לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי  חלק רביעי

"נְגוֹקְטוֹן צ'ודור ומשפחתו הגיעו עם מנחות רבות לבקש אבהישקה מהִיוָואגְ'רַה (אחד המוארים בבודהיזם הוואג'רהיאנה). אשת המאסטר אמרה לי: 'למָארְפָּה אכפת רק מכסף, והוא לא ילמד דהרמה אפילו מטפח סגפן כמוך. תן לי לחשוב על דרך להשיג מנחה. עליך לקבל אבהישקה ויהי מה. בבקשה קח את זה ולך להגיש בקשה. אם הוא עדיין לא יילמד אותך את הדהרמה, אלך להתחנן בפניו בשבילך'. היא שלפה מבגדיה התחתונים אבן אודם בצורת דרקון ונתנה לי אותה. עם אבן האודם הזוהרת והבורקת הזו הלכתי לבית התפילה. לאחר שהשתטחתי בפני המאסטר והגשתי את אבן האודם, אמרתי: 'מאסטר, בבקשה עזור לי הפעם עם אבהישקה (חניכה) למרות הכול'. במילים אלה, התיישבתי במושב מקבלי טקס החניכה.

"המאסטר לקח את אבן האודם, סובב אותה והביט בה זמן מה. ואז הוא שאל: 'איש רב עוצמה', מאיפה השגת את זה?'

"'מאשתו של המאסטר', השבתי.

"המאסטר אמר בחיוך: 'קרא לדַקמֵמַה לכאן!'

"אשת המאסטר הגיעה והמאסטר שאל אותה: 'דַקמֵמַה, מאיפה זה?'

"אשתו עשתה קאו טאו (קידת כבוד) פעמים רבות ואמרה בעודה רועדת מפחד: 'לאבן האודם הזאת אין דבר עם המאסטר. כשהתחתנתי הוריי אמרו שאתה נוטה למזג רע. אם החיים ייעשו קשים יום אחד, ייתכן שאזדקק לכסף. אז הם נתנו לי את אבן האודם הזו וביקשו ממני לא להראות אותה לאחרים. זהו רכושי הסודי. אך התלמיד הזה כה מעורר רחמים, אז נתתי לו את אבן האודם. בבקשה קבל אותה ובצע בטובך אבהישקה עבורו. בעבר סילקת אותו שוב ושוב במשך האבהישקה וגרמת לו לייאוש. הפעם אני מקווה שנְגוֹקְטוֹן צ'ודור ותלמידים אחרים יוכלו לעזור לי להתחנן יחד למאסטר'. ואז היא עשתה קאו טאו שוב ושוב.

"בראותם את ארשת הפנים הכעוסה של המאסטר, נְגוֹקְטוֹן והאחרים לא העיזו לומר דבר. הם פשוט השתטחו אפיים ארצה בפני המאסטר. המאסטר אמר: 'דַקמֵמַה, איך את יכולה להיות שוטה כל כך ולתת אבן אודם טובה שכזאת לאחרים? שטויות!' הוא שם את אבן האודם על ראשו והמשיך: 'דַקמֵמַה, את טועה. כל מה שיש לך הוא שלי, כולל אבן האודם הזאת. 'איש רב עוצמה', אם יש לך מנחות אבצע אבהישקה עבורך. אבן האודם הזאת היא שלי ואינה נחשבת כמנחה שלך'.

"בכל זאת חשבתי שאשתו של המאסטר תסביר שוב מדוע אבן האודם נחשבת כמנחה. כל האחרים גם התחננו עבורי. אז חיכיתי שם במצח נחושה ולא זזתי.

"המאסטר רתח מזעם. הוא קפץ ממקום מושבו וגער בי: 'אמרתי לך לצאת מכאן. מדוע אתה עדיין פה?!' הוא הרים את רגלו ובעט בי בכל גופי.

כשקדתי בראשי כלפי מטה הוא דרך עליו. חשתי סחרחורת וכאילו הכול הפך חשוך. פתאום הוא בעט בי שוב וגלגל אותי כך שפניי כלפי מעלה. לפתע הכול כמו הפך בהיר וראיתי כוכבים. אחרי הבעיטות, המאסטר לקח שוט והצליף בי. נְגוֹקְטוֹן בא ודחק במאסטר להפסיק, אך המאסטר באמת נראה מפחיד ביותר. בשעה שקפץ ממקום למקום במסדרון, זעמו הנוראי באמת הגיע לקיצוניות. חשבתי: 'חוץ מכאב, לא אקבל כאן שום דבר. אני פשוט צריך להרוג את עצמי'. בעודי ממרר בבכי אשת המאסטר באה לנחם אותי. היא ריסנה את דמעותיה ואמרה: 'איש רב עוצמה', אל תתעצב. בעולם הזה אין תלמיד טוב ממך. אם תרצה למצוא מאסטרים אחרים כדי ללמוד דהרמה, אני כמובן אעזור להציג אותך בפניהם. אספק לך הוצאות מחייה ומנחות למאסטר'. בדרך כלל אשתו של המאסטר השתתפה בטקסים שלאחר מכן, אך בפעם הזאת כשבכיתי כל הלילה, היא נשארה איתי במשך כל הלילה.

"בבוקר המחרת המאסטר קרא לי לבוא אליו. חשבתי שהוא ילמד אותי דהרמה ובאתי בריצה. המאסטר שאל אותי: 'אתמול לא ביצעתי אבהישקה עבורך. אתה כועס? היו לך אי אילו מחשבות חולניות?'

"עניתי: 'האמון שלי במאסטר לא מתערער. חשבתי על כך במשך הרבה זמן. זה בגלל שחטאיי גדולים מדי'. עם צער עמוק בלבי התייפחתי בזמן שדברתי. המאסטר אמר': 'למה אתה בוכה בפניי במקום להתחרט?! צא מכאן!'

"יצאתי החוצה בכאב עצום, כאילו אני סובל מהפרעה נפשית. חשבתי: 'זה ממש מוזר. כשעשיתי מעשים רעים היו לי גם הוצאות מחייה וגם מנחות. אך במשך לימוד הדהרמה אין לי שום דבר ואני עני כל כך. נניח שהיה לי חצי מהכסף שהיה לי כשעשיתי דברים רעים, הייתי מקבל אבהישקה ופסוקים. ללא מנחות, המאסטר הזה לא ילמד אותי פסוקים. גם אם אלך למקומות אחרים זה לא יעזור כיוון שעדיין אין לי שום מנחות להגיש. מכיוון שאיני יכול לקבל דהרמה ללא כסף, והגוף הפיזי הזה ממשיך לצבור קארמה מבלי להשיג דהרמה, למה שלא פשוט אהרוג את עצמי? אח, מה עליי לעשות?!' חשבתי על הרבה דברים ומחשבתי הייתה מבולגנת. הגעתי למסקנה שעדיפותי הראשונה היא להשיג כסף. קרוב לוודאי שאוכל ללכת לעבוד אצל מישהו עשיר ולצבור כמה נכסים כדי ללמוד דהרמה. או, אולי כדאי שארוויח כסף על ידי הטלת כישופים ועשיית מעשים רעים? לחילופין, אוכל לחזור הביתה. יהיה נפלא כל כך לראות את אמי. למעשה, לחזור הביתה אינו דבר רע, רק ייתכן שלא ארוויח כסף שם. אח, לא משנה מה, עליי להשיג משהו – דהרמה או כסף, במקום להישאר כאן לחינם. אז החלטתי לעזוב. כיוון שחשבתי שאם אקח משהו מהמאסטר זה יוביל לעוד נזיפות והכאות, לא לקחתי איתי שום מזון, אלא רק את ספריי ושאר חפציי האישיים.

"בדרך, חשבתי על עזרתה של אשת המאסטר והייתי עצוב. כשהייתי במרחק הליכה של חצי יום מדרואולונג הגיע זמן ארוחת הצהריים. קיבצתי אוכל וקיבלתי קצת קמח שעורה קלוי. שאלתי סיר והבערתי מדורה בחוץ כדי להרתיח מי שתייה. חצי יום עבר וחשבתי לעצמי: 'כשעבדתי בשביל המאסטר, עשיתי זאת גם כדי לשרת את המאסטר אך גם כדי שאוכל להרוויח את מזוני. אשת המאסטר דאגה לי והתייחסה אליי יפה. הבוקר לא נפרדתי ממנה לפני שעזבתי. זה לא יפה'. כשחשבתי על זה רציתי לחזור אך לא היה לי אומץ. כשהחזרתי את הסיר לבעליו, האיש הזקן אמר לי: 'אתה עדיין צעיר. למה שלא תעשה משהו יעיל במקום לקבץ נדבות? אם אתה יודע לקרוא, אתה בטח יכול לקרוא כתבים עבור אנשים. מלבד זאת, אתה יכול לעבוד בשביל מישהו ולקבל קצת מזון ובגדים בתמורה. היי, איש צעיר, אתה יודע לקרוא כתבים?'

"'אינני קורא הרבה כתבים, אך אני יודע איך!' עניתי.

"'אם כך, אני צריך מישהו לקרוא כתבים. תוכל לעשות זאת למעני במשך חמישה או שישה ימים? אשלם לך!' אמר הזקן.

"'בוודאי!' עניתי בשמחה.

"אז נשארתי בבית הזקן והקראתי את 'פרנג'ה פרמיטה'. בספר היה סיפור על 'סאדה פרארודיטה'. כמוני, הוא היה עני מאוד. אך הוא ויתר על הכול כדי ללמוד דהרמה. כולם ידעו שאדם ימות אם לבו יוסר. למרות זאת, סאדה פרארודיטה הוציא את לבו בעצמו כדי ללמוד דהרמה. בהשוואה אליו, סבלי הוא כלום. אז חשבתי: 'קרוב לוודאי שהמאסטר יילמד אותי דהרמה. אם לא, אשתו אמרה לי שהיא תכיר לי לאמות אחרים'. במחשבות אלו פניתי חזרה.

"באשר למאסטר, לאחר שעזבתי אשתו אמרה לו: "גירשת את האויב הגדול ביותר שלך. הוא אינו כאן יותר. אתה אמור לשמוח עכשיו!'

"מאסטר מָארְפָּה שאל: 'על מי את מדברת?'

"'אינך יודע? זהו 'איש רב עוצמה' – תמיד התייחסת אליו כמו לאויב וגרמת לו סבל'.

"בשומעו דברים אלו, המאסטר החוויר מיד ופרץ בבכי. כשכפות ידיו צמודות הוא התפלל: 'כל המאסטרים הקודמים של המורשת המסורה הזו, וכל הדקיניות והאפוטרופוסים השמימיים, אנא עזרו לתלמידי בעל האיכות המולדת הטובה כל כך לחזור!' לאחר דברים אלו הוא השתתק כמוכה אלם.

"לאחר שחזרתי, עשיתי קודם קאו טאו לאשת המאסטר. היא אמרה בהתלהבות: 'אח, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו. אני חושבת שהפעם המאסטר לבטח ילמד אותך דהרמה. כשסיפרתי לו שעזבת, הוא קרא בקול גדול לתלמידו בעל האיכות המולדת הטובה מאוד לחזור. הוא אפילו בכה. 'איש רב עוצמה', עוררת את חמלתו של המאסטר!' חשבתי לעצמי: 'אשת המאסטר בטח אמרה את זה כדי לנחם אותי. אם המאסטר באמת בכה וכינה אותי מישהו בעל איכות מולדת טובה, זה אומר שהוא היה מרוצה מהתנהגותי. מצד שני, אם הוא רק ביקש ממני לחזור ללא אבהישקה ופסוקים, אז האיכות המולדת שלי עדיין נחשבת לכלום. אמשיך לסבול אלא אם כן אלך למקומות אחרים. כשחשבתי על הדברים האלה, אשת המאסטר אמרה לו: איש רב עוצמה' אינו רוצה לעזוב אותנו והוא חזר. מה דעתך לבקש ממנו שיעשה לך קאו טאו?'

"מאסטר מָארְפָּה אמר: 'שטויות! זה לא שהוא לא רוצה לנטוש אותנו. הוא לא מוכן לנטוש את עצמו'.

"כשהלכתי להשתטח בפני המאסטר, הוא אמר: 'עליך להיות סבלני ולהיפטר מהמחשבות המבולגנות האלה. אם אתה באמת רציני להשיג דהרמה, עליך להיות מוכן לוותר על חייך עבורה. לך תבנה לי בית בן שלוש קומות. אבצע אבהישקה עבורך ברגע שזה ייעשה. אין לי מספיק אוכל ואינני יכול לחלק אותו ללא תמורה. אם אינך יכול להתגבר על זה ורוצה ללכת, אתה יכול לעזוב בכל רגע!'

"לא יכולתי לומר מילה ועזבתי את החדר.

"הלכתי לאשת המאסטר ואמרתי: 'אני מתגעגע לאמי. המאסטר אינו רוצה ללמד אותי דהרמה. הוא שוב אמר שיילמד אותי אחרי שאבנה בית. גם אחרי שהבית יהיה גמור, קרוב לודאי שהוא עדיין לא ילמד אותי ורק יגער בי ויכה אותי. החלטתי לחזור לכפר הולדתי. אני מאחל לך ולמאסטר שלווה ואושר'. במילים אלה, ארזתי את מטעני והייתי מוכן לעזוב.

"אשת המאסטר אמרה: 'איש רב עוצמה', אתה צודק. בטוח שאמצא מאסטר טוב בשבילך. נְגוֹקְטוֹן צ'ודור הוא תלמיד ראשי של המאסטר והוא קיבל את הפסוקים. אחשוב על דרך לשלוח אותך ללמוד ממנו. אל תמהר. הישאר כאן לכמה ימים'. וכך לא עזבתי.

"למאסטר ההודי נָארוֹפָּה היה פולחן מזמורים גדול ביום העשירי בכל חודש כדי לסגוד לבודהות. בעקבות מסורת זו, למאסטר מָארְפָּה גם היה פולחן מזמורים ביום העשירי שבכל חודש. הפעם, אשת המאסטר בישלה שלושה סוגי יין משק אחד גדול של שיפון: אחד חזק, אחד בינוני ואחד קליל. היא הזמינה את המאסטר ליין החזק, את הלאמות אחרים לבינוני, ואני והיא שתינו את הקליל. אנשים רבים הרימו כוסית יחד באותו יום וכל הלאמות השתכרו, כולל המאסטר. כשאשת המאסטר ראתה שהוא שיכור, היא הלכה לחדר השינה שלו והוציאה ממזוודה קטנה חותמת, קישוטים ומחרוזת תפילה מאבני אודם. היא החתימה מכתב שהכינה מראש והחזירה את החותמת. אחרי שעטפה יחד את המכתב המזויף, המחרוזת והקישוטים, היא חתמה את החבילה בשעווה והגישה לי אותה. 'עליך ללכת לנְגוֹקְטוֹן צ'ודור ולומר לו שהמאסטר נתן לך את זה כמנחה בשבילו', היא אמרה.

"לאחר שעשיתי לה קאו טאו לקחתי את החבילה ויצאתי לכיוון יוּ. יומיים לאחר מכן, המאסטר שאל את אשתו: 'מה איש בעל עוצמה' עושה בימים אלו?'

"'הוא איננו! זה כל מה שאני יודעת'.

"'לאן הוא הלך?' שאל המאסטר.

"'הוא עבד קשה מאוד בבניית בתים. לא רק שסירבת ללמד אותו דהרמה אלא גם נזפת בו והכית אותו. הוא עזב כדי למצוא מאסטרים אחרים ללמוד מהם. הוא תכנן לומר לך אך חשש שאולי תכה אותו שוב. אז הוא עזב מבלי להודיע. ניסיתי מאוד לעצור בעדו אך לא הצלחתי'.

"לשמע דברים אלו פניו של מאסטר מָארְפָּה הכחילו. הוא שאל: 'מתי הוא עזב?'

"'אתמול'.

"המאסטר הרהר בשקט במשך זמן מה ואמר: 'התלמיד שלי לא ירחיק לכת'.

"כשהגעתי ליוּ, מאסטר נְגוֹקְטוֹן לימד לאמות רבים את טנטרת הִיוָואגְ'רַה. לאחר שהשתטחתי בפניו ממרחק רב, הוא הסיר את כובעו כדי לברכני חזרה ואמר: 'התנוחה הזאת היא של תלמיד של מָארְפָּה. זהו קשר קארמתי טוב מאוד. האיש הזה יהפוך למלך דהרמה בעתיד. תוכלו לבדוק מיהו?' נזיר אחד בא להסתכל והכיר אותי. 'הו, זה אתה. למה אתה כאן?' הוא שאל.

"אמרתי: 'מאסטר מָארְפָּה עסוק מאוד ולא היה לו זמן ללמד אותי. אז באתי ללמוד דהרמה. מאסטר מָארְפָּה נתן לי קישוטים מנָארוֹפָּה ואת מחרוזת התפילה כהוכחה לכך'.

"הנזיר הלך למאסטר נְגוֹקְטוֹן ואמר: 'איש רב עוצמה' פה!' ואז הוא חזר על דבריי.

"מאסטר נְגוֹקְטוֹן היה מרוצה מאוד: 'לבוא לכאן עם קישוטים מנָארוֹפָּה ומחרוזת תפילה, זה כמו פריחת פרחי האדומברה, זה נדיר ולא יתואר. עלינו לקבל את פניו בכבוד. בואו נפסיק עכשיו את ההרצאה. אלו שבקהל, מהרו והביאו אפיריון, דגלים, קישוטים וכלי נגינה. וגם בקשו מ'איש רב עוצמה' לחכות קצת בחוץ'.

"הנזיר ביקש ממני לחכות שם בשעה שהם התכוננו. המקום שבו עשיתי קאו טאו נקרא מאוחר יותר 'תלולית הקאו טאו'.

"לאחר זמן מה הם ליוו אותי באפיריון, הדגלים והמוסיקה לתוך אולם גדול. שוב עשיתי קאו טאו והגשתי את המתנות. מאסטר נְגוֹקְטוֹן הניח את הקישוטים על ראשו בדמעות. לאחר שהתפלל לחיזוק, הוא שם אותם במרכז המזבח המוקף בכל מיני מנחות מצוינות. ואז הוא פתח את המכתב שבו נאמר:

"'נְגוֹקְטוֹן צ'ודור, אני נמצא במדיטציית התבודדות ואין לי זמן ללמד את 'איש רב עוצמה'. אני מבקש ממנו עכשיו ללכת ולבקש ממך דהרמה. בבקשה תן לו אבהישקה ופסוקים. אני נותן לך עכשיו קישוטים מנָארוֹפָּה ואת מחרוזת התפילה'.

"לאחר שקרא את המכתב, נְגוֹקְטוֹן אמר: 'זו הוראה מהמאסטר. אתן לך אבהישקה ופסוקים ויהי מה. זה זמן רב שחשבתי להציע לך לבוא וללמוד כאן דהרמה. עכשיו באת, וזה עם ברכתו של המאסטר'. הוא עצר לרגע ואז המשיך, 'אה, 'איש רב עוצמה'! אני זוכר שלאמות רבים מיארלונג, קהאם ודאקפּו, באו לכאן לעתים קרובות ללמוד ממני. אבל אנשים רעים מיאפּו ומדול תמיד הציקו להם ומנעו בעדם מלהגיש לי מנחות. בבקשה הטל שם סערת ברד. ואז אתן לך אבהישקה ופסוקים'.

"הופתעתי כששמעתי זאת וחשבתי: 'אני באמת אדם חוטא. אני חייב לבצע מעשים רעים בכל מקום שאני מגיע אליו! באתי לכאן ללמוד דהרמה ישרה, לא לפגוע באנשים עם סערת ברד. לא ידעתי שאצטרך לעשות זאת שוב. אם לא אחולל סערת ברד, זה נגד רצונו של המאסטר ולא אוכל ללמוד דהרמה. אם אלך לפי הוראותיו, אני שוב מבצע מעשים רעים. אח! עדיף שאלך לפי הוראת המאסטר ואטיל עוד סערת ברד.

"מחוסר ברירה הכנתי את החומרים ההכרחיים, חיזקתי אותם עם לחש, והגעתי לדול. אחרי שהטלתי את הכישוף, הלכתי להתחבא אצל אישה זקנה. הברק והרעם החלו מיד, עם עננים כהים גל אחר גל. לפני שאבני הברד הגדולות הגיעו, קטנות יותר החלו לרדת. הזקנה צעקה: 'אלוהים אדירים! החיטה הלכה. איך אשרוד?!'

"דבריה הכאיבו לי ונאנחתי: 'ביצעתי פשעים גדולים!' שאלתי אותה: 'היכן השדה שלך? את יכולה לשרטט תמונה שלו?' היא שרטטה משולש שדמה לעור שפתיים מאורך. עשיתי מחווה וכיסיתי את המשולש בסיר. אדמתה הייתה מוגנת מהאסון. אך אחת הפינות לא הייתה מכוסה טוב והיבול שבה חוסל בסופת הגשם. לאחר זמן רב, הסערה פסקה ויצאתי החוצה להעיף מבט. שיטפון גדול שעט מטה מהגבעות שמעל שני הכפרים ושטף הרחק את כל היבול. רק השדה של הזקנה ניצל והיבול שלה היה טוב כרגיל. באופן מפתיע, בכל פעם כשסופת ברד התחוללה שוב לאחר מכן, השדה תמיד ניצל. האישה הזאת לא הזדקקה יותר להזמין לאמות לטקסי הגנה על אדמתה.

"בדרכי חזרה, ראיתי שני רועים זקנים שהשוורים והכבשים שלהם נשטפו הרחק בשיטפון. אמרתי להם: 'מעכשיו והלאה, תפסיקו לשדוד תלמידים של נְגוֹקְטוֹן צ'ודור. אם תעשו זאת שוב, אחזור עם עוד סערות ברד!'

"לאחר התקרית הזו, אנשים באזור לא העיזו לשדוד אף אחד יותר. בהדרגה הם החלו להאמין במאסטר נְגוֹקְטוֹן וסגדו לו. מאוחר יותר הם הפכו לנדבנים שלו.

"בין שיחי הערבה, אספתי ציפורים ועכברים מתים שמתו בסערת הברד. חזרתי למקדש כשאני סוחב שק של חיות מתות. הנחתי אותן לפני המאסטר ואמרתי: 'מאסטר, באתי לכאן בשביל דהרמה ישרה, אך לא ידעתי שאצטרך להמיט על עצמי קארמה רעה שוב. אנא בטוב לבך סלח לי'. במילים אלה התחלתי לבכות.

"מאסטר נְגוֹקְטוֹן אמר לי ברוגע: 'איש רב עוצמה', אנא אל תדאג. הדהרמה והכוח של נָארוֹפָּה ומָייטְריפָּה יכולים לשחרר אנשים בעלי חטאים גדולים בהתבסס על טבע הבודהא שלהם. גם יש לי פיוט המציע הצלה מיידית למאות ציפורים וחיות. כל הישויות החיות שמתו במשך סערת הברד ייוולדו מחדש כקהל הראשון שיאזין להרצאתך בארץ הטהורה שלך כשתגיע להיות בודהא. אני יכול להשתמש ביכולות שלי למנוע מהם ליפול לגורל חסר מזל לפני לידתם מחדש. אם אינך מאמין לי, תסתכל'. הוא השתתק לזמן מה. כל הציפורים והחיות חזרו לחיים ואף אחד מהם לא נס בריצה או במעוף.

"בראותי מציאות יוצאת דופן שכזו לבי התמלא אושר והתפעלות. התחרטתי שלא הרגתי יותר חיות. כי אז, האם לא הייתי מציל יותר ישויות חיות?

"ואז מאסטר נְגוֹקְטוֹן לימד אותי דהרמה. במזבח ההִיוָואגְ'רַה הוא ביצע אבהישקה ולימד אותי את הפסוקים.

"לאחר זאת מצאתי מערה קדומה. הכניסה פנתה לדרום ומשם יכולתי לראות את מגורי המאסטר. סידרתי קצת את המערה והתחלתי למדוט פנימה לפי הדהרמה מהמאסטר. אך ללא אישורו של מאסטר מָארְפָּה לא חוויתי שום אפקט, אף שהתאמצתי מאוד לתרגל.

"יום אחד מאסטר נְגוֹקְטוֹן בא לבקרני ושאל: 'איש רב עוצמה', אתה כבר אמור לחוות תחושות כאלה וכאלה. איך אתה מרגיש עכשיו?'

"'איני מרגיש דבר'.

"'מה? על מה אתה מדבר? בדהרמה הזאת כולם מגיעים לתחושות בזמן קצר אלא אם הם הפרו את ההוראות. בנוסף, באת לכאן כי האמנת בי'. ואז הוא חשב לזמן מה ודיבר לעצמו: 'אם מאסטר מָארְפָּה לא אישר את זה, הוא לא היה נותן לי את הפריטים האלו. ובכן, זה מוזר. מדוע זה כך?' ואז הוא אמר לי: 'נסה שוב, תמשיך למדוט ולחשוב בנחישות!'

"דבריו של המאסטר הפחידו אותי. אך לא העזתי לספר לו את הסיפור במלואו. חשבתי לעצמי: 'לא משנה מה, עליי לקבל אישור ממאסטר מָארְפָּה'. אך בו בזמן המשכתי לתרגל בנחישות.

"באותו זמן מאסטר מָארְפָּה בנה בית לבנו, והוא כתב מכתב ללאמה נְגוֹקְטוֹן: 'ביתו של בני צריך קורות עץ. בבקשה שלח מספיק קורות עץ אשוח כאלו כמה שבאפשרותך. לאחר שבניית הבית תסתיים נזמר את סוטרת מהפרהג'נפאראמיטה ונעשה חגיגה גדולה. כדאי שתבוא אז. 'איש רב עוצמה' הוא אדם רע ובטח נמצא אצלך כרגע. אתה יכול להביא אותו איתך. מָארְפָּה'.

"לאמה נְגוֹקְטוֹן הביא לי את המכתב ואמר: 'מדוע המאסטר קרא לך אדם רע? במה מדובר? אני חושש שהמאסטר לא אישר את זה'.

"הייתי חייב להודות: 'אתה צודק! המאסטר לא באמת אישר את זה. המכתב והפריטים שנתתי לך היו מאשתו'.

"'הו, אם כך הדבר, שנינו עשינו דבר חסר משמעות. ללא אישור מהמאסטר, ברור שאין מוסריות אדירה. אח, אנו לא יכולים לעשות דבר. הוא רוצה שתבוא איתי'.

"'טוב, אם כך אבוא איתך', השבתי.

"'אחרי שאשלח לשם את קורות העץ, אבחר תאריך מתאים. בינתיים, אתה יכול להמשיך להישאר כאן לטפח בדממה'. אמר מאסטר נְגוֹקְטוֹן.

"כמה ימים לאחר מכן, אנשים אצל נְגוֹקְטוֹן ידעו שאני עומד לעזוב ובאו לדבר איתי. שוחחנו על הבית החדש ועל החגיגה המתקרבת לכבוד בנו של מָארְפָּה. לאמה אחד שחזר לאחרונה ממקום משכנו של מָארְפָּה בא אליי ושאלתי אותו: 'האם הם דיברו עליי שם?' הלאמה השיב: 'אשתו של המאסטר שאלה אותי פעם: 'מה 'איש רב עוצמה' עושה בימים אלו?' אמרתי לה שאתה מודט. היא שאלה מה עוד אתה עושה מלבד מדיטציה. אמרתי לה ששום דבר אחר כיוון שאתה רק יושב לבדך במערה. היא אמרה ששכחת משהו שאתה מחבב במיוחד ובקשה ממני להביא לך את זה'. הלאמה נתן לי כמה קוביות מחימר שאשת המאסטר בקשה ממנו להעביר לי. החזקתי אותן בכף ידי והתחלתי לחשוב עליה.

"אחרי שהלאמה עזב, שיחקתי עם הקוביות וחשבתי: 'אף פעם לא שיחקתי בקוביות בנוכחות אשת המאסטר. מדוע היא אמרה שאני אוהב את זה? האם זה אומר שהיא לא מחבבת אותי? חשבתי גם על סבי שנאלץ לעזוב את כפרו ולנדוד בגלל קוביות [הימורים]. כשחשבתי על כל זה קובייה אחת נפלה על הקרקע ונשברה. בין החתיכות השבורות היה פתק. הרמתי אותו ובו היה כתוב: 'תלמידי, המאסטר יספק לך אבהישקה ופסוקים. אנא בוא עם לאמה נְגוֹקְטוֹן'. אחרי שקראתי את הפתק שמחתי מאוד ורצתי בתוך המערה מרוב אושר. לאחר כמה ימים, לאמה נְגוֹקְטוֹן אמר לי: 'איש רב עוצמה', זה הזמן להתכונן למסע!'

"חוץ מהמתנות ממאסטר מָארְפָּה, לאמה נְגוֹקְטוֹן הביא עימו הכול כמנחות למאסטר מָארְפָּה, כולל פסלי בודהא, כתבים, כלי נגינה, עלי פעמון, יחד עם זהב, אבן ירקן, משי וחפצים של יום-יום. לקח את כל רכושו מלבד כבשה צולעת. הכבשה הייתה בעלת מזג מוזר ואף פעם לא רצתה ללכת עם שאר הצאן.

"לאמה נְגוֹקְטוֹן נתן לי חבילת משי ואמר: 'אתה תלמיד טוב. בבקשה תביא את זה כמתנה למאסטר מָארְפָּה'. אשתו גם נתנה לי שק של חטיפי חמאת יאק ואמרה: 'זה בשביל אשתו של המאסטר, מָארְפָּה'.

"עם הפריטים האלו לאמה נְגוֹקְטוֹן ואני יצאנו למסע יחד עם תלמידיו. כשהתקרבנו ללודראק לאמה נְגוֹקְטוֹן אמר לי: 'איש רב עוצמה', תוכל לומר לאשת המאסטר שהגענו? בתקווה שתהיה כוס יין בשבילי'. הלכתי לפי הנחייתו ופגשתי את אשת המאסטר. אחרי שנתתי לה את חטיפי חמאת היאק, אמרתי: 'לאמה נְגוֹקְטוֹן הגיע. הוא מקווה שיש כוס יין עבורו'.

"אשת המאסטר שמחה מאוד לראותני. היא אמרה: 'המאסטר נמצא בחדר השינה. אתה יכול ללכת ולומר לו את זה'. כשנכנסתי לחדר הייתי עצבני מאוד. המאסטר ישב במדיטציה על מיטה כשהוא פונה מזרחה. השתטחתי בפניו והגשתי את המשי. הוא התעלם ממני וסובב את ראשו לכיוון מערב. הלכתי לצד המערבי והשתטחתי שוב. הוא הסתובב לדרום. לא הייתה לי כל ברירה אלא לומר: 'מאסטר, אני יודע שאתה כועס עליי ולא רוצה לקבל את סגידתי. אבל לאמה נְגוֹקְטוֹן הביא את גופו, דיבורו ומחשבתו, יחד עם כל חפציו כולל זהב, כסף, אבן ירקן ומקנה כמנחה. הוא מקווה לקבל כוס יין. בבקשה הרחב את חמלתך ומלא את משאלתו'. בשומעו את דבריי, מאסטר מָארְפָּה נראה יהיר מאוד. הוא נקש באצבעותיו ואמר בזעם: 'כשהחזרתי מהודו את כתבי טריפיטאקה שלא ייאמנו, את היסודות לארבע המרכבות ואת הפסוקים הקדושים, אף אחד לא קיבל את פניי, אפילו לא עכבר. מי הוא?! רק בגלל שהוא הביא קצת רכוש איתו, אני, המתרגם הגדול, צריך לקבל את פניו?! אם זה המקרה, עדיף שלא יבוא'.

"חזרתי לאחור וסיפרתי זאת לאשתו של המאסטר. היא אמרה: 'למאסטר יש ממש מזג רע. לאמה נְגוֹקְטוֹן הוא אדם יוצא מן הכלל. עלינו לקבל את פניו. שנינו יכולים ללכת'. אמרתי: 'לאמה נְגוֹקְטוֹן לא מצפה ממך או מהמאסטר לבוא. הוא רק רוצה כוס יין'.

"אך אשת המאסטר אמרה: 'הממ, לא, לא, אני אלך'. היא הלכה לברך לשלום את לאמה נְגוֹקְטוֹן יחד עם כמה לאמות והרבה יין.

"ביום החגיגה, כולם בשלושת הכפרים של לודראק התאספו לסעודה ובירכו את בנו של מאסטר מָארְפָּה שהגיע לפרקו, ואת השלמת בניית ביתו. במשך הסעודה, מאסטר מָארְפָּה שר שיר מבשר טובות.

"בסיומו של השיר, לאמה נְגוֹקְטוֹן הגיש את כל הדברים שהביא ואמר: 'מאסטר, כל מה ששלי – גוף, דיבור ומחשבה – הכול שייך לך. כשבאתי הפעם, השארתי מאחור רק כבשה זקנה. היא הסבתא של העדר והיא זקנה מדי וצולעת. הבאתי לך את כל השאר כמנחה. מאסטר, בבקשה כבד אותי באבהישקה והפסוקים הקדושים, בייחוד ב"יסודות של קאגיוּ" (ידוע גם כשושלת שבעל פה, שהועברה מילולית בסודיות ממאסטר לתלמיד)'. הוא השתטח בפניו שוב.

"מאסטר מָארְפָּה השיב בשמחה: "הו, האבהישקה והפסוקים הקדושים הם קיצור דרך לוואג'רהיאנה. עם זה, אפשר להגיע להיות בודהא בתקופת חיים אחת במקום בכמה מחזורי חיים של תרגול. מאסטרים קודמים ודקיניות הדגישו במיוחד שזה צריך להילמד באופן מילולי. כיוון שאתה מחפש דהרמה, גם אם הכבשה זקנה וצולעת, בלעדיה זה לא יכול להיחשב כמנחה שלמה. אז לא אוכל ללמדך את הפסוקים. באשר לדהרמות האחרות, כבר לימדתי אותך אותן'. כולם פרצו בצחוק בשומעם זאת.

"לאמה נְגוֹקְטוֹן אמר: 'אם אכלול את הכבשה הזקנה במנחה, האם תלמד אותי דהרמה?' מאסטר מָארְפָּה השיב: 'אם תביא אותה בעצמך, אלמד אותך'.

"למחרת לאחר שהחגיגה הסתיימה, לאמה נְגוֹקְטוֹן חזר בעצמו וסחב את הכבשה חזרה למאסטר. מאסטר מָארְפָּה היה מרוצה מאוד: 'לזה אנחנו קוראים מנטרהיאנה סודית (כלומר ואג'רהיאנה), ואנחנו זקוקים לתלמידים כמוך. למעשה, מה אני יכול לעשות עם כבשה זקנה? אך כדי לכבד את הדהרמה, עלינו לעשות זאת'. מאסטר מָארְפָּה אז ביצע אבהישקה ולימד אותו את הפסוקים.

"לאחר מספר ימים כמה לאמות הגיעו מרחוק . יחד עם כמה לאמות מכאן התאספנו יחד לפולחן. מאסטר מָארְפָּה הניח לצידו מקל מעץ אלגום [סנדלווד] ובעיניים פעורות ומחווה כעוסה הוא צעק בזעם: 'נְגוֹקְטוֹן צ'ודור! מדוע נתת אבהישקה ופסוקים לאדם רע כטופאגה?!' כשהוא דיבר, הוא הסתכל במקל וידו נשלחה באיטיות לאחוז בו.

לאמה נְגוֹקְטוֹן עשה קאו טאו וענה כשהוא רועד מפחד: 'מאסטר, שלחת לי מכתב ובו הרשת לי ללמד אותו. גם נתת לי קישוטים ממאסטר נָארוֹפָּה ומחרוזת תפילה מאבן אודם. 'איש רב עוצמה' ואני הלכנו בעקבות הוראתך. בבקשה סלח לנו!' לאחר מילים אלה הוא הביט סביב בעצבנות ולא ידע איך לשכך את כעסו של המאסטר.

"המאסטר הצביע עליי בכעס פראי: 'חלאה שכמותך! מאיפה הם באו?' אז כבר חשתי כאב, כאילו סכין ננעצה בלבי. מבועת ורועד, בקושי הצלחתי לדבר: 'זה…זה…זה מאשתו של המאסטר'. בשומעו זאת, המאסטר קפץ ממקום מושבו והלך להכות את אשתו. היא ידעה שזה יקרה ועמדה רחוק מאיתנו. בראותה שדברים אינם מתנהלים טוב, היא מיהרה לחדר וסגרה את הדלת. המאסטר רץ לדלת, שאג והכה בדלת בחוזקה. לאחר זמן רב הוא חזר למושבו, וכשהוא מנענע ראשו בכעס אמר: 'נְגוֹקְטוֹן צ'ודור, אתה הוא זה שעשה דבר שטותי כל כך! עכשיו, לך ותביא את קישוטיו של מאסטר נָארוֹפָּה ואת מחרוזת התפילה!' נְגוֹקְטוֹן מיהר לעשות לו קאו טאו והלך להביא את המחרוזת והקישוטים.

"באותו זמן, אשת המאסטר ואני ברחנו בריצה החוצה. כשראיתי את לאמה נְגוֹקְטוֹן יוצא מהבית, בכיתי ואמרתי לו: 'אני מתחנן בפניך, בבקשה הדרך אותי בעתיד!' הוא ענה: 'ללא רשותו של המאסטר, גם אם אדריך אותך, התוצאה תהיה כמו בפעם הזאת. זה לא יועיל לך או לי. אז בבקשה הישאר כאן. לאחר שתקבל רשות מהמאסטר, אעזור לך ויהי מה'.

"אמרתי: 'צברתי חטאים אדירים. אפילו המאסטר ואשתו סובלים כל כך בגללי. אינני חושב שאוכל להצליח ללמוד דהרמה בחיים אלו. עדיף שאהרוג את עצמי'. ואז הוצאתי סכין כדי להתאבד (הטיבטים בדרך כלל נושאים איתם סכין). לאמה נְגוֹקְטוֹן בא והחזיק אותי חזק: 'אח! 'איש רב עוצמה', ידידי, בבקשה אל תעשה זאת. מה שהמאסטר מלמד אותנו זו הוואג'רהיאנה הסודית. ההוראה שלה אומרת שהסקאנדהס, הדהטוס והאייטאנאס של אדם (כל שכבות גופו ותודעתו) כולם קשורים להארת בודהא. לפני שחייו של אדם מסתיימים, גם אם הוא משתמש בפרווריטי ויג'נאנה (שליטה במודעותו של אדם, כולל זו שבין חיים ומוות), זה נחשב כחטא של הריגת בודהא. בעולם הזה אין חטא שהוא רציני יותר מהתאבדות. גם הבודהיזם האקזוטרי אומר שלסיים חיים של מישהו הוא הפשע הגרוע ביותר. בבקשה, חשוב על זה ותוותר על המחשבה הזו. המאסטר בטח יילמד אותך דהרמה. וגם אם לא, זה בסדר כיוון שאתה יכול ללמוד מלאמות אחרים'. כשהוא אמר את זה, כל מי שהיה מסביבנו, כולל כל הלאמות, הביעו אהדה כלפיי. חלק באו לנחם אותי, בשעה שחלק הלכו למאסטר לראות אם יש סיכוי כלשהו שהוא ילמד אותי. אני חושב שקרוב לוודאי שלבי היה עשוי מברזל באותו זמן; אחרת הוא היה נקרע לגזרים מהכאב. אני, מִילֵה-רִיפּה, צברתי הר של קארמה, ובחיפוש אחר דהרמה ישרה היה עליי לסבול כאב נוראי שכזה!"

לאחר שהנכבד סיים את דבריו, כל מי שהאזין לו בכה. חלק החלו להרגיש פסימיות כלפי העולם הזה, וחלק אף התעלפו מרוב עצב.

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל את מילה-ריפה: "מאסטר, איך מאסטר מָארְפָּה החליט אחר כך ללמד אותך דהרמה?"

המשך יבוא….