בהיותו כלוא בשל היותו מתרגל של פאלון גונג (פאלון דאפא) הבחין ד"ר הו ג'ין-ג'או בתחושות מוזרות ובכאבים בגופו. באמצעות המומחיות והידע שלו ברפואה הוא הסיק שבכירים בכלא מרעילים אותו בכוונה תחילה בכימיקאלים, בניסיון לגרום נזק לגופו ולהחליש את כוח רצונו. עד היום הוא סובל מהשפעות לוואי לכך.

להלן סיפורו האישי של מר הו על ההתנסות שלו בכלא ממבט של רופא:

הייתי רופא בסגל הרפואי של בית החולים הפסיכיאטרי בפרובינציית יון-נאן. בשל אמונתי בפאלון גונג נעצרתי ב-2011 ונגזרו עלי שנתיים בכלא.

באוקטובר ובנובמבר 2011 הייתי עצור במתקן כליאה, אחד הסוהרים זכר שבנובמבר 2004 הוא עצר אותי ולקח אותי למחנה עבודה בכפייה. הוא איים עליי, והתפאר שמתקני הענישה המקומיים גורמים למתרגל לוותר על אמונתו ללא שיצטרכו להרים אצבע ולהתאמץ. הם פשוט כולאים את המתרגל בתא קטן בו אף אחד לא יכול להחזיק מעמד יותר מכמה ימים.

באותם ימים לא חשבתי על כך יותר מדי. רק הרבה יותר מאוחר הבנתי שהרעילו אותי בכלא.

בשל מקצועי אני מסוגל להבחין ביתר חדות בחומרים ובהשפעות הלוואי שלהם. אני רוצה לכתוב על מה שחוויתי שם ולחשוף לחקירה עתידית את השיטה האכזרית הזאת שנוקטים בה נגד מתרגלי פאלון דאפא.

אני חושד שהחומרים בהם נעשה עליי שימוש שייכים לשתי קטגוריות. האחת, שגרמה לי להיות רדום ולהזיל ריר הייתה סם הרגעה רגיל שמשתמשים בו לטיפול במצבים פסיכוטיים. השנייה הייתה סם הגורם ליתר לחץ דם שהתבטא בחרדה, דפיקות לב מואצות ולא סדירות, כאב ראש ובחילה.

כליאה בבידוד

הדגמת עינויים: קשירה של הידיים והרגליים

 

בדצמבר 2012 נגזרה עלי תקופת מאסר לשנתיים והועברתי ממרכז המעצרים וו-הואה לכלא יון-יאן. לא לקח זמן רב לבכירים בכלא להבין שאינני עומד לוותר על הפאלון דאפא (פאלון גונג) בקלות. המשכתי לתרגל, ותוך זמן קצר בודדו אותי מאסירים אחרים. כפתו את ידי ורגליי במשך 4 החודשים הראשונים ויותר במאסר מבודד.

התא הקטן בו הייתי כלוא היה בצורת ארון מתים ברוחב מטר וחצי ובעומק מטר ושמונים מתחת למדרגות של הקומה הראשונה. באחד הקירות היה שער מתכת.

את כלי המיטה שלי הביאו לתא ב-22:00 בלילה ולקחו אותם ממני ב-6:00 בבוקר. ידיי היו כפותות מאחורי גבי במשך היום ומלפנים בלילה. אזיקי הרגליים נותרו במקומם כל הזמן.

אחרי שהאסירים עזבו בבוקר לסדנת עבודה בכפייה, הסוהרים הציבו רמקול מחוץ לתא ובמקסימום ווליום השמיעו לי שוב ושוב את חוקי ותקנות הכלא, עד שהאסירים חזרו מיום העבודה. זה נמשך כך זמן מה. אחרי 4 חודשים הסירו את האזיקים מידיי ומרגליי. כמו כן הפסיקו להפעיל את הרמקול.

איבדתי את ההכרה

יום אחד אחרי ארוחת הצהריים חוויתי איבוד הכרה ממש מוזר. נאחזתי בשער המתכת בידי השמאלית, כשאני שותה מים מספל פלסטיק בידי הימנית. אחרי שלגמתי טיפה, הרגשתי שאני מאבד את הכרתי. החזקתי חזק בשער המתכת ושילבתי את רגליי בתנוחת נעילה כדי שלא אפול. אני לא יודע כמה זמן זה ארך, אולי רק כמה דקות, אולי חצי שעה. כשהתעוררתי מעלפוני, מצאתי את עצמי באותה תנוחה, עומד כשידי השמאלית על שער המתכת אבל הספל היה על הרצפה. בזווית פי היה עדיין מים.

תחושות מוזרות נגרמו מחומרים באוויר

הצלחתי לתרגל את תרגילי הפאלון דאפא כל יום מבלי שיפריעו לי. כשהייתי במדיטציה בתרגיל החמישי, הבחנתי שהעור החשוף של רגליי ושל כפות רגליי כואב כאילו גרדו אותו בחפץ חד. בתחילה לא שמתי לב לכך, במחשבה שזה סתם כאב מהצלבת הרגליים. אבל אט אט הבנתי שזה נגרם מחומרים באוויר שהיו במגע עם עורי.

התחלתי לחוש את קיומו של החומר הזה כל יום, 30 דקות אחרי תחילת התרגיל החמישי. כשזה קרה בחלק התחתון של התא בלבד, כפות רגליי חשו כאילו דוקרים אותן, מגרדים אותן עם חפץ חד, או שורפים אותן עם חלקיקים זעירים בטמפרטורה גבוהה. הכאב גרם לי להזיע.

כשהחומר התרומם באוויר, כל עורי מתחת לבגדים חש מתוח ועוויתי. כשהחומר עלה לאפי, יכולתי להרגיש שריאותיי מתכווצות. כשהשתעלתי לאחר מכן הרגשתי כאילו דוקרים אותן בסיכות. אולם הכאב שכך אחרי כמה שיעולים. לפעמים הרגשתי מתיחות בחזה, כאילו מישהו תופס חזק בגבי.

היה באוויר משהו אלקלי וחריף. כששאלתי על כך את האסירים שמונו לפקח עלי, הם הכחישו שעשו משהו. החלקים החשופים בידיי וברגליי החלו להתייבש תוך מספר ימים עד לנקודה שנסדקו. על החלק העליון של הקרסוליים שלי שהיו מול שער המתכת התחילו להתהוות נקודות שחורות כמו קשקשים של דג.

לפני שהלכתי לישון בלילה, שמעתי תמיד רעשים כאילו משהו התפוצץ או הותז. זה היה די בשקט כאילו האדם שעשה זאת לא רצה למשוך את תשומת לבי. משום שהיה כתם שומני גדול על הרצפה מול השער, ישנתי תמיד עם הראש לכיוון השני של החדר. אני קצר ראייה ולא יכולתי לומר מה קורה מחוץ לשער.

אם הייתי מרשה לעצמי להירגע ולהתרפות כששכבתי במיטה בלילה, יכולתי להרגיש גלים של משהו זז מהרגליים שלי כלפי הראש, כמו זוחלים או חרקים קטנים. החלקים של גופי שנעטפו על ידי "הגלים" חשו כבדים. כשהגיעו הגלים לראשי, הרגשתי מבולבל והתחלתי לאבד את ההכרה.

התעוררתי לעתים קרובות מהכאב מאחורי רגליי ובין אצבעותיי, בדומה לכאב שחשתי בכפות רגליי בזמן המדיטציה במהלך היום. יכולתי לחוש את החריפות באוויר שגרמה לחום בכל גופי. ניסיתי לדבר על כך עם הסוהרים ועם סגן מנהל המחלקה, אבל אף פעם לא חזרו אליי. המצב נעשה גרוע יותר ויותר.

כאבים בקיבה

בזמן שהייתי כלוא בתא הקטן תחת המדרגות, לא יכולתי לקנות לי אוכל בחדר האוכל, והאסירים שמונו לפקח עליי הביאו לי שלוש ארוחות ביום. במהלך אותם חודשים הרגשתי לעתים קרובות מנומנם אחרי שאכלתי וריירתי המון. לפעמים ידיי ורגלי רעדו וקצב הלב שלי עלה עד ל-100 פעימות בדקה.

אם הייתי מקיא, התסמינים היו נעלמים. אם ביקשתי שיעזרו לי, זה נעשה גרוע יותר. אחרי שאכלתי הייתי נפוח מאוד ועם הרגשת בחילה, כך שהכרחתי את עצמי להקיא. כשלא רוקנתי את הקיבה לגמרי, הייתה לי עדיין בחילה.

הבקשה שלי לקחת את האוכל שלי בעצמי נדחתה על ידי הבכירים בכלא. כדי למחות פתחתי בשביתת רעב. לאחר 3 ימי שביתה, הבכירים בכלא התירו לבני משפחתי לבקר אותי. מיד אחרי הביקור, לקחו אותי לחדר הביקורים עם קבוצת אנשים בבגדים אזרחיים.

כשאחד מהקבוצה מקליט והשני רושם הערות, אדם ממושקף בגיל העמידה שאל אותי שאלות על נירולוגיה ושאל אם חוויתי שינויים כלשהם בתחושותיי. חשבתי שזה מוזר שהוא שואל, אבל לא עניתי.

במשך זמן מה אחרי שביתת הרעב שלי, נראה שהאוכל שלי היה בסדר. אולם תסמינים דומים חזרו לאחר זמן קצר. הבנתי שמחאה לא תשנה שום דבר ועלי לחשוב על פתרון בעצמי.

התחלתי לשטוף את האוכל שלי 3 פעמים לפני שאכלתי. כדי לחדש את אבדן המלח, קניתי ירקות מוחמצים מחנות הכלא. למזלי, הם לא עצרו בעדי לשטוף את האוכל, גם לא קצצו באספקת החמוצים שלי. אחרי זמן מה הפסקתי לשטוף את האוכל וגיליתי שהאוכל פחות בעייתי. כשהרגשתי בחילה אחרי שאכלתי משהו, הייתי גורם לעצמי להקיא.

דברים אחרים מוזרים

כשהתחלתי להחלים לאט מהרעלת המזון, החלו דברים חדשים לקרות. מלבד כל מה שתיארתי כבר, התחלתי לחוש תחושה של משהו נוסף באוויר שגרם לעורי להרגיש קר, כבד ושורף.

כשגל של החומר הגיע לגופי התחתון, הרגשתי קר מאוד כאילו היה לח ורטוב, אבל בנגיעה הוא חש יבש. לאחר שחוויתי זאת בעקביות, התחלתי להרגיש חוסר תחושה. כשרצתי, הרגשתי צניחה בחלק התחתון של הקיבה ותעוקה בחזה.

בדרך כלל עשיתי את המדיטציה במשך שעתיים בבוקר אחרי שכולם יצאו לעבודה. הרגשתי ששקעתי בתוך חומר והאוויר היה חומצי מאוד. הרגשתי שדפנות הקיבה שלי מתמוססות ושהן נעשו כה דקיקות שהן עלולות לדמם בכל רגע.

כשהרשו לי להשתמש בחדר האמבטיה אחרי ארוחת הבוקר, ערבבתי 3 עד 4 כוסות של מים קרים וחמים וקיבלתי מים חמימים, שתיתי זאת ב-3 לגימות והקאתי אותם אחרי כל פעם. תוכן הקיא הלך ונעשה בהדרגה פחות חומצי עד קרוב לרמת חומציות נורמלית ואז חשתי טוב יותר בקיבה. אם מנעו ממני את הגישה למים החמים, הייתי נעשה חולה מאוד מאוד.

במשך כמה לילות ברציפות חשתי חנק. חשתי הרגשה כבדה בחזה ולבי הלם מהר מאוד. לא יכולתי לנשום והרגשתי כאילו אני גוסס. פעם אחת חשתי שאני נושם אבקה כלשהי באוויר וביקשתי את הסוהר לקחת אותי למרפאת הכלא. אמרתי לו שמישהו מנסה להרעיל אותי.

האסיר שפיקח עלי שמע זאת ומיהר לתוך התא. הוא כיסה את ראשי בשמיכה וצעק: "איזו אבקה?". השרירים שלו היו מתוחים אבל הוא לא הידק את השמיכה. אחרי זמן מה, הוא יצא והביא לי מדים חדשים להחלפה.

החלפתי לבגדים שלי עצמי וישבתי בגבי לשער המתכת עד עלות השחר. כשאור היום החל לחדור לתא שלי, האסיר שפיקח עלי קרא בשמי כמה פעמים ממש מחוץ לשער, אבל לא עניתי. שמעתי אותו ממלמל לעצמו: "אולי הוא מת?"

פתחתי בשביתת רעב אבל אותו דבר קרה שוב זמן קצר לאחר מכן. לילה אחד, מיד אחרי שהתעוררתי בחצות הלילה, אפי החל לדמם. זה הפסיק אחרי כמה טיפות.

התחלתי בפעם השנייה בשביתת רעב. מנהל מחלקת "חינוך פוליטי" ביקר אותי בתאי. אחרי שיחה קצרה הוא אמר: "בכירי הכלא לא יתנו לך למות".

למרות שלאחר מכן לא התעוררתי עוד באמצע הלילה בהרגשת חנק, כל התסמינים האחרים חזרו. פתחתי בעוד שביתת רעב כדי למחות אבל ללא תועלת כמעט.

לפני כליאתי הייתי אדם בריא מאוד ומעולם לא היו לי בעיות בלב. דברים כאלה קרו רק כאשר הייתי כלוא בתא הקטן מתחת למדרגות.

צלצולים באוזניים

אחרי שביקשתי שוב ושוב שיתנו לי גישה לאוויר צח, הבכירים בכלא הסכימו בסופו של דבר להעביר אותי לתא אחר.

יום אחד בעודי יושב במדיטציה, שמעתי "פוף" מחוץ לשער ומיד לאחר מכן הרגשתי צלצול חד באוזן הימנית שלי שהייתה מול השער. האוזן הימנית הרגישה כאילו היא עומדת להתפוצץ ואני חשתי כועס וחרד. אחרי שסיימתי את המדיטציה, טפטפתי מעט מים חמים לתוך האוזן ונתתי להם להתנקז לאחר כמה רגעים. הצלצולים נחלשו. אחרי שחזרתי על כך כמה פעמים, הם הפסיקו לגמרי.

דבר דומה קרה כמה ימים לאחר מכן. אלא שהפעם הזאת חשתי שעוד חומר חודר לתוך אוזני. ניסיתי לשטוף זאת כמו קודם, אבל הפעם זה לא היה יעיל במיוחד. רק אחרי יומיים הצלצולים באוזניי התפוגגו.

הורעלתי במרכז המעצרים

באוגוסט 2012 הוחזקתי במרכז מעצרים והמשפט שלי תוכנן למחרת היום בבית דין הביניים בעיר קון-מינג. התעוררתי ב-4:00 לפנות בוקר כדי לעמוד על המשמר ולפתע חשתי חולשה. גופי החל להתנדנד קדימה ואחורה ולא יכולתי לראות דבר מלבד האישונים שלי. קצב הלב שלי עלה ל-100 פעימות בדקה.

בהדרגה חזרה אלי הראייה וגופי יכול היה לזוז. אבל הקיבה שלי כאבה מאוד והתחיל לי שלשול. גופי היה חלש והרגשתי כאילו אני עומד להתמוטט כל רגע. לא התגברתי על כך עד מאוחר יותר בבוקר.

אם לשפוט מהתקרית הזאת, כנראה שהפרקטיקה של הרעלת מתרגלי פאלון גונג קיימת לא רק בכלא.

תופעות לוואי

זמן רב אחרי שהסתיימה תקופת המאסר שלי חשתי עדיין תופעות לוואי רבות. מיד אחרי שהשתחררתי חוש הריח שלי היה מעומעם מאוד. לא יכולתי להריח פרחים וניחוחות קלים שאחרים יכלו להריח. גם לא יכולתי להבחין בין ריחות שונים. אפילו כיום, אני עדיין רגיש מאוד לאבק ולדברים אחרים באוויר שאינם מציקים לאנשים אחרים. לעתים קרובות אני חש חוסר באוויר.

גם גופי אינו כבעבר. לאיברי התנועה שלי במיוחד בגופי התחתון יש תחושת מתח. כשאני הולך מהר או רץ, אין לי תחושת מיקום ותנועה, ובכלל זה שווי משקל. השליטה שלי בשרירים גם היא לא כבעבר.

אם אני עומד במקום צר ומנסה להזיז משהו, אני לא יכול להישאר בשווי משקל וגבי חש כאילו הוא עומד להישבר. כשאני הולך או רץ השרירים שלי מתוחים מאוד כאילו עצמים כבדים תלויים על רגליי.