הערת העורך: להלן מכתב מג'נג ג'ואה-שינג (שם בדוי) שוטר צבאי בבייג'ינג שפרש לגמלאות. הוא היה עד כיצד מתרגלי פאלון גונג עונו במרכז "לימודי משפט" שהוא מִתקן לשטיפת מוח. תגובתם השקטה ונחישותם של המתרגלים לא לוותר על אמונתם גרמו למר ג'נג להרהר פעם נוספת על תפקידה של המשטרה הצבאית במדיניות הרדיפה, על טבעה האמיתי של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ועל העובדות לגבי הפאלון גונג.

***

הייתי שוטר צבאי ועבדתי במרכז ללימודי משפט במחוז דא-שינג בבייג'ינג ב-2003. הייתי עד לרדיפתם של מתרגלי פאלון גונג שם. זה עצוב מאוד וכמעט בלתי נסבל בשבילי להיזכר, אבל עליי לספר לעולם כדי שאנשים ידעו את המציאות.

פעם הייתי גאה שאני עובד במוסדות החוק בבירת המדינה. אך התברר שעבודתי הייתה רחוקה מאכיפה ישרה של החוק. עזרתי להוציא לפועל רדיפה בלתי חוקית של מתרגלי פאלון גונג חפים מפשע. אני מרגיש אשם מאוד ומתחרט באמת שסייעתי שלא ביודעין לפשע הזה.

כשבעיר מגוריי הופץ הסיפור האמיתי על הפאלון גונג, ראיתי ביתר בירור את טבעה המרושע של המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית). כדי לכפר על הטעויות שעשיתי וכדי לעורר את מצפונם של עמיתיי השוטרים, אני בוחר לחשוף את קמפיין הרדיפה הזה שהוא בעליל בלתי חוקי ופלילי. אני מקווה שעמיתיי השוטרים יראו את טבעה המרושע של המק"ס ויפרשו ממנה ומארגוניה ויפסיקו לסייע לה ברדיפת אנשים חפים מפשע.

1. בידוד

בקיץ 2003 שלח משרד ביטחון הפנים המחוזי מורה צעיר בשם צווי שיאנג-ג'ון למרכז. כל החדרים בקומה השנייה והשלישית היו דומים. הדבר היחיד בחדר היה מזרון עליו המתרגל ישַן בלילה או ישב זקוף במשך היום. החלון היה מול הדלת אבל תמיד היה אטום בווילון. האדם הכלוא בחדר לא ידע היכן הוא, לא ידע אם זה יום או לילה, וזה יצר הרגשת בידוד, אימה וייאוש.

היינו תמיד שניים בתורנות, ביחד עם שוטר בכיר. זכוכיות הדלתות היו מכוסות, מה שהותיר מלבן קטן להתבוננות פנימה. היה עלינו לשמור על נהלים חמורים. אסור היה לנו לשוחח עם אף אחד. היינו צריכים לבדוק תגי זיהוי בכניסה ולתעד כל מה שקורה.

עובדי מרכז ההכשרה דאגו לכל עניני החיים היום יומיים. עובדי משרד ביטחון הפנים טפלו במעצרים. עובדי "משרד 610" ומחנות העבודה היו אחראיים על "שינוי" ("חינוך מחדש") של מתרגלי פאלון גונג.

מעורבותם של משרדים ממשלתיים רבים נבעה משתי סיבות. ראשית, כל אלה שנשלחו למרכז היו מעורבים במקרי דגל. האחרים טופלו במרכזים ברמה המחוזית. שנית, המק"ס אינה בוטחת באף אחד. היא דורשת מהעובדים לרגל ולדווח אחד על השני, מפחד שיושפעו מחמלתם של המתרגלים ויסרבו להוציא לפועל את הרדיפה.

צווי שיאנג-ג'ון סירב לאכול או לשתות מרגע הגיעו. הוא נראה כחוש מאוד וחלש. אני מתאר לעצמי שפתח בשביתת רעב כבר בהיותו במרכז המעצרים. כשהורו לו לשבת זקוף ולהרהר במעשיו, הוא היה עוצם את עיניו ומודט. אך כשהורינו לו לפקוח עיניים הוא התעלם מאיתנו ולפעמים עשה תנועות של תרגול ואז צעקנו עליו להפסיק.

אסור היה לנו להיכנס לחדר לבד, כך שהיינו מדווחים על כל דבר לשוטר האחראי הבכיר. הוא היה לוקח עמו שלושה או ארבעה אנשים לתוך החדר, כדי ליישר את רגליו וידיו של המתרגל והיינו מניחים אותו על הרצפה. הוא לא הקשיב לנו כשהורינו לו לשבת. זה היה מצב מסובך. זמן קצר אחרי שעזבנו, הוא היה מתחיל שוב לתרגל. שוב היה עלינו לדווח על כך. בסופו של דבר זה קרה לעתים קרובות כל כך שהתעלמנו ממנו.

כשהאסירים היו צריכים ללכת לשירותים היה עליהם לבקש זאת מאיתנו. דיווחנו על כך לאחראי, שרק באישורו יכלו ללכת לשירותים. אסור היה לאסירים לראות אחד את השני. גם לנו לא הרשו להישאר לבד עם אסיר.

שלושה אנשים היו צריכים לקחת את האסיר לשירותים. שני שוטרים אחזו בזרועותיו ואחד הלך מאחור. עקב חוסר שיתוף הפעולה מצדו של צווי, רציתי להעניש אותו, כך שיתעכב בהליכה לשירותים, אולם הוא פשוט לא קרא לי. ייתכן שהשתין במכנסיו, אבל הוא לא פנה לקרוא לנו ללכת לשירותים.

2. האכלה בכפייה ובאלימות

צווי הואכל בכפייה ובכוח אחרי כמה ימים של שביתה. הרופא החדיר צינורית גומי דרך אפו. צווי התנגד לכך. השוטרים קשרו אותו לכיסא ברזל כדי שלא יוכל לזוז. צווי זעק: "פאלון דאפא הוא נהדר! אמת-חמלה סובלנות הם אדירים! פאלון דאפא הוא נכון".

שחזור עינויים: כיסא הברזל

בתחילה היינו המומים לחלוטין. מעולם לא ראיתי כוח כזה של אמונה. זו הייתה אנרגיה עוצמתית טהורה כל כך, ללא שמץ של פחד עוינות או שנאה. זו הייתה זעקה של חמלה. שוטרי הביטחון מיהרו לסגור את החלון בפניקה. הם פחדו שייחשפו, פשוט כמו פושעים. היו שהמשיכו לסטור על פניו.

צווי הואכל בחלב 3 פעמים ביום בכפייה ובכוח. הוא התנגד בכל פעם. אחרי כמה ימים, צינורית הגומי נעשתה אדומה מדם. הרופא אמר שאינו יכול עוד להמשיך בכך. זה היה עינוי אלים כל כך. אני לא הייתי מסוגל לעמוד בזה. הערצתי בסתר את האנשים האלה שהאמינו ב"אמת-חמלה-סובלנות". הם ממש יוצאים מן הכלל.

במשך יומיים שלושה קיבל צווי טיפול דרך הווריד. הוא כל כך התנגד שהיה עליהם לקשור אותו. שמעתי שכל בקבוק עלה יותר מ-100 יואן. תמהתי מדוע הוא אינו אוכל, מדוע הוא מבזבז כל כך הרבה כסף וגורם לנו לעבוד קשה כל כך. כעת אני מבין שאוכל זה לא הדבר הנחוץ ביותר בחיים. לאדם צריכה להיות אמונה רוחנית. זה הופך את החיים למשמעותיים יותר. גדלתי בכפר וכהגעתי לערים הגדולות הייתי מסנוור מהחיים הצבעוניים בעיר. חשבתי שפירושו של אושר הוא אוכל טוב ובידור טוב. טעיתי כשחשבתי שחיים בעיר הם אושר, עד שהבנתי שאלה עם האמונה האמיתית הם המאושרים באמת.

אם מדברים על אוכל, לשוטרי הביטחון במרכז לשטיפת מוח היה אוכל טוב יותר ומִגוון משקאות. לפעמים השוטרים אכלו במכוון אוכל טוב מול המתרגלים האסירים, כשהם מפתים אותם "להשתנות". הייתי שומע אותם מדברים עם הממונים עליהם בטלפון. שנהגו לצאת לחופשה לאתרי נופש לעתים קרובות.

בכירי הממשל שהיו אחראיים על שינוי של מתרגלים קיבלו הטבות רבות מאוד מהרשויות. הם קיבלו מענק גדול על כל מתרגל ששינו. באחד הדוחות שקראתי לאחר מכן נאמר שרבע מהכנסות המדינה הוצאו על רדיפת הפאלון גונג. לדעתי זה הרבה יותר מרבע. הם בזבזו את כספי האנשים כדי לרדוף אנשים חפים מפשע. זהו פשע ענקי לכשעצמו.

3. מכות, מניעת שינה ושוטרים חסרי רסן

ארבעה שוטרים מסוכנויות שונות מונו לשנות את צווי שיאנג-ג'ון בתורנות. כל יום הם "שוחחו" עם צווי, אבל דבר לא עזר. יום אחד הראו לצווי מכתב ממשפחתו או מבית ספרו ולחצו עליו להשתנות. אפילו המכתב לא עזר והם החלו לחשוש. אחד השוטרים שהתרגז מאוד סטר על פניו של צווי כמה פעמים במשך "השיחה". צווי זעק שהשוטרים מכים אותו. בכל החדרים היו מצלמות ולמרות שפחדו להיחשף המשיכו להתעלל בו.

הם החלו למנוע ממנו שינה. הדליקו אור בחדרו יום ולילה. הכניסו שני כסאות לחדר. אחד לצווי ואחד לשוטר בתורנות. ברגע שהיה עוצם את עיניו היו דוקרים אותו. כך זה נמשך ימים רבים. חשבתי שזה לדחוף אדם עד הקצה, בזמן שהוא כבר לא אוכל ולא שותה. כיצד יכלו לענות אדם בצורה כזאת? האם זה לא יגרום לו להשתגע? לקחת את החופש ממנו זה כבר בלתי חוקי, שלא לדבר על מכות ומניעת שינה. האם לכך התכוונו ב"הכשרה משפטית"? בפעם הראשונה שראיתי את השלט "מרכז להכשרה משפטית" חשבתי שזהו אולי בית ספר גדול ללימודי מחקר, נאומים, סמינרים או החלפת דעות. רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת שאני שם כדי ללמוד משהו טוב. אבל מה שהתרחש בפנים היה ממש שערורייתי.

משהו גרוע יותר התרחש כמה ימים לאחר מכן.

אף על-פי שצווי לא השתגע מהעינויים, השוטרים השתגעו. יום אחד הופיעו כל הארבעה. זה היה דבר נדיר, מפני שבדרך כלל הופיעו בתורנות. הם נראו נואשים במיוחד. אחרי כמה מילים, הם החלו להכות, לסטור ולבעוט בצווי. דחפו אותו לפינה, נקודה מתה של מצלמות הביטחון, והפילו אותו ארצה. הם ידעו שמה שהם עושים אינו חוקי ולא רצו להיחשף למצלמות. אבל כנראה קיבלו אישור לכך מהממונים עליהם. הרי אפשר היה בקלות לכבות את המצלמה או למחוק את ההקלטות. אני והסוהר השני לא העזנו להביט פנימה. שמענו את הצעקות מלאות הכאב ואת האנחות. זה היה כנראה חמור ביותר.

נהגנו לכבד את השוטרים בבייג'ינג והתייחסנו אליהם כאל בכירים. לא יכולתי להעלות על הדעת שהם יכו אדם שלא אכל או שתה או ישן במשך ימים. פעם הייתי גאה שהצטרפתי לכוח המשטרה הצבאית, הייתי מוכן להקריב את חיי כדי להגן על המדינה ועל אזרחיה. אבל אחרי שראיתי כל זאת, מה יכולתי לעשות? סלדתי לגמרי ממה שהם עשו. לפעמים כל כך כעסתי שרציתי לאסוף כמה חברים ולהכות את השוטרים האלה מבייג'ינג.

כשהם יצאו מהחדר, הם הודיעו שייקחו את צווי לחדר הרחצה. הם אסרו עלינו ללכת בעקבותיהם. ראינו דם וחתכים על פניו של צווי. סביב עיניו היו חבלות. הוא לבש מכנסיים קצרים (זה היה בקיץ) והבחנו בחבלות וברגליו הנפוחות. הממזרים האלה היו כל כך אכזריים. כשהם חזרו נעלמו סימני הדם.

אחרי כמה ימים כשהורו לנו לקחת את צווי לחדר הרחצה, ראינו היכן היה פצוע. את מרב הנזקים החמורים הוא ספג בחלק הפנימי של רגליו. נעצבתי לראות זאת. לדברי השוטרים, פגיעה במפרק הירך זהו המקום הכואב ביותר. זה לא הורג אותך, אבל הופך אותך למסכן.

להפתעתי עיניו של צווי לא שיקפו כלל שנאה. אין בפי מילים לתאר את הערצתי למתרגלי הפאלון גונג. באותו הזמן הכבוד שרחשתי לשוטרי בייג'ינג נעלם לגמרי. מאותו זמן ואילך, דיברתי בחמלה עם צווי אף על-פי שהחלפתי איתו רק כמה מילים. יכולנו להראות את ההערצה שלנו רק בטון הדיבור או בעיניים.

מלבד צווי שני מתרגלים נוספים הותירו עליי רושם עז. אחד היה יו צ'או, בחור צעיר נאה שסיים תואר ראשון באוניברסיטת צ'ינג-הואה. הוא היה נחוש ובלתי נכנע. גם אשתו שהייתה בוגרת אוניברסיטה נעצרה. המתרגל השני היה צעיר כבן 20, וו שיאנג-וואן מפרובינציית שאן-דונג. אחרי כמה חודשים שהיה כלוא ולא התגלח הוא נראה כבן 60. זו הייתה תוצאת ה"הכשרה משפטית" של המק"ס.

רוב מתרגלי הפאלון גונג במרכז הושלכו בסופו של דבר לכלא. אבל כליאתם במרכזי הכשרה משפטית לא נחשבה כחלק מחישוב גזר דינם. בעיני הרשויות, המרכז היה מקום ללימודים. אך מדוע נחוצים שוטרים צבאיים ללמידה בחדר של 4 מטרים רבועים? כיצד יכלו להסביר את המכות ומניעת השינה? הוסיפו לכך את נוכחות "משרד 610" (המכונה "הגסטאפו של סין") וזוהי הוכחה מוצקה שהרדיפה אינה חוקית. יש כנראה אנשים רבים כמוני שנשאבו פנימה ללא רצון.

הערה נוספת

אחרי שפרשתי לגמלאות מהמשטרה הצבאית, המשכתי לגלות עוד לגבי הפאלון גונג. קראתי את "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ואת "פוררו את תרבות המפלגה". כשאני חושב על מה שהתנסיתי בו במרכז הכשרה משפטית, על השחיתות במשטרה הצבאית ועל איך שבכירי המק"ס מתנהגים בעיר מגוריי, התחלתי להבין לעומק יותר את המק"ס. זהו שורש כל רע שהייתי עד לו. מתרגלי פאלון גונג בעיר מגוריי נדיבים מאוד. רק שדים יכולים לענות באכזריות כזאת אנשים טובים ולקצור את איבריהם.

במשך יותר מ-60 שנה שולטת המק"ס בסין בעזרת שקרים ואלימות. היא הפכה מדינה עם תרבות עתיקה וגאה לגוב שדים. העם הסיני התרגל בהדרגה למנטליות, לשפה ולהתנהגות של "השדים".

החיים בסביבה כזאת במשך זמן כה ארוך, גרם לעם הסיני לא להיות מודע לכך כיום והוא אינו יכול לגרור עצמו החוצה משם. הסטנדרטים לנכון ומוטעה התבלבלו. המק"ס הציבה אותנו על הדרך לגיהינום.

אולם פאלון דאפא, המאסטר רב החסד שלה והמתרגלים מביאים את התועלות של הדאפא לעולם כולו, למרות הרדיפה האכזרית. הם פונים לצד הנדיב של האנשים ומביאים את החמלה שלהם לעולם ובתהליך הזה הם מצילים חברה שפשטה את הרגל מבחינה מוסרית.

כשאני זוכר מה התרחש במרכז לשטיפת מוח אני רועד עדיין. הייתי אז בתלבושת של שוטר צבאי וסייעתי לרדיפה. אך זה לא מה שהתכוונתי לעשות. אני מקווה בכנות שעמיתיי השוטרים, הסוהרים והבכירים במערכת המשפט של הממשל הסיני יבינו מי היא המפלגה באמת, יפרשו ממנה וימקמו את עצמם בצד הנכון. עלינו להיות אחראיים על החיים שלנו ושל משפחותינו. עלינו להגן על החוקים האמיתיים. זהו פשע לאכוף משהו מחוץ לחוק.

לפני שכתבתי את המאמר הזה חקרתי קצת. רשימת 14 הכתות המרושעות שזוהו בפומבי על ידי המשטר בשנת 2000 וגם ב-2005, אינה כוללת את הפאלון גונג. החלטות הקונגרס העממי ושתי הישויות המשפטיות העליונות לא קבעו שפאלון גונג היא כת רעה. נדהמתי לדעת זאת. כולנו התייחסנו כעובדה להיפך הגמור מזה.

עליכם לדעת שהחסידים הנלהבים של ג'יאנג דזה-מין, "משרד 610" והוועדה הפוליטית משפטית הם ערמומיים מאוד. הם מעולם לא פרסמו מסמכים רשמיים כלשהם. במילים אחרות, מאז 1999, כל ההיבטים של הרדיפה נגד הפאלון גונג, ובכלל זה חיפושים שנערכים בבתים, מעצרים, כליאה ומאסר, נעדרים בסיס חוקי. אם אתם ממלאים אחר הוראות משרד 610, ייתכן שיום אחד תהיו השעיר לעזאזל כשבכירים בצמרת יעבירו מהם והלאה את האחריות. בידקו את ההיסטוריה של המק"ס. חישבו על סופם המר והאיום של מנהיגים לשעבר של המק"ס: ליו שאו-שי, לין ביאו, פנג דה-הואי וג'יאנג צ'ינג.

אכיפת חוק אינה צריכה לעקוף את החוק. ארבעה השוטרים שהזכרתי למעלה הפרו את החוק ביודעין. אם תואשם במה שעשית, כיצד תסביר זאת? האם הממונים עליך יודו שהם הורו לך להכות אנשים? האם יש לך הוכחה כלשהי שזו הייתה פקודה? השוטר לי למשל, היה פתטי. הדבר הראשון שלמד כשוטר היה לענות אנשים. עליכם לחשוב בהיגיון, אל תעבדו על עצמכם. אל תעשו דבר למען הרדיפה. מה שעשו מתרגלי הפאלון גונג היה להגן אל המוסריות והמצפון, שהם הבסיס לחוק. הם עשו זאת למעננו גם כן. עלינו לתמוך בהם ולעזור להם.

לבי הוּכתם במרכז להכשרה משפטית. הערפול שלי התבהר לאחר מכן כשהבנתי את העובדות לגבי הפאלון גונג. אני חושף את הפשעים האלה כדי לקרוא לעמיתיי השוטרים ולאחרים המעורבים ברדיפה, לחשוף את המפלגה המרושעת בדרך זו או אחרת. לחשוף את הרוע זהו צעד לקראת טיהורו החוצה מארצנו.

מתרגלי פאלון גונג עושים כל כך הרבה למעננו ולמען העולם הזה. אני יודע יותר ויותר בבירור שהם עשו זאת למעננו. הם מקווים שנשתחרר מהשפעת השדים ונהפוך לנדיבים ולישויות אדירות ביקום הזה. עשינו דברים רעים. לא יכולנו שלא.

אבל דברים משתנים. וואנג לי-ג'ון, בו שי-לאי, לי דונג-שנג וג'ואו יונג-קאנג, כל האנשים שעזרו לנהל את הרדיפה, נעצרו. הסיבה שניתנה לכך על ידי המשטר הייתה שחיתות, אבל כל אחד יודע שזה מפני שהם רדפו את הפאלון גונג. זו הייתה ההתחלה של העונש שלהם. השמים נותנים לנו הזדמנות. אלה המעורבים ברדיפה – מהרו והצילו את עצמכם. מתרגלי פאלון גונג מטפחים אמת-חמלה-סובלנות. הם מביטים קדימה לראות עוד אנשים מוצלים. זוהי החמלה שלהם. הגיע הזמן שיהיה לנו לב נקי.

אולי יהיו אנשים שיאמרו: "אתה נשמע כמו מתרגל פאלון גונג", אענה להם ש"אמת-חמלה סובלנות" הם כה אדירים. כל אחד צריך ללמוד זאת. ללא ספק הייתי רוצה ללמוד זאת, אבל אני פוחד שאיני עומד בסטנדרט הזה.

אישה זקנה בת 80 בכפר שלי נפלה ושברה עצם. היא המשיכה כל הזמן לשנן: "פאלון דאפא הוא נהדר! אמת-חמלה-סובלנות הם אדירים". היא החלימה במהירות והחלה ללמוד פאלון דאפא. כ-5 אנשים בכפר שלי החלו ללמוד פאלון דאפא בשנים האחרונות.

סוף סוף כתבתי מה שרציתי לומר במשך שנים. זוהי דרכי לעזור למתרגלי פאלון דאפא להבהיר את האמת ולעזור לאנשים. איני יודע אם זה נחשב.

אני מצדיע למאסטר של הפאלון דאפא ולמתרגלי הפאלון גונג.