לאורך ההיסטוריה, ההימלאיה היה אזור שהרבה מטפחים שכנו בו. האנשים שם חיים בפשטות ובצניעות, וכולם רוקדים ושרים. הם גם נותנים כבוד רב לפא הבודהא. לפני כמעט כמילניום, היה מטפח באזור זה בשם מִילֵה-רִיפָּה. כשהמוני בודהות ובודהיסטוות עברו תקופות חיים רבות ופורענויות רבות לפני שטיפחו עד הגשמת "סטטוס הפרי" שלהם, מִילֵה-רִיפּה השיג מוסריות אדירה בכמות דומה תוך תקופת חיים אחת בלבד. מאוחר יותר הוא נודע כמייסד הפלג הלבן של הבודהיזם הטיבטי.

חלק ראשון  חלק שני  חלק שלישי  חלק רביעי  חלק חמישי

מִילֵה-רִיפּה אמר: "כשעמדתי להרוג את עצמי, הלאמות התרוצצו בבהילות הלוך ושוב, דוחקים בי לעצור ומתחננים בפני המאסטר לעזרה. לאחר זמן מה, מאסטר מָארְפָּה נרגע ואמר: 'הו, קראו לדַקמֵמַה לכאן!' אחרי שאשתו הגיעה המאסטר שאל: 'איפה נְגוֹקְטוֹן צ'ודור והתלמידים האחרים עכשיו?'

"אשתו ענתה: 'כשנְגוֹקְטוֹן מילא אחר הוראתך להביא את הקישוטים של נָארוֹפָּה ואת מחרוזת התפילה, הוא ראה בחוץ את 'איש רב עוצמה' עומד להתאבד. 'איש רב עוצמה' ביקש מנְגוֹקְטוֹן לבצע פולחנים לשחרור נשמתו מסבל לאחר מותו. כולם מנסים עכשיו לעצור את 'איש רב עוצמה' מלעשות זאת.

"המאסטר שמע את זה ופרץ בבכי. הוא אמר: 'תלמיד טוב שכזה! הוא עמד בכל הדרישות של תלמיד של המנטרהיאנה הסודית [ואג'רהיאנה], כל כך חבל. תכניסו את כולם עכשיו'. תלמיד אחד רץ ללאמה נְגוֹקְטוֹן ואמר: 'המאסטר נרגע עכשיו. הוא שלח אותי לבקש ממך ומ'איש רב עוצמה' להיכנס'.

"כששמעתי זאת, נחרדתי ופרצתי לדבריו: 'אני חושש שאף אחד לא ירצה שאכנס לשם. עם חטאיי, גם אם המאסטר במצב רוח טוב, עדיין איני ראוי להיות בנוכחותו. נניח שאתאושש ואבוא, אני חושש שהוא רק יגער בי ויכה אותי שוב'. לאחר שאמרתי זאת המשכתי למרר בבכי. לאמה נְגוֹקְטוֹן אמר לתלמיד: 'לך ותאמר למאסטר מה שאמר 'איש רב עוצמה'. בוא נראה אם 'איש רב עוצמה' יכול ללכת לראות את המאסטר. עליי להישאר כאן לשמור עליו. אחרת משהו עלול לקרות'. התלמיד חזר וסיפר למאסטר בפרוטרוט את כל זה. גם אשת המאסטר נכנסה פנימה.

"המאסטר אמר: 'מה שהוא אמר היה נכון בעבר. אבל המצב שונה עכשיו, והוא לא צריך לחשוש שוב. הפעם, 'איש רב עוצמה' יהיה אורח הכבוד שלי. דַקמֵמַה, תגידי לו להיכנס!' אשתו באה אליי ואמרה באושר: 'למאסטר יש אהדה עמוקה ביותר כלפיך עכשיו. הפעם תהיה אורח הכבוד שלו והוא אמר לי לקרוא לך להיכנס. עליך לדעת שהוא לא צעק עליי. מהר, שמח והיכנס פנימה!' הטלתי ספק ולא האמנתי למשמע אוזניי. נכנסתי לבית בתדהמה.

"לאחר שכולם התיישבו המאסטר אמר: 'בהתייחס למה שקרה בעבר, אף אחד מאיתנו לא טעה. הייתי צריך לנקות את קארמת החטאים של 'איש רב עוצמה' אז בכוונה העבדתי אותו קשה בבניית בתים. בדרך זו הוא הצליח לנקות את חטאיו דרך ויסודהימאגה [נתיב הטיהור]. עכשיו זה הסתיים, אז לא עשיתי כל רע. דַקמֵמַה היא אישה ולבה רך מדי, היא רחמנית מדי אז קשה להאשימה. אך זיוף המכתב היה מעשה שגוי וחמור מאוד. נְגוֹקְטוֹן גם לא עשה דבר מוטעה. אך אתה צריך להחזיר לי את הקישוטים ואת מחרוזת התפילה, ואתן לך אותם מאוחר יותר. לגבי 'איש רב עוצמה', הוא היה להוט לקבל דהרמה ומיצה עד כלות כל שיטה שיכול היה כדי להשיג דהרמה. אז אינני יכול באמת להאשימו'.

"'בפעם הזו, נְגוֹקְטוֹן לא ידע שזהו מכתב מזויף מדַקמֵמַה. לכן הוא לימד את 'איש רב עוצמה' את הפסוקים וביצע לו אבהישקה. זה גרם לכך שלא אוכל לתת ל'איש רב עוצמה' כל סבל בהמשך. לכן זעמתי והתעלמתי מבקשותיך. למרות זאת, בבקשה שים לב שהזעם הזה שונה מכעס של אדם רגיל. כל דבר שהופגן בעבר היה למען הדהרמה. הסוואבְּהוָוה (הטבע המהותי) צריך להתאים לבוּדהי [הארה או התעוררות]. אם אינך מבין את תהליך השחרור, אנא אל תפתח הבנות לא נכונות. יתרה מזאת, אם בני, 'איש רב עוצמה', יהיה מסוגל לשאת תשעה ייסורים חמורים, עינויים גדולים, הוא ישוחרר (הכוונה היא שהוא לא יתגלגל שוב בתוך שש הדרכים של גלגולי הנשמות). ללא הגבלות הסקאנדס האלו [אלמנטים היוצרים את הקיום המנטלי והפיזי של אינדיבידואל], הוא יגיע להיות בודהא. עכשיו הוא לא השיג את זה כי נשארה לו עוד כמות קטנה של קארמה. וזה נגרם לחלוטין בגלל לבה הרך של דַקמֵמַה'.

"למרות זאת, רוב הקארמה שלו טוהרה בעיקרה במשך שמונה ההסתגפויות העיקריות שלו ואין ספור ההסתגפויות הקטנות שלו. מיום זה והלאה אני אתמוך בו, אבצע אבהישקה עבורו ואלמד אותו את הפסוקים. אעביר לו את היסודות והפסוקים הסודיים ביותר. בנוסף, אדאג לו לאספקה וסיוע אחרים כדי שיטפח היטב. 'איש רב עוצמה', אתה באמת יכול לשמוח עכשיו!'

"באותו זמן חשבתי לעצמי: האם זה אמיתי או שזה חלום? אם זה חלום, אני מקווה שלעולם לא אתעורר. כשלבי מלא בשמחה לאין גבול, פרצתי בבכי שנבע כמעיין מרוב אושר. בכיתי כשהשתטחתי בפני המאסטר. באשר לאשתו, לאמה נְגוֹקְטוֹן והנוכחים הרבים האחרים, חלק חשבו שדרכו של המאסטר לסלק קארמה הייתה ממש מרשימה. חלק חשבו שחיזוקו של המאסטר וחמלתו כבירים מאוד. חלק חשבו שהמאסטר אינו שונה מבודהא. אשת המאסטר ולאמה נְגוֹקְטוֹן ריחמו עליי שניהם ושמחו בשבילי. הם עשו קאו טאו למאסטר בדמעות ואמרו: 'אנחנו באמת רוצים להודות לך!' כך כולנו סיימנו את הטקס בצחוק ובדמעות שמחה.

"באותו ערב התאספנו יחד לסגוד לבודהות במנחות. לאחר שסיימנו, המאסטר אמר: 'נקיים את טקס ההסמכה של נדריי פרָאטימוּקְשָה עבורך'. לאחר ששערי גולח ובגדיי הוחלפו, המאסטר אמר לי: 'שמך כבר הוחלט כשנפגשנו לראשונה. בחלומי ראיתי את מאסטר נָארוֹפָּה מעניק לך את השם מִילֵה דוֹרְגֶ'ה גִייָלְצֶן'. זה הפך לשם הדהרמה שלי, וגם קבלתי מהמאסטר מצוות חילוניות ומצוות של בודהיסטווה.

"המאסטר חיזק כיפת ראש של מִנְחָה פנימית באמצעות כוחו המנטלי [שיטות טיפוח סודיות שימרו את השימוש בדהרמה הזאת המיושמת בפולחנים]. הכיפה פלטה לפתע אור צבעוני וזוהר שכל מי שנכח בטקס יכול היה לראותו. לאחר שמאסטר מָארְפָּה הציג בסגידה טל מתוק מחזק בפני המאסטרים הקדמונים והבודהות, הוא לקח לגימה ממנו ואז הגיש לי אותו. גמעתי הכול בלגימה אחת. המאסטר אמר: 'זוהי פְּרָטיטְיָה-סָמוּטְפַאדָה מעולה [התעוררות מותנה)!'

"'המִנְחָה הפנימית שלי יותר ייחודית ומיוחדת מארבע סוגי האבהישקה המסורתיות (ואסה אבהישקה, אבהישקה סודית, פרג'נאג'נאנה אבהישקה והאבהישקה הרביעית). מחר בבוקר אבצע אותה עבורך', אמר המאסטר.

"בבוקר המחרת הוקמה מָנְדֶלָה בעלת 62 אלוהויות של צ'אקרהסמווארה עבור האבהישקה. המאסטר חשף את המנדלה, הצביע עליה ואמר: 'זו מנדלה שטחית העשויה מצבעים של העולם האנושי. עכשיו, תסתכל על המנדלה האמיתית!' במילים אלה הוא הצביע על שטח ריק. כהרף עין תריסרי מקומות יפהפיים נראו בצ'אקרהסמווארה עם דקיניות וישויות אחרות מרחפות סביב. המאסטר ובודהות אמרו פה אחד: 'שמך יהיה שֶפָּה דוֹרְגֶ'ה'.

"המאסטר אז ניסח ברהיטות את הטנטרה הסודית, מגלה לי פסוקים למדיטציה ושיטות סודיות. הוא הניח את ידו על ראשי ואמר: 'בן, כשרק הגעת, ידעתי שאתה תלמיד בעל איכות מולדת. בלילה שקדם לבואך חלמתי חלום. החלום הנבואי הזה ציין שתצליח בדהרמת הבודהא. דַקמֵמַה גם חלמה חלום דומה עם מסרים מדקיניות. בגלל שאתה תלמיד שדקיניות הביאו אליי, קבלתי את פניך כשאני מעמיד פנים שאני חורש את השדה'.

"'גמרת את היין שנתתי לך וחרשת את השדה כולו, וזה היה אות שתקבל את הפסוקים ותגיע לשלמות. מאוחר יותר נתת לי עששית נחושת בעלת ארבע ידיות כמנחה, וזה ציין שתהפוך לאחד מארבעת תלמידיי הראשיים. העששית לא הייתה פגומה או חלודה, רמז לכך שתהייה משוחרר מדאגות ותהנה מהחמימות של קונדליני. העששית הייתה ריקה, משמע שתחווה מחסור של מזון ותסבול מרעב בעתיד. כדי לעזור לך ולתלמידיך להפיק תועלת מהדהרמה, וכדי שתלמידים עם יכולת לגדול יוכלו להעריך את יסודות הפסוקים, מילאתי אותה בשמן והבערתי אותה. כדי שהמוניטין שלך יופץ הרחק, נקשתי עליה להפיק צליל רם. כדי לסלק את הקארמה שלך, גרמתי לך לבנות בתים כדי לפייסה, להעשירה, למגנטה ולהכניעה. סילקתי אותך ממושב האבהישקה ועשיתי לך דברים מוגזמים רבים, אך לך לא היו שום מחשבות עוינות. משמע שלך ולתלמידיך יהיו ביטחון עצמי, נחישות, חוכמה, חמלה ואיכויות אחרות הנדרשות לתלמיד. עם איכויות אלו וללא חמדנות, אדם יכול לשאת כאב ולהישאר נחוש עד ההארה והשגת הארת בודהא. הדהרמה שאני מלמד אותך בעל פה תשגשג ותגדל ללא גבול. בן, אתה אמור לשמוח!'

"כך העניק לי המאסטר את נבואותיו, את עידודו, ואת נחמתו ושבחיו. מאז ואילך התחלתי במסע שמח של טיפוח בדהרמה הישרה".

רֶצ'וּנְגְפָּה שאל: "מאסטר, לאחר שקבלת את הפסוקים, האם הלכת מיד לטפח בהרים או נשארת אצל מאסטר מָארְפָּה?"

מִילֵה-רִיפּה השיב: "המאסטר ביקש ממני להמשיך לטפח אצלו ללא דאגות. הוא גם סיפק לי ביגוד טוב מאוד ומזון ואמר לי למדוט בשלווה במערה מעל צוק שבקרבת כפר שכן.

"כשעשיתי מדיטציה במערה, שמתי עששית חמאת יאק בוערת על ראשי. ישבתי בשקט ללא תזוזה ולא עזבתי את מושבי עד שהעששית כבתה. כך עשיתי מדיטציה יום ולילה במשך 11 חודשים.

"יום אחד המאסטר ואשתו הגיעו לבקר אותי והביאו אוכל טוב מפולחן סגידה חודשי שנכחו בו. המאסטר אמר בכניסה למערה: 'בן, עשית מדיטציה במשך 11 חודשים. אני שמח ששמרת את מקום מושבך חם ונשארת נחוש. עכשיו, מה דעתך לשבור את דלת המערה ולצאת ולדבר איתי? אתה יכול לנוח ולשתף אותי בהבנותיך'.

"אחרי ששמעתי את דברי המאסטר עניתי מתוך מערתי: 'אינני זקוק למנוחה, אך אצא משום שהמאסטר מורה זאת'. כשעמדתי לשבור את הדלת היססתי, בחושבי שחבל להפסיק בצורה כזאת. ההיסוס הזה גרם לי לאבד את האומץ לשבור את הדלת. אשת המאסטר באה ושאלה: 'בן, אתה שובר את הדלת?'

"'אין לי אומץ לעשות זאת', עניתי.

"היא אמרה: 'לא יימצא בך כל אָשָם אם תצא החוצה. זה כמה שעמוקה היא המנטריאנה הסודית. למאסטר יש מזג חם, אז בבקשה אל תפסיד את הגורל היָעוּד הזה. אעזור לשבור את הדלת כך שתוכל לצאת החוצה'. במילים אלה היא הרסה את דלת המערה, וחזרתי איתה ועם המאסטר למקדש.

"אחרי שנכנסנו למקדש המאסטר אמר: 'עכשיו אנחנו, אב ובן, נבצע את פולחן אבהיסמאיה [הבנת הדהרמה]. דַקמֵמַה, אנא הכיני את המנחות'. במשך הטקס, המאסטר אמר: 'בן, מהן הבנותיך מהפסוקים עכשיו? האם השגת איזושהי הארה נכונה שתוכל לחלוק איתי? קח את הזמן וספר לי'.

"כשאני כורע על ברכיי בדמעות לפני המאסטר וכפות ידי לחוצות אחת נגד השנייה, שרתי שבעה שירים כמנחות.

"לאחר שבעת השירים המשכתי ואמרתי למאסטר: 'מאסטר ואשת המאסטר, הוריי, אינכם שונים מואג'רהדהרה. אני תמיד אסיר תודה על חמלתכם שאין כמותה ועל חיזוקכם. התלמיד שלכם מרגיש את נדיבותיכם שאין דומה לה. עכשיו הרשו לי להציג בפניכם כמה מהבנותיי המוגבלות. אני מתפלל שאתם בתחומכם, תרחמו ותרחיבו את חמלתכם כדי להקשיב.

"'מחשבתנו וגופנו באו לכדי קיום בשל 12 סיבות קארמתיות, כולל בורות. מצד אחד הגוף האנושי שלנו מורכב מדם, בשר והמחשבה, המובלים על ידי יחסים קארמתיים. מצד שני, עבור אלה בעלי מוסריות ואיכות מולדת טובה, הגוף האנושי הוא ספינת אוצר יקרת ערך המפליגה על הנהר הקושר בין חיים ומוות לעבר הגדה של השחרור. עבור אלו שביצעו מעשים רעים ופשעים, זהו בור שופכין של פיתויים וגורלות חסרי מזל. תלוי במעשים הטובים או הרעים, אותו גוף אנושי יכול לעלות או לרדת, או להוביל להבדל בין אושר או כאב. הגעתי להבנה שאיזו בחירה הנעשית בביב שופכין שכזה – או איך שמשתמשים בגוף אנושי זה – זהו למעשה הדבר החשוב ביותר בחיים.

"'שורש כל הסבל הוא בים גלגולי הנשמות. קשה מאוד לעבור דרכו. למזלי, בורכתי היום במאסטר חומל המדריך אותי ומראה לי את הכיוון בים החיים והמוות המדהים וחסר הגבולות.

"'גם הבנתי שכשמתחילים ללמוד בודהיזם או טאואיזם, אדם צריך ראשית למצוא מקלט בבודהא, בדהרמה, ובסנגה, ורק אז ללמוד דהרמה. כשלומדים דהרמה, החשוב ביותר הוא ללכת אחר המאסטר כי המאסטר הוא המקור לכל אושר. אדם צריך לציית לכל הוראותיו של המאסטר. בנוסף, אדם צריך ללכת על פי כללי הסמאיה, שגם הם קריטיים.

"'בין אינספור הישויות החיות, בני האדם הם נדירים מאוד; בקרב האוכלוסייה העצומה של בני האדם, זה אף נדיר יותר למצוא מישהו שיכול לשמוע את הדהרמה, להכיר בנתיב לשחרור, וללכת את מסע הבודהי. זאת אומרת, בין אינספור הישויות החיות, אלה עם ההזדמנות הגורלית ללמוד את דהרמת הבודהא הם נדירים אף יותר; זה כה קשה להשגה!

"'אף שאנו בני מזל שיש לנו גוף אנושי, איננו יכולים לערוב לביטחון חיינו. אף אחד לא יודע את יום מותו, באיזה יום אולי נאבד את הגוף האנושי יקר הערך הזה. לכן עלינו להעריך את הגוף האנושי הזה ולהוקיר גוף אנושי זה.

"'כל דבר ביקום הזה הולך על פי החוק של סיבה ותוצאה. עשיית טוב תביא לתוצאות מבטיחות. ועשיית רע תביא לתוצאות שליליות. כשאדם יודע חוקים אלה של סיבה ותוצאה, יהיה לו ברור מהו השורש של אושר כנגד סבל, בינה כנגד טיפשות, ועושר כנגד עוני. כל אלו הם גם ארעיים, וההשפעות הטובות והרעות יכולות להשתנות גם הן. כלומר, המוסריות הנובעת ממעשים טובים, העושר הנובע מעבודה קשה, ויחסים משפחתיים הנובעים מרגשנות, כמו גם אושר והתרגשות, כולם בעלי טווח קצר. במילים אחרות, הם ישתנו, יפחתו ולא ניתן להסתמך עליהם. בהשוואה לסבל, אושרו של אדם הוא נדיר. את הכאב הנגרם משלושת העולמות התחתונים של גלגולי הנשמות לא ניתן אף יותר לדמיין. במשך אין סוף הגלגולים בים החיים והמוות חסר הגבולות, כל הישויות החיות סבלו לעומק את הכאב והצער הזה. בחושבי על הלאות והסבל האין סופיים, באופן טבעי זה גורם לי להקדיש את עצמי בלב שלם לדהרמה, לכמיהה לשחרור ולנחישות להשיג סטטוס בודהא.

"'גוף ומחשבה נקיים הם הבסיס ללמוד את דהרמת הבודהא, אז הצעד הראשון הוא נדרי הפראטימוקשה. לכן נלמד בהדרגה דהרמה ישרה. אדם צריך להגן על הוראות ההדרכה כאילו הוא מגן על עיניו, שלא ייגרם להן שום נזק או ניוון. למרות זאת, חיפוש אחר שחרור אישי הוא לא יותר מאשר שיטת הינאיאנה (מרכבה קטנה) מוגבלת. כדי לחמול על כל הישויות החיות ולשחררן מים הסבל, צריך חמלה גדולה יותר ובודהי. ההעדפות והחיבה של כל הישויות החיות הם כמו קשרים הוריים; איך אשלם להם את חובי? זאת הסיבה שכל טוב הלב במסע הבודהי צריך להיות מוחזר לכל הישויות החיות. כך, בהתייחסי לכל הישויות החיות כאל הוריי, נדרתי להגיע להיות בודהא, להשיג טוב לב בודהי גדול, וללמוד את כל כללי הבודהיסטווה.

"'עם בסיס 'מרכבה גדולה' גדול שכזה, אדם יכול להיכנס לתוך מנטרת ואג'רהיאנה. עם מחשבה נקייה, אדם הולך בעקבות מאסטר מוכשר, מקבל הוראה על הטבע המהותי של גלגולי הנשמות ומקבל ארבעה סוגי אבהישקה להפצה ולחוכמה. התובנה העמוקה מאבהישקה מלוּוה ברצף על ידי התבוננות צלולה, התמדה נחושה בטיפוח והשגת אי אנוכיות. עם הדרכה מהבודהות ועם מחשבות רציונליות, אדם יחפש אחר העצמי אך לא יצליח למצוא את העצמי. זהו העיקרון חסר האנוכיות של אדם מואר. עם חוסר אנוכיות זה, אדם יכול לתרגל שלווה נכונה במדיטציה, להדיר מחשבות מוטעות ולמנוע מהן מלשוב. עם מחשבה חסרת מושגים שכזאת, אפשר להמשיך במדיטציה ללא תזוזה. בחלוף החודשים והשנים, אדם ייכנס לשקט.

"'בדרך זאת, אדם ימשיך עם רצון ישר שימנע נמנום. ההארה תגדל בהדרגה,בהירה מבלי תלות בטבע המהותי, וצלולה מבלי שתעשה אפליה. היא פשוטה וגלויה, והיא פשוט התגלמות נחישותו של אדם. חלק מתייחסים לזה כאל תופעה קדושה, מכיוון שאדם ארצי בקושי יכול לחוות תופעה מיוחדת שכזאת. רק לאחר כניסה לשלב הראשון מבין עשרת השלבים המוקדמים יכול אדם לראות מראות אמיתיים וקדושים שכאלו. כלומר, אדם יכול ללמוד דהרמה על ידי הליכה בעקבות המראות האלו. מראות אחרים הנראים במדיטציה, כמו דמות בודהא, הם לא יותר מאשר מבחנים זעירים במשך התרגול, והם חסרי ערך משמעותי.

"'לפני כניסה למדיטציה עם או בלי מראות נגלים, אדם צריך קודם לפתח לב רחום; כל זה הוא למען הישויות החיות. אדם שומר על מחשבה טהורה לפני הכניסה לתרגול מדיטטיבי. לבסוף, הוא מקדיש את כל המצוינות והמוסריות בחזרה לישויות החיות. לעשות את כל זה ללא אפליה זוהי הדרך הקדושה ביותר. עכשיו אני מבין באמת את העקרונות האלו!

"'אנשים מורעבים יודעים שמזון יכול להפסיק את הרעב שלהם. אך 'הידיעה' עצמה היא חסרת משמעות ולא יכולה לפתור את נושא הרעב. כדי לפתור זאת, צריך למעשה לאכול אוכל. באותו אופן, ייתכן שאדם יודע כמה תיאוריות של ריקנות. אך לדעת זאת זה חסר תועלת, כיוון שאדם צריך לחוות זאת, בהתבוננות גדלה והולכת עם חוכמה. בשביל יוגים, ריקנות משמעה שום הסבר, שום אפליה, ושוויון עם מתרגלי טנטרה. זו הבנתי המוגבלת. כדי לתרגל זאת בשלמות, אדם צריך לשאת עייפות ורעב, וכמו גוף מת, לנטוש כל רגשנות. ללא פחד ממוות וללא כל הפרעות במחשבה, אדם יהיה מסוגל ללכת בנחישות אחר דהרמה. בפני המאסטר הנדיב לאין שיעור ואשתו, לי, מִילֵה-רִיפּה, אין אף מנחה של סחורה חומרית או כסף. אני יכול רק להקדיש את כל התרגול וההישגים של חיי לך. באמצעות הליכה אחר הדהרמה, אקדיש את עצמי ל'ארץ הטהורה' מעוררת הכבוד כמנחתי לך'.

"ואז שרתי שיר נוסף.

"המאסטר הקשיב עד הסוף ואמר בשמחה גדולה: 'בן, האם הגעת לרמה הזאת?' אשתו גם כן שמחה מאוד: 'בני, עבדת קשה וקבלת חוכמה רבה'. הייתה לנו שיחה ארוכה על תרגול, ומאוחר יותר חזרתי למערה למדוט.

"פעם המאסטר הלך ליוּ כדי להפיץ את הדהרמה. ערב אחד לאחר שסיים פולחן סגידה, הוא נזכר בכמה חלקים מהוראתו של מאסטר נָארוֹפָּה שלא היו לו ברורים. דקיניות גם נתנו לו כמה רמזים, אז המאסטר החליט שהוא רוצה ללכת שוב להודו לפגוש את מאסטר נָארוֹפָּה.

"לילה אחד, כמה ימים לאחר שמאסטר מָארְפָּה חזר ללודראק חלמתי חלום. עלמה צעירה בירוק באה אליי. היא לבשה בגדי משי עם קישוטים עשויים מעצם. מצחה בין שתי גבותיה ומותניה היו מעוטרים בשיקוי חיים [אליקסיר] צהוב. היא אמרה לי: 'בן, תרגלת במשך זמן רב. עד עתה השגת מאהאמודרה, פסוקים ואת היסודות לשש שיטות דהרמה להשגת הארת בודהא. אך עדיין אין לך את הפסוקים המיועדים לפליטה ולהעברה כדי להשיג באופן מיידי סטטוס של בודהא, נכון?' חשבתי לעצמי: 'העלמה הזאת נראית כמו דקינית, האם היא אמיתית או שזה שד? לא משנה מה, המאסטר שלי יודע את כל דהרמת הבודהא. אם זאת הוראה מדקיניות, עליי לדעת זאת מהמאסטר'. אז שברתי את דלת הכניסה למערה, עזבתי את המערה והלכתי למאסטר. המאסטר אמר: 'בן, למה הפסקת את המדיטציה בהתבודדות? בשביל מה יצאת החוצה? בבקשה ספר לי מדוע. הישמר משדים!'

"השבתי: 'אתמול בלילה הופיעה בחלומי עלמה ואמרה לי לחפש אחר הדהרמה של פליטה והעברה. אינני יודע אם זה שד או מסר נבואי של דקינית. אם זו הייתה דקינית, ברצוני ללמוד את הפסוקים של פליטה והעברה'. המאסטר שתק וחשב זמן מה ואז אמר: 'זה מדקיניות, זה לא היה שד. כשעזבתי את הודו, מאסטר נָארוֹפָּה דיבר על הפסוקים לפליטה והעברה. רציתי ללמוד אותם, והוא ביקש ממני לחפש את הכתבים. בילינו יום שלם בחיפוש אחריהם. היו הרבה ספרים בעלי נושאים דומים, אך לא מצאנו את זה של פליטה והעברה. לפני כמה ימים כשהייתי ביוּ, גם קבלתי רמז לחפש את הדהרמה הזאת. בנוסף, יש כמה פסוקים שאני צריך הבהרה מהמאסטר לגביהם. אז החלטתי ללכת שוב להודו לפגוש את מאסטר נָארוֹפָּה'. כולם ביקשו ממנו לא ללכת כששמעו זאת: 'מאסטר, בבקשה שקול זאת שוב עקב גילך המתקדם'. המאסטר לא הקשיב; הוא היה נחוש. הוא החליף מנחות שקיבל מתלמידים עבור קערה מלאה בזהב שלקח איתו, ועזב להודו.

"באותו זמן, נָארוֹפָּה הנכבד יצא למדיטציה. מאסטר מָארְפָּה שאל עליו בסביבה וסיכן את חייו בחיפושים אחריו ללא כל הצלחה. אך בגלל שהוא ראה אות לכך שהוא יוכל לפגוש את מאסטר נָארוֹפָּה, הוא המשיך לחפשו במסירות. לבסוף הם נפגשו ביער. המאסטר ביקש את נָארוֹפָּה שילך לפולאהארי ללמד את הדהרמה של פליטה והעברה. מאסטר נָארוֹפָּה שאל: 'מכיוון שביקשת זאת, האם זה רעיון שלך או שזה היה ניבוי מהבודהות?'

"מאסטר מָארְפָּה ענה: 'לא חשבתי על הרעיון הזה בעצמי, וגם אף דקינית לא הזכירה זאת בפניי. יש לי תלמיד ששמו טוֹפָּגָה, ודקינית נתנה לו את הניבוי הזה. הוא שאל אותי על כך ולכן באתי להודו הפעם'.

"נָארוֹפָּה הנכבד הופתע: 'אה, זה נדיר מאוד. במקום חשוך כמו טיבט לא ציפיתי שחכם גדול שכזה יאיר את ההרים המושלגים כמו השמש'. הוא הצמיד את כפות ידיו יחד והניח אותן מעל ראשו ופצח בשיר: 'בינות החשכה שבצפון, הרים מושלגים הופכים זוהרים כמו אור השמש; לשמע השם טוֹפָּגָה, אני מצדיע בכנות מכל לבי'.

"לאחר ששר, הוא הצמיד שוב את כפות ידיו, עצם עיניו וקד צפונה שלוש פעמים. העצים באזור ההוא גם קדו עימו שלוש פעמים. גם היום, ההרים והעצים שבקרבת פולאהארי עדיין שומרים על תנועת מחווה זו, כאילו הם נוטים ונדים בראשם לעבר טיבט שבצפון.

"נָארוֹפָּה הנכבד לימד אז את מאסטר מָארְפָּה פסוקים של דקיניות ואת הדהרמה השלמה של פליטה והעברה.

"כדי להתבונן בקשרים הקארמתיים, מאסטר נָארוֹפָּה הנכבד חשף בפניו מנדלה. מאסטר מָארְפָּה השתחווה ראשית לאלוהויות המנדלה במקום למאסטר נָארוֹפָּה. בהתבסס על אות זה, מאסטר נָארוֹפָּה ידע שצאצאו של מאסטר מָארְפָּה לא יחזיק מעמד זמן רב, אבל הדהרמה שלו תועבר הלאה ללא הרף כמו נהר גדול ותמשיך הלאה לנצח בעולם.

"לאחר שקיבל את הדהרמה, מאסטר מָארְפָּה חזר לטיבט.

"כתוצאה מהזיקה הגורלית לקידה של מאסטר מָארְפָּה, בנו נפטר בגיל צעיר. שנה לאחר מותו, כל התלמידים התאספו יחד, וכמה תלמידים ראשיים שאלו את מאסטר מָארְפָּה: 'מאסטר, אינך שונה מבודהות אחרים. מכיוון שלנו הישויות החיות חסרה מוסריות, נראה שגם אתה הזדקנת. כדי לשמור על המשכיות הדהרמה שבעל פה שלנו, איך עלינו להפיצה בהמשך בעתיד? האם המאסטר יכול לתת לנו נבואה?'

"המאסטר אמר: 'קיבלתי את ההוראה שבעל פה ממאסטר נָארוֹפָּה. בין אם בהתבסס על אותות בחלום או על זיקה גורלית, היא תשגשג. למאסטר נָארוֹפָּה גם היו נבואות טובות. בבקשה חזרו להתפלל וספרו לי מחר על האותות בחלומותיכם'. למחרת כל התלמידים שיתפו את חלומותיהם. הם היו טובים מאוד אך לא תאמו בשלמות לנבואה.

"ניגשתי למאסטר ותיארתי בפניו בפרוטרוט את חלומי על ארבעת עמודי התמיכה.

"מאסטר מָארְפָּה שמח מאוד ואמר: 'זהו אות נהדר בחלום. דַקמֵמַה, אנא הכיני את האוכל והמנחות הטובים ביותר לסגידה!' אחרי שאשתו הכינה את האוכל והתלמידים הראשיים התאספו, המאסטר אמר: 'מִילֵה דוֹרְגֶ'ה גִייֶלְצֶן חלם כזה חלום אתמול בלילה. זה נדיר'. התלמידים הראשיים בקשו מהמאסטר להסביר את האות. הוא הסכים בשמחה ושר שיר המפרש את החלום.

"אחרי שמאסטר מָארְפָּה סיים כל התלמידים שמחו מאוד.

"המאסטר סיפר לתלמידים הרבה פסוקים סודיים. הוא הסביר את הדהרמה לתלמידים במשך היום וביקש מהם לעשות מדיטציה במשך הלילה. השאיפות של כולם גאו, והתחושות שלהם הוגברו.

"לילה אחד, כשהמאסטר ביצע טנטרת-אם של אבהישקה לתלמידים, הוא חשב ללמד כל תלמיד בהתאם למצב הקארמתי שלו. כששחר בוקר המחרת הפציע, המאסטר חזה באמצעות התעוררות מותנית, וידע שנְגוֹקְטוֹן צ'ודור יפיץ את "הִיוָואגְ'רַה דהרמה", מיטוֹן צוֹנְפּוֹ יתרגל אור צלול, וצוּרְטוֹן וָואנְגֵה ילך בדרך ההעברה של המודעות, כאשר אני אתמקד ב"טוּמוֹ" (חום פנימי). בנוסף, לכל אחד מאיתנו היה המצב הקארמתי שלו ועתידו.

"לאחר החיזיון שלו, המאסטר לימד את לאמה נְגוֹקְטוֹן את ההפצה של ששת המאפיינים וארבע השיטות, כמו גם פסוקים נוספים. המאסטר גם נתן לו את ששת הקישוטים של נָארוֹפָּה, מחרוזת תפילה מאבן אודם, כלי פולחן והסבר בכתב סנסקריט כך שיוכל להפיץ דהרמה בעתיד.

"באשר לצוּרְטוֹן וָואנְגֵה, המאסטר לימד אותו את פתיחת המַרְפֵּס (המרווח בין עצמות הגולגולת שעדיין לא נסגר אצל תינוק או עובר) בשביל העברת המודעות, שיטה שבה אפשר לעוף כמו ציפור בשמים. המאסטר גם נתן לו שיער, ציפורניים, גלולות נקטר, וכתר חמשת הבודהות של נָארוֹפָּה, כדי שיציל אנשים באמצעות העברת המודעות.

"את מיטוֹן צוֹנְפּוֹ המאסטר לימד שיטות הפולטות אור צלול וקורן בלילה. המאסטר נתן לו את עלי הוואג'רה, התוף והכיפה של נָארוֹפָּה, והזכיר לו להתרכז ב"בָּארְדוֹ" [מצב האמצע שבין המוות והלידה מחדש].

"המאסטר נתן לי הוראה על חום פנימי, בדומה להפקת אש מעצי הסקה. לאחר שנתן לי את כובעו של מָאיטְריפָּה הנכבד ואת גלימתו של נָארוֹפָּה, הוא אמר: 'עליך לתרגל בהרים המושלגים'.

"לאחר שנבואת הדהרמה הסתיימה, כל הלאמות באו להשתתף בפולחן הסגידה. כשכולם התיישבו בזה אחר זה, המאסטר אמר: 'לימדתי אתכם פסוקים בהתאם למצב הקארמתי שלכם. עליכם להפיץ דהרמה בהתבסס עליהם ובטוח יהיה לכם עתיד משגשג! בני כבר מת. התייחסתי אליכם כמו אל בניי ונתתי לכולכם את הפסוקים וחיזוק. עליכם להיות נחושים וכך תובטח לכם הצלחה בעבודתכם למען תועלת הישויות החיות!'

"כל התלמידים הראשיים חזרו אחר כך למקום ממנו באו. המאסטר אמר לי: 'אתה תישאר כאן לעוד כמה שנים. אספק לך אבהישקה ופסוקים מיוחדים. תוכל לשתף אותי בתחושות ובהבנות שלך גם כן. מהר ולך למדוט!' כך חזרתי למערה בה מאסטר נָארוֹפָּה ניבא את הנבואות.

"המאסטר ואשתו נתנו לי לעתים קרובות אוכל ופריטים ממנחותיהם. הם התייחסו אלי בטוב לב יוצא מן הכלל".

המשך יבוא…..