התנסות מהוועידה האינטרנטית הארבע-עשרה לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

אני אישה בשנות ה-60 שסבלה ממחלות רבות אחרי הנישואין. כשלמדתי פאלון דאפא הרגשתי שזה אינו צ'יגונג רגיל המלמד אנשים לשמור על כושר. העקרונות בספר חשובים יותר, והאנושות צריכה להוקיר אותם מפני שהם מלמדים אנשים להיות נדיבי לב. מאז אני לומדת את הפא כל יום.

לא היו לי הזדמנויות רבות ללמוד בבית ספר עקב מהפכת התרבות הגדולה. אני מכירה רק חלק קטן של מילים, אבל המאסטר והדאפא פתחו את החוכמה שלי. בזמן קריאת ספרי הדאפא, הצלחתי לעקוב אחרי הקריאה ותוך זמן קצר יכולתי לקרוא את "ג'ואן פאלון" וכל ההרצאות האחרות לבדי.

למדתי גם לכתוב ולהעתיק מילים מתוך חומרי הבהרת אמת על שטרות כסף. הסתכלתי ולמדתי איך מתרגלים מתקנים מדפסות לייזר באתרי ייצור חומרים.

לא היה לי כסף וגם לא צחות לשון, אבל המאסטר והדאפא העניקו לי הכול. כשהיה צורך לעשות משהו במהלך תיקון הפא, למדתי איך לעשות אותו.

המאסטר עזר לי לתפעל את המחשב

נסעתי מרחק רב לביתה של מתרגלת כדי ללמוד איך להכין חומרי הבהרת אמת בעצמי. נסעתי לשם רק פעמיים מפני שמבחינה כספית לא יכולתי לעמוד בעלויות הנסיעה. מתרגלים בעלי מומחיות טכנית שאלו אותי אם למדתי כיצד להדפיס את החומרים. השבתי בביטחון בחיוב. לא גיליתי להם שבתוך לבי אינני בטוחה כלל. האמנתי שאין דבר שהמאסטר והדאפא לא יכולים לעשות.

כשחזרתי הביתה, הדלקתי את המחשב והסתכלתי על הפתקים שרשמתי. אחרי שהדפסתי את הסיסמה ונכנסתי למערכת, לא ידעתי איך להמשיך. המחשבה שלי הייתה ריקה. הייתי כל כך מודאגת שבכיתי. ביקשתי עזרה מהמאסטר.

באותו הרגע קפצו 4 מילים בכחול (אינני יכולה לזכור כעת את המילים האלה) על מסך המחשב. הבנתי שארבעת המילים סוקרות את ההליכים כיצד להפעיל את המחשב.

החזקתי בעכבר אחרי שהמילים נעלמו והעכבר הראה בצורה אוטומטית על תיק מסוים. ברגע שפתחתי אותו הבנתי שהוא מכיל את המסמכים שהזדקקתי להם. כשהיה עלי לפתור בעיה נוספת, העכבר הראה אוטומטית על תיק אחר ועל מה שהייתי צריכה באותו התיק.

זה קרה שוב ושוב במשך יומיים שלושה עד שלמדתי כל מה שצריך.

כך המאסטר לימד אותי איך להיכנס לאינטרנט, להוריד קבצים, להעתיק, להדביק, להדפיס ולהתמודד עם עוד משימות. כעת אני יכולה לייצר חומרי הבהרת אמת באופן עצמאי.

המאסטר שמר עלי בתוך הטרור האדום

הרדיפה בעיירת מגוריי הייתה חמורה מאוד בקיץ 2012 וכמה גורמים אילצו אותי לנטוש את אתר ייצור החומרים.

יום אחרי שיצאתי משם, מישהו נכנס לבית שבו היה אתר הייצור, בתואנה של בדיקת שעון החשמל. כשחזרתי הביתה אחרי שבועיים, כל אתר הייצור היה הרוס, כל המתרגלים שעבדו על הפרויקט נעצרו והועמדו למשפט. נגזרו עליהם תקופות בכלא בין 4 ל-12 שנים.

לא היו עוד אתרי ייצור חומרים בעיירה שלי, כך שאף אחד לא יכול היה לקרוא את "שבועון מינג-הווי" או להשיג חומרי הבהרת אמת לחלק. זה גם גרם למתרגלים שלא עזרו בעבר לפחוד עוד יותר לצאת החוצה.

הבנתי מדוע זה קרה: כמה מתרגלים באתר הייצור לא ניהלו את הכספים ואת פעולות הייצור בצורה מקצועית. כולם השתמש בטלפונים הניידים והביתיים שלהם כדי לתקשר ביניהם, ולכמה מתרגלים היו פרצות בטיפוח שלהם.

הרגשתי שאינני יכולה להתעלם מהמצב הזה בסביבה הקשה, מפני שאני תלמידת דאפא בתקופת תיקון הפא.

המאסטר אמר:

"אתם אינכם יכולים פשוט ללכת ולנטוש אדם בלי לנסות ולהתאמץ מספיק. לא חשוב כמה טעויות מישהו עשה, או איזה מין סוג של אדם הוא, אני עדיין רוצה לתת לו הזדמנות. כמובן, בחברה האנושית ישנם, אחרי הכל, מספר מסוים של אנשים שכבר אינם טובים מספיק, אז פשוט הניחו להם. היום אני בעיקר אומר שעל תלמידי הדאפא שלנו לפעול יותר טוב, ועלינו להוקיר את אלו שהשיגו את הפא".("ללמד את הפא בוועידה בשיקאגו ב-2004")

כדי לאפשר למתרגלים שלא עמדו בקצב התקדמות תיקון הפא לקרוא את "שבועון מינג-הווי", מצאתי עבודה כדי שאוכל לשכור בית לייצר שם חומרים. ההכנסה שלי הייתה רק 700 יואן בחודש והשכירות עלתה 400 יואן.

כדי לחסוך זמן, עבדתי בקצב כפול, כך שבחצי יום השלמתי עבודה של יום, ולמדתי שלוש הרצאות כל יום. בשאר הזמן הכנתי חומרי מידע במחשב ובמדפסת שסיפקו לי מתרגלים מאזור אחר. השתמשתי בהכנסה שלי לקנות נייר למדפסת, וכדי שהכסף יספיק למחייתי, לא קניתי ירקות או בגדים. אספתי לעתים קרובות עלי ירקות לאכילה ובגדים ישנים ללבוש.

לפני הקונגרס הלאומי ה-18 של המפלגה הקומוניסטית, ברוב הרחובות נראו מכוניות משטרה. אחת מהן, עם מצלמות ואנטנות על גגה, חנתה מתחת לבניין בו גרתי. שמעתי שהציוד על המכונית הורכב כדי לאתר ולבדוק פעילות של אינטרנט אצל התושבים. מכונית המשטרה חנתה שם במשך 40 יום ונסעה לדרכה רק לאחר הקונגרס.

היה קשה מאוד לפרוץ דרך חומת האש באינטרנט עקב הפרעות. פעם אחת לא הצלחתי להיכנס לאתר מינג-הווי במשך 4 ימים רצופים. במהלך ארבעת הימים האלה לבי היה כבד ולא הייתי מסוגלת לאכול או לשתות. כל הזמן חשבתי שאם לא אוכל לתת למתרגלים את "מינג-הווי השבועי" ביום שישי, הם עלולים לחשוב שנעצרתי או שמשהו קרה.

התחלתי לקרוא למאסטר שיעזור לי והבערתי קטורת. תיכף ומיד פרצתי את חומת האש באינטרנט ונכנסתי לתוך אתר מינג-הווי. הורדתי את החומרים והדפסתי אותם בצורה חלקה. הודיתי למאסטר על העזרה.

למרות הסביבה הקשה, תחת הגנתו של המאסטר לא פחדתי כלל. העברתי את החומרים כל שבוע בתוך תיק גדול ליותר מ-40 מתרגלים. נשאתי אותו על כתפיי, זמזמתי לעצמי את השיר "פאלון דאפא הוא טוב" ועברתי על פני שוטרים רבים.

כמה מתרגלים שגרו סמוך אלי, ביקשו לא לשלוח להם חומרים לקראת כינוס הקונגרס העממי, והיו כאלה ששמו תיבה בחזית ביתם כדי שאוכל לשים בה חומרים בזמן קבוע מראש. מתרגלים שגרו במרחק באו לאסוף את החומרים.

המאסטר אמר:

"כשאתה מתייחס למבחן, לקושי הזה כאל הזדמנות טובה להשתפר ומניח לו, תוכל לעבור את המבחן הזה. יש אנשים שחושבים שהקשיים בטיפוח-תרגול הם מאוד גדולים. למעשה הם בכלל לא גדולים. ככל שאתה חושב שהם גדולים, כך הם יהפכו לגבוהים וגדולים יותר ואתה תהיה קטן יותר. אם לך לא יהיה איכפת ולא תיקח אותם ללב, כל עוד נשאר ההר הירוק, אין צורך לדאוג שלא יהיו עצי-הסקה. המורה ישנו, הפא ישנו, מה יש לפחד? צא מזה! ברגע שוויתרת עליהם, תגלה שהקשיים הופכים להיות קטנים ואתה הפכת להיות גדול ועברת את השלב הזה. הקושי ההוא הפך לכלום. זה בטוח כך." ("הרצאה בסידני", 1996)

במשך חודשיים מסרתי את החומרים כל שבוע ומתרגלים שלא צעדו קדימה לפני כן, החלו לצאת כדי לתלות כרזות, לחלק חומרים ולהבהיר את האמת פנים אל פנים.

חודש לאחר מכן קיבלתי רשימת של אנשים שפרשו מהמק"ס וארגוניה. הרשימה הראתה ש-30 אנשים התנערו משלושת הארגונים של המק"ס. הרשימה שהוגשה לי בחודש הרביעי הכילה מספר כפול, ובזו שלאחריה היו 90 שמות.

הרגשתי כה מאושרת לראות דף מלא בשמות.

שמעתי שמתרגלת מבוגרת מאוד הלכה לאזור סביב מחלקת המשטרה של העירייה ולמלונית בה גרו משפחות השוטרים ושמה שם חומרי הבהרת אמת במהלך הלילה. שמחתי מאוד לשמוע זאת. כשמתרגלים צועדים קדימה יש תקווה לישויות החיות להינצל. זה מה שהמאסטר רוצה.

כשאתר הייצור פעל כבר 7 חודשים הגיע אליי אחד המתרגלים. הוא סיפר שחיפש אותי במשך כמה שנים ומאחר שהמצב הכספי שלי היה רע, הוא מצא לי עבודה עם משכורת של 3,500 יואן. זאת הייתה משרה של חצי יום, כך שיכלה לאפשר לי אחר הצהריים ללמוד את הפא ולהבהיר את האמת. הביעה הייתה שמקום העבודה היה באזור אחר.

המאסטר אמר:

".., בתור המאסטר שלהם, אני לא אותיר מאחור אף אחד או אחת מהם, למעט אלו שעברו לצד הנגדי וכבר לא ניתן להציל אותם (מחיאות כפיים). אני חושב על כולם." ("הוראת הפא בוועידת הפא של מערב ארה"ב ב-2004")

השבתי למתרגל הזה: "במשך 4 שנים המתרגלים בעיירת מגוריי לא יכלו לקרוא את 'שבועון מינג-הווי' ולא עמדו בקצב של התקדמות תיקון הפא. הם תלמידים של המאסטר. המאסטר הביא אותם לכאן וצריך להחזיר אותם חזרה. לכך חשוב יותר לאפשר למתרגלים לקרוא את 'שבועון מינג-הווי' ולדאוג להם לחומרים כדי שיוכלו ללכת אחרי התקדמות תיקון הפא."

המתרגל לא אמר הרבה והלך לדרכו.

במהלך אותו זמן משהו מדהים קרה. הייתה בעיה במערכת המחשב והיה צריך לשחזר את הכול. השארתי את דיסק השחזור למחשב בביתי, הרחוק מאוד מאתר ייצור החומרים. הייתי זקוקה לשלוש שעות כדי לשחזר הכול, אבל היה עליי לעשות זאת בלילה.

חשבתי איך לעשות את זה. למחרת יצאתי לעבודה מאתר הייצור וחזרתי אליו אחרי העבודה. הבחנתי שהמגירה הייתה פתוחה במקצת. פתחתי אותה וראיתי את דיסק השחזור בפנים. המאסטר הביא זאת אלי והשאיר את המגירה פתוחה במקצת כדי שלא אחמיץ אותו. הייתי כל כך נרגשת שבכיתי.

אני גרה לבד ובדרך כלל אני לא שומרת על קשר עם מתרגלים אחרים. אין לי עם מי לדבר במקרה שאני נתקלת בבעיות. אבל כשיש לי בעיות המאסטר עוזר לי.

המאסטר אמר:

"תלמידי דאפא, אתם אור מוזהב בעולם האנושי, התקווה של אנשי העולם, תלמידי-פא שעוזרים למאסטר, ומלכי-פא עתידיים. התקדמו במרץ, מוארים שעל הארץ: כל דבר של היום יהיה התפארת של העתיד." ("יסודות להתקדמות במרץ III", "מסר איחולים")

כישות קטנה הרגשתי בת מזל ומכובדת מאוד שנפל בחלקי להיות באותו עולם עם הפא.

המאסטר תכנן עבודה עבורי

פעם אחת לקחתי את נכדי איתי להבהיר את האמת, ונתקלתי במפעל לבנים עם עובדים רבים בפנים. כשראיתי כל כך הרבה ישויות חיות עברה בי מחשבה להציל אותם.

כמה ימים לאחר מכן, מתרגלת חדשה אמרה לי: "הטבח של מפעל הלבנים הזה עזב את העבודה. משכורתו הייתה 2000 יואן. האם את רוצה לעבוד שם?" ידעתי שזה תכנון של המאסטר והסכמתי.

המפעל היה ממוקם ליד הר וסביבת המגורים הייתה ממש גרועה. היה צריך לקחת מים ממרתף וזה היה יקר יותר מקמח וירקות. העובדים יכלו לקבל רק אוכל על בסיס קמח, ולעתים קרובות הלחמניות שקיבלו היו מעופשות.

למעשה המצב הכספי שלי לא היה טוב ובדרך כלל אכלתי ארוחות פשוטות. אבל האמנתי שאם אני צריכה להציל אנשים, המאסטר יעזור לי. כשהכנתי לחמניות מאודות, הן הפכו גדולות ולבנות כפי שהן צריכות להיות. העובדים החזיקו את הלחמניות בידיהם באושר וצעקו: "הי, האם זה לא נראה טוב?"

כולם באו לאכול כשהם מהללים את הלחמניות. מאוחר יותר קניתי קטניות מרות וכורכום להכין אגרולים בסגנון מנדריני כדי לשפר את האוכל של העובדים.

מלבד בישול 3 ארוחות ביום, בשאר הזמן למדתי שלוש הרצאות מ"ג'ואן פאלון" והבהרתי את האמת לעובדים. תוך חודש ימים כל העובדים פרשו משלושת הארגונים של המק"ס. אפילו הנהגים, החברים והמשפחה שלהם עזבו את המק"ס.

המאסטר אמר:

"כל דבר שאתם נתקלים בו, המחשבה הראשונה צריכה להיות לבחון את עצמכם, וזה נקרא "לחפש פנימה"." ("מהו תלמיד דאפא" 2011)

אני תמיד הולכת בקפדנות אחר דרישות הדאפא, מפני שאני צריכה לאמת את הדאפא, עליי להציג לישויות החיות את התדמית של תלמידת דאפא ולאפשר להם לדעת שפאלון דאפא הוא טוב. הרוע רודף את הפאלון דאפא תוך שימוש בכסף להרעיל אנשים, אבל תלמידי הדאפא מאמתים את הפא ומצילים ישויות חיות עם הלב שלנו.

חודש לאחר מכן, מנהל המפעל נעלם עם "הלוואה מתחת לשולחן" שלקח, ולא החזיר את הכסף. לא קיבלתי את משכורתי בסך 2000 יואן. עבדתי חודש ימים ללא תשלום.

כשקרובי משפחתי וחבריי שמעו על כך, הם חשבו שזה לא הוגן וביקשו ממני לרדוף אחר פיצויים. אבל אני לא הרגשתי שאני סובלת. כשהבטתי בשתי הרשימות המלאות בשמות אנשים שעזבו את המפלגה, הרגשתי מרוצה ומאושרת.

המצוקות הרבות שהתגברתי עליהן ב-18 השנים האלה הראו לי שהמאסטר הוא אדיר והפא הוא אדיר. אם המאסטר לא היה מגן עליי ולא הייתי עושה את שלושת הדברים היטב, לא הייתי מסוגלת להתגבר על הרדיפה האכזרית שחוויתי במחנה עבודה בכפייה.

הרדיפה נמשכת עדיין, אז אני מקווה שהמתרגלים האלה שיש להם מצוקות יאמינו במאסטר ובדאפא ויאמינו גם שאין דבר שהמאסטר והדאפא אינם יכולים לעשות.

תודה רבה לך מאסטר! תודה רבה לכם מתרגלים עמיתים!

הא-שי