ברצוני לשתף מה שחוויתי לאחרונה בקידום ה"שן יון".

כשאני מדבר על לעזור במופעי "שן יון", לבי מתמלא בשמחה ובהכרת תודה למאסטר על ההזדמנות הזאת.

זו הפעם השישית ש"שן יון" מגיע לעירנו. בארבע השנים הראשונות לא הצלחנו למכור מספיק כרטיסים כפי שקיווינו.

הפעם האתגר היה ענק: "שן יון" היה אמור להגיע אחרי חופשות הקיץ. אנשים רבים מקהל היעד, אלו שקיווינו שיוכלו לראות את "שן יון", היו בחופשה ואפילו לא ראו את הפרסומת שלנו עד כיומיים שלושה לפני תחילת המופעים. האגודה המקומית החליטה לקבל את התאריכים האלו, כי האפשרות הייתה תאריכים אלו או כלום. כולנו תמכנו ללא תנאי.

בעיר הסמוכה פונטה דל קוסטל, עיר חוף הידועה כמקום הנופש של אנשים רבים מהמעמד העליון, אגודת הדאפא המקומית שלנו פתחה מסעדה שתשמש כבסיס לקידום המופע.

היה לנו מקום ליד קניון קרוב, וקבוצת מתרגלים שהתמסרו לחלוטין לקידום "שן יון" בעיר הזאת. הם גם חילקו עלונים מדלת לדלת בשכונות יוקרה. בינתיים, בעיר המארחת, היה רק מעט לעשות, כי העיר הייתה ריקה בחלקה.

הופעות השן יון נקבעו להתחיל ב-1 במארס, ואנשים בדיוק אז חוזרים מהחופשה, אז כשהגיע היום הלחץ גדל. אף על פי כן האמנו בנחישות שזה יצליח כי זה אורגן על ידי המאסטר, וכיוון שבטחנו לגמרי בסידור הזה, סילקנו את כל הספקות לגבי התוצאה.

לא היה קל לראות כל כך הרבה כרטיסים שנותרו למכירה כשהימים עוברים להם. הפרעות שפעו גם כן. העיר שלנו הוטרדה ממפגינים שלעתים קרובות הפריעו לתנועה, וזה הוסיף קושי להעברת המזון ולהגעת האנשים לאולם התיאטרון.

המדרכה בחזית התיאטרון בוקעה על ידי צוותי עבודה עירוניים. אתרי מכירת כרטיסים רבים הציעו כרטיסים במחיר ספסרות, שהיה יקר הרבה יותר מהמחיר הרשמי, כשהם מכוונים לאנשים מבוגרים או כאלו שאינם בעלי מיומנות ברכישה באינטרנט. גם ארגון תאגידי הגיש תלונה הדורשת 3% מהרווחים בטענה של "ייצוג אמנים של מוסיקה ומחול"(צורה של איסוף כספים המבוסס על תקנות מקומיות לאיגודים). היינו צריכים להתעסק לא רק עם הדברים הבסיסיים של התנהלות פרויקט חשוב שכזה, אלא גם עם הרבה מכשולים שהוצבו על ידי גורמים חיצוניים.

למרות זאת, "שן יון" נתן 10 הופעות בעיר שלנו בהצלחה מסחררת.

אני חושב שהדבר החשוב ביותר מנקודת מבט של טיפוח היה שעבדנו כקבוצה מלוכדת. דאגנו לתפקיד של כל אחד כאילו היה שלנו. לא היו לנו כוונות של התפארות או של אימות עצמי. הכול וכל אחד היה חשוב. ניסינו לכסות בשקט כל פרצה שהושאר על ידי אחרים. לכולנו היה ברור מהי מטרת "שן יון": להציל אנשים. למרות שהיו לנו כמה השמטות שגרמו לכמה הפסדים, זה היה חלק מהתהליך, וישויות שמימיות הסתכלו על מכלול הדברים. מתרגלים מכל המדינה באו לעזור בהתבסס על מצבם האישי. כמה התגברו על מבחנים קשים מאוד כדי להגיע, ואחרים כדי להישאר.

החוויה האישית שלי גם השאירה בי רושם עז. זו הייתה הפעם הראשונה בהכנה לקראת שן יון שהרגשתי את האושר להקריב ולסבול כדי להגשים שאיפה גדולה יותר: לסייע למאסטר בתיקון הפא. כמה שבועות לפני שן יון בתי בת ה-8 עברה עם אמה לחיות במדינה אחרת, אז היה עליי להתמודד עם חסרונן. קמנו בשש בבוקר ולא חזרנו הביתה עד אחרי אחת לפנות בוקר. נכון שהאמת שהייתי עייף מאוד, אך הייתי מאושר והצלחתי לתאם את עמיתיי המתרגלים ברוגע. חשבתי רק על שן יון. לגבי כל השאר מחשבתי הייתה ריקה, כאילו אין לי עניינים אחרים.

הייתה לי גם הזדמנות לעזור לאנשים לקנות כרטיסים במשרד הכרטיסים. תגובותיהם של אנשים רבים היו מרגשות. חלק כמעט בכו כשהם שמעו מהי משמעות השן יון. חלק חיבקו אותנו ולחצו את ידינו. אני זוכר שהלוויתי לאיש אחד 300$ שהיה זקוק להם להשלמת רכישת ארבעה כרטיסים עבור משפחתו. הוא אמר לי: "אף אחד לא עושה דבר כזה, גם באירופה לא תמצא דבר כזה". הוא החזיר לי את הכסף יומיים לאחר מכן. גם ראיתי אותו לאחר המופע, והוא ממש התרגש משן יון.

הצפייה במופע שן יון השנה הוא משהו שלא אשכח לעולם. היופי והמראות המופלאים שהוצגו במופע נגעו בלבי בכל כך הרבה מובנים, בקושי יכולתי לעצור את דמעותיי ואת רגשותיי. הוארתי גם לכמה משמעויות של הריקוד, לפחות ברמה המוגבלת שלי. אין לי מילים לתאר זאת, כי זה באמת היה כמו להיות במצב רוחני. קיוויתי שרגעים אלו יוכלו להמשך לעד.

אני מאמין שהרגשות שחשתי בצפייה בשן יון הפעם היו קשורים למצב הטיפוח שלי. עשיתי את ההחלטה הנכונה, הנחתי בצד את כל ענייני הרגילים והתמקדתי לחלוטין בפרויקט. ברור, זה התאפשר הודות לאגודת הדאפא המקומית שלנו שביססה סביבה למטרה שכזו. אני אסיר תודה שיש לנו מתאם רחב לב כזה שאיפשר לכל זה לקרות.

בינות כל מצבי הכאוס שנוצרו מהמדע והתיאוריות המודרניים, אני רואה בבהירות את הנתיב שהמאסטר יוצר דרך שן יון, נתיב שמימי למין האנושי כדי לחזור למצבו המקורי, נתיב ישר לעצמי האמיתי.

אני יכול לומר מכל לבי: תודה לך מאסטר!