במאמץ "לשנות" מתרגלות פאלון גונג (הידוע גם בשמו פאלון דאפא) סוהרים בכלא נשים בצ'ונג-צ'ינג מסיתים אסירות פליליות לענות אותן. נמסר שהסוהרת טאנג אן-ג'י היא הגרועה ביותר בין הסוהרים שם. היא אפילו הורתה לאסירות הפליליות שאם מתרגלת מתה כתוצאה מעינויים, אז שהן "פשוט יעטפו את הגופה" (כלומר שאיש לא ייחשב אחראי למותה).

כמה מתרגלות מבוגרות תיעדו את המצוקות והקשיים שנחשפו להם בכלא.

גב' טאן צ'אנג-רונג

אני בת 69. הוכנסתי לכלא צ'ונג-צ'ינג בספטמבר 2015. הסוהרת טאנג תכננה "לשנות" אותי תוך חודש ימים. היא קיללה אותי, הכתה וסטרה על פניי והורתה גם לאסירות הפליליות לענות אותי.

ניסיתי לדבר איתה בהיגיון, כשאני מצביעה על כך שהיא אישה משכילה שלמדה לימודים גבוהים, ושאלתי מדוע היא מתעללת בי בקללות ומכות.

היא ענתה: "זהו בית הסוהר. זוהי הטריטוריה שלי . כאן אין לך זכויות או חופש. אני אכה אותך עד שתעברי 'שינוי'".

היא הוסיפה: "ומה אם אני מכה אותך ומקללת אותך, מה את יכולה לעשות לגביי זה? לתבוע אותי לדין? אני לא פוחדת. אף אחד לא מדבר אליי כפי שאת מדברת". ואז היא שוב הכתה אותי.

היא איימה להעביר את שני בניי לדירה ליד הכלא ולכפות עליהם לנדנד לי כל יום, עד שאסכים להשתנות.

הייתי פצועה בכל גופי מהאלות החשמליות מפני שסירבתי לכתוב את "שלושת ההצהרות" המשפילות. אך תחת הלחץ הבלתי נסבל, נשברתי ובסופו של דבר וויתרתי נגד רצוני.

הדגמת עינויים: חשמול באמצעות אלות מחשמלות

אחר הצהריים אחד הסוהרת טאנג לקחה אותי לאחד מחדרי הכיתות ואילצה אותי לשבת שפופה עד אחרי חצות. היא סטרה לי על פניי ולא הרשתה לי לאכול בזמני הארוחות. היא הודיעה שאינני יכולה לעזוב את החדר עד שאכתוב "דו"ח מחשבות שיספק אותה". אחרי יותר מ-8 שעות הייתי מותשת ורעבה. לא הייתי מסוגלת לעמוד בחום הקיץ הלוהט והתעלפתי.

בפעם אחרת, הסוהרים ביחד עם אסירות פליליות האכילו אותי בכפייה תרופות כשהם פותחים את פי בכוח עם מכשיר. כמה משיניי נפלו החוצה במהלך העינוי הה.

גב' צאו שואה-ג'ון

אני בת 64 . ב-19 באוגוסט 2015 נגזרה עליי באופן בלתי חוקי שנה וחצי בכלא. ב-6 במארס 2016 הועברתי לכלא הנשים בצ'ונג-צ'ינג.

באותו היום הפשיטו אותי עירומה בשירותים וכמה אסירות פליליות הכו אותי ובעטו בי. לאחר מכן הן נעלו אותי במרתף. הם ניסו "לשנות" אותי באמצעות עינויים. כשסירבתי להשתנות, הסוהרת טאנג ביחד עם אסירות פליליות החלו להתעלל בי כל יום.

האסירות אלצו אותי לעמוד ללא תזוזה במשך שעות ארוכות. כמו כן הכו אותי בפראות. הן לא אפשרו לי לישון או לדבר. הן התיזו עלי מים קרים וסתמו לי את הפה עם סחבה מלוכלכת שהשתמשו בה לנקות את רצפת השירותים.

יום אחד הן בעטו בגבי כל כך חזק שנפלתי לרצפה. הן צילמו אותי כך והאשימו אותי שאינני משתפת פעולה. הסוהרת טאנג הורתה להן לגרור אותי על מגרש התרגילים כדי ללמד אותי לקח.

במקרה אחר לקחו אותי למחסן והכו אותי בצורה חמורה עד שהתעלפתי.

לצערי נכנעתי בסופו של דבר ועברתי "שינוי" נגד רצוני עקב העינויים הבלתי נסבלים. אבל עמוק בלבי פנימה, מעולם לא וויתרתי על אמונתי בדאפא ועל אמונתי בעקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות".

גב' לי ג'נג-יינג

אני בת 69. עברתי עינוים אכזריים בקומה השנייה של בניין אגף מס' 1 והתעלפתי פעמים אחדות. פעם אחת אחרי שהתעלפתי, שתי אסירות פליליות גררו אותי לקומה הראשונה, בטענה שאני עושה את עצמי ומזייפת התעלפות. הן בעטו בי והכו אותי כדי להעיר אותי מהעילפון.

אחת מהן איימה עליי: "אם עוד פעם תזייפי התעלפות, הסוהרת טאנג הורתה לנו להוציא אותך לשמש על מגרש התרגילים. אם שתמותי, כל מה שנצטרך לעשות זה לעטוף את הגופה וזהו".

הסוהרת טאנג ביחד עם סוהרים נוספים חקרו אותי בתורנות כל יום. האסירות הורו לי לכתוב דו"ח המכפיש את מאסטר לי הונג-ג'י (מייסד הפאלון גונג) ואת הדאפא. במקום זאת כתבתי: "פאלון דאפא הוא טוב; אמת-חמלה סובלנות הוא טוב". לאחר מכן הם העמידו אותי למשך כל הלילה וכפו עלי לכתוב דו"חות מחשבה.

כדי לשנות אותי כפו עלי האסירות לצפות בסרטיי ווידיאו המכפישים את הפאלון דאפא. הן גם הורו לי לקלל את המאסטר ואת הדאפא. הן רצו שאעתיק את "שלושת ההצהרות" וכשסירבתי, הן לא אפשרו לי לישון, להשתמש בשירותים, לצחצח את שיניי או להשתמש בכף כדי לאכול. הן תחבו לפי סחבה מלוכלכת.

כל יום גם הכו אותי וסטרו על פניי. כפו עלי להתכופף ולשבת על ספסל קטן במשך שעות ארוכות. בסופו של דבר התחרשתי באוזני השמאלית , לא יכולתי לראות בבירור, והיה לי קשה לשבת או ללכת.

גב' דינג הונג-מיי

אני בת 64. פעמיים נגזרו עליי באופן בלתי חוקי תקופות מאסר בסך כולל של 10 שנים. ביולי 2015 נגזרו עליי 3 שנים ובינואר 2016 הועברתי לכלא הנשים בצ'ונג-צ'ינג.

אחת האסירות הפליליות בכלא איימה עליי שהן אכזריות ללא מעצורים בכל הנוגע למתרגלות פאלון גונג ושהן מתכוונות לענות אותי בכל מיני דרכים. אסירה אחרת טענה שיש לה טכניקה חדשה לעינויים.

היה עליי להחזיק בדלי מלא עד גדותיו מים מבלי שהדלי ייגע בגופי. הן איימו שאם טיפת מים כלשהי תגלוש החוצה, לנקות את הרצפה עם הבגדים שלי.

לעתים קרובות כפו עלי לשאת שני דליים מלאים במים לתוך הבניין משעה 7 בבוקר ועד 5:30 למחרת היום. אם הדליים היו נוגעים ברצפה, הן היו ממלאות את הדליים עד הקצה. הרשו לי לישון רק 20 דקות ואז הכול היה מתחיל מחדש.

נרדמתי בעמידה ורגליי התנפחו כמו רגלי פיל.

האסירות הפליליות כפו עליי לעמוד, ואז לשבת על ספסל זעיר במשך 1,600 פעמים ברציפות. אם הייתי מפסיקה, הן כפו עליי להתחיל מהתחלה. ואז היה עליי לשבת בישיבה שפופה, לעמוד בהינתן ההוראה ולהחזיק בדליי מים. הייתי מותשת ושטופת זיעה עד שהעינוי הזה הסתיים, אבל גם אז לא נתנו לי להתקלח. הן הכו אותי, סטרו על פניי ודקרו אותי בראש באמצעות עט.

כפו עליי לקרוא ספרים רעים נגד הפאלון דאפא ולצפות כל יום בסרטים מוקלטים המכפישים את השיטה. היה עליי לעמוד ולכתוב דוחות שתוקנו על ידי אסירות. לאחר מכן נתנו לי להעתיק את הגרסאות המתוקנות. כשנרדמתי, הן היו מתיזות מים על פניי או נוזל מזיק מול עיניי. רק אחרי שסיימתי להעתיק את הדוחות המתוקנים לשביעות רצונן, הרשו לי ללכת לשירותים ולישון. הייתי מכוסה כולי בחבלות ופצעים.

בימי הקיץ הלוהטים לא אפשרו לי להתקלח. גרוע מכך, הן אילצו אותי לכסות את גופי בשמיכה עבה וכבדה מלאה בכותנה.

בחודש מארס שפכו עליי מים קרים ולא הרשו לי להחליף את בגדיי הרטובים. כמו כן אילצו אותי לנעול נעליים רטובות ורגליי התכסו בשלפוחיות ומורסות מלאות מוגלה.

כשהתחננתי ללחמנייה קטנה מאודה לארוחת בוקר, האסירות נתנו לי שתיים גדולות ואילצו אותי לאכול אותן ללא שתייה. סוג זה של עינויים ארך 6 חודשים.

באחד המקרים דחפו אותי לרצפה בחדר השירותים והכו אותי נמרצות משום שכתבתי איך הפקתי תועלת מהפאלון דאפא. בטני התנפחה ונשארה נפוחה במשך יותר משבועיים אחרי המכות שספגתי.

ב-2 באוגוסט 2016, אחת האסירות דחפה אולי לקיר בשירותים ונפלתי על הרצפה, ופרק כף ידי נפרק. כיום שנתיים אחרי ששוחררתי משם, עדיין יש לי שם בליטה נפוחה.