל דבר ודבר וזה רק תלוי בנו לצאת או לא.

הסביבה במהלך קידום ה"שן יון" היא בעלת הערך הרב ביותר, מפני שלעבוד ביחד מאלץ אותנו להסתכל פנימה לעתים קרובות יותר וללא שאננות. האחרים הם כמו מראה. כשהם פועלים היטב, הם מעודדים אותנו שנפעל היטב גם כן, וכשהם אינם פועלים היטב, הם מאפשרים לנו להרהר על הטיפוח שלנו עצמנו.

סלקו את האגו הזה שהוא כמו קיר המונע מאיתנו לטפח. כשאנו פועלים לקידום ה"שן יון", האגו הזה ממשיך לעבור מבחנים. לדוגמה, יום אחד זה אני המארגן פעילות מסוימת ובחודש הבא או בשבוע הבא מישהו אחר יארגן פעילות אחרת. כך עליי להניח הצידה את תחושת האני החזקה שלי ולעשות מה שטוב להצלת ישויות חיות.

ברגעים האלה שאני מניח את האגו שלי בצד, אני חש קל הרבה יותר. אני מבין שלא משנה מי מוביל, כולם הולכים אחרי אותה מטרה: להציל חיים. לכן, המחשבה היחידה שצריך להחזיק בה היא לעשות את המיטב להציל עוד אנשים.

זה כל מה שנקרא תיאום טוב בין מתרגלים: להניח בצד את ה"אני" כדי לעשות את המיטב להציל אנשים. זה תמיד לשים את ההצלה של האחרים לפני ה"אני". לנטוש את האגו שלנו עצמנו כדי ליצור גוף אחד. אנו יכולים ליצור גוף אחד רק אם כל אחד יפעל היטב במה שיש לו לעשות מבלי להכניס פנימה יותר מדי אגו. אם כולנו נתעקש על העמדה שלנו, או נחשוב שאנו צודקים ושהאדם האחר טועה, אם אנחנו מלאי תרעומת, אז לא נוכל ליצור גוף אחד ולהציל אנשים. עלינו להשתחרר מהתחושה החזקה שלנו ל"אני".

הודות ל"שן יון", המחשבה להציל עוד אנשים ובדרך המהירה ביותר אינה עוזבת את מחשבתי, אבל לפעמים עייפות, לחץ וייאוש מעכבים את תהליך הטיפוח שלי. אני יכול לראות בבירור שאם אינני מטפח היטב, התוצאות לא יעמדו בסטנדרט ולא אוכל להגיע לאנשים אותם עלינו להציל.

כשאני עוסק בקידום ה"שן יון", אני מרגיש שאני נטמע לחלוטין בתוך הדאפא. המחשבות שלי, הפעולות שלי, כל דבר צריך להיות דרוך וערני כדי להציל אנשים. אסור לי להרפות מפני שאני יודע שאם ארפה ואהיה נינוח הכול יאבד. כשאני מבין את הדחיפות של הצלת אנשים, אז כל דבר מאיץ וכל דבר מסתדר בקלות במקומו.

כשאני עוסק בקידום ה"שן יון", אני חש מאושר מאוד משום שאני יודע עמוק פנימה שהגעתי לחיים האלה רק מהסיבה האחת הזאת ושום דבר אחר לא משנה. כשאני שומר על המחשבה השמחה הזאת במוחי אז כל האנשים שעלי להציל מופיעים לפתע לנגד עיניי. מצב המחשבה שלנו הוא כה חשוב כשאנו עוסקים ב"שן יון". המאסטר יכול לעזור לנו כשהוא רואה את הלב שלנו.

שן יון הוא מתנה מהמאסטר, לא רק כדי להציל אנשים אלא גם עבורנו, כמתרגלים. שן יון לימד אותי איך לטפח את עצמי בכל הנסיבות: להסתכל פנימה, לתקן את עצמי ולהתקדם קדימה. לפעמים אני נופל, אני מסתכל שוב קדימה, קם וממשיך הלאה. המאסטר מציע לנו את השן יון למען השיפור של עצמנו וזוהי הזדמנות להבין מהו טיפוח. כמה רציני וקדוש הוא, מפני שהצלת ישויות רבות תלויה בטיפוח הזה.

אני רוצה להודות למאסטר מעומק לבי על שהעניק לי שוב ושוב את ההזדמנות ללכת אחריו בעבודה בשן יון והעניק לי את ההזדמנות לתקן את עצמי ולראות את ההחסרות שלי. אני מודה לו על שהוא שומר עלי שאלך על הנתיב הקדוש הזה ומאפשר לי לראות את כל ההחסרות שלי. אני רוצה להיות ראוי להצלת המאסטר, אף על-פי שאני יודע עמוק בתוכי שלא אעמוד אף פעם בציפיות של החמלה והחסד האין סופיים שלו.