קורא להקמת בית-דין פנימי מיוחד על רדיפת הפאלון גונג

אחר צהרים טובים גבירותי ורבותיי.

שמי הוא זנון דולניצקי ואני הדובר מטעם CIST – הועדה לבית-דין בינלאומי מיוחד על הרדיפה את הפאלון גונג. עם שם כזה ניתן לתאר שנאום שנושא שארגון זה עשוי להתאים טוב יותר לחלקים שונים של הועידה הזו כמו "מנגונים חוקיים הנוגעים לרצח עם", "פיתוח וחוק" או "הפרות זכויות אדם בסין". אף על פי כן נושא השיחה של החלק הזה, "איומים חדשים: אמצעי תקשורת ואינטרנט" קשור באופן ישיר להקמה ולצורך ב-CIST.

ארגונים לא – ממשלתיים וחוקרים מכובדים דנו לעומק בנושא של צנזור אמצעי התקשורת, ואם מישהו מכם יהיה מעוניין בדיווחים על נושא זה אשמח להעביר אותם לידיכם. היום ארצה לדון באיום שבאמצעי התקשורת משלוש נקודות אחרות. הראשונה היא נקודת המבט של הולכת שולל בהיקף בינלאומי, השניה היא האיום שבדיווח חסר אחריות, והאחרונה היא איך CIST מתכוונת לטפל בבעיות אלה בהתייחס למשימתה.

בועידה הקודמת בה נכחתי ששמה "חיפוש אחר הצדק: פעולה כוללת אל מול פני הזוועות" הצעתי את נקודת המבט שאמצעי התקשורת והאינטרנט הם "איום חדש". אחד מהנוכחים בדיון העלה את הנקודה שאמצעי התקשורת עצמם אינם רעים והוא צדק. אמצעי התקשורת הם כלי, כמו חרב, והשאלה היא איזה צד הם ישרתו.

זה עלול להשמע כשימוש צבעוני בשפה, ובכל זאת, לכל הפחות ביחס לרדיפת הפאלון גונג, למרבה התדהמה המציאות היא כה מזעזעת. טכנולוגית מידע מודרנית, במיוחד אמצעי התקשורת והאינטרנט, צמצמו לגמרי את טווח העולם והביאו את הקהילה הבינלאומית לרמת אינטימיות שמעולם לא נחוותה בהיסטוריה. יתר על כן, זה התרחש בקצב מהיר של כמה עשורים כשהעשור האחרון פעיל יותר מהחמישה או השישה האחרונים גם יחד. אבל בתוך הצמיחה המהירה הועלמה עין מתהליך התבגרות של למידה איך לטפל באופן אחראי באתגרים חדשים שמגיעים עם הצמיחה הזו.

נירון יכל להפיץ שקרים על הנוצרים כשבחר לרדוף אותם, אך כל זאת מחוויר בהשוואה לניצול של אמצעי התקשורת על ידי היטלר וסרטים דוקומנטריים המאדירים את הרייך השלישי, מכפישים ומשמיצים יהודים ומרמים את העולם כדי שיחשוב שגרמניה בידיו של היטלר היתה ראויה לארח את המשחקים האולימפיים. הכוח והשימוש באמצעי התקשורת ביחס לרצח עם ופשעים נגד האנושות מביאים ממד בינלאומי מפחיד.

המימרה הישנה "העט הוא חד יותר מהחרב" מדברת על עקרון זה. היכולת ליידע אחרים ולהיות מיודע יכולה להניע אנשים לנקוט בפעולה. כשאנשים משוכנעים במשהו בעצמם, רצונם האישי יחזק אותם יותר מכל לחץ חיצוני. במקום להיאבק על פני השטח משנים את פנימיותם של האנשים. השינוי הזה יכול להתרחש באחד משני כיוונים: אחד המבוסס על עובדות והשני מבוסס על רמאות ומניפולציה. במקרה של היו"ר לשעבר של רצח העם של סין נגד פאלון גונג, משטרו של ג'יאנג זמין בחר בהולכת שולל.

בזמן שהעיד בבית המשפט העליון של קוויבק כעד מומחה בזמן משפט בין מתרגלי פאלון גונג ועיתון סיני שהצית שנאה נגד פאלון גונג, פרופסור אוונבי מאוניברסיטת מקגיל (היסטוריה סינית) העיד שביחס לשימוש באמצעי התקשורת ובהולכת שולל המונית, זו היתה הרדיפה החמורה ביותר ב-5,000 שנות ההיסטוריה של סין, כיוון שהמימשל מעולם לא יכל לרתום את הכלים האלה לשימוש בעבר.

תוך שלושים הימים הראשונים מתחילת הרדיפה של פאלון גונג העיתון הראשי בסין, היומון העממי (The Peoples Daily), הדפיס יותר מ-300 מאמרים שנועדו לעשות דמוניזציה לפאלון גונג, למייסדו, ולמתרגליו. זהו רק עיתון אחד. עיתונים, טלוויזיה ורדיו נשלטים בסין ונוצלו במשך ארבע פלוס השנים האחרונות כדי לתקוף ולהכפיש את פאלון גונג על בסיס יומי. ספרי פאלון גונג נשרפים ואתרי אינטרנט נחסמים ולעם הסיני אין שום דרך לקבל מידע. תחת זרם תמידי זה של מידע מוטעה, האנשים הסינים רומו כדי שישתפו פעולה עם מסע ההשמדה הזה על ידי הסגרת חבריהם, בני משפחתם ועמיתיהם-לעבודה לרשויות.

כשמתרגלי פאלון גונג מסוגלים לפרסם בהצלחה עובדות בנוגע לרדיפה הם נעצרים ונשפטים על "הדלפת סודות מדינה" ואז נרדפים אף יותר תחת ה"חוק". חסימת זרימת המידע אינה מפסיקה כאן. כתבים ללא גבולות (Reporters sans Frontieres) מחו על הרדיפה של אנשי תקשורת זרים הממוקמים בסין כשהם מנסים לדווח על פאלון גונג. החששות הללו עדיין מועלות על ידי "כתבים ללא גבולות" היום.

באופן מזעזע, מחוץ לסין, השגרירויות והקונסוליות מנציחות את הלחץ השיטתי הזה דרך הפצת שנאה בכל שכבה של החברות החופשיות והפעלת לחץ על קהילות סיניות פטריוטיות מחוץ לסין ואמצעי תקשורת סיניים מעבר לים. בין אם בסין או בקהילה הבינלאומית, כל נתיב מידע שניתן היה לנצל, בין אם דיפלומטי או אחר, נוצל כדי להכפיש את פאלון גונג. ובכל זאת אף ערוץ לא הזיק יותר מאמצעי התקשורת עצמם, כיוון שלהם יש את ההשפעה הגדולה ביותר על ההמונים ועל אופן החשיבה שלהם ביחס לנושאים גדולים.

מגישי דוחות מיוחדים של האו"ם, ממשלות שמכבדות זכויות אדם וארגונים-לא-ממשלתיים נכבדים מציגים את העובדות לקהילה הבינלאומית כך שניתן יהיה ליידע אנשים והצדק והבטחון הבינלאומי יוכלו להישמר. רק כשמיידעים אנשים בנוגע לנושאים הם יכולים לנקוט בפעולה. לרוע המזל, נראה שאמצעי התקשורת הבינלאומיים אינם מבינים לגמרי את תפקידם.

כשאמצעי התקשורת נוצלו כפי שנוצלו בזמן רצח העם ברואנדה, זה הפך לברור שעל האנשים האלה לעמוד לדין תחת החוק הבינלאומי, וההרשעות שארעו לאחרונה על ידי ICTR (בית דין פלילי בינלאומי למען רואנדה) של אישי התקשורת האלה מביאים לנו תקווה שמנגנוני חוק בינלאומיים מוכנים לנקוט באמצעים נגד אמצעי התקשורת.

אולם הקושי הופך רב אף יותר כשפעולות אמצעי התקשורת הופכות ליותר מעודנות. כשאמצעי תקשורת ידועים מתייחסים למשטרים דיקטטורים שמבצעים פשעים נגד האנושות כ"מקור" מידע אז אמצעי התקשורת באופן בלתי ישיר מקנים להם אמינות ובמה להפיץ את המידע המוטעה שלהם ברחבי העולם. זה מפריע באופן רציני ליכולת האנשים להבחין בטבע האמיתי של המצב ובחומרת המשבר.

יש לזה אספקט שלילי נוסף – הולכת שולל של הקורא להאמין שיש שני צדדים לסיפור, או שעלולים להיות קונפליקטים בין שתי קבוצות כשבכמה מקרים אין. אבל בנושאים של רצח עם, פשעים נגד האנושות ורדיפה ישנם מבצעי עבירה וישנם קורבנות. כשלאנשים יש אי בהירות הם אינם יודעים לאמוד את הנושא ולהחליט אם לנקוט או לא לנקוט בפעולה. הבעיה הזו יוצרת כמות גדולה של אי וודאות בקרב הקהילה הבינלאומית ומצב של חוסר פעולה, שבאופן לא ישיר מותיר סביבה לרצח העם לכרסם ולגדול. כך שבמובן זה, לאמצעי תקשורת חדשותיים יש השפעה עצומה על הקהילה הבינלאומית ואחריות עצומה.

כשזעקות לעזרה מגיעות מקורבנות, והצדקות מגיעות ממבצעי העברה – זו הופכת למלחמה קרה, לא על כוח עולמי אלא על לבם של האנשים. עם תפיסה של להיות "לא משוחדים", אמצעי התקשורת מתייחסים לכל המקורות כשווים. זה מוטעה. זוהי לא סוגיה של צידוד, אלא סוגיה של חקירה הולמת והצגה ברורה של העובדות, האמינות של המקורות והתוכן המקיף נושאים גדולים–במיוחד בנושאים של פשעים נגד האנושות, רצח עם ורדיפה.

מנהיגי העולם בפיקוח על זכויות אדם תיעדו את הרדיפה שמחמירה לממדים נוראיים יותר ויותר. הפרסים הנכספים יותר על עיתונאות ניתנו לכתבות תחקיר על דיווח לעומק של הטבע השיטתי של מסע ההשמדה הזה נגד פאלון גונג. לא רק שמצור המידע הזה ומסע תעמולת השנאה הבינלאומי הפריעו לאנשים להבין את התמונה הגדולה והשלמה יותר של הרדיפה הזו, אפילו דוחות מצדדים שלישיים בעלי מוניטין שהוכנו קיבלו מידע מוטעה בכמה אזורים.

זוהי אחת הסיבות ש-CIST הוקמה. אנו מרכזים את כל הדוקומנטציה הזו, מספקים כרונולוגית ארועים וניתוח כדי להדריך אנשים להבין את המציאות המסובכת והמפחידה של רצח העם של פאלון גונג. ברגע שאנשים מיודעים, השלב הבא יהיה לקחת אחריות על כך.

כדי לאמוד את האחריות ביחס לרצח העם נגד העם היהודי והאוכלוסיה ביוגוסלביה ורואנדה, בתי דין למטרה מסוימת הוקמו. CIST בטוחה שעם הבנה הוליסטית יותר של הרדיפה הבינלאומית, שהקהילה הבינלאומית ואנשים בעלי מצפון יעלו למעמד ויצרו בית דין מיוחד כדי לדון ברדיפת הפאלון גונג ולהביא את מבצעי העבירה לצדק.

ביחס לאמצעי תקשורת חדשותיים, CIST תזכיר להם באופן פעיל את מחויבויותיהם ותספק כמה מידע שניתן כדי שיוכלו להיות מיודעים כראוי, ולנקוט באמצעים פעילים יחד עם הקהילה הבינלאומית להקמת בית דין מיוחד בנוגע לרדיפה של פאלון גונג.