אשתי ואני עברנו לאחרונה קונפליקט חמור שכלל אפילו אלימות. זה קרה בדיוק כפי שהמאסטר אמר:

"אולי ברגע שאתם נכנסים לבית בני זוגכם יתנפלו עליכם. אם תוכלו לשאת את זה, המאמצים שלכם לתרגל גונג היום לא היו לשווא." ("ג'ואן פאלון")

לילה אחד, כשהלכתי לישון, אשתי ממש התרגזה. "תגיד לי! מה עשית אתמול עם האישה ההיא בביתה מאחורי דלת נעולה? אל תעבוד עליי! לקח לכם המון זמן לפתוח את הדלת!" היא גערה, דחפה ובעטה בי. "אתה לא מצליח להתרחק מנשים! תמיד יש לך רומנים איתן!… אפילו נתת לה כסף! אין לך בושה!"

מעולם לא היה לי שום רומן. מה שאשתי ראתה אתמול הוא שעבדתי יחד עם מתרגלת עמיתה בהדפסת חומרי הסברה של פאלון דאפא, והכסף נועד לרכישת חומרים להדפסה.

הייתי בהלם שאשתי, שהיא בעצמה מתרגלת נחושה, לא הבינה את המצב, העליבה אותי וגם העליבה את המתרגלת העמיתה. זה ממש כאב לי שנעשה לי עוול וקיבלתי נזיפות, כך שהרגשתי שלבי מדמם. נשארתי שקט בגלל שהמאסטר לימד אותנו:

"זאת אומרת לא הכית בחזרה כשהכו בך ולא קיללת בחזרה כשקיללו אותך." ("הרצאה בסידני", 1996)

הכעס של אשתי גבר וגבר. היא דחפה וקיללה אותי ללא הרף. לבסוף היא אחזה והרימה את כפות רגליי באוויר כך שהייתי הפוך עם הראש למטה והרגליים למעלה. נדהמתי שיש לה כל כך הרבה כוח פיזי, כנראה בגלל הזעם הרב. עדיין נשארתי שקט ולא החזרתי מלחמה.

לפתע נכנסה בתנו בת ה-12. היא נבהלה מההתרחשות ויצאה מהחדר. זה היה כל כך מביך ששנינו השתתקנו לגמרי. אשתי נרגעה והתנצלה: "אני מצטערת, אני יודעת שלא עשית את זה. הייתי סתם עצבנית." התגריתי בה ואמרתי, "לולא הייתי מתרגל פאלון דאפא, הייתי מכה אותך בחזרה כל כך חזק שאפך היה נשבר." המאסטר אמר:

"זה כעס אמיתי מעומק הלב, כי מי שתנחת אצלו הקארמה ירגיש חוסר נוחות. זה מובטח שזה יהיה כך." ("ג'ואן פאלון")

אשתי לבטח הרגישה רע מאוד כשהיא הפחיתה את הקארמה שלי. למרות שלא נלחמתי בחזרה, עדיין כעסתי. התעצבתי אל לבי כי לא עמדתי בדרישה של המאסטר למטפחים:

"לסבול בלי כעס בכלל ובלי שום הרגשה של התמרמרות זוהי סובלנות של מטפח." ("יסודות להתקדמות במרץ", "מהי סובלנות (רן)?")

אמנם לא היה לי רומן, אך כשהסתכלתי פנימה, עמוק בתוכי עדיין הערצתי נשים יפות והענקתי להן תשומת לב. האין זו תשוקה? בממד אחר, הכעס של אשתי היה מופנה אל התשוקה שלי שעדיין לא סולקה לחלוטין. מנקודת מבט של רמת טיפוח גבוהה יותר, היא צדקה.

בהשוואה אלי, אשתי טיפחה היטב במגעיה עם גברים. היא לא לבשה אף פעם בגד ים בנוכחות גברים אחרים, ודחתה הזמנות מקרובי משפחה ללכת יחד לספא. אשתי היא אישה מסורתית מאוד, מחמירה לגבי עצמה, ואף פעם לא מסתירה את טעויותיה. היא התקדמה במהירות לאחרונה ולכן היא התנצלה מיד אחרי שנרגעה מהקונפליקט.

בקבוצת לימוד הפא שיתפתי את אשתי ואת המתרגלים האחרים איך באמצעות המקרה הזה מצאתי את ההחזקה שלי לתאווה.

"הוא צודק,
אני טועה",
אז על מה יש להתווכח? ("הונג יין III", "מי צודק, מי טועה")

אם נזכור את דברי המאסטר בכל פעם שיתעוררו קונפליקטים, נוכל לעבור את הקונפליקט ולמצוא החזקות עמוקות וחבויות. אם נמצא את ההחזקות ונחליט להיפטר מהן, המאסטר יעזור לנו לסלק אותן. אחרי שניפטר מההחזקות שלנו הקונפליקט ייעלם, כי הוא תוכנן ככל הנראה על ידי המאסטר כדי שנשתפר.

ככל שנתקדם לקראת סוף הטיפוח, הדרישות יגדלו עוד ועוד. עליי תמיד להשתמש בפא כהנחייה, ולהיות יותר ויותר קפדן לגבי עצמי, עד שאולי יום אחד אמלא את דרישות המאסטר בכל מאת האחוזים.