התנסות מהוועידה האינטרנטית השלוש-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

קוראים לי גואו יו-הואה ואני בת 55. משפחתי מתגוררת בכפר מאנאן, ליד העיירה מאן-ג׳ואנג השייכת לתחום שיפוט שלהעיר טאי-אן בפרובינצית שאן-דונג. אני משתמשת בשמי ובכתובתי האמיתיים כדי לספר סיפור אמיתי שקרה לבעלי בן ה-58 וו צ׳נג-ג׳יאן, המעיד על כוחו העצום של הדאפא.

בעלי צ׳נג-ג׳יאן הוא בנאי. ביוני 2010 השכן שלנו שיאו-גואו שכר את שירותיו כדי לתקן את קיר ביתו. צ׳נג-ג׳יאן נפל מהקומה השלישית ונחת על רצפת הבטון הקשה. כשהגעתי לשם הוא היה כמעט ללא הכרה והתקשה לדבר בבירור.

החזקתי בראשו ואמרתי: ״צ׳נג-ג׳יאן, אל תפחד. רק חזור על המילים ׳פאלון דאפא הוא טוב׳, ו׳אמת-חמלה סובלנות זה טוב׳. מאסטר לי הונג ג׳י יעזור לך״, (מאסטר לי הונג ג׳י הוא מייסד שיטת הפאלון דאפא הידועה גם בשם פאלון גונג).

האמבולנס הגיע. אני, השכן שיאו-גואו ואחיו של בעלי ליווינו את בעלי באמבולנס. באמבולנס צ׳נג-ג׳יאן התקשה לנשום והזיע. ניגבתי את זיעתו ועודדתי אותו להמשיך להגיד ׳פאלון דאפא הוא טוב׳, ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב".

במיון של ביה״ח טאי-שאן השייך לביה״ס לרפואה, הרופאים עשו לו צילומים. הרופא הראשי אמר לנו: ״יש לו שני חורים גדולים בשתי אונות הריאה וחוליות המותנית שלו שבורות. יתכן שנוכל לנתח את החוליות אבל איננו יכולים להבטיח שהוא יוכל לעמוד על רגליו. לא הספקנו לבדוק איברים אחרים אבל הוא סובל מדימום.

ואז הרופא אמר: ״זה יעלה לכם הון עתק. אתם לא נראים עשירים והסיכוי שהוא יחיה זעיר. אולי תרצו לחזור הביתה ללא ניתוח.״

גופו של צ׳נג-ג׳יאן היה קר ועיניו היו פקוחות לרווחה. הרופא הסתכל עליו ואמר: ״הדופק שלו כמעט פסק, כך שלא נוכל אפילו למדוד לו לחץ דם או לבדוק את פעימות לבו. אתם צריכים ללכת הביתה.״

אחיו של צ׳נג-ג׳יאנג בכה בקול. אמרתי לרופא: ״אנא שלח אותו לטיפול נמרץ. הוא רק בן חמישים. לא אוכל לראות אותו עוזב אותנו ככה. אשלם כל מה שצריך. אני לא אצטער על כך״. הרופא הסכים להחזיק אותו בטיפול נמרץ למשך 48 שעות.

כשהמתנו בטיפול נמרץ השכן שלנו דאג מאוד. בסין, כמי ששכר את שירותיו של צ׳נג-ג׳יאן הוא אמור לשלם את רוב עלויות הטיפול. גם אני דאגתי. הלכתי הלוך ושוב במסדרון של בית החולים. השכן שיאו-גואו קרא כל העת בשמי. הוא לא הסתיר את דאגתו ופחדיו.

בזכרוני עלו שתי שורות מתוך השיר "הקשר שבין המורה לתלמיד" ("הונג יין II", תרגום זמני):

"אם לתלמידים יש שפע של מחשבות נכונות,
למאסטר יש הכוח להפוך את הגאות"

לא יכולתי לזכור היכן ראיתי את השיר הזה. בסביבות 9 בערב נזכרתי שזהו שיר של מאסטר לי הונג ג׳י.

פתאום מילאה אותי תחושת רוגע ואמרתי לשכן שיאו-גואו: ״אל תדאג, צ׳נג-ג׳יאן בסדר עכשיו״. שיאו-גואו חשב שיצאתי מדעתי מרב דאגה. הוא צעק: ״בבקשה אל תדברי ככה. אל תדאגי [לגבי הכסף] אם תהיי חולה מי יטפל בילד שלך? בבקשה אל תתנהגי ככה. כל עוד צ׳נג-ג׳יאן חי, גם אם סיכוייו לשרוד קלושים, אני אשלם את ההוצאות שלו.״

אמרתי לו: ״אתה יודע שאני מתרגלת פאלון גונג, נכון? אתה יודע, צ׳נג-ג׳יאן תמך בפאלון גונג ולכן הוא יפיק מכך תועלת. המאסטר שלי יעזור לו. גם אם הוא ילך לעולמו, אני לא אבקש ממך כסף.״

אני ושיאו-גואו דיברנו כל הלילה. סיפרתי לו בפרטי פרטים מהו באמת הפאלון גונג, כיצד מתרגלי הפאלון דאפא מתאימים עצמם לעיקרון של אמת-חמלה-סובלנות וכיצד הדאפא הופץ ברחבי העולם.

שיאו-גואו הבין שפאלון דאפא היא דרך טיפוח ישרה של אסכולת הבודהא, שהרדיפה נגדו מצד המשטר בסין היא מוטעית ומרושעת, וכי המפלגה הקומוניסטית הסינית מענה אנשים טובים.

למחרת בבוקר צ׳נג-ג׳יאן הרגיש טוב יותר. יכולנו להוציא אותו ממחלקת הטיפול נמרץ ולהעבירו לחדר רגיל בבית-החולים. שאלתי אותו איך עבר עליו הלילה, והוא אמר: לא הפסקתי להגיד: ״פאלון דאפא הוא טוב" ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב", ובאופן מפתיע לא חשתי כל כאב.״

הכול היו מופתעים. ידעתי שמאסטר לי הונג ג׳י עזר לו.

בבית-החולים רבים ראו את היחס האדיב שלי לשיאו-גואו. הם חשבו שהוא בני. שיאו-גואו הסביר להם שאנו שכנים, ושצ׳נג-ג׳יאן נפצע כשעבד אצלו. המאזינים התקשו להאמין למשמע אוזניהם, שכן אם זה היה קורה לאנשים אחרים, משפחת הקורבן הייתה מקימה רעש ונלחמת במעסיק. הם הופתעו לראות עד כמה אנחנו מתייחסים יפה זה לזה.

ביום השלישי, אמרתי לצ׳נג-ג׳יאן: ״ניתוח החוליות יעלה 60 אלף יואן (כ-10,000 דולר אמריקאי), והרופאים אינם מבטיחים שתוכל לעמוד על הרגליים אחרי הניתוח. הרופאים לא בדקו עדיין את יתר האיברים, ואיננו יודעים אם יש בעיות נוספות שיעלו הון עתק״.

צ׳נג-ג׳יאן אמר: ״אני מאמין שמאסטר לי הונג ג׳ יעזור לי. בואי נלך הביתה.״

ניסיתי לשחרר אותו. הרופאים והאחיות התנגדו. מטופלים אחרים אמרו שאני נוהגת בטיפשות. מישהו אמר: ״אם זה הייתי אני, לא הייתי עוזב את בית-החולים גם אם הרופאים היו אומרים לי לעזוב, עד שהמעסיק לא היה משלם לי מספיק פיצויים.״

אישה אחת לעומת זאת, אמרה: ״מיד כשנכנסת ראיתי שאת שונה. היית כל-כך רגועה ושליווה. על פנייך לא נראו כל סימני דאגה. כל מה שאמרת היה כמה מצבו הכלכלי של שיאו-גואו קשה, כמה קשה עובדות האחיות. אף לא פעם אחת התלוננת על מצבך שלך. האם את מאמינה באיזה דת?״

״אני מתרגלת פאלון גונג״, השבתי לה.

כולם היו המומים. ״הממשלה לא הוציאה מחוץ לחוק את הפאלון גונג? כלי התקשורת אמרו שהפאלון גונג הוא לא טוב.״

שאלתי אותם: ״האם קראתם פעם ספרי פאלון גונג? אם לא קראתם, אז איך אתם יודעים שהפאלון גונג אינו טוב? כולכם ראיתם איך אני מתייחסת לאחרים. האם אתם חושבים שאני אדם רע?״

רבים אמרו: ״לא, את נחמדה כל כך. קשה למצוא בסין אדם נחמד כמוך.״

חייכתי ואמרתי: ״כל מתרגלי הפאלון גונג הם כאלה. והם למעשה מתנהגים אפילו טוב יותר ממני. אני מכירה כל-כך הרבה מתרגלי פאלון גונג אמיתיים. כולנו מתנהגים בהתאם לעקרונות של אמת-חמלה-סובלנות. אנו מנסים להתחשב באחרים תחילה ולהתנהג יפה לכולם, אפילו לשוטרים שמענים אותנו. כולכם ראיתם איך אני מתנהגת. אני רק נוהגת בהתאם למה שלמדתי מהמאסטר שלי.״

דיברנו עד 3 בלילה. איש לא רצה ללכת לישון. כולם הקשיבו לאמת על הפאלון גונג. הם שאלו שאלות רבות והבינו שכל מה שכלי התקשורת של המפלגה הקומוניסטית מפיצים אינו אלא תעמולה שקרית, ושהמפלגה הקומוניסטית היא הפושע האמיתי.

כמה אנשים אמרו: ״אם המפלגה לא הייתה פותחת ברדיפה, היו יכולים להיות היום עוד מתרגלים כמוך ועוד אנשים טובים כמוך. סין הייתה היום ארץ שונה לחלוטין.״

ביום החמישי הלכנו הביתה. ביום הלכתי לעבודה ובערב קראתי את ספרי הפאלון גונג עם צ׳נג-ג׳יאן. החיים היו רגועים. החברים והמשפחה שלא הבינו מדוע לקחתי את צ׳נג-ג׳יאן הביתה הפעילו עלי לחץ רב. אבל הם גם ניסו לעזור כלכלית. זו הייתה תקופה קשה אבל לבי היה שליו.

ביום ה-28 קרה הנס. צ׳נג-ג׳יאן ירד מהמיטה בכוחות עצמו ועבר מחדר לחדר ללא כל עזרה. הוא הסתובב מעט.

ביום ה-30 הוא יצא החוצה וטייל ברחוב. כל מי שראה אותו הופתע ועקב אחריו זמן ממושך.

ביום ה-33 הוא הלך למקום ציבורי. אנשים הקיפו אותו ושאלו אותו שאלות: אדם שהיה על סף המוות הולך עכשיו בכוחות עצמו. איך הוא הצליח לעשות זאת ללא טיפול רפואי?

ביום ה-40 הוא היה מסוגל לרכב על אופניים ולנסוע לאן שרצה.

הסיפור הדהים את הכפר כולו. כולם שמחו עבורי. כולם ידעו שלא ביקשתי כסף משיאו-גואו. כמה אנשים שאלו: ״יש לך בעיות כלכליות. למה אינך מבקשת ממנו כסף? הוא אמור לשלם לך פיצויים.״

השבתי: ״זו לא הייתה אשמתו. לא משנה כמה קשה המצב הכלכלי שלנו, אינני יכולה לסחוט ממנו כסף. זה העיקרון של הפאלון דאפא. אני חייבת ללכת בעקבות העיקרון של אמת-חמלה-סובלנות. כמתרגלת אמיתית אני מסוגלת להתגבר על הקשיים.״

״את כזו אישה טובה. טובה מדי. רחמנית מדי.״

״לוליא הפאלון דאפא לא הייתי מתנהגת ככה. צ׳נג-ג׳יאן נפגע קשה כל-כך. לאור מצבי הכלכלי לא הייתי נוהגת ככה בדרך-כלל, אבל הפאלון דאפא לימד אותי על הקשרים הקארמתיים של כל דבר. אם לא יעלה בדעתי לסחוט כסף המשפחה שלי תתוגמל בטוב. לכן המאסטר שלי עזר לנו. אם הייתי אנוכית ומנסה להרוויח כסף מהתקרית הזאת, צ׳נג-ג׳יאן היה בוודאי מת.״

כולם הבינו למה הוצאתי את צ׳נג-ג׳יאן מבית-החולים, והם הבינו טוב יותר את העקרונות האמיתיים שהפאלון דאפא מלמד.

התקרית הזו ארעה לפני שש שנים. צ׳נג-ג׳יאן בריא לחלוטין היום והוא עובד כאדם רגיל. אינני יכולה להביע במילים את תודתי למאסטר לי הונג ג׳י ולפאלון דאפא.

תמיד רציתי לכתוב על כך כדי שאנשים רבים יותר ידעו מהו באמת הפאלון דאפא וכיצד מאסטר לי מגן עלינו. אולם לא קיבלתי חינוך טוב ואינני מסוגלת לכתוב. אבל עכשיו קיבלתי עזרה והייתה לי הזדמנות לכתוב.

השתמשתי בשמי האמיתי כדי שהקוראים יוכלו לבדוק את העובדות אם למישהו יש ספק. כל מה שאמרתי לעיל נכון במאה אחוז, שכן אחד העקרונות של הפאלון דאפא הוא לומר את האמת.