שלום לכולם. ברכות למאסטר לי. שמי הוא סימון. הגעתי מבריטניה. קיבלתי את הפא לפני כארבע וחצי שנים. הייתי רוצה לשתף עמכם את השינויים שעברתי במשך החודשים האחרונים.

ראשית הייתי רוצה לשתף אתכם במה שקרה לי לפני שנתיים. החלטתי ללכת לפארק לתרגל את התרגיל החמישי במדיטציה. בזמן שתרגלתי התקרבו לקראתי שני נערים ששוחחו ביניהם. לאחר מכן שאלו אותי בגסות מה אני עושה, מדוע עיניי עצומות, מדוע אני יושב בצורה כזאת. חשבתי שאלה הפרעות או מבחן לראות אם אני יכול להישאר רגוע ולהמשיך בתרגול. הם המשיכו לשאול אותי שאלות ולהעיר הערות והפכו תוקפניים וגסי רוח. חשבתי לעצמי שזה כדי לבחון אם לבי יישאר רגוע, ללא תזוזה, לכן ניסיתי להתעלם מהם, לשמור על לב עם חמלה ולהישאר בשקט (בדינג). הם איימו לקחת את שעוני. חשבתי לעצמי שאין לי החזקות לשעון – אז בבקשה. הם איימו לקחת את נעליי, אין לי החזקה לנעליים שלי– אז בבקשה. הם החלו לנפנף במקל מול פניי ואיימו להכות אותי. חשבתי שזה כדי לראות אם אני פוחד. לבסוף הם עזבו, אבל אני לא הייתי רגוע ולא יכולתי לומר באמת שלבי היה לב של חמלה. הרגשתי מבולבל, מודאג על שלא יכולתי לעבור את המבחן הזה בלב של חמלה. מאוחר באותו ערב יצא לי לקרוא את מאמרו של מאסטר: "הסבר הפא":

"כל פעם שמגיע הקושי הם לא מסתכלים עליו עם הצד של הטבע המקורי שלהם אלא לגמרי עם הצד האנושי שלהם". ("יסודות להתקדמות במרץ I", "הסבר הפא")

לפתע נוכחתי לדעת שהבנתי זאת לגמרי עם הצד האנושי שלי. אין פלא שלא יכולתי להיות עם חמלה ועם לב שקט. המחשבות שלי היו אנוכיות לחלוטין. חשבתי לעצמי: אם כך, כיצד הטבע המקורי שלי רואה זאת? לפתע לבי התמלא חמלה כלפי שני הנערים האלה והבנתי. הייתי צריך להפסיק לתרגל, לפקוח את עיניי ולספר להם על דאפא ועל ג'ן-שן-רן.

ההתנסות הזאת הייתה חשובה עבורי משום שהיא סימלה את היציאה מטיפוח עצמי לטיפוח בתקופת תיקון הפא.

בשנה שעברה שוחחתי בטלפון עם מתרגל אחר על כיצד הבנתי את המצוקות שעברתי. הרגשתי שההבנה שלי חסרה, אבל לא יכולתי להבין מדוע. למזלי, המתרגל הזה יכול היה להבין מבעד לדבריי ולהיווכח שלא הבנתי כלל דברים מתוך הטבע המקורי שלי. הוא אמר לי משהו כמו:

"אני חושב שאינך מכיר את עצמך כחלקיק של דאפא ולא שחררת כלל את טיפוח האני שלך, ולכן הכוחות הישנים המרושעים מנצלים זאת ואת הנטייה שלך להתייחס באופן שכלי והם בוחנים אותך וכך אתה מסתובב במעגלים. אני חושב שאתה צריך לפרוץ זאת, לצאת לחלוטין מטיפוח האני שלך ולחשוב על עצמך כחלקיק של הדאפא".

כשאני מניד בראשי בשקט ודמעות נקוות בעיניי, לא אמרתי הרבה מלבד שאני מסכים,. ידעתי שהוא צודק וחשתי הכרת תודה עמוקה. אולם לא מיד יצאתי לגמרי מהלך המחשבה הזה של הטיפוח האישי. במשך החודשים האחרונים, באמצעות לימוד המאמרים החדשים של המאסטר בחריצות ותוך אימוץ תיקון הפא יותר ויותר, התרחש בי שינוי עצום ועכשיו אני יכול ממש לומר שאני מגשים באמת את דבריו הנכונים של אותו מתרגל עמית.

כשלא קראתי את מאמריו האחרונים של המאסטר, ועסקתי פחות בדברים של תיקון הפא, נראה היה כאילו הייתי מגיע למבוי סתום ואני מסתובב במעגלים, נראה שהמצוקות בחיי היום יום שלי גדלו והסיחו את דעתי. בכל פעם שקראתי יותר פעמים את המאמרים האלה ופעלתי בפעילויות של תיקון הפא, נראה שהמצוקות בהן נאבקתי התעממו והפכו לאי רלוונטיות, ולמה שדאגתי בעיקר היה רק לתיקון הפא. התחלתי להבין שבאמת, הכול סובב סביב תיקון הפא ורק כאשר אנו עוסקים בדברים השייכים לתיקון פא, אנחנו יכולים באמת להתקדם בנתיב הטיפוח שלנו.

גיליתי שהחזקות שלא יכולתי לשחרר ממש, נעלמות ללא כל מאמץ אחרי שאני מבלה זמן מה בחלוקת עלונים או עושה פעילויות פא אחרות. נראה שמושגים ומחשבות רעות שנאבקתי לשחרר נעלמו אחרי שהשתתפתי בפעילויות תיקון הפא. גיליתי שלפעמים כשחילקתי עלונים הרגשתי שדה אנרגיה של חמלה חזק, חזק יותר מכל מה שחוויתי בזמן קריאת הספר "ג'ואן פאלון" או בזמן ביצוע התרגילים. הרגשתי שהגונג שלי עולה והחכמה והחמלה שלי מעמיקות, כאילו שחלוקת העלונים הפכה כעת למנגנון אנרגיה עצומה וכבירה.

לפני מספר חודשים גיליתי שהוּבלתי על ידי הרדיפה האנושית לנוחות, כשאני מוצא תירוצים מוזרים למעשיי הבלתי הולמים. המשכתי להלקות את עצמי על הדברים האלו – שינה מרובה, לכאורה כניעה להחזקות שידעתי שכבר מזמן הייתי אמור לוותר עליהן ועוד. אבל לא משנה כמה קשה ניסיתי, ולא משנה כמה ניסיתי לקרוא, המשכתי לעשות את אותן השגיאות ואת אותם הדברים. אם הרגשתי שויתרתי על החזקה מסוימת, נראה היה שהיא חזרה מהר מאוד. ידעתי שכל זה מונע מממני לעשות את הדברים של תיקון הפא, אבל ככל שניסיתי לוותר על הדברים האלו, כך זה נראה קשה יותר ויותר.

יום אחד קראתי על מתרגל ששינן את כל המאמרים האחרונים של מאסטר לי, ושאמר שעלינו להבין כל דבר ברציונליות, מזה הבנתי שלא עשיתי מספיק מאמצים לקרוא את המאמרים – ללמוד אותם באמת. מבין מגוון המאמרים של המאסטר, הרגשתי שעלי להבין באמת את המאמר: "תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא" ("יסודות להתקדמות במרץ II"). לקחתי על עצמי לקרוא את המאמר כמה פעמים שוב ושוב – באמת ללמוד אותו ולנסות לשנן אותו. כיוון שעשיתי מאמץ נחוש לעשות זאת, הרגשתי שמשהו נשבר בתוכי. בכל פעם שקראתי אותו הרגשתי שעלי לקרוא עוד, ובכל פעם שקראתי אותו גיליתי דברים חדשים מופלאים, אבל הרגשתי שאני צריך באמת להבין עוד יותר. בעבר, התייחסתי למאמר הזה כאל אזהרה מהמאסטר, להיות חרוץ יותר בתיקון הפא. לא הבנתי בבירור וברציונליות שהמאסטר ממש לימד אותנו עיקרון של הדאפא. עכשיו אני באמת מרגיש שהמאסטר מסביר לנו במאמר הזה ממש ובבירור, את העיקרון ואת המנגנון של הטיפוח בעת תיקון הפא. הבנתי גם שתהליך הטיפוח עצמו, שונה בטיפוח בעת תיקון הפא.

כשקראתי את המאמר הזה שוב ושוב, וגם מספר מאמרים חדשים אחרים של המאסטר, התחלתי להבין בפעם הראשונה מעומק לבי ובאופן ברור ורציונלי מהו תלמיד תיקון הפא – להבין מה אני. למרות שהמילים שבהן אני משתמש כדי לתאר את ההבנה שלי לגבי תיקון הפא הן אותן מילים כבעבר והמשמעות על פני השטח זהה, ההרגשה מאחורי זה שונה לחלוטין – זה נגע במקום העמוק ביותר בלבי, וזעזע את עמקי נשמתי בכל רמה של קיומי.

איני מסוגל להדגיש במידה מספקת עד כמה עמוקים ההבנה הזאת והשינוי שחוויתי במהלך החודשים האחרונים. כשהתחלתי לתרגל בדאפא, הבנתי שעלי לטפח את השין-שינג, אבל במובן מסוים הבנתי זאת רק על פני השטח, כמו איזו תיאוריה, ויישמתי את זה בהתאם למה שהרגשתי מתוך ההבנה התיאורטית של המונח חמלה, במקום לפעול מתוך החמלה הטבעית ביותר הנובעת מהלב וההבנה של הדאפא. מאוחר יותר בתקופת הטיפוח, כשקראתי לפעמים על טיפוח השין-שינג, הייתי מרגיש שזה באמת נוגע לליבי בדמעות ודמעותיי היו זולגות. הרגשתי ממש את השאיפה הטהורה ביותר להיטמע בג'ן-שן-רן וגיליתי מאוחר יותר שפעלתי מתוך חמלה אמיתית הנובעת מהטבע שלי עצמי, ולא מתוך מס-שפתיים שטחי של רעיון החמלה.

באופן דומה, עם ההבנה הקודמת שלי לגבי תיקון הפא, חשבתי שהייתה לי הבנה טובה, אבל למעשה במידה מסוימת הבנתי דברים רק על פני השטח, הבנתי אותם ברמה של מה שאני צריך לעשות, כמעט כמו תיאוריה, במקום להבין אותם ממעמקי לבי, כמשהו שאני באמת רוצה לעשות. כשקראתי את ההרצאות והמאמרים האחרונים של המאסטר שוב ושוב, הם ממש נגעו לליבי, והתחלתי להבין מחדש את תיקון הפא ברמה הרבה יותר עמוקה, ישירות, בפשטות, באופן נכון וללא מושגים – מהטבע המקורי שלי. מתרגל אחר אמר לי לאחרונה: "אל תהיה מסובך, פשוט הייה ישר, הייה נכון".

במשך מספר ימים ניקר במוחי משפט של מאסטר לי, שלעתים קרובות גרם לי להזיל דמעה:

"אם עד עכשיו אתם לא ברורים בקשר למה שהוא תלמיד תיקון הפא, לא תוכלו לצאת החוצה בזמן המצוקה הנוכחית ותהיו מובלים על-ידי הרדיפה של העולם האנושי אחרי הנוחות, כך ש"תתעוררו" בדרך הרעה". ("תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא", "יסודות להתקדמות במרץ II")

גיליתי שהבעיה הבסיסית מאחורי העובדה שאני תקוע במצוקות הייתה פשוט שאני עצמי לא אימצתי באמת את תיקון הפא מעמקי לבי, לא הבנתי ברציונליות את תהליך הטיפוח בתיקון הפא כתהליך טיפוח השונה מתהליך טיפוח רגיל ולא באמת יצאתי לחלוטין מהלך המחשבה של טיפוח אישי רגיל. לא היה לי ברור מהו תלמיד דאפא בעת תיקון הפא כך שהובלתי על ידי הרדיפה לנוחות שלא הצלחתי לנטוש, והייתי תקוע במצוקות. גיליתי שבמקום להיאבק כדי להצליח לשחרר את הרדיפה וההחזקות ולהתגבר על המצוקות, הייתי צריך להתמקד בלב שלם בתיקון הפא.

בעבר חשבתי שההערות של מתרגלים אחרים, על שמירה על מחשבות נכונות בכל דקה ושנייה, הן קיצוניות מדי, אבל לאחר מכן הבנתי שזה לא כך – עלינו להיות צלולים בכל רגע ורגע לגבי היותנו תלמידי תיקון הפא. זה לא אומר שבכל שנייה אנו חוזרים ומשננים לעצמנו מחשבות שטחיות לגבי תיקון הפא. אני חושב שעלינו פשוט להבין באמת בבירור, מתוך הטבע המקורי שלנו, מהו תלמיד של תיקון הפא, וזה ישתקף באופן טבעי בכל המחשבות ובכל הפעולות שלנו. גיליתי שלפעמים, כשנתקלתי במצוקה בעבודה או בבית, שנראה היה שאין לה שום קשר לעבודת דאפא, אם זכרתי בבירור מהו תלמיד תיקון הפא, אז המצוקה הייתה פשוט נעלמת, או שהייתי מבין שלמעשה זו כלל אינה מצוקה, ופתאום היא נראתה כלא כלום. כשלא התייחסתי לעצמי לחלוטין, ב-100 אחוז, כתלמיד דאפא של תיקון הפא, המצוקות בחיי היום יום שלי ובעבודת הדאפא שלי תוכננו למעשה על ידי הכוחות הישנים כך שיתאימו למושגים שלי לגבי טיפוח אישי. אז הכוחות הרעים שיחקו בי, הציבו בדרכי מצוקות חסרות תועלת והסיטו אותי מהנתיב האמיתי של תיקון הפא, כשהם מעודדים את המושגים שלי לגבי טיפוח עצמי ומובילים אותי במעגלים סחור, סחור. אני באמת חושב עכשיו שעבור תלמיד דאפא של תיקון הפא, אם הוא יחזיק אפילו במושג הקטן ביותר של טיפוח אישי, זה יגרום לבעיות גדולות ויעכב אותו להתמוסס באמת בתיקון הפא.

עכשיו אני באמת מרגיש שחל בי שינוי גדול. איני עושה יותר דברים כמו בעבר – משום שהם צריכים להיעשות עבור תיקון הפא. אני עושה אותם כי אני רוצה לעשות אותם, עמוק מתוך תוכי. את הדברים שאני עושה למען תיקון הפא, אני כבר לא רואה כמשימות דאפא – שיש לי הזכות להיות מעורב בהם – בנפרד ממני עצמי. עכשיו אני מרגיש שהדברים האלה שאני עושה, הם הדברים שלי עצמי והם קשורים לטבע שלי. אני עושה דברים משום שהשאיפה העמוקה והאמיתית ביותר במעמקי לבי היא להציל ישויות חיות ואני מבין בבירור שעלי לעשות זאת בעצמי – זוהי האחריות שלי. בעבר, ראיתי את האחריות לדאפא כדבר שצריך לעשות, כאילו שמה שמישהו עושה נפרד מהשאיפות האמיתיות שלו (כמו להיות מנומס בגלל שאימא שלך אמרה לך שכך עליך לנהוג, ולא בגלל שאתה רוצה לנהוג כך). עכשיו אני באמת רוצה לאמץ את האחריות שלי לתיקון הפא. אני כבר לא פוחד מטעויות. אני יודע עכשיו בבירור שלא באתי לכאן, לעולם הזה, כדי לטפח את עצמי. באתי לכאן כדי לעסוק בתיקון הפא. זה האני האמיתי שלי, הרצון הכן ביותר שלי והטבע המקורי שלי.

מאסטר לי אומר:

"במהלך התקופה הפריהיסטורית כל דבר שלכם נוצר לאורך כל הזמן לפי גדולת התלמידים שבתקופת תיקון הפא, לכן זה היה מתוכנן שכשאתם מגיעים לסטנדרטים הרגילים לשלמות, יישארו לכם בעולם האנושי כל מיני מחשבות וקארמה של אנשים רגילים. המטרה היא שכשאתם עושים דברים של תיקון הפא, אתם במקביל משלימים את העולמות שלכם תוך כדי הבהרת האמת ואוספים חיים שניתנים להצלה. באותו הזמן, שאתם משלימים את העולמות של עצמכם, אתם מסלקים את הקארמה האחרונה שלכם, את המחשבות האנושיות בהדרגה ובאמת יוצאים מבני האדם" ("יסודות להתקדמות במרץ II", "תלמידי הדאפא של תקופת תיקון הפא").

אני חושב שבעבר הבנתי בדרך כלשהי שקודם כל עלי להיפטר מההחזקות ומהמושגים שלי, לפורר את הקארמה שלי באמצעות טיפוח אישי ואז, עם הלב הטהור הזה אוכל להציל אנשים ולעשות דברים של תיקון הפא. כעת אני מבין שהבנתי את זה הפוך. רק באמצעות עשיית דברים של תיקון הפא אוכל לצאת מהאנושיות כשאני משמיד את הקארמה שלי ואת ההחזקות שלי. רק באמצעות עשיית דברים של תיקון הפא אוכל להתעורר לטבע האמיתי שלי. תיקון הפא חשוב יותר.

אני באמת מרגיש שעלי לחתור קדימה בחריצות בתיקון הפא ולשכוח לחלוטין אודות הטיפוח העצמי. אני יודע שככל שאאמץ יותר את תיקון הפא, יותר מהקארמה שלי תסולק. ככל שאבין עמוק יותר את האחריות המקודשת שלי לדאפא, לישויות החיות ולעצמי, ככל שאצא יותר מהאנושיות. ככל שאעשה יותר להצלת ישויות חיות, כך יסולקו החזקות שלי יותר . כעת יש לי רק את ההרגשה שאני רוצה רק למקד את כול כולי בתיקון הפא. אני יודע שכל דבר יבוא בעקבות זאת.

אני חושב שלרצות לעשות דברים של תיקון הפא זוהי השאיפה הטהורה ביותר, הגבוהה ביותר והנכונה ביותר ביקום העצום הזה.

בספר "ג'ואן פאלון" מאסטר לי אומר:

"ברגע שאדם חושב ללכת בדרך של טיפוח-תרגול וברגע שהמחשבה הזו מתהווה, היא זורחת כמו זהב ומרעידה את העולם של עשרת הכיוונים". (הרצאה שנייה – "היכולת העל-טבעית של סו-מינג-טונג").

אני חושב שאם לאדם יש באמת את הלב לעזור בתיקון פא, הוא יקבל עזרה ללא תנאי, ושום החזקה מושג או הפרעה לא יוכלו לחסום את נתיב תיקון הפא שלו. כשליבו של אדם ממוקד לחלוטין בתיקון הפא, המצוקות, ההחזקות, המושגים והאנושיות יישטפו בזרם רב העוצמה של תיקון הפא.

אני באמת מקווה שנוכל כולנו ללמוד יותר את הפא וללמוד יותר את מאמריו האחרונים של המאסטר. לא באנו לעולם הזה כדי לטפח את עצמנו. באנו לכאן, לעולם הזה, עם לב אחד, לתקן את הפא. בואו ונאמץ בלב שלם את הנתיבים שלנו של תיקון הפא, נצא לחלוטין מהטיפוח האישי, נשלח את המחשבות הנכונות הטהורות ביותר וננצל בצורה הטובה ביותר את הזמן היקר הזה כדי להציל ישויות חיות.