שיתוף התנסות בוועידת פאלון דאפא לשיתוף התנסויות ניו יורק 2013

התחלתי לתרגל פאלון דאפא בקליפורניה בשנת 2010 ועברתי לניו יורק לפני חמישה חודשים כדי לעבוד ב-EET (העיתון "אפוק טיימס" באנגלית). במשך השנה אני גרה בעיירה קטנה כדי לחסוך בהוצאות מחייה, בה בעת אני בונה את עסק האמנות שלי באינטרנט, אבל לא הכרתי שם מתרגלים. התחלתי להרגיש שאני קופאת על השמרים בטיפוח שלי והבנתי שעלי לעבור למקום בו אוכל להתפתח. אחד המתרגלים מלוס אנג'לס שהציג לפני את הפא לראשונה הציע לי שאגיש בקשה לעבוד ב"אפוק טיימס" בניו יורק כצלמת. היות שרק באמצעות השגת הפא אזרתי אומץ ב-2010 לעזוב את עבודתי ולצאת לראשונה לדרך כאמנית וצלמת, חשבתי שלעבוד בעיתון "אפוק טיימס" בניו יורק תהיה הקפיצה הבאה אותי: "מדוע את רוצה לעבור לניו יורק." עניתי לה: "אני מתחילה להרגיש שאני קופאת על השמרים בטיפוח שלי. איני מכירה במקום מגורי הנוכחי מתרגלים כלשהם והייתי רוצה להיות קרובה לקהילת מטפחים. כמו כן יש לי הרגשה שעלי להיות עכשיו בניו יורק". שאלתי שאלות לגבי איך הדברים מתנהלים שם והיא ענתה: "אם את מרגישה כל כך חזק שאת צריכה להיות בניו יורק בתקופה הזאת של תיקון הפא, גם אם הדברים לא ייראו אולי בהירים כרגע, למאסטר יש את הדרך לארגן דברים עבורך". במהלך הראיון עיניי התחילו לדמוע מהר מאוד, מפני שבאותו רגע היא עזרה לי לשחרר את הנטייה שלי לדאוג לגבי רגשות של חוסר וודאות ולהאמין במאסטר. זה גם הראה לי, כשאני מביטה מבחוץ, שיש שביב הזדמנות לאפשרות שיהיה לי מקום עבודה עם רוחניות – סביבה ייחודית בה טיפוח וקשר לעקרונות הפא יהיו לנורמה. דבר כזה לא יכול קרות אף פעם במהלך ראיון כלשהו עם חברה רגילה אחרת. הבנתי כמה מיוחד זה היה.

לאחר מכן דיברתי עם מנהלת כוח אדם ושאלתי שאלות רבות על האפשרות שלי לעבור לשם. היא אמרה לי: "הדברים כל הזמן משתנים כאן. הדבר החשוב הוא שפשוט תגיעי לכאן כך שיהיה לנו מקום להתחיל". הבנתי למעשה שהיא אומרת לי אותו דבר שאמרה לי מנהלת העריכה – להתקדם קדימה ולהאמין שזה יצליח. כשאני בוחנת זאת ממרחק ועם מה ששמעתי על כך שמתרגלים בניו יורק שקדנים מאוד בטיפוח שלהם, זה נראה באמת כאילו הם פועלים כגוף אחד, מפני ששני אנשים שונים לגמרי אמרו לי את אותו הדבר, שחררי והאמיני.

הזמנתי כרטיס טיסה בכיוון אחד וסיפרתי לכולם שאני עוברת לניו יורק. חשבתי שזו תהיה הזדמנות נהדרת להרחיב את עסק האמנות שלי באינטרנט לשוק גדול יותר, בעודי עובדת במשרה חלקית ב-EET.

לעולם אל תאמר לעולם לא: האמת מאחורי המושגים

עברתי לניו יורק בעונה הקרה ביותר לעיר שעליה אמרתי שלא אגור בה לעולם. חשבתי שלעולם לא אגור בניו יורק משום שהייתה יקרה, מסוכנת וקרה. גדלתי בגואם, אי באוקיאנוס השקט שבו הקיץ שולט בכל עונות השנה. שנאתי את הקור ואת הרעיון של שלג. יום אחד בהיותי במשרד בזמן שצוות העריכה היה עסוק בכתיבה, ראיתי פתיתי שלג נופלים ממסגרת החלונות הגדולים שלנו. הרגשתי כאילו אני היחידה שהבחנתי בכך. מיהרתי החוצה לצלם. זו הייתה הפעם הראשונה שלי שראיתי שלג נופל והיה נדמה כאילו פיסות של גן עדן נופלות מהשמים. הבנתי שהייתי כל כך עסוקה בצילום ששכחתי לגמרי כמה קר היה. לא יכולתי להאמין בכך. החשש הגדול ביותר שלי לגבי אפשרות ההצלחה שלי בניו יורק היה שלא הייתי בטוחה אם אוכל להתרגל לקור, והנה הייתי קפואה ושכחתי זאת ונהניתי לצלם את השלג במצלמה שלי. התרגשתי עד דמעות. למדתי שכאשר יש לנו מושגים חזקים או דחייה ממשהו, קיים סיכוי גדול שאמת כלשהי תתגלה. המושגים עומדים כמכשולים בינך ובין האמת הגבוהה יותר שלך, כך שהם יכולים לשמש כמצפן כדי להנחות אותך לאן להתקדם.

הדבר השני שחשבתי עליו היה שלעולם לא אקרא או יהיה לי קשר איתם היו עיתונים. כבר מילדותי עקב סיבות משפחתיות הייתה בי דחייה גדולה מעיתונים, כאשר נראה היה שהידע שהעבירו נועד רק להזיק ולא לסייע. שנאתי גם את הריח של העיתונים. זה גרם לי לבחילה. אבל כאן מצאתי את עצמי עובדת עבור עיתון "האפוק טיימס" מפני שהפכתי למתרגלת ולצלמת.

מעולם לא חשבתי כמה חיובית ומעמיקה יכולה להיות הפעולה של יצור עיתון לציבור. לאחרונה כתב אחד הקוראים מכתב לצוות העריכה בו ציין שהוא ויתר על חוזה עסקי של 60 מיליון דולר עם המשטר הסיני, משום שהוא קרא על רדיפת הפאלון גונג בסין. זה ממש ריגש את הלבבות שלנו לדעת שהמדיה שלנו משחקת תפקיד כזה משפיע בחברה.

הדבר השלישי היה שחשבתי שלעולם לא אעסוק במכירות. מדוע מישהו בכלל עוסק במכירות? זה מלחיץ, ההכנסה לא יציבה ואתה ממש צריך להשקיע עצמך בכך. אף על-פי שהייתי בצוות הצילום מספר אנשים פנו אלי ואמרו לי שאני אהיה טובה במכירות. פנו אלי  מספר פעמים מנהלים שונים ובכל פעם עניתי בשלילה. אבל היה עלי לשאול את עצמי: "מדוע פונים אלי כל כך הרבה פעמים למרות סירובי?"

כשאנשים הפסיקו לפנות אלי שאשקול להצטרף לצוות המכירות, משום מה ההחלטה שלי לסרב, לא נראתה לי בסדר. היו לי קצת רגשי אשמה מפני שהיינו זקוקים לצוות מכירות חזק יותר כדי להוציא לפועל את המטרות שלנו. הצטרפתי ל- EET בדיוק בזמן של שינויים מבניים גדולים, שבו ניו יורק צריכה לשמש מודל למשרדים בכל רחבי העולם. ככל שצלמים חשובים בעיתון, היה צורך גדול אף יותר באנשי מכירות.

אחרי שנים ארוכות במשימה לבסס את עצמי כצלמת מקצועית, עם עסק קטן, נוכחות חברתית ומעריצים, עמדתי בפני אתגר חדש – לוותר על הכול ולבטוח בפא שינחה אותי. הרגשתי שהכול נע סביבי במהירות, כמו רכבת נוסעים מהירה שאני צריכה או לעלות או לרדת ממנה. התחלתי לחשוב בקיצוניות; אולי  אני לא צריכה להיות כלל ב-EET. בשום מקום לא נאמר שכמתרגלת עלי לעבוד ב-EET. אני יכולה להיות בכל מקום בעולם ולטפח. מדוע אני צריכה לעבוד במשרה שאינה מתאימה למקצוע שלי? והאם באמת אצליח אם לא אהיה מאושרת בתפקיד שלי?

כדי לסבך אפילו יותר את ההחלטה, ביום הראשון בו עברתי לניו יורק, נכחתי באירוע להיכרות עסקית. נפגשתי עם יועצת עסקית שרצתה לעזור לי להפוך את חנות האמנות שלי באינטרנט לעסק השווה מיליונים, כעבודת מחקר שלה פרו-בונו (ללא תשלום). היא הראתה לי דוגמאות של אמנים אחרים בעלי עסקים באינטרנט שהצליחו. זו הייתה הפריצה הגדולה הבאה שהייתי זקוקה לה כדי לשווק את החנות שלי לעסק רציני, חלום של כל אמן להרוויח משכורת במשרה מלאה, בעשיית מה שהוא אוהב לעשות. אבל הזמן אזל והיה עלי להגיע להחלטה מיידית. לא הייתה כלל אפשרות לעשות את שני הדברים ביחד מאחר ש-EET גם דרש מהצוות לעבוד במשרה מלאה.

שוחחתי על כך עם מספר מתרגלים נוספים. היו כאלה שהיו בעד צילום, והיו כאלה שהיו בעד מכירות. בנוסף לכך, היו כל כך הרבה הבנות שונות של הפא מאנשים שונים ברמות שונות בטיפוח שלהם. מהו הדבר הנכון לעשות?

חשבתי שאולי אשוחח עם מנהל המכירות החדש כיצד ייראו המשימות היום יומיות שלי, וכך אוכל ללמוד יותר על השתתפות במכירות. אולי השיחה עמו תעזור לי להגיע להחלטה. השיחה הפכה מהר מאוד לפגישה מחסלת מושגים – לוותר על הקריירה שלי כצלמת, על עבודה במשימה לנשיונל גיאוגרפיק יום אחד, להרים ברמה נוספת את חנות האמנות שלי באינטרנט, כדי שאם אי פעם יהיו לי ילדים, אוכל להישאר כאימא בבית עם הכנסה גמישה. כל מושג, התנגדות או מחשבה שיכולתי לחשוב עליהם, היו נגד הקריירה שלי. האמונה שלו בהצלחה של EET וביכולות שלי הייתה כל כך חזקה ובלתי מעורערת, שזה גרם להחזקות שלי באותו זמן להיראות כל כך חסרות משמעות. הוא אף הצהיר בצורה נועזת כזאת שלעזור לי להחליט להיכנס למכירות זה הדבר הטוב ביותר שהוא יוכל לעשות עבורי ועבור חיי אי פעם.

הסכמתי להצטרף לצוות המכירות ולמדתי שאתה נע קדימה אפילו שאתה לא לגמרי מוכן משום שכאשר אתה תהייה מוכן למדי, זה כבר יהיה מדי מאוחר. כשאתה מוכן מדי, אתה נינוח מדי וההזדמנות בדרך כלל כבר נעלמה. לנוע קדימה אפילו כשאינך לגמרי מוכן, כשיש לך אמון – בתוך זה נמצא הטיפוח – הקושי לנקוט בפעולה לצאת החוצה מאזור הנוחות שלך ולוותר אפילו כשזה קשה. הבנתי שאפילו אחרי העובדה, אחרי שההחלטה התקבלה, עדיין שחררתי דברים. אבל גם המשכתי לראות ולהבין שאכן בחרתי בנתיב הנכון.

טיפוח מואץ אחרי הצטרפות למכירות: לשחרר את המחשבה האנושית

הצטרפותי המיידית לצוות המכירות האיץ את הטיפוח שלי ועזר לי לשחרר את המחשבה האנושית. יום אחד קבלתי מיגרנה (כאב ראש חזק) איומה ממש לפני שמנהל המכירות שלנו אמר לנו שעלינו להגיע למטרה כמעט בלתי אפשרית בכמה ימים הבאים. הכאב המפמפם ועיני הדומעות גרמו לי להרגיש נורא. ציינתי בפני חברי לצוות שאולי חליתי מפני שלא ישנתי מספיק ועבדתי יותר מדי בימים שלפני כן. התחלתי להרגיש רע על שאיני יכולה לאזן דברים ואין לי כוח סבל מספיק כמו לשאר אנשי הצוות. שניים מחבריי לצוות הבחינו מייד שהלך החשבה שלי חזר אחורה למושגים והם נשארו איתי כדי לעזור לי לפרוץ זאת, באומרם, שזה לא בגלל שלא ישנתי מספיק. אחד מהם אמר: "זה דבר טוב. המאסטר פשוט מנקה עבורך את הקארמה שלך. עקומת הלמידה בהיותך כאן באמת תלולה, הגבוהה ביותר שראיתי אצל מישהו חדש שהגיע ל-EET". הוא הוסיף ואמר שאני מקבלת הפרעות.

בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"כמתרגלים אמיתיים אנחנו צריכים להסתכל על עניינים מרמה גבוהה מאוד ולא יכולים להסתכל על עניינים מנקודת המבט של אנשים רגילים. כשאתה חושב שאתה חולה זה יכול באמת לגרום לך להיות חולה. זה משום שברגע שאתה חושב שאתה חולה, רמת השין-שינג שלך תהיה גבוהה כמו זו של אנשים רגילים… במהלך הטיפוח-תרגול צריך לסלק קארמה וזה כואב." (הרצאה שישית: "שיגעון טיפוח")

אני חושבת שזה ממש מהותי שאלמד לשחרר את המחשבה האנושית הזאת משום שהצוות שלנו ניסה לגרום לבלתי אפשרי להתרחש. אני לא חושבת שהייתי מסלקת לגמרי את המושג הזה אילולא התמיכה של הצוות שלי. כמובן שזמן קצר לאחר מכן הצלחתי במכירה והצלחתי בעוד הרבה מכירות באותו חודש, וכל הצוות גם כן שבר שיאים במכירות באותו חודש. עשינו היסטוריה.

שחרור ההחזקה להשגת מיקוד רב יותר

לאחר ששברנו את השיאים במכירות, המנהל שלנו הודיע שהיעד הבא לחודש מאי יהיה להכפיל את חודש אפריל. אף על-פי שהחלפתי את תפקידי למכירות, עדיין החזקתי בעסק האמנות שלי באינטרנט, כשאני מוכרת הדפסים ואריזות איי פון. קיבלתי הזמנה גדולה ובזבזתי המון זמן באריזה שלהם ובתקשורת ללקוח. ידעתי שכשאנו צועדים קדימה איני יכולה עוד להמשיך לעשות את שני הדברים היטב. עטפתי קופסה גדולה ושאלתי את עמיתי הכתב ב-EET אם הוא רוצה לעשות הפסקה וללוות אותי למשרד הדואר. ברגע ששלחתי את החבילה הלכו איתה גם החלומות שלי להפוך לאתר של עסק עצמאי מתפתח, להיות אמנית נודדת הממנפת אמנות דיגיטאלית. החלטתי שזו ההזמנה האחרונה שאני שולחת.

בעת שחזרנו למשרד דנו אם עלי לכלול במאמר התנסות זה שכתבתי לוועידה את העובדה שוויתרתי על הזדמנות לעבוד עם יועצת עסקית להפיכת העסק שלי לרווחי בעל 6 ספרות, לטובת עבודה מלאה במכירות ב-EET. באותו רגע ראיתי אותה. ראיתי את היועצת העסקית שדיברנו עליה. היא עברה על ידינו עם חברה כשהיא צוחקת, אבל היא לא ראתה אותי. אני לא בטוחה מה זה אומר. האם זהו מבט אחרון לחיים שהותרתי מאחור? עמיתי הכתב אמר שאולי זה סימן לכלול זאת בשיתוף שלי מאחר שבדיוק דיברנו עליה. היה עלי לעצור. לא יכולתי להמשיך ללכת. ניסיתי לעכל מדוע זה קרה. הטיפוח שלי הואץ כל כך מאז שהצטרפתי למכירות, כשדברים מתרחשים במהירות רבה כל כך עם הוויתור המהיר שלי על האני. זה היה הצעד האחרון והסופי, לוותר על הכול כדי להשיג מיקוד וחיזוק לא רק בתפקידי במכירות אלא גם כתלמידת דאפא אמיתית שצריכה להציל ישויות חיות. חזרתי למשרד וסגרתי את חנות הצילום שלי באינטרנט.

ביוונית צילום, משמעו לצייר עם אור. כצלמת אני תמיד מחפשת את האור הטוב ביותר – כדי לתפוס את הרגע המושלם בזמן אני מתעוררת מוקדם לזריחה או ממתינה לשעות הזהובות בשקיעה. כשוויתרתי על להיות צלמת, הבנתי שאיני צריכה עוד ללכת לחפש את האור משום שאני הפכתי לאור – הפכתי לתלמידת דאפא – ובמקום זאת אנשים באים לחפש אותי. כשהשתניתי בתוכי פתאום הסביבה שלי השתנתה. הרכבת התחתית ששימשה לי פעם מרחב פרטי ללמוד בו את הפא לטיפוח האישי, השתנתה לסביבה לתיקון הפא בה אנשים מנסים לתקשר איתי; בין אם זו ילדה קטנה שהמשיכה לסקור אותי מלמעלה למטה בוחנת אותי, או זוג שנתקלתי בו ארבע פעמים בשבוע, או צלמת צעירה הזקוקה לעידוד. אפילו אם ניסיתי ללמוד, לא יכולתי משום שאנשים החלו לדבר איתי ואז התקשרו אלי דרך הפייסבוק, לינקדין, אימייל או מסרון. דברים כאלה לא קרו כשהייתי צלמת וכול אלה הפכו הזדמנויות בשבילי להבהיר את האמת.

ההתנסות הזאת גרמה לי לראות את דבריו של המאסטר ברמה עמוקה יותר.

ב-" לימוד הפא בוועידת הפא של 2010 בניו יורק" המאסטר אמר:

"המשימה של הצלת ישויות חיות צריכה להתבצע על ידכם. ולא רק שהיא חייבת להתבצע, היא חייבת להתבצע היטב. עם זאת, זה לא נעשה בשביל המאסטר. אף על פי שאנחנו קוראים לזה "הצלת ישויות חיות", זה גם לא נעשה לגמרי רק למענם. זה נעשה גם למענכם. משום שהישויות החיות שאתם מצילים, הכוללות את האנשים שאתם מבהירים להם את האמת, יהיו קרוב לוודאי יום אחד חלק מהישויות החיות בקוסמוס העצום שלכם. אתם מלטשים ומשלימים את עצמכם, ובאמצעות ההצלחות שלכם אתם משיגים את מה שתהפכו להיות, ובלעדי זה לא תוכלו לשמש שם בתפקיד המלך, וגם לא להשלים את המשימה שלכם ולהקים את המוסריות האדירה המפוארת הנדרשת".

באמצעות הצלת אחרים השלמתי למעשה את עצמי. אפילו כבוגרת סטאנפורד, הייתי מסוגלת לעמעם את האור שלי עצמי ולהתחמק מהציפיות הגבוהות של החברה, אך עדיין הייתי מסוגלת להתגנב החוצה פעם בכמה זמן כצלמת ולחפש את היופי האור ועידוד בכך שיצרתי אמנות. אבל כתלמידת דאפא, הבנתי שאיני יכולה להסתיר את האור שלי. הוא קורן דרכי. ואנשים מבחינים בו. אני חושבת שאנשים שהייתי צריכה להציל רואים אותו היטב. כפי שהמאסטר אמר ב"יסודות להתקדמות במרץ II":

"סלקו את ההחזקה האחרונה. כל מה שהשגתם בתהליך הטיפוח-תרגול כבר השלים את סטטוס הפרי המופלא והקדוש לאין ערוך שלכם; עשו כל צעד כיאות ואל תלכלכו את מה שכבר אימתתם. תנו לחלק המטופח שלכם לשלמות לזרוח בזוהר עוד יותר טהור ואמיתי". ("לסלק את ההחזקה האחרונה")

אם נוכל להמשיך לוותר על הכול, הטוּב והאור יזרחו מתוכנו. ישויות חיות ירגישו זאת ויתחילו להגיע אלינו יותר בעתיד. הלוואי ויכולתי לומר שהייתי המטפחת הזאת הסופר שקדנית לפני שבאתי לניו יורק לעבוד ב-EET וכמובן עשיתי את כול ההתקדמות הזאת שלי עצמי, אבל זה לא כך. רק באמצעות היותי חלק מהגוף החזק הזה – קבוצת שיתוף של מטפחים וכעת של צוות המכירות – הייתי מסוגלת להתקדם מהר יותר. הבנתי רק כמה אנחנו תלמידי דאפא רבי עוצמה ואפילו יותר מזה כשאנו גוף אחד. זוהי כוחה של ניו יורק. באמצעות אמון ואמונה הייתי מסוגלת לשחרר את המושגים, לצעוד קדימה ולאפשר לאור של האני האמיתי שלי לזרוח ביתר בהירות. אני אסירת תודה על הנתיב הזה שהוענק לי.

תודה רבה מאסטר, תודה רבה לכולם.