התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

התחלתי לתרגל פאלון גונג ב-1996. ברצוני לשתף כמה מהתנסויות הטיפוח שלי בשנה שעברה.

אני מורה בבית ספר תיכון מחוזי. לפני מספר שנים, הבהרתי את האמת לתלמידיי במשך השיעורים ואז איימו עליי מהנהלת בית הספר. הם הפסיקו את מלגת הקורס שלי. ונלקחה ממני הזכות ללמד. הם ניסו לבודד אותי.

ידעתי שזה קרה בגלל שלמדתי מעט מאוד את הפא, וגם כשלמדתי את הפא, לא הייתי מרוכז והמחשבות הנכונות שלי לא היו מספקות. הכוחות הישנים ניצלו את הפרצות שלי.

מכיוון שבבית הספר היה מחסור במורים, המנהל היה חייב להשיב את מעמדי ונתן לי ללמד שני שיעורים של השפה הסינית. הוא הדגיש יותר מפעם אחת שאינני מורשה לספר לתלמידים שלי על הפאלון גונג. לא שיתפתי פעולה עם בקשתו, אך היה בי פחד והייתה דאגה בלבי.

התחלתי ללמד את שני השיעורים כשהתלמידים היו בשנה הראשונה של התיכון והמשכתי עד השנה השלישית. כמתרגל פאלון גונג, ידעתי שתלמידים בכיתות האלו חיכו לשמוע את האמת על הפאלון גונג והם מחכים להיות מוצלים. ידעתי שעליי לטפל בהם היטב. בהתחלה הפחד שלי מנע ממני לדבר על הרדיפה. אך בכמה מקרים הייתי נינוח מספיק לגבי נושאי הלימוד שלי וגלשתי באופן טבעי לנושא של הפאלון גונג.

התלמידים היו אמורים לסיים את לימודיהם תוך חודש, ועדיין לא דיברתי איתם על פרישה מחברותם בליגות הנוער של המפלגה הקומוניסטית סינית (מק"ס). הייתי מפוחד, ובגלל המושגים שלי, לא הבהרתי להם את האמת והשארתי לרגע האחרון את ההיבט החשוב הזה של הצלתם. דאגתי וגם חשתי שזה דבר שקשה לעשותו. נעשיתי חרד מאוד.

ערב אחד הייתה האפלה. הייתי מתוכנן ללמד את השיעור הראשון. כשהגעתי לכיתה, שימשו כמה נרות כאור. היה חשוך מאוד. תלמידים רבים לא הצליחו לקרוא או לכתוב אז חלק מהם ביקשו ממני לספר להם סיפורים.

סיפרתי להם את הסיפור על מלאך זקן ומלאך ילד והסברתי להם את העיקרון של גמול קארמתי. תלמיד אחד ביקש שאספר להם סיפורים על חיי. ידעתי שזה הזמן שאספר להם את האמת. ביקשתי מהם לנחש אם אני חי חיים מאושרים. כולם אמרו פה אחד שכן. סיפרתי להם שחיי באמת מאושרים, אף שאלה שמכירים אותי חושבים שחיי אומללים.

הם שאלו אותי מדוע. סיפרתי להם שנעצרתי כמה פעמים ללא עילה חוקית בגלל שהלכתי לבייג'ינג לעתור למען הצדק של הפאלון גונג, ושפעם אחת נשלחתי למחנה לעבודה בכפייה. המשכורת שלי הופחתה בהרבה. במשך שלוש שנים חייתי על קצבה חודשית של 180 יואן (26.50 $). סיפרתי להם איך מתרגלים עונו במחנה העבודה בכפייה ונתתי דוגמאות.

שקט השתרר בכיתה והתלמידים הוכו בהלם מהסיפורים. הם לא שמעו אף פעם על דברים אכזריים שכאלו, ולא יכלו להאמין שהמורה שלהם חווה רדיפה חמורה שכזאת. הם הביטו בי עם דמעות בעיניהם. המורה הראשית נכנסה כדי להדליק עוד נרות. הם האיצו בה לצאת במהירות כדי שאוכל לספר להם עוד סיפורים על חיי.

אמרתי שיש לי משהו חשוב יותר לומר להם, וזה אולי יקבע את חייהם או מותם. דיברתי על איך השמים מסלקים את המק"ס ואיך מאות מיליוני אנשים כבר פרשו מהמפלגה. סיפרתי להם את הסיבות לסילוק ומדוע אנשים היו צריכים לפרוש מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה כדי לשמור על ביטחונם. הזכרתי את הסלע שנבקע בגווי ג'ואו שחרוטות עליו הסימניות הסיניות "המפלגה הקומוניסטית הסינית תחרב".

התלמידים הקיפו אותי אחרי השיעור. חלק שאלו אותי בכנות מה עליהם לעשות אם הם חברים בארגוני הנוער של המק"ס. השיעור הבא עמד להתחיל וחשבתי שאין לי מספיק זמן כדי לבקש מהם לפרוש. עכשיו אני מבין שהייתי צריך לבקש מהם לפרוש מיד. כמה תלמידים אפילו שאלו אותי איך לתרגל את התרגילים. אמרתי להם ללכת בעקבות העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות", להיות אדם טוב ולהסתכל פנימה כשקונפליקט נוצר. אחד התלמידים אמר, "המורה, אתה באמת נחמד וסבלני".

החלטתי לבקש מהתלמידים להביע את רצונם לפרוש מהמק"ס בשיעור הערב שבשבוע הבא. פחד היה בלבי. חששתי שצוות ההנהלה יגלה או שתלמידים ידווחו עליי. גם פחדתי שכמה תלמידים יחשבו שאני מבזבז את זמנם היקר כי בחינות הגמר שלהם מתקיימות בעוד כשבועיים. אך אז נזכרתי שהם באו בשביל הפא ולמען הצלתם. הצד היודע שלהם מחכה למתרגלי דאפא שיצילו אותם. אין עליי להתעלם מהם בגלל המושגים האנושיים שלי.

המאסטר אמר,

"השורש שלי נעוץ ביקום. מי שיכול לפגוע בך יכול לפגוע בי, בפשטות הוא יכול לפגוע ביקום הזה" (הרצאה ראשונה, "ג'ואן פאלון")

ניסיתי לחזק את המחשבות הנכונות שלי.

כשנכנסתי לכיתה, תלמיד בשם לוּאוֹ התחיל לקרוא שיר מתוך ספר שנכתב על ידי מאו דזה טונג, מייסד המק"ס. לא לימדתי את התלמידים את השיר הזה. למעשה לא לימדתי אותם אף מאמר של מאו, כי הכתבים שלו היו מלאים בשקרים ומאחורי המילים היו אלמנטים של רשע. לא רציתי להרעיל את התלמידים. כמתרגל של דאפא, עליי להציל אותם. העליתי תירוצים הגיוניים כדי להתחמק מהמאמרים האלו. לעתים השתמשתי רק בכותרות כדי לאפשר להם להבין את ההיסטוריה האמיתית של המק"ס.

התלמידים למדו כמות ניכרת של העובדות. שלחתי מחשבות נכונות ואז דיברתי שוב על התנועה לפרישה מהמק"ס. בקשתי מהתלמידים לכתוב את שמותיהם על פתק שנתתי להם אם הם הסכימו לפרוש מארגוני הנוער של המק"ס.

לואו המשיך להפריע. הוא אמר שהוא חייב ללמוד ולא רוצה לבזבז את זמנו על זה והוא גם קילל את התלמידים שרצו לפרוש. הוא אפילו אמר שמתרגלי הפאלון גונג עושים את הדברים אלה בשביל כסף.

ידעתי שהוא עושה זאת בכוונה. חייכתי אליו ואמרתי בקול רם, "מתרגלים של פאלון גונג מכינים חומרים מכספם. הם עושים זאת מלבם ומסכנים את חייהם כדי לספר לאנשים את אמת. אם הייתי נותן לך כסף, האם היית עושה את זה?

"אולי הייתי עושה את זה", הוא אמר בציניות, "כסף הוא כל יכול. בלי כסף אתה לא יכול לעשות דבר".

" לואו לא יכול להבין מה שאמרתי", אמרתי לכיתה, "אני מקווה שהוא יבין בעתיד".

חשבתי שלואו חסר תקווה ולא יוכל להינצל. סיפרתי לו כל כך הרבה עובדות, אך הוא נשאר מבולבל. תלמידים רבים שוחחו ביניהם. חלק מהם היסס. הדגשתי שוב ושוב את חשיבות הפרישה מהמפלגה. רק תריסר תלמידים הגישו את הפתקים. רובם לא.

הסתכלתי פנימה ומצאתי שיש לי החזקה לכמה אנשים יפרשו מהמפלגה ורציתי תוצאה טובה. עדיין היה בי פחד. לא עשיתי זאת בלב טהור למען הצלתם.

לואו התחיל להתנהג בצורה בלתי הולמת בכיתה. הוא דיבר עם מי שסביבו בשעה שהרצאתי. הוא גם הביט בי בהתגרות ולעג בעיניו. חשתי גם בפחד שלו ושהוא שם חומות הגנה. לפעמים הוא נרדם על השולחן שלו, מה שהוא אף פעם לא עשה קודם.

דאגתי שמא הוא ישפיע על התלמידים היושבים מסביבו, אף שהם כבר פרשו מארגוני המק"ס. שלחתי מחשבות נכונות חזקות לנקות את הגורמים המרושעים שמאחוריו ולמנוע ממנו להשפיע על תלמידים אחרים. כבר החשבתי אותו כאחד שמפריע לי בהצלת אנשים וכאחד שהורעל עד העצם על ידי המק"ס.

ביקשתי מהתלמידים ללמוד לבדם בשיעורים האחרונים הבאים וקראתי להם אחד אחד לשולחני כדי להבהיר להם את האמת ולשכנע אותם לפרוש מארגוני המק"ס. יכולתי לדבר רק עם שניים-שלושה תלמידים בכל שיעור כי הייתי צריך זמן בתחילת כל שיחה כדי לנקות את המחשבות הלא טובות והמושגים האנושיים שמנעו ממני מלהבהיר את האמת. שיננתי את הפא של המאסטר לי והמשכתי לחזק את המחשבות הנכונות ולסלק את הישויות והאלמנטים הרעים שמנעו מהתלמידים מלהינצל עם מחשבות נכונות. לא הייתה לי שום כוונה לשוחח שוב עם לואו.

יום אחד בשעה ששלחתי מחשבות נכונות, שיננתי את הפא של המאסטר מ"הפא מתקן את היקום", "הונג יין 2" (תרגום זמני, לא רשמי):

"חמלה יכולה להביא להרמוניה של שמים וארץ, לזמן את האביב".

לבי נמלא חמלה ויושר. הבטתי בלואו והבנתי שעליי לדבר איתו. הוא היה מורעל כל כך ונזקק לשמוע עוד עובדות. האמת תמוסס את האלמנטים הרעים שבמחשבותיו. אז קראתי לו לשולחני. הוא קצת נדהם ובא בחוסר רצון.

"יש לי זיכרונות טובים רבים ממך", אמרתי לו בכנות ובחמלה, "נתת לי חיבוק ענקי בערב חג המולד שעבר. ענית על שאלותיי בכיתה באופן פעיל. קראת את ספרי הלימוד ברגש. כל הדברים האלו ריגשו אותי. אך אני חש צער שאינני מצליח לסלק את חוסר הבנתך כלפיי הפאלון גונג. לא הצלחתי לעשות זאת".

"המורה, למעשה אני מאמין למה שאמרת", הוא אמר, "אך אני מבולבל. כאילו אני נמצא על צומת דרכים ולא יודע לאן לפנות".

תשובתו ממש הפתיעה אותי. נראה היה שזה נגע בלבו. סיפרתי לו עוד על הפאלון גונג ועל אכזריותה של המק"ס ושקריה. הוא הודה שהפאלון גונג הוא טוב ושהמק"ס רעה.

אמרתי לו, "כאדם הגון, אתה צריך להיפטר מהארגונים האלו ולהישמר מהם. האם אתה רוצה לפרוש מארגוני הנוער של המק"ס?"

הוא ענה שהוא יפרוש בעצמו דרך אתר האינטרנט. חששתי שהוא ישנה את דעתו. הבנתי שאינני סבלני. זה היה הזמן לשחרר זאת. יתכן שהכוחות הישנים עדיין יפריעו לו מלהינצל, אז שלחתי מחשבות נכונות בלבי. אמרתי לו שאני מכבד את החלטתו, ושאם הוא רוצה לפרוש עליו להשתמש בתוכנה הפורצת מבעד מחסום האינטרנט הסיני כדי לבקר באתרים לא מצונזרים מחוץ לסין.

כמה ימים אחר כך נתתי לו USB שיש עליו תוכנה הפורצת מבעד למחסום האינטרנט ואמרתי לו איך להשתמש בזה. ואז הוא ביקש ממני לעזור לו לפרוש מארגוני הנוער של המק"ס. שאלתי אם הוא רוצה להשתמש בשמו האמיתי או בשם בדוי. הוא היסס ואז אמר, "אני צריך לחשוב על זה. המורה, איידע אותך כשאמצא שם".

חשבתי שהכי טוב לעזור לו לפרוש ברגע זה כי הרוע המשיך להפריע לו כל הזמן. נתתי לו את הכינוי "גאו שיאנג".

"משמעות השם הזה היא שאתה עף גבוה ובחופשיות", הסברתי לו, "אני מקווה שתעוף גבוה ובחופשיות במשך כל חייך".

הוא הסכים בשמחה והודה לי בכנות.

לאחר מכן הוא השתנה לגמרי. הוא כבר לא היה נמהר וחסר מנוחה. הוא כבר לא התנהג כלפיי בעוינות. הוא נעשה שקט בכיתה. הוא גילם את הרוגע והאושר של ישות שניצלה. כמעט שפספסתי את הצלתו. התחרטתי על שחשבתי שהוא חסר תקווה. תודה לך מאסטר שנתת לי רמזים ואפשרת לי להיפטר מהמחשבות הרעות שלי ונתת לחמלה למלא את לבי כך שלואו יוכל לנצל.

מהתקרית הזו למדתי שיעור. לא לשפוט אדם על פי התנהגותו. לא לוותר עליו בגלל שהוא מציג התנהגות רעה בתקופת זמן קצרה. להתנהג לישויות חיות בחמלה גדולה ביותר. תודה לך מאסטר על חמלתך האין-סופית לתלמידים ולישויות החיות.