זהו סיפור על בינג ג'י, אדם משושלת האן המערבית (206 לפנה"ס – 220 אחה"ס), שהיה אדם סלחן והגון מוסרית. הוא עשה דברים גדולים רבים בשקט ובענווה, ומעולם לא התפאר.

הקיסר שואן (49-91 לפנה"ס), משושלת האן הסינית, שלט בשנים 49-74 לפנה"ס. סיפור חייו עבר תהפוכות: מעושר לעוני וחזרה לעושר. הוא נולד בשם ליו בינג-יי בשנת 91 לפנה"ס. הוריו היו ליו ג'ין, בנו של הנסיך ליו ג'וי שבדיוק הוכתר אז, ואשתו וואנג. הסבא-רבא שלו היה הקיסר ווּ (87-140 לפנה"ס(.

בשלבים המאוחרים של תקופת שלטונו של הקיסר ווּ, כמה קושרים העלילו על בנו, נסיך הכתר ג'וי, שהוא השתמש בכשפים כנגד אביו, הקיסר ווּ.

נסיך הכתר ג'וי, ששמו נקשר בעל כורחו עם התמרדות שהובסה, התאבד, ושני דודיו מתו עמו. אמו, הקיסרית ווי, התאבדה גם כן. פילגשו של הנסיך ג'וי והוריו של בינג-יי (אז תינוק בן כמה חודשים) מתו אף הם בתקרית בעיר הבירה.

כיוון שבינג-יי היה תינוק רך, חסו על חייו, אך כלאו אותו בהשגחת המשרד לענייני עבדים. הוא הושם במאסר תחת השגחתו של הסוהר בינג-ג'י. הסוהר ידע שהנסיך ג'וי (אביו של התינוק) לא היה אשם כלל בשימוש בכשפים, וריחם על הילד. הוא בחר שתי אסירות טובות לב, הוּ דזוּ וגוּאוֹ ג'נג-צ'ינג, להיות מטפלות ומשגיחות, וביקר אותם מדי יום כדי לראות מה מצבו של התינוק. הוא דיווח לקיסר ווּ מספר פעמים כשהוא ממשיך בנחישות לומר שאין כל ראיות התומכות בעלילת הכישוף, אבל כל פעם הוא היה ננזף על-ידי הקיסר ווּ.

חברו של הסוהר היה מודאג מכך שהוא מביע את דעתו בגלוי, ויעץ לו שוב ושוב להתרחק מעין הסערה: "הוד מלכותו בעצמו שולט בעלילת הכישוף", אמר החבר, "כולם מנסים להתרחק מהמעורבים בפרשה. מדוע אתה מסכן את ביטחונך האישי כדי לחפש צדק לנסיך ג'וי או לטפל בנכדו בינג-יי? האם עלה בדעתך שאתה עלול להיות מואשם כשותף לכישוף? האם זה חכם מצדך לקחת סיכון שכזה?"

הסוהר בינג ג'י ענה לו: "אדם צריך לנהוג באדיבות ובמוסריות. כל סיפור הכישוף הוא קנוניה. מלבד זאת, נכדו של הנסיך ג'וי, בינג-יי הוא רק תינוק. איזה פשע הוא ביצע? אינני יכול להתעלם מכך. אינני יכול לחיות ללא מצפון".

לקראת סוף תקופת מלכותו, חלה הקיסר ווּ. הוא שמע שכמה מכשפים טוענים שהילה של קיסר יוצאת מבתי הכלא של הבירה צ'אנג-אן. הקיסר ווּ ציווה אז שכל האסירים, ללא הבדל אם הורשעו או לא, וללא תלות בחומרת האשמותיהם, יוצאו להורג.

כשהגיעה ההודעה הקיסרית למשרד העבדים, בינג ג'י סירב לקבל את צו ההוצאה להורג מידי הסריס שמסר אותו, והצהיר ששום אדם שלא הורשע בפשע שדינו מוות לא צריך להיות מוצא להורג, ובוודאי שלא נכדו של הקיסר עצמו. הסריס הגיש תלונה כנגד בינג ג'י על סירובו לציית לצו – עבירה שדינה מוות – אבל בינתיים הקיסר הבין את טעותו והכריז על חנינה כללית. האסירים בכל בתי הכלא הוצאו להורג, אך האסירים בכלאו של בינג ג'י שרדו.

שנים לאחר מכן, בהמלצתו של בינג ג'י, הציע השליט הזמני הוּאוֹ גואנג את הכתר לבינג-יי, אז בן 17, והוא הפך לקיסר שואן. בינג ג'י מעולם לא הזכיר מה שעשה עבור הקיסר שואן כשהוא היה רך בשנים, על אף שמשפחתו האיצה בו שוב ושוב לעשות כך: "הצלת את חייו של הוד מלכותו ועשית עבורו שירות גדול. אם תספר להוד מלכותו באופן אישי, קרוב לוודאי שתקבל קידום ענק. כל אחד אחר היה גאה לזקוף לעצמו זכות כזאת. מדוע אתה שומר על שפתיים חתומות?" בינג ג'י השיב בחיוך: "זו חובתי כנתין של הממלכה. חסדו של הקיסר רב, ולי הייתה לי הזכות וההזדמנות. לא אהיה ג'נטלמן אם אחליף זאת בעושר או בשלטון. אני הרבה מעבר למחשבה כזאת".

בסופו של דבר נודע לקיסר שואן משמועות מה עשה בינג ג'י עבורו. הוא היה נרגש מעומק לבו ולא נח ולא שקט עד שמינה את בינג ג'י למרקיז של בו-יאנג.

בינתיים חלה בינג ג'י מאוד, וזה הדאיג את הקיסר שואן. אחד מנתיני הממלכה סיפר לקיסר שהשמים תמיד גומלים על מעשים טובים. הוא אמר לקיסר: "בינג ג'י לא תוגמל די על מעשיו הטובים, כך שמן ההיגיון הוא שיחלים ממחלתו. הוד מלכותו לא צריך לדאוג יותר מדי" זמן קצר אחר כך בינג ג'י אכן הבריא לחלוטין וקיבל את תואר המרקיז מידי הקיסר. הוא גם נעשה ראש הממשלה, ונחשב כאחד מראשי הממשלה המוסריים ביותר בהיסטוריה הסינית.

הצלת חיים מביאה לאדם דה (מוסריות) אין-סופי. הקיסר שואן אמנם גמל לו, אך למעשה הגמול הוענק על-ידי השמים, משום שהחסד והאדיבות של בינג ג'י התאימו לחוקי השמים.