דאפא יכול לפתח את תבונתו של אדם ולהעניק לאדם יושר רב ללא קשר לגיל האדם. כמה מתרגלים ילדים הם בעלי תובנות החודרות לעומק. הם יכולים לראות דרך גרעין העניין ומהות הבעיה ולהביע את הבנותיהם בכנות ללא שום אנוכיות.

הונגפיי הקטנה היא מתרגלת בת 5. סבתא של הונגפיי בדיוק סיפרה לי כמה סיפורים אודות טיפוח עם נכדתה.

באחר-הצהרים אחד, הונגפיי הקטנה וסבתה שתו מים יחדיו. העין השלישית של הונגפיי הקטנה נפתחה והיא ראתה פאלון בתרווד שהשתמשה בו כדי למלא את ספלה. היא שאלה את סבתה: "האם ראית את זה? יש פאלון בתרווד שלי" סבתא שלה לא ראתה דבר, אך כדי לא לצאת מושפלת לפני נכדתה היא אמרה: "אוה, כן! יש פאלון. ראיתי אותו." ואז הוסיפה: "אני יכולה לראות כל מה שאת לא יכולה." מאוחר יותר, הונגפיי הקטנה אמרה: "סבתא, את אף פעם לא ראית שום דבר ועדיין אפילו אמרת שאת יכולה לראות כל מה שאני לא יכולה. זו קנאה." פתאום, הסבתא קלטה שיש בה יותר מדי התרברבות, והיא הסמיקה בבושת פנים.

הונגפיי הקטנה היא תמיד ילדה טובה בגן שלה. מי שמתנהג יפה בגן מקבל מדבקה כפרס. יום אחד הונגפיי הקטנה חזרה הביתה עם ארבע מדבקות. סבתה היתה מאושרת מאד וחיבקה אותה, באומרה: "אוה, תינוקת נהדרת שלי. כמה טובה את – קיבלת 4 מדבקות!" הונגפיי הקטנה חשבה כמתרגלת ואמרה: "סבתא, זו התנשאות! אינך אמורה להתלהב יותר מדי."

לילה אחד, סבתא ליוותה את הונגפיי הקטנה כדי להיות נוכחת בשיעור אנגלית לילדים. הונגפיי הקטנה ישבה לבדה בספסל בקדמת הכיתה. מאוחר יותר ילדה אחרת באה עם אחד ההורים. כשהאימא ראתה שהונגפיי יושבת לבדה במושב טוב, היא גרמה בבריונות להונגפיי לקחת מושב צדדי רחוק כדי שילדתה תוכל לשבת מקדימה. סבתא של הונגפיי ראתה זאת קורה וקמה כדי לקרוא להונגפיי חזרה למושבה המקורי. אז האם לקחה את ילדתה, ללא רצון, למושב צמוד לקיר. לאחר השיעור הונגפיי וסבתה חזרו הביתה. כשהן הלכו הביתה הונגפיי הקטנה אמרה: "סבתא, את יודעת שכשחזרתי למושבי המקורי פניי היו סמוקות מבושה? הרגשתי עצובה מאד ומבוישת לראות אותך מתחרה עם אחרים." סבתא שלה הודתה שהיא לא שמרה על קור רוחה באותו הרגע שראתה מבוגר מתנהג בבריונות לילד. היא זיהתה שהיא לא שמרה על טבע הלב שלה.

הונגפיי הקטנה לעיתים קרובות אומרת דברים חכמים שרק מתרגל יוכל להגיד. מבוגרים שלא מתרגלים דאפא עלולים להרגיש שזה בלתי נתפש שילד יוכל להיות כה חכם.

למשל, יום אחד הונגפיי הקטנה אמרה לדודתה: "את לא תלמידה של המאסטר שלנו אך את חייבת לזהות שדאפא הוא טוב."

פעם אחת היא אמרה לסבתא שלה: "מאסטר נותן לנו כל כך הרבה דברים טובים. אינך מעריכה אותם אלא במקום את עדיין מחזיקה כל כך הרבה החזקות. מתרגלת אמורה לזרוק את החומר השחור, את הדברים הרקובים, לתוך הפח. אף פעם אל תרימי את הדברים הללו; אחרת תהיי כמו אשפה.. עלינו להשמיד את ההחזקות האלו כמו קוביות קרח נמסות."

הונגפיי הקטנה סיפרה לי לעיתים קרובות על הסצינות היפות שהיא רואה במימדים אחרים. היא רק בת 5 אז היא עדיין לא נוכחת בבית ספר יסודי. היא לא יכולה לקרוא מילים רבות. פעם אחת לאחר שסיימנו את המדיטציה, היא אמרה: "הרגע ראיתי את מאסטר שוב וראיתי מילים רבות כתובות במכחול. יכולתי רק לזהות שתי מילים, 'ג'נג פא' (תיקון הפא)" היא יכולה לראות את מאסטר כל פעם שהיא מתרגלת מדיטציה. לעיתים היא רואה סצינות נפלאות של יפהפיות שמימיות עפות מפזרות פרחים מסביב.

מתרגלים צעירים, למרות שצעירים מאד בעולם הזה, בדרך כלל בעלי לבבות טהורים הרבה יותר ויכולים לראות את מהות הבעיה ביתר קלות. אנו המבוגרים צריכים להיות צנועים יותר. עלינו להקשיב לעצתם של המתרגלים הקטנים הללו, ובאמת להתייחס ולהעריך את ילדינו כמתרגלי דאפא, ולעזור להם ללמוד את הפא יותר לעומק על מנת להיות יותר מסורים יחדיו.