התנסות מהוועידה האינטרנטית הארבע-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

התחלתי לתרגל פאלון דאפא ב-1998 בגיל 15 וכעת אני בן 35. אני מרגיש בר מזל שאני מטפח רוב ימי חיי. מעדתי על נתיב הטיפוח שלי, אבל המאסטר הרים אותי וכך בשלתי בהדרגה במשך השנים.

להתבגר עם פאלון דאפא

טיפוח הוא דבר מדהים.

קיבלתי את הפא במהלך חופשות הקיץ של בית הספר, כשאמי לקחה אותי לקבוצת לימוד הפא. גם תרגלתי שם ולפעמים בפארק. היו גם פעמים ששוחחתי עם אנשים על הפאלון דאפא.

בקבוצת לימוד הפא כל אחד קרא בתורו ולפעמים דנו בסוגיות פא אחרי שלמדנו. משום שהייתי עדיין צעיר לא ידעתי דבר על טיפוח, אבל חשתי שזה מצוין ללמוד את הפא ולפעול באינטראקציה כקבוצה.

אמי סיפרה לי ש-100 אנשים באזור שלנו מתרגלים פאלון דאפא לכן לימוד הפא התחלק לקבוצות קטנות יותר. כולם היו ידידותיים מאוד, כולל מתרגלים צעירים אחרים.

אף על-פי שהייתי צעיר כשהתחלתי לתרגל, חשתי בר מזל רב להשתתף בוועידות פא שאורגנו על ידי מתרגלים, ובתרגול בוקר בקנה מידה גדול בכיכר העיר.

המתרגלים התקדמו במרץ רב בטיפוח, כל יום הם למדו את הפא ותרגלו. כשישבתי בפעם הראשונה בתנוחת הלוטוס, החלטתי שלא משנה כמה זה כואב, עליי לשבת בתנוחת הלוטוס למשך חצי שעה. אני עדיין זוכר שזה כאב מאוד לפעמים, אבל התמדתי, ובסופו של דבר עברתי את המבחן.

המאסטר תמיד הגן עלי ונתן לי רמזים ככל הנדרש. פעם אחת סבלתי מכאב בשן בפעם הראשונה בחיי. מאחר שהייתי צעיר אהבתי לצפות בסרטים יפנים ובסרטי הנפשה בטלוויזיה, והסיפור והדמויות הופיעו תמיד במחשבתי. כשהבנתי שיש לי החזקה לכך, הפסקתי לצפות בדברים האלה, וכאב השן פסק. טיפוח הוא באמת מדהים.

הדאפא העניק לי חוכמה ואומץ

אף מתרגל איננו יכול לשכוח את המצוקות שהוא עבר אחרי שהמפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) פתחה ברדיפה נגד הפאלון דאפא ב-1999.

אחרי שנסעתי לבייג'ינג לעתור לצדק עבור הפאלון דאפא, עברתי מצוקות כשנעצרתי ונכלאתי. אני מלא הכרת תודה להגנה שהמאסטר העניק לי שבאמצעותה נמלטתי מכל סכנה וסכנה מבלי להיפגע למעשה.

הלימודים שלי לא הושפעו על ידי הרדיפה. אפילו כשאמי הייתה במעצר, הביצועים שלי בבית הספר היו עדיין בין הטובים ביותר. הדאפא העניק לי את החוכמה ואת אומץ הלב.

מאחר שהייתי צעיר, לא הוארתי לעקרונות רבים של הפא. אולם הגנתי על המאסטר ועל הדאפא מפני שיש לי כבוד אין סופי למאסטר ולדאפא. חשבתי שאעשה מה שהמאסטר אומר, אטפח בנחישות בדאפא ולא אוותר על אמונתי.

לילה אחד כשסיימתי את הכנת שיעורי הבית שלי, חשבתי פתאום על אמי שהייתה במעצר. התגעגעתי אליה מאוד ובכיתי. זו הייתה הפעם היחידה שבכיתי במהלך השנים הרבות של הטיפוח שלי.

ידעתי שלמרות הלחץ האיום, תהיה דרך עליה אני צריך לצעוד הלאה ואני אמשיך ללכת בה אם אשמור על המחשבות הנכונות שלי. לא משנה כמה מרושעת היא הרדיפה היא לא תכבה את אור הפא בלבי.

בשלות בפא

המאסטר אמר ("הרצאת פא בוועידת הפא הבין-לאומית בוושינגטון די.סי", 2001- מתוך "מדריך להפלגה"):

"אולי עכשיו חוויתם כמה קשה הטיפוח-תרגול. היות שהוא קשה, ניתן להצליח בטיפוח."

לא רק שחוויתי קשיים ומצוקות בטיפוח, חוויתי גם את ההליך של אדם רגיל ההופך לישות שמימית ואת החגיגיות, היְקָר והמיוחדות היוצאת דופן של הדאפא.

אחרי שבשלתי, ההבנות שלי כבר לא היו הבנות של צעיר חסר ידע הפועל מתוך דחפים. עקרונות הפא נחקקו במחשבתי ויש לי עכשיו הבנה צלולה יותר מהו טיפוח בתוך הדאפא.

לטפל באתגרים

לעתים קרובות נהגתי לתהות מהו האתגר הגדול ביותר שעליי לעבור בטיפוח. לאחר מכן הבנתי שזו הייתה ההחזקה שלי לאמי, מפני שהיא זאת שהציגה בפניי את הטיפוח.

למצב טיפוח של מבוגר יכולה להיות השפעה על ילדים במשך זמן מה. בהתחשב בטבע המולד שלהם, ילדים סומכים ותלויים בהוריהם. משום שהייתי בור בקשר לטיפוח, הסתמכתי על אמי שתדחף אותי קדימה. כשאמי הגיעה להבנה של עקרונות הפא זה השפיע עליי מאוד. זה גרם לי כמעט להיכשל בהבנה של עקרונות הפא בעצמי.

ההבנה הזאת הייתה מפחידה מאוד. כשמלאו לי 18 עדיין התנהגתי כאילו הייתי מתרגל צעיר. באופן תת הכרתי תמיד הרגשתי שאני מתרגל צעיר ושהמאסטר לא ינהג בי בחומרה כל כך. זה כמעט גרם לי שלא אהיה מואר לעקרונות הפא בעצמי.

אחרי הסתכלות פנימה הבנתי שאף אחד לא יכול לטפח במקומי וגם שאינני יכול לטפח עבור אחרים. כל אחד צריך ללכת בהתאם לפא בעצמו. הישויות השמימיות יקבלו אותנו ויכירו בנו רק ברגע שנתגבר על מצוקות ונטפח מוסריות.

תהליך הטיפוח: לתקן את עצמך

ברגע שהחלטתי לא להישען על אחרים אלא לטפח באמת את עצמי, הרגשתי שאני כבר בשל להיעשות תלמיד דאפא אמיתי.

כשסיימתי לשנן את "לון יו" הייתה לי מחשבה: "לשנות את מחשבותיי האנושיות".

המאסטר אמר:

".…שתלמידי הדאפא הגיחו מהקוסמוס הישן ויצאו החוצה מעקרונות הפא הישן – אבל הקוסמוס הישן, עקרונות הפא הישנים, הישויות הישנות – כל אלו מנסים למנוע מבעדך להתקדם!" ("לימוד הפא בעיר לוס אנג'לס", 2006)

טיפוח של מתרגלי דאפא דורש להשתמש בעקרונות הפא כמדריך ולשנות את כל המחשבות והפעולות האנושיות לאלה של ישויות שמימיות. התהליך של תיקון עצמנו, זהו תהליך הטיפוח שלנו.

אני קצת עצל ויש לי ההחזקה לנוחות, החזקה שלא רציתי לשחרר. כשהשקעתי עצמי בפרויקט כלשהו, התלוננתי תמיד וכעסתי אם נתנו לי עוד עבודה.

יתר על כן, רציתי ללכת לישון מוקדם, בתקווה שלא אהיה עייף בעבודה למחרת היום. המחשבה הזאת שלטה בי במשך כמה שנים ועצרה בעדי מלהיות יצרני ומועיל אם לא ישנתי טוב בלילה. התייחסתי ל"לא לישון היטב" כשווה ערך ל"לא לעבוד היטב".

המאסטר אמר:

"למעשה, העקרונות של החברה האנושית הם עקרונות הפוכים בתוך היקום. זה שלבני אדם יש קשיים וסבל זה כדי שהם יוכלו לשלם קארמה, כך שיהיה להם עתיד של אושר. אז מטפח צריך לטפח לפי העקרונות הנכונים. אכילת מרורים ונשיאת סבל הן הזדמנויות יוצאות מן הכלל לסילוק קארמה, להתנקוּת מחטאים, לטיהור הגוף, להעלאת תחום המחשבה ולעלייה ברמה – זהו דבר טוב מאוד, וזהו עיקרון נכון." ("יסודות להתקדמות במרץ III", "ככל שמתקרבים יותר לסוף כך מתקדמים יותר במרץ")

אמת הפא הזה עזר לי להבין שאני משתמש בעקרונות ובמחשבות של אנשים רגילים לבחון את הסוגיה הזאת. בהסתכלות פנימה גיליתי שפחדתי מקושי. לא לרצות לסבול קשיים משמעו שרציתי שיהיו לי חיים נוחים של אדם רגיל. עבדתי קשה לסלק זאת.

הבנתי פתאום שאני משתמש בעקרונות של אנשים רגילים בהתייחסות לטיפוח ובהבנתו. זה ממש לא נכון.

המאסטר אמר ("הונג יין I", "לחשל את הלב ואת הרצון"):

"בהגעה לשלמות הוא משיג את פרי הבודהא,
אל הקשיים מתייחס כאל אושר."

איך אני יכול לטפח כאשר אני מסתכל על דברים מנקודת מבט מוטעית?

ברגע שהבנתי זאת הפא הציג בפניי משמעות עמוקה יותר של העיקרון הזה. הוארתי לכך שקושי, אושר, עייפות, הרגשת קור, חום, צמא, רעב כאב, נוחות או אי נוחות אלה הם מושגים של אנשים רגילים. עליי לשחרר אותם כדי שאוכל באמת לברוח מהיותי אנושי. עלינו לסלק ממוחנו את המחשבות של קושי, עייפות וישנוניות.

המאסטר אמר ב-Teaching the Fa at the Assistants’ Fa Conference in Changchun (תרגום זמני, לא רשמי) :

"כפי שידוע לכם, במהלך הטיפוח שלכם, לא רק כל האלמנטים המרכיבים את האנושיות שלך ינסו לעצור בעדך מלפרוץ מהאנושיות, אלא שגם כל דבר המרכיב את הסביבה האנושית לא ייתן לך לעזוב. עליך לפרוץ כל דבר ולהתגבר על כל מיני ניסיונות קשים. ההתבטאות הגדולה ביותר [של זה] היא הסבל שהם יוצרים עבורך."

וכן:

"האם אינך מרגיש ישנוני כשאתה קורא את הספר או שאתה נעשה רדום כשאתה לומד את הפא? אומַר לך שאלו הן אלוהויות ברמה של הממד האנושי הזה. אם אינך יכול לפרוץ את זה, אתה נשאר אנוש. הם לא עושים משהו דווקא לך – הם מתייחסים כך לכולם. זאת הסיבה שאנשים מרגישים עייפים וישנוניים. אם אתה רוצה לפרוץ את המצב של היותך בן אנוש, עליך לפרוץ מבעד לכול לפני שתוכל להצליח בכך. אם אתה משתף איתם פעולה הם יחשבו שאתה רק בן אנוש."

הטיפוח הופך קל אחרי שמבינים את עקרונות הפא. שללתי לחלוטין את המחשבה הזאת של "לא לישון היטב שווה ערך ללא לעבוד היטב" וסילקתי אותה ממוחי. אם המחשבה הזאת תצוץ שוב כדי להפריע לי, אני אסלק אותה ללא היסוס מפני שאני יודע שהיא לא אני.

ללא הפרעות ממחשבות אנושיות, הפחתתי בהדרגה את שעות השינה שלי והתמדתי לקום מוקדם כדי לתרגל.

כיום, כבר אין לי את המחשבה שלישון מאוחר ישפיע על עבודתי למחרת היום. למרות שאני עדיין עסוק כבעבר, אין לי עוד את הנטל המנטאלי הזה של לפחד מעייפות ואני יכול כעת להתמודד עם כל דבר בקלות.

שיפור הדרך בה הבהרתי את האמת

זוהי חובתם של מתרגלים להבהיר את האמת. כשבשלתי בהדרגה, השגתי הבנה עמוקה יותר של עקרונות הפא. נוכחתי לדעת שהיו לי החזקות ומחשבות אנושיות רבות. גיליתי שאני עושה דברים בחצי לב ואני מחפש לעשות כמות [במקום איכות] ולהשיג דה. כמתרגלים אנחנו מעורבים בדבר אציל, ואילו אני השתמשתי ברעיונות אנושיים והתייחסתי לכך בקלות ראש.

כשהבחנתי בבעיות שלי הקדשתי תשומת לב להחזקות האלה. חשבתי שאם מתרגלים באמת רוצים לספר לאנשים את האמת, עליהם להשתמש בלב שלהם, כמו גם בשפה, בעקרונות ובגישה שאנשים מסוגלים לקבל.

איננו יכולים בשום אופן לדבר גבוהה גבוהה. גיליתי שכשיש לי הלב לשפר את עצמי, המאסטר נותן לי את החכמה.

לקוח אחד הגיע לייעוץ נוסף ומאחר שהכרנו היטב, סיפרתי לו על הפאלון דאפא מנקודת מבט נייטרלית, והוא הביע את דעתו. ניסיתי לדבר עמו ברוגע והשתמשתי גם בעקרונות שהוא יכול להבין כדי לסלק את ספקותיו. בשעה שהוא הלך לדרכו הייתה לו כבר הבנה טובה של הדאפא.

קיץ אחד כשהבהרתי את האמת, פגשתי באישה ונכדתה. האישה הקשיבה בתשומת לב במשך זמן ארוך והנהנה בראשה כשדיברתי. היא התעקשה לשמוע עוד, על אף שנכדתה רצתה למשוך אותה משם.

לשחרר את הפחד

בדרכי הביתה מהעבודה חילקתי תקליטורים אבל ההחזקה לפחד המשיכה להפריע לי. לא הצלחתי לחלק אפילו תקליטור אחד אחרי שהלכתי מרחק רב, מפני שחשבתי שאדם זה או אחר לא טוב או אדיב מספיק.

הייתי מיואש ושנאתי את עצמי על שלא הצלחתי לעמוד בציפיות. ואז נזכרתי בפא של המאסטר:

"השמים והארץ אינם יכולים לחסום את דרך תיקון הפא שלי
רק לבבות אנושיים של התלמידים יכולים" ("הונג יין III", "צרות")

כהרף עין המחשבה שלי נעשתה צלולה והרהרתי: "האין ההחזקות האנושיות האלה חוסמות אותי?" מייד ריסנתי את עצמי וחילקתי את התקליטורים.

לפרסם אתרי דאפא

מאז 2009 אני כותב מאמרים להבהיר את האמת באתרי דאפא. ניסיתי להשתמש בסגנונות כתיבה שונים שהיוו תהליך טיפוח יקר עבורי.

המאסטר אמר:

"מאמרים ישרים, מדויקים ונקיים שאינם נושאים את הרגשות האנושיים אינם דבר שאנשים רגילים מסוגלים לכתוב, כי העולם הפנימי של המטפח הוא טהור ונקי." ("יסודות להתקדמות במרץ III", בשלות")

מרגע שאחזתי בעט פעלתי בקפדנות בהתאם לקווים המנחים של המאסטר. במשך השנים הרבות של כתיבה והגשת מאמרים אני נוהג לכתוב על מה שהוארתי אליו מתוך הפא.

יכולתי לסיים לכתוב מאמר במהירות, אך מעולם לא חשבתי באופן עמוק על המשמעות הגבוהה יותר מאחורי זה, עד שהמאסטר הציג זאת לפניי אחרי שהגשתי את המאמר שלי לאתר מינג-הווי.

כשקראתי את המאמר שהתפרסם כדי לראות את השינויים שנעשו על ידי העורכים וכדי שאוכל לגלות החסרות שלי, הבזיקה לפתע במחשבתי סצנה: חלק עצום של הגוף הקוסמי שסטה מטבע היקום תוקן.

הייתי מופתע והבנתי שכתיבת מאמרים גם כן עוזרים למאסטר לתקן את הפא. בכל פעם שאנחנו מוארים ומתרוממים מעלה, שינויים מרעישים מתרחשים למעשה בממד אחר.

כיום אני מבין עמוקות שאתרי דאפא הם אבני החן של חוכמת המתרגלים וזהו המאסטר שהעניק לנו אותם, כדי שנוכל לשאת את האחריות הענקית והשליחות שלנו.