ב-22 ביולי 1999, כשמאמרים משמיצים לגבי הפאלון דאפא החלו להופיע במדיה בסין, בתי ואני היינו משוכנעות שזה עוד אחד מהקמפיינים של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) להוליך שולל את האזרחים.

אמרנו זו לזו: "אנחנו לא יכולות להאמין לדיווחים של המק"ס בתקשורת שלה, משום שאין לה כל נקיפות מצפון כשהיא מפרסמת שקר כאמת". זה היה בשבילנו טריגר לחפש ולבדוק מהו הפאלון דאפא. לקח לנו שישה חודשים להבין את העובדות הנכונות על הפאלון דאפא. מהרגע שהבנו, בתי ואני החלטנו לטפח בשיטה הזאת.

בגלל הרדיפה של המשטר נגד הפאלון דאפא, לא מצאנו ספרים של השיטה. אבל זה לא הפריע לנו להמשיך לרצות לטפח בה. לקח לנו עוד שישה חודשים עד שהצלחנו לשאול עותק של "ג'ואן פאלון". מילים לא יכולות לתאר איך הרגשנו כשהספר היה בידינו. בתי קראה את כל הספר מבלי לעצור, ואז העתיקה אותו למחברת, וכל אחד במשפחתנו קרא אותו בתורנות.

הרגשנו איך המאסטר מנקה את גופנו. לאחר זמן מה סיפרנו לכל בן משפחה ולכל ידידינו על הפאלון דאפא. אחד החברים שלנו נרדם אחרי שקרא את הספר, ואחרי שהתעורר לא היה בו יותר רצון לעשן והוא הרגיש קלות רבה. הוא מספר לכולם כמה שהספר מיוחד, שהפאלון דאפא טוב ושאנשים לא צריכים להאמין לשקרים של המק"ס.

בשנת 2000 עוד לא פגשנו מתרגלי פאלון דאפא (פאלון גונג) אחרים, אבל למדנו את הפא בעצמנו, שיפרנו את ההתנהגות המוסרית שלנו וחיינו על פי העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות.

בשנת 2008 חברה טובה שלנו מסרה לנו DVD  של תרגילי השיטה ושל ההרצאות המוקלטות. היא עברה קשיים רבים להשיג את החומר הזה.

בעבר תמיד הייתי מצוננת, משתעלת, וצורכת תרופות. פיקת הברך שלי הייתה פגועה, והיא כאבה לי בהליכה ולא יכולתי לשבת בכריעה. הרופא המליץ על ניתוח, אך לא הסכמתי. לאחר שהתחלתי לתרגל פאלון דאפא, כל בני משפחתי הבחינו שאני בריאה ושאני מסתדרת עם כולם יותר טוב. הפסקתי לקחת תרופות, פיקת הברך כבר לא כאבה לי, ואני יכולה לשבת בכריעה. אני מלאה אנרגיה. כשחברים ובני משפחה רואים אותי הם לעתים קרובות מציינים את מראה פניי הזוהר ושאני נראית צעירה משהייתי.

(…)

אני מספרת לאנשים את העובדות על הפאלון דאפא וממליצה להם לפרוש מהמק"ס וארגוניה. בשכונה שלנו כולם יודעים את האמת על הפאלון דאפא ולכן הם אדיבים ביותר כלפי שכניהם. כשאנשים יודעים מהי האמת הם מסוגלים לבחור בנתיב הנכון.