התנסות שנקראה בוועידת פאלון דאפא 2012 באוקראינה

(מערכת פאלון ניוז: זוהי סדרת התנסויות שנקראו בוועידת פאלון דאפא בשנת 2012 באוקראינה. מאחר שההתנסויות תורגמו לאנגלית ללא כותרות הן תקראנה התנסויות מהטיפוח שלי ראשונה, שנייה וכו'.)

ברכות, למאסטר!
ברכות לעמיתיי המתרגלים!

זוהי ההתנסות הראשונה שאני משתפת בוועידה של תלמידי הדאפא. אני מתרגלת פאלון גונג מזה 4 שנים ותמיד הרגשתי שאין לי רעיון טוב לשתף בוועידה. לאחרונה גיליתי את ההחזקה שלי לחוסר ביטחון וחוסר אחריות כלפי המאסטר לגבי השליחות שהופקדה בידי להצלת ישויות חיות. פעם אחת אמרה לי מתרגלת: "איך את רוצה להפוך לאלוהות ולהיות אחראית כלפי ישויות חיות בעולמך, כשאינך יכולה להיות אחראית לקבל החלטה עצמאית?" אני יודעת שאנו מקבלים לפעמים רמזים ממאסטר דרך הפה של אנשים אחרים. המילים האלה גרמו לי לחשוב על כתיבת התנסות לשיתוף. חשבתי לעצמי: מה טיפחתי אם אין לי באמת רעיון כלשהו לכתיבת התנסות לשיתוף. וכך מצאתי רעיון. גיליתי החזקות.

אני רוצה לשתף אתכם בכמה מחשבות כמו גם בהבנה שלי על החזקה של פחד.

גיליתי שהפחד הוא השורש של החזקות רבות שלי.

לדוגמה, תמיד ידעתי שיש לי פחד מפני קהל גדול. הפחד הזה נעלם לפעמים ואז הופיע בצורה חזקה כל כך שידיי הזיעו, גופי רעד ולא יכולתי לדבר…היה עלי "לרדת מהבמה" ולשמור על שתיקה. זאת אומרת הפחד הזה נעלם מזמן לזמן אבל ידעתי שהוא חי בתוכי, שההחזקה הזאת קיימת עדיין. ידעתי על כך אבל לא ניתחתי זאת לעומק. אפילו יותר מכך, פחדתי שכדי לסלק אותה עלי להתעמת עימה. זה הפך בסופו של דבר למצב מגוחך, פחדתי לחשוף את הפחד שלי. אולם בתהליך הטיפוח ולימוד מאמרי המורה התחלתי להבין בבירור שהפחד הזה הוא פחד נרכש ושאני יכולה לנתק אותו ממני. כיום אני מבינה שזה לא באמת אני.

הבנתי שההחזקה הזאת, הפחד, נמצאת עמוק בתוך נפשי. גיליתי שהיא מחזקת את ההחזקות האחרות שלי כמו למשל רגשות למשפחה שלי.

לדוגמה, תמיד פחדתי מאוד כשמישהו מבני משפחתי לא הגיע בזמן הביתה. הופיעו מחשבות רעות במוחי. וככל שהזמן ארך כשמישהו לא יידע אותי, הרגשתי יותר ויותר פניקה. זוהי ההחזקה החזקה ביותר. כיום אני מבינה שאני כמתרגלת איני צריכה ליצור מצב כזה בעזרת המחשבות המוטעות שלי, מפני שהרוע יכול לנצל את ההחסרה הזאת שלי וליצור מבחן כזה. נוסף לכך, הייתי מודאגת מאוד לגבי מצב בריאותם של יקיריי. עד כדי כך ששוב חשבתי על תוצאות רעות במחשבתי.

אחרי שדנתי על כך עם מתרגלת נוספת הבנתי שהמחשבות האלה אינן באמת המחשבות שלנו. ייתכן שאלה הם הכוחות הישנים שמחזקים את הפחד שלנו ומפריעים לטיפוח שלנו. הבנתי שעלי לסלק את המחשבות האלה ולשלוח מחשבות נכונות חזקות כדי לתקן את המצב.

הבנתי שפחד הוא ההחזקה המושרשת עמוק ביותר מכל ההחזקות שלי. כשהייתי בת 10 מישהו חזה מראש שקרוב משפחה קרוב מאוד אלי יחיה רק עד גיל 51. ככל שהתאריך התקרב, פחדתי יותר. מדי יום, במשך קרוב לוודאי לשבע שנים, התפללתי בוקר וערב וביקשתי חיים ארוכים עבור אותו אדם. במשך הזמן בקשתי הפכה לבקשה לחיים ארוכים ומאושרים לכל קרוביי וחבריי. הזכרתי אפילו את כולם בשמותיהם. כיום אני מבינה שהפחד הזה של אבדן ובדידות הפך מאוחר יותר לסיבה הגדולה הזאת שיש לי קארמת מחשבה ואותה ניסיתי לסלק במשך שנה כשהתחלתי לתרגל. ממש נורא לחשוב שבמשך 10 שנים בערך ביקשתי וביקשתי כל יום את הדבר הלא נכון- לסלק את הקארמה של קרוביי. רציתי שכולם יהיו מאושרים ולא ייפגעו וכו'..

כשהפכתי למתרגלת שוב הגיע מצב בו ניתנה לי ההזדמנות לרומם את עצמי באמצעות התבוננות ביחס שלי כלפי החזקה של מישהו לתאווה. נכשלתי בצורה עלובה בכל המבחנים. לא יכולתי לעבור אותם במשך זמן רב, עד שהבנתי שיש לי החזקה חזקה לפחד שהמבחן הזה יחזור על עצמו שוב. פחדתי, וזה שוב קרה. כשסילקתי את הפחד הזה המצב בא על פתרונו.

כשבתי נולדה הפחד שלי החל לצאת בכל מה שהיה קשור אליה. הייתי עושה אפילו הערכת מצב מראש, ורואה את הסכנה בו. לקנות צעצוע? כמה מזיק זה יכול להיות? מיטה? לא, זה לא מתאים, אולי הרגלים או הזרועות יתקעו. חופשות? זה ממש מסוכן. לתת לה גזר? היא עלולה להיחנק. וכך הלאה. אני כל כך מודאגת לגבי איכות המזון מהנדסה גנטית שזה הפך אצלי לאובססיה והתמכרות, שכתוצאה מכך אני מענה את כל בני משפחתי כשאני מדברת על כך. כינו אותי אפילו בצחוק  GMO (אורגניזים בהנדסה גנטית).

נוסף לכך הייתי רוצה לדבר על ההחזקה החזקה לפחד שלא יהיה זמן להוציא אל הפועל את השליחות שהטיל עלי המורה ושלא אגיע לשלמות המלאה לפני תיקון הפא בעולם האנושי. הפחד הגיח בשנת 2011 והשנה התחלתי להיכנס למעין פניקה. אני חושבת רבות על כך וכשהבטתי פנימה הבחנתי שנולדו מחשבות רעות בראשי. היה שם הפחד שהדיכוי יסתיים עכשיו ולא יהיה לי מספיק זמן לשוחח על כך עם אנשים רבים. במילים אחרות פחדתי אפילו שהרדיפה הלא חוקית הזאת תסתיים.

כעת אני מבינה שהמחשבות האלה נוראיות, אנוכיות והן יכולות רק להזיק לי כחלק מהגוף האחד של תלמידי הדאפא. צריך להשמיד אותן מהשורש ואסור לי להרשות לרוע לנצל זאת ולמנוע ממני את ההגעה לשלמות המלאה. הבנתי שכאשר אני מסכימה עם הפחד הזה אני נענית לתיכנונים של הכוחות הישנים.

התרגשתי ופחדתי באותו זמן לשמוע שהמורה ילמד בוועידת הפא האחרונה בניו יורק. כששני מתרגלים שיתפו לפני יומיים את מחשבותיהם על הוועידה, פעימות לבי החלו להאיץ והקשבתי להם בהתרגשות. זוהי החזקה חזקה נוספת שלי לרגשות שהתחזקה בשנים האחרונות. אסור למתרגל שתהיה לו הבעת רגשות כזאת. באותו ערב, לאחר מחשבה עמוקה, הבנתי שבשלב האחרון הזה, עד ליום האחרון עלינו להיות חרוצים במטרה לעזור למאסטר בתיקון הפא, כדי שלא להחמיץ אף אדם שיוכל עדיין להינצל. עלינו לנצל כל דקה ללמוד את הפא, ולא להפריע עם המחשבות הטפשיות שלנו של פחד. אם המורה הנדיב שלנו נותן לנו עדיין את ההזדמנות להתעורר ולצעוד קדימה, עלינו לעשות זאת. עלינו לנצל את ההזדמנות היקרה הזאת. הרגשתי בבירור את הפחד והפניקה שאין לי הזמן וזוהי הרגשה נוראה ועצובה מאוד.

למחרת ניסיתי באמת לחלק עיתונים לכל אחד שפגשתי. הבנתי את החשיבות של כל הזדמנות יחידה לחלק עיתון ללא דיחוי, מפני שהפעם הבאה אולי לא תגיע לעולם.

נוסף לכך הבנתי שנקודת ההתחלה לפעולותי אינה צריכה להיסמך על הפחד שלי. נקודת ההתחלה צריכה להיסמך על הצלה רחומה של ישויות חיות כולן ללא יוצא מן הכלל. כל אלה שעדיין יש להן הזדמנות.

כתבתי את ההתנסות הזאת כדי לפרוץ את המחסום הזה בסופו של דבר, שמונע ממני לסלק את ההחזקה לרגשות וכל הרגשות הקשורים בכך.

כמו כן, לסלק את ההחזקה לפחד, מפני שהיא עלולה להפוך למכשול רציני להצלת ישויות חיות למרות החשיבות לכך במבט ראשון.

המאסטר אמר:

"לגבי אלה שנפטרו עם לב של פחד, האם אתן לכם להגיע לשלמות? למעשה כל זה הוא התבטאות של הלב האנושי. מובן שזה קל לדבר על זה כאן ואין זה קל כשנמצאים במצב המרושע ההוא. זאת דרך שבה בן אדם הולך לקראת היותו אלוהות, לכן זה קשה!" (ביאור הפא בחג הפנסים בשנת 2003 בועידת הפא במערב ארה"ב)

אני מבינה בחשיבות העבודה על עצמי, אולם אני רוצה לשתף את התובנה שלי עם מתרגלים אחרים, כדי שלא יבזבזו זמן רב בשיחרור ההחזקות שלהם כפי שקרה לי. ייתכן שההתנסות שלי תהיה לעזר למישהו.

הכתוב למעלה היא ההבנה והתובנה האישית שלי ברמה הזאת של הטיפוח.

הייתי רוצה לומר לכל המתרגלים שמעולם לא כתבו התנסות משלהם ואינם נותנים לכך תשומת לב מספיקה, שיש חשיבות בחשיבה עמוקה מחדש ומציאת החזקות חדשות בתהליך הזה.
אנא ציינו כל דבר שאינו נכון.

תודה רבה מאסטר! תודה רבה עמיתיי המתרגלים!