התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא העשירית בישראל

שלום לכל עמיתיי המטפחים!

מאסטר נכבד!

כבר מספר שנים שאני עובד בעיתון א"ט ומנסה לאמת את הפא ולהציל יצורים חיים בדרך זו. בשנה האחרונה התמקדתי בניהול המכירות בעיתון א"ט בישראל במשרה מלאה, ובהתנסות אתמקד בחוויות הטיפוח שלי בעבודה זו.

לטפח פנימה במקום החוצה

כשהתחלתי להתמקד בניהול המכירות במשרה מלאה לפני קצת יותר משנה המצב לא היה פשוט – העיתון היה בשלבי פיתוח המוצר וביסוס אסטרטגיה עבור ההפצה, תמהיל התוכן וכדומה, מה שהקשה על המכירות שלנו, ובנוסף הצוות מנה בתקופה זו עובדת אחת במשרה חלקית בנוסף אליי – מצב יחסית מסובך כדי למכור מודעות ביציבות.

לאורך אותה תקופה ליוותה אותי ההרגשה שניסיונות המכירה שלנו הם כמעט בלתי אפשריים לביצוע, וכי עלינו ראשית לשפר את התנאים שיעזרו לנו למכור – כמות העותקים הלא מספקת, אזורי ההפצה שהיו מפוזרים, איכות הנייר הדלה, וכן איכות העיתון עצמה שנראתה כלא מספיקה, ויתר על כן כמות אנשי הצוות שאינה מספיקה ועוד.

המורה כתב ב-2005 במאמר "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ":

"למעשה העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנות יוצאת מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקות מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעליה ברמה – זהו דבר טוב מאוד וזהו עיקרון נכון. אבל במהלך הטיפוח-תרגול המעשי, כשמגיע הסבל, כשהקונפליקטים פוגעים בעומק הלב – במיוחד כשזה מתנגש עם המושגים העקשניים – עדיין קשה מאוד לעבור את המבחן."

למחשבות האלו נלוו פעולות שנבעו מהמחשבה שלי – עסקתי הרבה במחשבה וניסיונות לשפר את סביבתי ואת התנאים שמחוץ לי במקום להסתכל פנימה. העבודה שביצעתי הייתה לא אפקטיבית, ההספק שלי היה נמוך והמקצועיות שלי כאיש מכירות לא הייתה ברמה הנדרשת. נראה היה שעבדתי הרבה ובצורה מעייפת, אולם העבודה נעשתה בעיקר לרוחב במקום לעומק. השתמשתי בתירוצים על קשיים שמסביבי כדי להימנע מעבודה בפועל, לעומק, ולהימנע ממה שאני באמת אמור לעשות – לטפח בפועל.

הבנתי שכתלמיד דאפא עליי להסתכל על דברים הפוך מהדרך שבה אנשים רגילים מסתכלים על דברים.

בהרצאה השלישית בספר "ג'ואן פאלון", "טיפוח הפוך ושאילת גונג", המאסטר אמר:

"אם תוכל לחזור, הסבל המר ביותר הוא גם היקר ביותר"

בנוסף, עליי להוקיר את הסביבה הקשה שעוד נותרה לנו, כיוון שככל שהזמן מתקדם התנאים מבשילים, הלחץ על תלמידי הדאפא ואנשי העולם פוחת והזמן שלנו, תלמידי הדאפא להציל אנשים, לצבור מוסריות גדולה ולטפח גבוה יותר הולך ונגמר.

לדוגמה, אם פעם היה לנו קשה מאד לדבר עם לקוח ולהשיג פגישות עם חברות גדולות, היום המצב כבר שונה לגמרי. כך לדוגמא לפני שנה וחצי נפגשנו עם חברת התיירות הגדולה בישראל, וזה נגמר בזלזול מצד מנהלי החברה וחוסר רצון משווע לפרסם כלל, גם במחיר מינימלי. לפני שבוע סגרנו עם אותה החברה עסקה במחיר הגבוה פי 10 למודעה, והם מלאי התלהבות והתרגשות לעבוד איתנו. למעשה בסוף הפגישה הם התנצלו על שלא נפגשו איתנו מהר יותר. אני יכול לראות את השינויים מתרחשים בקצב מהיר מאד.

מנקודת המבט של השיפור של העיתון כמכלול, המצב הכלכלי שלו וההשפעה שלו – זה טוב יותר, אולם מבחינת סביבת הטיפוח לתלמידי דאפא – הקושי הגדול הזה כבר חלף וכעת יש מצב אחר, ולא ניתן לטפח שוב בסביבה ההיא שהיא מסובכת יותר יחסית. לכן עלינו להוקיר את היום, להוקיר את הקושי והסבל שמגיעים, ולהתייחס באמת לכל מצוקה כהזדמנות נדירה שעלינו לתפוס בשתי ידיים – ולהודות למאסטר. באמת להתנהג כתלמידי דאפא.

אני עדיין רואה את ההחסרות שיש לי בנושא הזה, כשמישהו אחר טועה, או לא מבצע את עבודתו כראוי, כשהסביבה לא תומכת מספיק (לפי השקפתי), כשתלמידי דאפא אחרים לא משתפים פעולה כפי שרציתי – עליי לטפח את עצמי בנקודה זו ולשפר את הביצועים שלי, במקום להתלונן או לנסות לתקן אחרים.

משהבנתי זאת, לאחר ששיתפתי על כך עם מטפחים עמיתים ועמיתיי לעבודה, המצב החל להשתנות במהירות: שתי עסקאות גדולות נסגרו עוד באותו החודש, והמכירות החלו לנסוק. במהרה גם הסביבה כולה השתנתה, כולל התפוצה של העיתון ששולשה, התמקדה באזורים ספציפיים ומוגדרים, העיתון הפך למגזין איכותי, עם נייר עבה, והשלב הבא הגיע, יחד עם שני מטפחים צעירים נוספים שהצטרפו לצוות המכירות.

הבנותיי כתלמיד דאפא שעובד בניהול המכירות בעיתון א"ט

כששני המטפחים הצעירים האלו הצטרפו לצוות שמחתי מאד. נראה היה ששניהם מביאים איתם כישרון ויכולת טובה לבצע את עבודת המכירות, אולם שניהם היו חסרי ניסיון בתחום זה. בחודשים הראשונים של העבודה המשותפת שלנו נראה היה שקיים לחץ ומתח בלתי מוסברים בין כולנו. כל אחד מאתנו מגיע מרקע שונה מאוד עם תפישות והבנות שונות לגבי הדרך להוציא לפועל דברים, הדרך לדבר והדרך לחשוב.

בנוסף, היה מולי האתגר של הצלחתנו כצוות – יש אמרה בתחום הניהול שכישלון אנשי הצוות שלי, הוא הכישלון שלי כמנהל. האמרה הזו העלתה לי סדרה של מחשבות ושאלות: "איך אוכל לגרום להם להשתפר? איך אוכל לגרום להם לעמוד בסטנדרטים? לקום מוקדם בבוקר, וללכת מאוחר הביתה? להשתפר מקצועית? לטפח טוב יותר את הלב ולהתייחס טוב יותר אחד לשני? להקשיב לדבריי וללמוד? לשתף פעולה? והכל באחריותי למען היצורים החיים שמחכים להצלה, וסומכים עלינו."

על פני השטח השאלות האלה נראות רלוונטיות, אך למעשה טמונה בהן החזקה – אני לא יכול לגרום למטפחים לעשות משהו או להשתנות.

בספר "ג'ואן פאלון" בהרצאה שלישית, "פו-טי", המאסטר אמר:

"אין אף אחד שיכריח אותך או יגרום לך לטפח. זה עניינך אם תטפח או לא. זאת אומרת שאף אחד לא יתערב בדרך שתבחר או במה שאתה רוצה ובמה שאתה מנסה להשיג. אפשר רק לעודד אותך להיות טוב."

בספר "ג'ואן פאלון" בהרצאה השלישית, "מה המורה נתן לתלמידים?" המאסטר מוסיף:

"מסרים מאנשים אחרים לא יכולים לשפר את רמתו של האדם, אלא רק לטפל במחלות עבור אנשים רגילים. על האדם לשמור על הלב ישר. אף אחד לא יכול לטפח ולתרגל במקום מישהו אחר. רק כשאתה באמת מתרגל ומטפח בעצמך, רק אז אתה יכול להעלות את רמתך."

לכן, למרות שהלכנו והשתפרנו עם הזמן והאימונים, הרבה פעמים התאכזבתי מחוסר ההצלחה הרגעי שלהם. כך למשל כשביקשו ממני לעזור להם לכתוב מייל חשוב ללקוח, במקום לעזור להם הייתי מזיז אותם הצידה ומשתלט על המקלדת שלהם. כששאלו אותי איך לפעול עם לקוח אחר הייתי מכתיב להם מה לומר. אני חושב שזה נבע מהרגשת לחץ שחשתי – שהצלחת המכירות תלויה בי; אם נפעל היטב או לא – תלוי בי. זה גרם ללחץ מיותר.

ביולי 2012 נסעתי לוועידה בוושינגטון. במהלך ימי הוועידה הרביתי ללמוד את הפא ולתרגל, דבר שפתח את חוכמתי והבנותיי מהפא. הרבה מהשיתופים בוועידה, המפגש השנתי של העיתון "אפוק טיימס" באנגלית והוועידה של ה-Shen Yun היו בנושא המכירות. את הנושאים המקצועיים עליהם שיתפו כבר הכרתי ברמה יחסית טובה, אולם דבר מה אחר חשוב ביותר נגלה לי, אודות תפקידו האמיתי של מנהל בעיתון א"ט.

בכל השיתופים תיארו המטפחים בצוותי הבאת ה-Shen Yun בעולם את המתאמים שלהם כמוצלחים דווקא בזכות העידוד שהם קיבלו מאותם מתאמים מוצלחים, בזכות האווירה החיובית שנבעה מהפא, ומהסטנדרטים הגבוהים שהציבו שנראו בהתחלה קשים מאוד לעשייה, אולם בעזרת המתאם הם קיבלו את ההכוונה והכלים להצלחה בתפקידיהם ועשו זאת.

אז הבנתי: כמנהל, אתה לא יכול באמת לגרום למישהו לעשות דברים כמו שאתה רוצה. אתה לא יכול לגרום לאחרים להצליח. אבל אתה יכול להושיט להם את היד לעשות זאת, להראות להם את הדרך, ומשם חייבת להיות להם בחירה בעצמם – המוסריות האדירה שהם מקימים בעצמם. ההצלחה שלך כתלמיד דאפא היא ניהול טוב של הצוות, ושוב עליי להסתכל פנימה ולהשתפר בדברים שלי, במקום לנסות לגרום לסביבה להשתנות.

לגבי תפקידו המעשי של מנהל, הוא אינו לגרום לאנשים לבצע את עבודתם היטב, אלא ליצור אווירה חיובית ועידוד מהפא, ללמוד את הפא היטב, לתרגל, ולעודד אותם בהתבסס על הפא; להעמיד סטנדרטים גבוהים וברורים שניתן לעמוד בהם בכל הנוגע למקצועיות, ליחס לעבודה, לשעות העבודה, למצב הטיפוח של המתרגלים בעבודה; ולבסוף לתת כלים לאנשי הצוות להצליח – לתת להם כלים בדרכם להציל אנשים. זהו תפקידי האמיתי.

עם ההבנה הזו חזרתי לצוות והרבה דברים השתנו: למשל היכולת שלי להיות קשוב ולהעמיד סטנדרטים במקום לכפות אותם, כיוון שעליהם לסלול את דרכם בעצמם; החשיבה שלי על אנשי הצוות – האם הם קיבלו ממני את כל הכלים להצלחה, ומה מצב האווירה בצוות, והאם אני זוכר לעודד אותם ולתמוך בהם מתוך ובהתבסס על הפא? באופן זה יכולתי גם לראות את השיפור שהם השיגו בעצמם: הם שמים דגש יותר על הלקוח ועל חשיבה עליו במקום על המכירה עצמה, הלחץ בפעולות המכירה קטן, וחשיבתם לטווח ארוך השתפרה גם היא משמעותית.

באופן כולל הסביבה הולכת ומשתפרת, ונראה שאכן עשינו פריצות דרך בהכנסת מפרסמים מהשורה הראשונה, כמו חברת התיירות הגדולה בישראל, אחת מחברות הרכב היוקרתיות והמצליחות בעולם, חברת הנדל"ן הגדולה בישראל ועוד. אך אני מרגיש שאתגרים משמעותיים עוד לפנינו. כעת האתגר המשמעותי ביותר הוא להכניס מפרסמים לטווח ארוך, כך שנוכל לבנות הכנסה ראויה לעיתון. אך האין זה קשור קשר ישיר וברור למצב הטיפוח שלנו? לעמידות שלנו לטווח ארוך, להתלהבות, לנחישות וליציבות שלנו בטיפוח לאורך זמן?

אני מרגיש כי עליי להשתפר בתחומים אלו. עליי לשפר את הסבלנות והסובלנות שלי, החמלה שלי כלפי הסביבה, ולזכור בכל רגע ורגע שאני מטפח. אך מעל הכל – עליי לשפר את ההתמדה שלי לאורך זמן בלימוד ובתרגול. התרגול ולימוד הפא הם היסוד והבסיס המהותיים ביותר לתפקודו של תלמיד דאפא בזמן הזה של תיקון הפא, וככל שאלמד יותר ואתרגל יותר כך תיפתח חוכמתי, תגבר חמלתי וסובלנותי ואוכל להציל יותר יצורים חיים.

ב"וועידת הפא הבין לאומית של 2012 בבירת ארה"ב", המאסטר אמר:

"אבל לא משנה מה, כתלמידי דאפא אנחנו חייבים לא להרפות אף על פי שהנסיבות משתנות. אל תחשבו שמשום שהנסיבות נעשות נוחות יותר אז אתם יכולים להרפות בטיפוח שלכם. אתם לא יכולים לעשות זאת. וָדֵא שאתה לא שוכח שאתה מטפח. רק משום שיש לך טיפוח כבסיס אתה יכול ללכת ולנסות להציל אנשים. רק עם בסיס בטיפוח ועם מחשבות נכונות שנעשות חזקות תוכל להצליח להציל אנשים ולהשלים את המשימה שלך. אז אתה חייב לא להזניח את הטיפוח של עצמך. זה תמיד יהיה נכון".

אני מודע לכך שכל מחשבותיי דבריי ומעשי מוקלטים ונרשמים בדפי ההיסטוריה. ישויות חיות ואלוהיות רבות מסתכלות עליי ועל התחייבויותיי לדאפא ולמאסטר. אני מקווה בכנות אמיתית שאוכל לעמוד בהבטחותיי ונדריי בכבוד בכברת הדרך שנותרה, וככל שאתקדם יותר לסוף, כך אתקדם יותר במרץ.

מתוך מהו ״תלמיד דאפא״:

״כשמופיעים חיכוכים בזמן שאתם עובדים ביחד זה בגלל הלב האנושי, זה מצב של מטפחים ותהליך של מטפחים, ובהחלט לא שמישהו מכם באמת לא טוב. כבר לא ניתן לראות את הצד הטוב ההוא, הוא הופרד כבר. הצד שאתם יכולים לראות הוא תמיד הצד ההוא שלא השלים את הטיפוח. אבל אתם לא צריכים שלא תהיה לכם חמלה, אתם לא צריכים להסתכל על אחרים באופן מקובע. אני כל הזמן אומר שאת הצד הטוב ההוא אתם לא יכולים לראות, הצד ההוא כבר טוב מאוד והגיע לאמת-המידה. למה הכוונה הגיע לאמת-המידה? לאמת-מידה של אלוהות. ואילו הצד ההוא הלא מטופח, ככל שהוא יוצא אל פני השטח כך הוא נראה עוד יותר גרוע, אבל האדם ההוא כבר טיפח טוב מאוד. אני מקווה שכולכם תוקירו את עצמכם, תוקירו את האחרים ותוקירו את הסביבה שלכם. להוקיר את הדרך שלכם זה להוקיר את עצמכם.״

כל אלו הם הבנותיי ברמה שלי בתוך תהליך הטיפוח, אנא העירו לי אם דבר מה לא הולם את הדאפא.

תודה מטפחים עמיתים,

תודה מאסטר נכבד ויקר!