אני בן 73 והתחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998. אחרי שהתחלתי לטפח בדאפא החלמתי ממחלות רבות.

כאשר נכנסתי לראשונה לטיפוח-תרגול, הקפדתי לעשות את תרגילי הדאפא בצורה נכונה. אחרי שהחלה הרדיפה ביולי 1999, המתרגלים לא יכלו עוד לעשות את התרגילים בפומבי, ובהדרגה הפסקתי להתייחס לעשיית התרגילים ברצינות. אם הרגשתי לא נוח באיזה שהוא מקום בגוף, סמכתי על המאסטר (מייסד הפאלון דאפא), שיטפל בי.

לאחרונה הברך הימנית שלי כאבה לי מאוד בגלל ורידים נפוחים ברגליים. בגלל הכאב הזה הבלתי נסבל, לא יכולתי לשבת בתנוחת הלוטוס המלאה, ואפילו היה לי קשה ללכת מרחק קצר, וזה השפיע גם על הצוואר שלי.

יום אחד, מטפח עמית אמר לי: "אתה חייב לתקן את תנועות התרגול שלך. לדוגמה, כאשר אתה עושה את התרגיל הראשון, התנועות שלך של 'למתוח ולהרפות' אינן נכונות". הבנתי שלמרות שבהתחלה עשיתי את התרגילים נכון, עם הזמן התנועות שלי הפכו להיות מרושלות.

החלטתי לשנות את הגישה שלי וניסיתי לעשות נכון כל תנועה. עכשיו אני עושה את התרגיל הראשון, השלישי והרביעי פעמיים ביום. התרגול כבר ביום הראשון הועיל לי והכאב בברך פחת. כמה ימים אח"כ כבר יכולתי לסובב את הצוואר שלי בצורה חלקה.

ביום למחרת השכן שלי אמר לי שהגב שלי נראה ישר. אני יודע שהמאסטר עודד אותי לתרגל בחריצות. אני מתכוון לספר לשכן הזה על פאלון דאפא ולהסביר לו מדוע אין לי יותר גיבנת.

אני מקווה שכל המתרגלים הוותיקים במצבי יוכלו ללמוד מהלקח שלי.

בחנו כיצד אתם עושים את התרגילים וזכרו לעשות אותם ברצינות, בדיוק כפי שעשיתם אותם בתחילת הטיפוח שלכם. כל מה שהמאסטר העניק לנו לא יסולא בפז, ויש להתייחס אליו ברצינות!