יוּאֶה פֶיי (24 במארס 1103 – 27 בינואר 1142) היה אדם נאמן ומוסרי ששירת את מולדתו בנאמנות בלתי מסויגת. הוא היה ידוע ונערץ ברחבי סין גם מאות שנים לאחר מותו.

מחקר היסטורי מציין שהגנרל יוּאֶה פֶיי היה אדם ישר וחסכן. הוא התרחק מנשים וממוסיקה קלת ראש ולא רדף אחר תהילה או רווח. התנהגותו נגעה עמוקות בלבבות האנשים וזכתה בהערצתם. יוּאֶה פֶיי אמר פעם: "אם פקידי הממשל אינם רודפי בצע וקציני הצבא אינם פוחדים ממוות, הארץ תשקוט". יוּאֶה פֶיי הלך בדרך לה הטיף.

הוא היה הגנרל הראשי של שושלת סונג הדרומית. על-אף שהרוויח משכורת מכובדת, הוא התעקש לחיות חיי חסכנות. באחד המקרים, אשתו השנייה לי ווא, לבשה שמלת משי. כשיוּאֶה פֶיי גילה זאת הוא התעקש שהיא תחליף אותה בלבוש קנבס פשוט. הוא הקדיש חלק גדול ממשכורתו לתמיכה בצבא. פעם הוא מכר את כל מה שאוחסן במחסן המשפחתי והשתמש בכסף להכנת 2,000 קשתות. אחרי שיוּאֶה פֶיי הואשם באופן כוזב ונהרג, רכושו הוחרם, אך לא נמצאו בו תכשיטים או חפצים בעלי ערך. היו שם רק 3,000 חצי קנבס ובד משי, ו-5,000 אריזות של אורז ושעורה מיובשים. כנראה חפצים אלה נשמרו כדי לתמוך בצבא.

באותם ימים, פקידים בכירים ואצילים רבים חמדו חיי נוחות ותענוגות. וו ג'יה, גנרל מפורסם שלחם כנגד ג'ין, התענג בשתייה וברדיפת נשים. להאן שי-ג'ונג היו נשים ופילגשים רבות. אשתו הראשונה של יוּאֶה פֶיי נישאה מחדש בתקופת המלחמה, ולכן יוּאֶה פֶיי נשא לאישה את לי ווא, אישה מוסרית ואינטליגנטית. היא הקדישה את חייה לטיפול במשפחה ולגידול הילדים. יוּאֶה פֶיי ולי ווא חיו ביחד כשהם מנהלים יחסים מונוגמיים, עד שהמוות הפריד ביניהם.

כשיוּאֶה פֶיי התקיף את שיאנג-יאנג, הגנרל וו ג'יה שלח שליח למחנה צבאו של יוּאֶה פֶיי כדי לדון בעניינים צבאיים. יוּאֶה פֶיי ערך משתה כדי לבדר אותו. השליח גילה שליוּאֶה פֶיי לא היו כלל פילגשים, זמרות, רקדניות או נשים כלשהן שיבדרו וילוו את הגברים. הוא מאוד הופתע וסיפר לוו ג'יה על כך. כאשר וו ג'יה שמע זאת, גם הוא הופתע מאוד, כך שהוא בזבז כסף רב וקנה אישה יפה, בתו של פקיד מסצ'ואן. ושלח אותה עם שליח ליוּאֶה פֶיי. כדי להימנע מאי הבנות, יוּאֶה פֶיי שלח את האישה לחדר ריק, דיבר עמה מבעד למסך, וסירב באדיבות להצעתה. לאחר מכן הוא שלח אותה חזרה לסצ'ואן.

לאורך כל הקריירה הצבאית שלו, יוּאֶה פֶיי לחם באופן בלתי נלאה בשדות הקרב, עמד בפני אויבים רבים וביצע מעשי גבורה גדולים. אולם, כל שאיפתו הייתה רק לשרת את ארצו בנאמנות ולא הייתה לו כל תשוקה לתהילה, לפרסום או לרווח. הוא היה צנוע, זהיר, ורוחש כבוד לזולת והוא באמת רצה לנהל חיים שקטים ללא תשוקות חומריות.

במספר מקרים יוּאֶה פֶיי דיווח לקיסר, כשהוא מביע את כוונתו לפרוש לאחר שישיג יעדיו. בשירו הלירי: "הגבר ג'יאנג הונג", הוא כתב:

"בגיל שלושים מעשיי אינם מאום מלבד אבק,
המסע שלי לקח אותי על פני שמונת אלפי לי"

אדם יכול להסיק מכתביו של יואה שהוא החשיב את התהילה והפרסום כחסרי משמעות, כגרגר אבק. האנשים הפשוטים היללו אותו ואמרו: "ביד אחת האוחזת בחנית השמימית, הוא יכול לקבוע את הניצחון בקרב. אולם היעדר תשוקתו לחומר ואפיוניו האציליים דחפו אותו לחפש את הבדידות".

תחת הדרכתו הקפדנית של יוּאֶה פֶיי, בנו, יואה יין, נעשה בגיל צעיר לחייל אמיץ וכישרוני. גם לו היו הישגים צבאיים רבים והוא ניצח בקרבות רבים. בקרב המפורסם ב"יינג-צ'אנג" יואה יין נטל על עצמו את המנהיגות, נכנס ויצא ממחנהו של האויב יותר מעשר פעמים, וסבל יותר ממאה פצעים. לבסוף הוא הוביל שמונה מאות חיילים חזקים ואמיצים והביס את צבא ג'ין. אך יוּאֶה פֶיי רק דיווח על הישגיהם הצבאיים של החיילים ולא הזכיר יותר את בנו יואה יין. יוּאֶה פֶיי סרב מספר פעמים להצעות הקידום שהציעה חצר המלכות ליואה יין.

לאורך ההיסטוריה, הגנרל יוּאֶה פֶיי נחשב וכובד על-ידי האנשים, בשל אופיו האצילי והתנהגותו הוא הפך לדמות מופת לנאמנות ולאהבת המולדת.