התנסות של תלמידת דאפא מסנטה קרוז, קליפורניה, ארה"ב

ברכות מאסטר! ברכות עמיתיי המתרגלים!

אני מתרגלת פאלון דאפא מעל 4 שנים. הגעתי עד הלום בנתיב הטיפוח שלי בעזרתו רבת החסד והגנתו של המאסטר. אני אסירת תודה על ההזדמנות לשתף עמכם את ההתנסויות שלי.

בשנתיים הראשונות לאחר שקיבלתי את הפא, התרשלתי בעשיית "שלושת הדברים" היטב. היה עלי לנסוע כל יום מרחק רב מביתי בסנטה קרוז למשרד שלי בסאות ביי. כמנהלת פרויקט בחברה גדולה הייתה לי עבודה תובענית. מעל כל זה, הייתי גם המטפלת העיקרית של שני ילדיי הצעירים. עקב טבע עבודתו של בעלי, הוא בקושי שהה בבית. המצב החריף עוד יותר משום שהיו לו אי הבנות לגבי הפאלון דאפא. הנטל הכבד של עבודה ומשפחה הותיר לי זמן מועט לעצמי. לכן השתמשתי בכך כתירוץ לא להשתתף בפעילויות קבוצתיות ובפרויקטים של דאפא, עד שיום אחד התעוררתי לעובדה שלמרות האתגרים האישיים שלי, הישויות השמימיות לא ינמיכו את הסטנדרטים לטיפוח רק בעבורי. טיפוח עצמי צריך להשתלב עם תיקון הפא. לא משנה כמה קשה, עלי לנסות לעשות את המיטב לצעוד קדימה ולהשתתף. מאז שקיבלתי את הפא זה היה הנתיב שלי לטיפוח, למאסטר כנראה הייתה דרך עבורי לטפח. בין אם אוכל לפרוץ קדימה או לא זה היה תלוי אך ורק בי עצמי.

לדאפא יש עוצמה אדירה שמעניקה לי חוכמה ואומץ. בעזרת מחשבות נכונות הרבה יותר חזקות, לבי התרומם מהלחץ של חוסר היכולת שלי, כדי להתקדם בטיפוח, שהתעכב  על ידי הספקות והפחדים שלי עצמי. הדבר הקשה ביותר עבורי היה להיות נוכחת בפעילויות הקבוצה בסופי שבוע או בפרויקטים של דאפא. זה היה כך בעיקר עקב עבודתו של בעלי שעבד בתעשיית הנדל"ן, והוא היה צריך לעבוד כל שבת, כשהוא משאיר אותי לטפל בילדים שלנו. מבלי להזכיר שהוא לא תמך במעורבות שלי בפעילויות של הדאפא. לעתים קרובות, בהתחלה הייתי מבזבזת המון אנרגיה כדי להבין את לוח הזמנים השבועי שלו, ואז הייתי מחכה לרגע המתאים להביא לפניו את הבקשה שלי. הייתי כל כך רגילה לראות דברים תוך שימוש במושגים שלי, ותמיד דאגתי לגבי כמעט כל דבר – שבעלי יתרגז, או שהילדים יתחילו להתלונן אם אצא באופן קבוע בסופי שבוע. מאוחר יותר הבנתי שככל שהיו לי פחות דאגות, הסבירות הייתה גדולה יותר שההפרעות ייעלמו ואוכל לעשות יותר מה שאני צריכה לעשות.

כשהתחלתי לתרגל, הייתה לי בתחילה בעיה עם אגודת הדאפא המקומית שנהגה לקרוא לפתע להתכנסויות דחופות. הייתה לי תחושה חזקה מאוד שלסוג זה של תקשורת של הרגע האחרון יש אפיונים סיניים שלא מתאימים למנהגים המערביים ולדרכים לעשיית דברים ויש בכך כמעט אפס התחשבות בקושי של אלה שיש להם עבודה ומשפחה. לאחר מכן הבנתי שזה לא היה המקרה. כשהייתי מסוגלת כבר לשחרר את ההחזקות והמושגים שלי, המאסטר תמיד עזר לי למצוא את האיזון בין עבודה, משפחה והשתתפות בתיקון הפא.

פעם אחת אגודת הדאפא המקומית האיצה בכל המתרגלים להתכנס מול הקונסוליה הסינית כדי למחות על ההפרעות שלהם למופע השן יון. קרה שבאותו הזמן הייתה לי שיחת ועידה טלפונית מתוכננת עם הבוס שלי ועוד מנהל בשיקאגו במהלך המחצית הראשונה של ההפגנה. לאחר שיקול קצר החלטתי לעזוב מייד את המשרד בסאות ביי ולהגיע לקונסוליה. יכולתי לחנות את מכוניתי, להשתתף בוועידה הטלפונית ואז להצטרף למחצית השנייה של ההפגנה. לרוע המזל התנועה הכבדה באותו יום ניפצה את משאלות לבי. הגיע כמעט הרגע לפגישה, ואני עדיין הסתובבתי סביב כשאני מחפשת מקום חנייה. איך אוכל להסביר זאת לבוס שלי? התרכזתי במחשבות שלי ושאלתי את עצמי מדוע כל כך אכפת לי מתגובותיהם של שני המנהלים אם אאחר. האם זה בגלל שאני מסתכלת על הקידום שלי בעבודה ועל העלאת שכר כדבר חשוב יותר מתיקון הפא? התשובה לשאלה הקלה עלי תיכף ומיד. ואז קרה משהו בלתי ייאמן – קיבלתי הודעה שהפגישה התבטלה כמה דקות לפני שהייתה אמורה להתחיל.

כשלמדתי כיצד לארגן את הזמן כדי להשתתף בפרויקטים של הבהרת אמת, בחרתי בשן יון. הסיבה לכך הייתה שהרגשתי שאני יכולה להשתמש ביכולות שלי בעולמם של האנשים הרגילים. יותר מכך, הגמישות כיצד מה ומתי לקדם את השן יון התאים ללוח הזמנים העמוס שלי. מאחר שהייתי עסוקה בילדים ובעבודות הבית בסופי שבוע, ניסיתי למצוא רווחי זמן מיום שני עד יום שישי כדי לעשות שיחות טלפון או למכור כרטיסים בקניונים. לעתים קרובות הייתי הולכת לשעתיים כל יום שני לסירוגין לקניון שאינו רחוק ממשרדי. למכור כרטיסים בקניונים היה קשה ובמידה רבה זה חשף וחיסל את האגו שלי.

כדי לתקשר טוב יותר עם לקוחות שיש להם אפיונים מתאימים לשן יון, התחלתי לאסוף כל מיני נקודות שעלו בשיחות על השן יון, הדפסתי אותם ולקחתי אותם לקניון. ניצלתי כל הזדמנות לשנן אותם בעל-פה וליישם אותם. אם לא יכולתי ללכת לקניון בימים מסוימים, הייתי מוצאת רווחי זמן כאן ושם לעשות טלפונים. בימים ההם לא היה לנו את הרעיון להציג את השן יון למועדונים, כמו רוטרי או קיוואניס. התמקדנו בעיקר בשליחת הניוזלטר של השן יון לקהילת החברות. קיבלתי עזרה עצומה ממתאמת הפרויקט.

בשנה שעברה מבצעי הצוות שלנו במועדונים נחשבו להצלחה  בקידום השן יון. במבט לאחור למסע הטיפוח שלי כמתאמת צוות, לבי היה מלא ברגש.
בספר "ג'ואן פאלון" המאסטר הזכיר טכניקות שונות של עקירת שיניים ברפואה המערבית וברפואה הסינית העתיקה:

"אין עלינו להסתכל על ההופעה החיצונית של הכלים, עלינו להסתכל על היעילות שלהם בפועל". (הרצאה שביעית- "טיפול בבית חולים לעומת טיפול בצ'יגונג")

ובכל זאת הייתי רגילה כל כך ל"הופעה החיצונית של הכלים". הרגשתי חוסר נוחות כאשר לא היו זמינים כרטיסי ביקור כלשהם לביקורים שלי במועדונים. הטריד אותי אם לארגון המצוין בכרטיס הביקור יש את כתובת האמייל המיועדת שלו או את קישור האתר שלו. התלוננתי כאשר עבודת הצוות נעדרה תמיכה מיוחדת מההתחלה עד סופה.

בתקופת שיא המצגות שלנו במועדוני השירות, היינו זקוקים לעוד מגישים.  היו שהציעו שאתערב כדי לקחת חלק. ההצעה הכעיסה אותי מאוד: אני הייתי זו שמבקרת במועדונים. אני זו שתיאמתי את המבצעים. אני הייתי זו שסיפקתי את פעולות הרקע. ועכשיו אתם רוצים שגם שאגיש את המצגת? מה יחשבו במועדונים אם יראו שאני מהללת את השירותים שלי עצמם. השיטה העיקרית שלנו ליצירת קשר עם מועדונים הייתה לבקר באתרים שלהם וליצור דרכם קשר. כדי לכסות את כל אזור המפרץ (Bay Area) לקח לנו לפעמים שלוש או ארבע שעות לבקר רק במועדון אחד. לאחר מכן היה עלינו להמשיך עד שאושר לנו תאריך למצגת. אחר כך הייתי עוברת למצוא משאבים למשימה. כשלא יכולתי למצוא מתרגלים שהתחייבו לתאריך של חלק מהמצגות, הרגשתי מרירה וממורמרת על שלא מכבדים את ההזדמנויות שעליהן עבדנו כל כך קשה כדי לקבל. אחר כך מישהו העיר שזה כנראה כישלון הצוות שלנו כאשר לא התבצעו מכירות ישירות אחרי כל כך הרבה מצגות. זה הכעיס אותי כל כך שלא יכולתי להתרכז אפילו בשליחת מחשבות נכונות חזקות.

ממש כפי שהמאסטר אמר ב-"תלמידי הדאפא חייבים ללמוד את הפא":

"תלמידי דאפא רבים מדברים על: 'לעזור למאסטר לתקן את הפא', או על 'מה שהמאסטר רוצה, זה מה שנעשה'. וזה נאמר בנחישות; אבל ברגע שהמאסטר ממש אומר לכם ללכת ולעשות משהו שלא מסתדר עם החשיבה שלכם, או כשהדברים הם קצת מאתגרים, אתם מאבדים לגמרי את המחשבה הנכונה הזאת של לעזור למאסטר. כשבחשיבה שלכם מעורבת תרעומת, המחשבות שאתם פולטים מהוות מכשול".

לא חששתי יותר להלל את השירותים שלי עצמי.

יותר מאוחר הבנתי שאם אצמד רק למתודולוגיה המבצעית של אנשים רגילים ולדרך המחשבה שלהם, אבל לא אעשה מאמצים כלשהם לשחרר את המושגים וההחזקות האנושיות שלי, לא אוכל אף פעם לסייע באמת למאסטר בתיקון הפא. בהדרגה, הדברים שנהגתי לראות כבעיות לא היו עוד. כשנתבקשתי להציג כרטיס ביקור עסקי, הסברתי שאני מתנדבת בארגון, כך שאין לי כרטיסי ביקור רשמיים. אבל אני יכולה להשאיר או לשלוח להם את האמייל או פרטי הקשר שלי אם אקבל את פרטי הקשר שלהם. כאשר אנשים במועדונים חשבו שבאתי לקדם את עצמי דרך השיחות שלי, הייתי מבהירה אם יש לי או אין לי את הכבוד להיות נואמת אורחת, על בסיס לוח הזמנים שלי.

גיליתי גם שאם ניסיתי לשים את עצמי בנעלי אחרים, זה הפך יחסית די קל לוותר על האגו שלי ועל ההחזקה לאני ולהיות בהרמוניה עם הקבוצה. כדי לשים דגש על השן יון ולהתמקד בו, הדרך החדשה שלנו להציג את המופע השנה דרשה מכל הדוברים לבנות מחדש את הנאומים שלהם על בסיס מצגת שהוכנה על ידי מתרגלי ניו יורק. בהתחשב בלוח הזמנים העמוס של כל אחד, ידעתי שזו עלולה להיות משימה תובענית מאוד, לכן החלטתי לנסות זאת. אחרי שהצגתי את הנאום החדש שלי באחד ממועדוני רוטרי וקיבלתי כמה פידבקים חיוביים, ידעתי שאוכל לשכנע בהצלחה את צוות הדוברים שלי.

פעם אחת החלטתי לבקר במועדון קיוואניס. להפתעתי, מקום המפגש היה באותו מקום שם נפגשים חברי מועדון רוטרי המקומי. ביקרנו במועדון הרוטרי הזה במהלך המבצעים הראשונים של צוות המועדונים. עקב העדר ניסיון, תוצאות הביקור היו שליליות מאוד עד כדי כך שהיה קשה לתקן בינינו את האמון והיחסים. נכנסתי למכונית ויצאתי לדרך לאטי. זו הייתה נהיגה ארוכה למועדון והפחד שלי צץ ועלה. פעמיים רציתי להסתובב ולחזור על עקבותיי. אילצתי את עצמי לשנן את דבריו של המאסטר מתוך "מהו תלמיד דאפא":

"אתם מטפחים. אני לא מדבר על העבר שלכם, על מה שהייתם פעם, או על מה שאתם מציגים על פני השטח. אני מדבר על המהות שלכם ועל המשמעות של החיים שלכם, על האחריות שאתם נושאים ועל המשימה ההיסטורית שלכם".

חזרתי שוב ושוב על המילים ומיד הדמעות שטפו את פניי: "מאחר שלהיות תלמידת דאפא זוהי המהות והמשמעות של חיי, איזה תירוצים יש לי לא לוותר על המושגים שלי עצמי ולא לסייע למאסטר בהצלת ישויות חיות?" התוצאה הייתה שלא רק שהיה לי ביקור מוצלח, אלא יצרתי גם יחסים טובים עם נשיא המועדון.

ההחזקות של אדם מוסרות שכבה אחר שכבה באמצעות הטיפוח-תרגול שלו. בדיוק כשחשבתי שאני יכולה להתחשב באחרים לפני שאני מתחשבת בעצמי, האגו החבוי שלי תפח שוב כשהייתי מוצפת בעבודה והיה לי זמן מועט אם בכלל, ללמוד את הפא ולתרגל. למרבה המזל הייתה לי ההזדמנות להיפגש עם חברי הצוות שלי מזמן לזמן כדי לשתף בהתנסויות שלנו. זה אפשר לי להתעורר ולראות את הפער בין מצב הטיפוח שלי לבין זה של אחרים.

פעם אחת מתרגלת עמיתה שלחה לי אי-מייל וביקשה ממני להוביל צוות כדי לקדם את השן יון במחוז סנטה קרוז. מלבדי רק עוד שני מתרגלים גרו במחוז. לא רק שאצטרך להיות מעורבת במועדונים חדשים, לתאם את העבודה עם המועדון ולתמוך בפלטפורמה קבוצתית גדולה יותר, אלא שיהיה עלי לעזור גם בקידום הביתנים של סוף השבוע בכל זמן שאוכל. הייתי כל כך עמוסה שהרגשתי שאיני יכולה לקחת עוד על עצמי. המתרגלת הזאת כנראה הייתה מודעת כמה אני עמוסה. כיצד היא יכלה אפילו להציע שאקח על עצמי עבודה נוספת? רגשותיי צפו ועלו וביקשתי ממנה להיפגש לדיון פנים אל פנים.

כשנפגשנו התחלתי לספר לה שנהגתי כ-260 קילומטר בסוף השבוע שעבר כדי לפגוש מישהו עבור הזדמנות למצגת. עשיתי זאת בכוונה כדי להזכיר לה כמה שאני עסוקה. היא הגיבה בחיוך מבין. לאחר מכן היא סיפרה לי על המסע שלה עצמה באותו סוף שבוע: היא נהגה שבע שעות הלוך ושוב וביקרה עיירה רחוקה אך אמידה בחוף המרכזי. אף אחד שם לא שמע על השן יון, אבל כל אחד אתו שוחחה רצה לראות זאת. בעלת חנות אחת התנדבה לסיעור מוחות על קידום מקומי של רעיונות. היא המשיכה לשאול אם תהיה בעתיד אפשרות כלשהי שהשן יון יגיע לעיירה שלהם כדי שלכל אחד תהיה הזכות לצפות בו. הסיפור שלה הותיר אותי ללא מילים. בהשוואה לתושבים בעיירה הזאת חשבתי שאני בת מזל רב. בהיותי תלמידת דאפא האם אין עלי להוקיר את מה שיש לי ולנסות בכל כוחי להביא את השן יון לכל ישות חיה עם קשרים גורליים? הרגשתי נכלמת מאוד.

ממש כמו בימים הראשונים, כאשר המאסטר נהג לבלות את רוב זמנו בללמד את הפא, אבל מעט מאוד בתרגילים, המתרגלת העמיתה ואני התמקדנו הרבה מאוד בשיתוף התנסויות הטיפוח שלנו במקום בתוכנית הקידום המעשית. הבנתי את כוונתה במלואה והערכתי זאת מאוד. אם רצינו להפוך את השן יון להצלחה באזור שלנו ולסייע באמת למאסטר בתיקון הפא ולהציל את כל הישויות החיות שצריכות להינצל, עלינו לטפח את הלב ולמתן את עצמנו באופן פיזי ונפשי כאחד. הפגישה שהייתה לנו באותו יום השפיעה עלי עמוקות. התעוררתי לפתע להחזקה הבסיסית שלי שהייתה מקובעת ומוסתרת עמוק בלבי במשך השנתיים האחרונות: השתמשתי בפרויקט השן יון כדי להוכיח את עצמי.

בתחילה כשהתבקשתי על ידי המתאמת המרכזית של פרויקט השן יון באזור המפרץ לבנות צוות, פלטתי כמה שמות. המתאמת צחקה. היא אמרה שאלה הם המתרגלים שהיא ציפתה שיובילו את הצוותים שלהם עצמם כדי להשיג עוד מתרגלים שיהיו מעורבים בפרויקט. אם אגייס את כולם ייווצר רק צוות אחד של כל הכוכבים. היא המליצה בפני על כמה מתרגלים אבל לא יכולתי להימנע מלחשוב: "הם לא מדברים אנגלית שוטפת, נראה שגם אין להם ניסיון מספיק עם אנשי המיינסטרים. האם יוכלו לעשות זאת? זה ייגמר בזה שהם יעכבו אותי". זו הייתה המחשבה האנוכית הזאת שאפשרה לי להתייחס לשן יון כפרויקט של אנשים רגילים כשאני מחפשת מה שנקרא תוצאות מבצעיות. חלפו שנתיים ורק עכשיו הבנתי את ההחזקה המסוכנת הזאת. היא מנעה ממני לדאוג באמת למתרגלים העמיתים שלי שרצו להצטרף לצוות הפרויקט, אבל היו זקוקים לסיוע ולעידוד. הגישה הבלתי אישית הזאת הפכה זאת לבלתי אפשרית להקים סביבה חיובית כדי להניע עוד מתרגלים להצטרף לפרויקט השן יון, כדי שיהיו לנו באמת פריצות דרך בקידום המקומי שלנו של השן יון וכדי להוקיר את הזדמנות הטיפוח האדירה שהעניק לנו המאסטר מתוך החמלה האדירה שלו.

לפתע הוארתי להבנה הזאת. התחלתי ליצור קשר עם מתרגלים נוספים, לעודד אותם לצעוד קדימה, לנדב את המיומנויות שלהם, או המחשבות הנכונות שלהם, או זמן לשימוש טוב עבור פרויקט השן יון. העיקרון של "הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה" החל להשפיע. רציתי לומר אז לכל המתרגלים שעבדו בצורה פעילה או חשבו לעבוד על פרויקטים של השן יון: "בואו ונבטח בעצמנו. לא משנה כמה קשים או מאתגרים הדברים, אנחנו מטפחים על נתיב שמימי. בעזרת מחשבות נכונות ולב טהור להציל ישויות חיות, אנו מוכרחים וצריכים להתגבר על כל המכשולים ולעשות מה שהמאסטר רוצה שנעשה".

היו לי הזדמנויות לפגוש אנשים שונים במהלך פרויקט השן יון. בין אם זה היה במכירת כרטיסים בביתני הקידום שלנו, נאומים במועדונים, או הצגת השן יון לאנשים בחיי היום יום שלי, ראיתי כל הזדמנות כהזדמנות אדירה להבהרת אמת. פעם אחת החלטתי לקבל טיפול פנים בספא של מישהי שפגשתי באירוע. התכוונתי לקדם את השן יון אבל היא כבר ראתה את המופע. אולם היא סיפרה לי שמאז היא חיפשה באינטרנט על הפאלון דאפא, אבל לא הצליחה בכך. סיפרתי לה שאני בעצמי מתרגלת פאלון דאפא. דיברתי על העקרונות של "אמת-חמלה-סובלנות", הצגת הדאפא לעולם הרחב, התנסויות אישיות שלי בטיפוח ועל רדיפת המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). היא הקשיבה בתשומת לב. אחרי דקה של שקט היא שאלה אותי אם יש לי זמן להיפגש עמה לקפה. כמה שבועות לאחר מכן היא החלה לקרוא את הספר "ג'ואן פאלון".

פעם אחרת נכחתי ביריד מחוזי שם פגשתי באישה שגם כן ראתה את השן יון. שלא כמו הראשונה, היו לה קצת הסתייגויות. שאלתי אותה אם היא יודעת על הרדיפה של הפאלון גונג על ידי המק"ס והיא ענתה שהיא יודעת על כך. שאלתי אותה אם שמעה על קצירת האיברים וסימני חרטה החלו להיראות על פניה. המשכתי ושאלתי אותה: "את יודעת שהאמנים האלה של השן יון מבצעים למעשה משימה אצילית? באמצעות צורות אמנותיות הם חושפים את טבעה המרושע של המק"ס, כדי לאפשר לשאר העולם לדעת את האמת; כדי לשקם את הערכים שלנו וכדי לאפשר שיהיה לכולנו עתיד בהיר יותר. האם חשבת פעם על ההקרבה שהם צריכים לעשות? רבים מהם הם דור ראשון למהגרים. בגלל אמונתם ייתכן שאף פעם לא יוכלו לחזור למדינה בה נולדו וגדלו. כמו כן הם לוקחים סיכון שהם עלולים לסבך את המשפחות שלהם שנותרו בסין. לנוכח רדיפה אכזרית כל כך, האם את חושבת שהאמנים האלה מקצינים מדי כדי לחשוף את האמת באמצעות שימוש בצורה אמנותית יפה כל כך?" היא הייתה המומה. לפני שעזבה העירה: "זה יהיה נהדר אם תוכלי לספר לכולם מה שעכשיו סיפרת לי בפורומים או במפגשים בקהילה". הגיע תורי להיתפס לא מוכנה. האם מאסטר השתמש בפיה רק כדי להזכיר לי שאנו זקוקים לקדם את השן יון ולהבהיר את האמת בצורה עמוקה יותר ורחבה יותר בקהילות?

הייתי בת מזל שפגשתי בשן יון בשנה הרביעית לטיפוח שלי. איני יכולה להביע במילים איזו תועלת הייתה לי מהעבודה בפרויקט של השן יון. כל שאני יכולה לעשות זה לחתור קדימה בתקופת תיקון הפא כדי שאוכל לממש את חובותיי ללא חרטות.

תודה לך מאסטר! תודה לכם עמיתי המתרגלים!