התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא העשירית בישראל

מאסטר נכבד, מטפחים יקרים,

התחלתי לטפח לפני כשנתיים וחצי. אבל למעשה אני יודעת על קיום השיטה הרבה לפני כן. אבא שלי מטפח כבר הרבה שנים. עוד כשהייתי תלמידת תיכון כבר ידעתי על קיום שיטת הטיפוח פאלון דאפא. אני זוכרת טוב מאוד את התקופה הזאת, אני זוכרת את אבי מסתובב עם הספר "ג'ואן פאלון" בבית, וקורא אותו כל הזמן, כל הזמן קורא וקורא. אני כל הזמן הזה הסתכלתי עליו ושאלתי את עצמי שאלה אחת: "מה יש בספר הזה שהוא כל כך מעניין?". ניסיתי לקרוא את הספר, ניסיתי לקרוא את המאמרים של המורה, אבל לא הבנתי כלום. למעשה הניסיונות האלו נמשכו עד לפני כשנתיים וחצי כאשר הבנתי שאני חייבת להתחיל לטפח ברצינות. כלומר שבמשך 12 שנה ניסיתי לקרוא וכל הזמן הפסקתי וויתרתי. תמיד צצו אצלי שאלות כגון, מה המטרה של החיים, מאיפה אנחנו באים ומה אנחנו עושים כאן על כדור הארץ.

מתוך "ג'ואן פאלון", הרצאה שמינית:

"יש גם אנשים שמעולם לא תרגלו צ'יגונג, אבל רדפו והרהרו כל חייהם על האמת והמשמעות של החיים האנושיים. ברגע שהם לומדים את הפאלון דאפא שלנו הם מבינים מיד שאלות רבות מהחיים שהם רצו להבין, אבל לא יכלו למצוא להן תשובה"

מה שמעניין, אמנם כל הזמן חזרתי לספר, וניסיתי להבין את מה שאני קוראת, אבל באותה תקופה היו דברים שנראו לי יותר חשובים, כמו הלימודים והבגרויות, הצבא והלימודים האקדמיים וגם היה לי חשוב מאוד לסדר את החיים הפרטיים שלי, כלומר למצוא בן זוג.

בהסתכלות אחורה לאותה תקופה, אפשר לומר שכל החלומות שלי התגשמו. הצלחתי לעשות הכול ובזמן קצר יחסית. סיימתי תיכון בהצלחה, שירתתי בצבא וסיימתי לימודים אקדמיים, וגם מצאתי בן זוג. תמיד הייתי ילדה מופנמת, ביישנית, פוחדת מהרבה דברים. הדבר שפחדתי אולי יותר מכל היה להישאר בלי בן זוג לחיים. כשכל החברות שלי היו כבר בתוך קשרים, אני הייתי לבד. אני זוכרת את עצמי יוצאת לדייטים כמעט כל ערב במטרה למצוא את מה שאני מחפשת, אבל לא נחלתי הצלחה רבה. ואז פתאום בחור שהכרתי בעבר התחיל להתעניין בי והציע לי לצאת איתו. הייתי בעננים, שסוף סוף אני לא לבד. התחתנו די מהר. לא ממש הספקתי להכיר אותו טוב כבן אדם, כל מה שראיתי זה שהחלום הוורוד שלי עומד להתגשם. אבל החלום הוורוד הפך מהר מאוד למציאות כואבת מאוד עם 2 ילדים קטנים מאוד. מצאתי את עצמי תחת התעללות מילולית אינסופית כואבת במיוחד, שהתגברה מיום ליום, משבוע לשבוע. ביקורת הורסת אינסופית, צעקות ולפעמים גם קללות – הרגשתי אז שכאילו גוזרים עלי גזר-דין מוות. אני זוכרת שחשבתי לעצמי: " אבל למה, מה עשיתי לו שהוא מתייחס אלי בצורה כזאת? לא מגיע לי יחס כזה". ברוב המקרים פשוט לא הבנתי למה הוא צועק ומתעצבן, כי זה תמיד קרה בפתאומיות, ביקשתי ממנו שיפסיק לצעוק וידבר בשקט, זה אף פעם לא עזר ורק החמיר. במקרים מסוימים בכיתי, כי לא נשאר לי שום דבר אחר לעשות.

מתוך "יסודות להתקדמות במרץ I", "מהי סובלנות (רן)":

"סובלנות היא המפתח לשיפור השין-שינג. לסבול עם כעס, התמרמרות או עם דמעות זוהי סובלנות של אדם רגיל שיש לו החזקה לגבי הדאגה שלו. לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח."

ניסיתי לא לריב איתו, פשוט שתקתי ופחדתי שאשאר לבד. כל כך קיוויתי שהוא יבין את מה שהוא עושה ויפסיק. במקום להפסיק הוא רמז לי שהוא יתגרש ממני אם לא אספק אותו מינית ואמר מפורשות שאם אחליט להתגרש ממנו, אז לא אשיג בזה שום דבר ובנוסף לכל אשאר לבד – ואני האמנתי לו.

כמה שפחדתי יותר הוא גם צעק יותר וכמה שהוא צעק יותר, פחדתי יותר. עכשיו אני מבינה שהכוחות הישנים השתמשו בהחזקות האלו והגדילו אותם יותר ויותר. המצב שנוצר הוא שהחזקות האלו כלאו אותי מאחורי סורג ובריח ובנוסף, ה"חדר" בו נכלאתי הלך וקטן כל הזמן.

מתוך "ביאור הפא בוועידת הפנסים בשנת 2003 במערב ארה"ב", 2003:

"מהיבט אחר, זה שהכוחות יכולים לעשות את מה שהם רוצים לעשות, תלמידים, האם אין זה בגלל שאתם הודיתם בשתיקה במה שהם רצו לעשות? כשאומרים לכם ללכת אתם הולכים, כשאומרים לכם לכתוב משהו אתם כותבים, כשאומרים לכם לעשות משהו אתם עושים את זה, כשתופסים אתכם ושופטים אתכם אתם מסכימים בשקט בחוסר ישע. מובן שזה נגרם מזה שיש החזקות בלב שלא מסוגלים להניח אותן, אבל ככל שלא תוכלו להניח אותן תירדפו יותר בחומרה… "

אני זוכרת טוב מאוד, במיוחד בתקופה האחרונה שלנו יחד, כשניסיתי לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון" וכל הזמן נרדמתי עם הספר ביד. הוא כל הזמן העיר לי שאני מחפשת את התשובות לבעיות שלנו בספר במקום לבוא ולהתעמת איתו פנים מול פנים. אני הייתי מותשת פיזית ונפשית וככל שהזמן התקדם הרגשתי שאני לא יכולה לנשום יותר, שאני נחנקת. החלטתי להתגרש. בהתחלה חשבתי שלא אשרוד בלעדיו. ראיתי את ההחזקה שלי אליו ולמשפחה שלנו, והחלטתי להרפות ולהשתחרר מ"חבלי החיבה".

מתוך "יסודות להתקדמות במרץ", "הימנעויות של מטפחים":

"עם החזקה לחיבה משפחתית, האדם בטוח יתעייף, יסתבך ויתענה בגללה. הוא אוחז בחבלי החיבה ומוטרד בגללם בכל חייו"

עברתי תקופה לא פשוטה אבל אפשר לומר שקיבלתי את החיים שלי בחזרה. לפעמים נדמה לי שעברתי חיים שלמים בתקופה הקצרה הזאת שנמשכה בסך הכול 3.5 שנים וכמטפחת, אני יודעת שהוא עזר לי לגלות בתוכי את ההחזקות החזקות שהשתרשו בי לאורך הרבה שנים. אני יודעת שהמורה היה שם לכל אורך הדרך, והראה לי את הדרך לפא. לאחר הגירושין, התחלתי לחשוב יותר ויותר על הפאלון דאפא, וברגע מסוים המחשבה הופיעה כמו רעם ביום בהיר: "אני חייבת להתחיל לטפח עכשיו, אחרת אצטער על זה מאוד".

מתוך "מהו תלמיד דאפא", הרצאת הפא בוועידת הפא בניו יורק, 2011:

"אנחנו לא יכולים להתעקש להגיד לאדם באיזו דרך הוא צריך ללכת. אלא שאחרי שהוא מבין את האמת הוא יראה את שני הנתיבים שנמצאים מולו ויעשה את הבחירה."

כך התחלתי לטפח. למרות שהתחלתי לטפח, היחסים שלי ושל בעלי לשעבר לאחר הגירושין לא היו טובים. אחרי הגירושין עברנו עוד סדרה של דיונים בבית משפט בנושא הסדרי ראייה של הילדים. הוא דרש הסדרי ראייה מלאים לפי החוק ואני התנגדתי בטענה שהוא לא יציב נפשית. הרגשתי התמרמרות וכעס כלפיו, בתוך תוכי האשמתי אותו בכל מה שקרה לי וגם בכך שהילדים שלי נשארים כביכול בלי אבא.

ב-הוראת הפא בועידת הפא הבין-לאומית של ניו-יורק רבתי , 2009, (שאלות ותשובות) המורה אמר:

"אם אנחנו יכולים להכיר בהחסרות שלנו, אז נוכל להדביק את הפער במהירות. כעת, כמה אנשים עדיין לא מודעים אליהן, ואינם מוכנים להתמודד עם מצב הטיפוח שלהם או לראות את ההחסרות שלהם."

בסוף הוא קיבל את כל הסדרי הראייה שביקש. ואני חשבתי הרבה על המצב בו אני נמצאת, קראתי הרבה את הספר "ג'ואן פאלון" ואת ההרצאות של המורה והבנתי שאני ניסיתי לשנות את בעלי לשעבר במהלך הנישואין שלנו במקום למצוא את ההחסרות שלי. המשפט הבא נתן לי תשובה חד משמעית:

(
מתוך שאלות ותשובות- "הוראת הפא בועידת הפא הבין-לאומית של ניו-יורק רבתי, 2009").

"הסביבה מעוצבת על ידי ההחזקות האנושיות שלכם. כשהסביבה היא רעה, זה משום שעשיתם אותה כך."

הבנתי שאני עיצבתי את המציאות בה חייתי במו ידי… ההחזקות של פחד מלהישאר לבד, פחד שלא אשרוד לבד ניהלו לי את החיים. במקום לסלק אותם, פתחתי להם דלת. בעקבות ההבנות האלו החלטתי שאני מסלקת את כל ההחזקות ואת הגורמים להם ולא נותנת להם יותר פרצה.

כשהתחלתי לטפח הצטרפתי גם לקבוצת תרגול ולקריאה המשותפת. השתניתי מקצה לקצה, אני בן אדם אחר, אני משתמשת בכל הכלים שאני מקבלת מהטיפוח, ובעיקר בהסתכלות פנימה. הצלחתי פתאום להבין ולראות דברים שלא חשבתי שקיימים בי. אני מודה למורה מעומק ליבי על ההזדמנות הזאת.

כרגע אני ובעלי לשעבר ביחסים טובים, אנחנו יכולים לדבר בינינו בנוחיות ואפילו לצחוק ביחד. הוא גם נמצא בקשר מתמיד עם הילדים. אני יודעת שהמורה עזר לי כדי להתנקות מהדברים הרעים ומהמחשבות הרעות, אני יודעת שאם לא הייתי מטפחת, המצב הנוכחי היה יכול להיות אחר לחלוטין.

המורה אומר שלכל אחד יש את סביבת הטיפוח שלו. אני יודעת שהסביבה שהייתי בה היא לשם ההבנות שהגעתי אליהן. כיום אני מתרגלת ולומדת על בסיס יומי, משתדלת מאוד לא לפספס. אני עובדת הרבה שעות, וכשאני מגיעה הביתה, מחכה לי משמרת שנייה – הילדים שלי. לא תמיד קל לי להתמודד איתם בערבים וכל הזמן אני נזכרת בדברי המורה מהספר ג'ואן פאלון:

"עליך לחנך את הילדים עם היגיון כך שבאמת תוכל לחנך אותם היטב."

אני מנסה לקבל אותם איך שהם, באותו הזמן להפנות אותם לדרך נכונה, ואם מופיעות הפרעות, לחפש בתוכי את הסיבות.

לפעמים נראה לי שאני קורסת תחת העומס הגדול, שאינני מספיקה לעשות דברים, שאני עייפה מדי כדי ללמוד את הפא יותר. אני חושבת שרגעים כאלו בשבילי זה המבחן האמיתי. כשנהיה כל כך קשה, בוחנים אותי, באיזה דרך אבחר? האם אכיר בהפרעות או אמשיך למרות הכול? והתשובה היא אחת: להמשיך ולטפח.

מתוך הספר "ג'ואן פאלון", הרצאה תשיעית:

"לכן עלינו לטפח ולתרגל בסביבה המורכבת הזו ולהיות מסוגלים לסבול את הקשיים על גבי קשיים. באותו זמן צריך להיות לנו לב עם סבלנות גדולה."

הבהרת האמת

לפני חצי שנה התחלתי גם לחלק עלונים ולספר לאנשים על הרדיפה ועל הפאלון דאפא. בהתחלה, זה לא היה פשוט, היה די קשה. הבנתי שההצלחה שלי בהבהרת האמת תלויה באופן ישיר בטיפוח שלי, אם אני מטפחת היטב, גם ההסברה היא ברמה אחרת לגמרי. אני רוצה לספר בקצרה על שני מקרים.

המקרה הראשון, קשור למקום העבודה שלי. אני עובדת במפעל גדול מאוד עם יותר מ-1000 עובדים. אני עושה מאמצים כדי לספר לכמה שיותר אנשים, אך אני רוצה להתמקד במחלקה בה אני עובדת. כדי לספר לאנשי המחלקה שלי על הפאלון דאפא, הכנתי פרחי לוטוס וסימניות וחילקתי לכולם, כך שכולם ידעו על קיום הפאלון דאפא. רציתי גם שיידעו יותר על הרדיפה. לכן החלטתי שאני מחתימה אותם. עברתי אחד אחד עם העצומה וסיפרתי על הרדיפה. כולם חתמו… חוץ מאחד, הבוס הישיר שלי, בטענה שהוא לא מאמין שהחתימה שלו יכולה לשנות את המצב. זה הטריד אותי מאוד, ניסיתי להבין למה הוא לא חתם ? למה דווקא הוא? איך שהוא היה ברור לי שאת הסיבה אני צריכה לחפש בתוכי.

באותה תקופה שמתי לב שהיו לי התבטאויות הקשורות למנטאליות ההתפארות . הרגשתי חשובה מאוד בעבודה שלי, שאני מצליחה מאוד לבצע את כל המשימות, ראיתי שהבוס הישיר שלי מרוצה ממני וזה גרם להעצמת הרגשות הללו. לאחר הסתכלות פנימה הבנתי שזאת החזקה וצריך לסלק אותה. שלחתי מחשבות נכונות, אבל זה לא עזר בהתחלה.

מתוך "הוראת הפא בוועידה בשווייץ, 1998, ג'נבה":

"לכולכם צריכה להיות עבודה, סביבה, אפילו משפחה, וקרובים רבים בחברת האנשים הרגילים. כל פן של דברים אלה הוא השתקפות של היכולת שלנו להתאים למוסכמות של חברת האנשים הרגילים. בה בעת, הם יוצרים עבורנו הזדמנויות טובות לטפח והם מספקים לנו סביבה לטיפוח, כי אתם מטפחים בין אנשים רגילים."

חשבתי על זה הרבה, ואז הבנתי את הסיבה מדוע הוא לא חתם. הבוס שלי הוא בן אדם שקשור מאוד לתהילה ולמעמד, הוא נהנה מאוד להיות מנהל, הוא מתפאר בזה ומייחס לזה חשיבות גדולה מאוד. אז מהבחינה הזאת אני והוא דומים, כלומר זה מראה לי שלא טיפחתי היטב את החלק הזה. זאת אומרת שמהבחינה הזאת אני והוא נמצאים באותה רמה, אז איך יכולתי להציל אותו במקרה כזה? מאז אני ממשיכה לשלוח מחשבות לסילוק ההחזקה הזאת ואני רואה שכשהתנהגות שלי נעשית יותר רגועה, אני נפטרת מכל הרגשות העצומים.

המקרה השני קשור לחלוקת עלונים. באחת הפעמים שבהן חילקתי עלונים, פגשתי איש אחד. הושטתי לו עלון עם ההסבר על הרדיפה, הוא נעצר והתחיל להקשיב לי. לאחר מכן הוא התחיל לצחוק. שאלתי: " למה אתה צוחק?" הוא ענה לי: "אני קומוניסט, חייתי בסין זמן מסוים ואני לא מאמין שהרדיפה הזאת מתקיימת. השלטון בסין רודף אך ורק אנשים שהיוצאים נגדו בפומבי ולא אנשים שקטים ושלווים". ניסיתי להסביר לו, אבל הוא לא רצה להקשיב לי, אבל את העלון הוא לקח ואמר שיקרא אותו. אחרי המקרה, הרגשתי פספוס. הרגשתי שלא השקעתי מספיק מאמצים כדי להבהיר לו את האמת כמו שצריך. שבוע אחרי זה, באותו מקום ובאותו הזמן, פגשתי אותו שוב, אמרנו שלום אחד לשני, שאלתי אותו אם הוא קרא את העלון, הוא אמר שכן, אבל… וכאן קרה משהו. אני התחלתי להסביר לו על הפאלון דאפא, על כמה שזה טוב, עד כמה שזה עוזר מכל הבחינות ועל הרדיפה האכזרית , כל כך רציתי שהוא יבין. הוא השתתק והסתכל עלי, הייתה לי הרגשה שלא דיברתי עם מי שעמד מולי אלא עם משהו בתוכו, משהו עמוק יותר. הרגשתי שכל כולו היה איתי באותו רגע. ואז הוא אמר לי: "את נגעת לי בלב". אני חייכתי אליו והוא אלי ונפרדנו לשלום. ברגע זה הרגשתי שעשיתי את העבודה שלי, שהמורה נתן לי ולו הזדמנות שנייה.

מתוך "הוראת הפא בוועידה בשווייץ" 1998:

"כאשר אתה מגיע לרמות גבוהות יותר המחשבה שלך תלך ותיעשה טהורה יותר. מה שהמחשבה שלך תיצור אז, ומה שתגיד, יהיו טהורים ביותר. ככל שהם טהורים ופשוטים יותר, כך הם יתאימו יותר לעקרונות של הרמה ההיא של היקום. המילים שתדבר אז יוכלו מיד לחדור ללבבות של אנשים, להכות במעמקי מחשבותיהם של אנשים, ולהכות בחלק היותר מיקרוסקופי של קיומם. אז האם זה לא יהיה בעל עוצמה?"

אנא העירו בחמלה על כל דבר שלא תואם את הפא.

תודה למאסטר הנכבד ולמטפחים העמיתים!