תמצית הדברים

ב-7 באפריל פרסם אתר חדשות בסין דו"ח ארוך בשם: "סודות החינוך מחדש באמצעות מחנות עבודה ממחנה הנשים מא-סאן-ג'יא נחשפים –'ספסל נמר' ו-'מיטת המוות".

זהו אירוע יוצא דופן מפני שאף אחד מהסיפורים הנוראיים על עינויים, שטיפת מוח ועבודה בכפייה לא אושר בעבר על ידי כלי התקשורת (נשלטי המשטר) בסין ואף פעם לא דיווחו עליהם.

הכתבה התפרסמה לראשונה באתר "חדשות צ'ינג-דאו". פורטלים סינים של חדשות ובכללם Sohu.com ו- QQ.comדיווחו מייד אחריהם. כפי שידוע לכול, כלי התקשורת בסין נמצאים תחת שליטה קפדנית של המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס). תפקידם הצטמצם עד כה רק כדוברי התעמולה של המפלגה.

הכתבה היא חסרת תקדים בכך שמודים בה בתנאים הנוראיים במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא, אך מה שלא מוזכר בה שרוב אלה שהוכו, עונו, עברו התעללות אכזרית שם, מאז אמצע 1999 היו בעיקר מתרגלות פאלון גונג.

הנקודה העיקרית אותה השמיט המאמר: ידוע שאלה שסבלו הכי הרבה רדיפה במא-סאן-ג'יא ובמספר רב של מחנות עבודה בכל סין הם מתרגלות של פאלון גונג, לפחות מאז החל ביולי 1999 הקמפיין הרשמי לחסל את הפאלון גונג.

מאז שנת 2000 פרסם אתר מינג-הווי 8,109 דוחות שונים המתעדים ודנים בהתנסויות של רדיפת מתרגלי פאלון גונג הכלואים באופן בלתי חוקי במחנה העבודה מא-סאן-ג'יא בלבד. (הערה: מספר הדוחות התקבל תוך חיפוש באתר וכולל גם דיווחים מקוריים וגם פרשנויות וכתבי עת החוזרים על תוכן הדוחות המקוריים).

אתר מינג-הווי מקבל בברכה דיווחים מאזרחים מודאגים בסין היכולים לספק ראיות ספציפיות לגבי רדיפת הפאלון גונג, ומבקש מאנשים בכל רחבי העולם לספר לכל מכריהם על הפשע הזה כנגד האנושות.

כמה קטעים

להלן פסקאות המייצגות כמה קטעים מהמאמר של "חדשות צ'נג-דו". הטקסט השלם של המאמר משוחזר כאן בסינית.

המאמר מתחיל כך: "עבודה זולה, עונשים פיזיים, תאי מעצר מבודדים, אלות מחשמלות, תלייה, 'ספסל הנמר' ו-'מיטות המוות'. באמצעות סיפוריהן של אסירות במחנה העבודה, פיסות שונות של ראיות פיזיות, כתבי יד, מסמכי התביעה והצהרות של מקורות מבפנים, המאמר מנסה להראות מה באמת מתרחש בבניין מחנה העבודה בכפייה לנשים ולתת הצצה קצרה לשיטה הנוכחית של חינוך מחדש דרך עבודה."

המאמר ממשיך להסביר שכמה מהסיפורים שסופרו הכילו כתבי יד שהוברחו ממחנות עבודה על ידי אסירות. בידיעה שתעבורנה חיפוש טרם השחרור, נשים אמיצות אלה הסתכנו מאוד בכתיבת הסיפורים האלה. הן רשמו אותם במאמץ רב באותיות קטנות ככל האפשר, מה שאיפשר לעוד סיפורים להיכתב וכך להבריח החוצה. הן גלגלו את כתבי היד חזק בצורה הדוקה ככל האפשר והחביאו אותם בוואגינה שלהן בתקווה שלא יתגלו טרם שחרורן.

ליו חואה הייתה בין אלה שהיומן שלה, "יומן של חינוך מחדש באמצעות עבודה", הוברח החוצה.

היא מספרת שבאחת הפעמים הופשטה מבגדיה. הסוהרים חשמלו את לשונה. היא אמרה: "זה היה הלם אחרי הלם, החשמל זרם דרכי. לבי פעם כל כך חזק, בחוסר יציבות. החשמל זרם לקצה לשוני כמו מחטים החודרים לתוכה. לא יכולתי לעמוד ביציבות וגם לא ניסיתי אפילו".

ליו תיארה את כמות העבודה שלה שהייתה פחות קשה משל אסירות אחרות. היא נדרשה בין השאר להתאים גם צווארונים במידות שונות וחפתים: "עיבדתי כ-1,800 עד 2,000 פריטי בגדים ביום. לאלה שהיו צריכות לגהץ את הבגדים הייתה מכסה של 3,000 פריטי לבוש", אמרה ליו. אסירה אחת הייתה צריכה לתפור 320 פריטי לבוש גמורים כל יום.

ביומנה תיעדה ליו שב-20 ביולי 2010 אחרי שסיימה מכסת עבודה של יום אחד, מפקחת הצוות שנבחרה מבין האסירות, הורתה לה לעבוד על 50 פריטים נוספים. ליו ביקשה מהמפקחת יחס הוגן יותר, והמפקחת הכתה אותה לעיני הסוהרים. ליו נפצעה ונלקחה לבית החולים של כלא דא-ביי לבדיקת CT.

ביומנה היא מזכירה גם אישה בשם מיי צ'יו-יו שבריאותה התדרדרה רע אחרי לידה מוקדמת. מיי לא יכלה לסיים את מכסת עבודתה היומית. המפקחת הורתה לה להמשיך לעבוד גם בלילה ולסיים את מכסת עבודתה או להיענש פיזית בעמידה למשך שעות ארוכות. מיי בחרה בעונש העמידה. מנהיגת הצוות הפילה אותה לרצפה, דרסה בעקבה החד את השוק של מיי וסיבבה את עקבה בתוכו סיבוב מלא. בשוק נוצר חור והזיהום נמשך כמה חודשים. אפילו כיום ניתן לראות את הצלקת על השוק שלה.

גם אסירות אחרות ציינו שהשתמשו לענות אותן ב"ספסל נמר" ו"מיטת המוות".מקור פנימי חשף שעינויים אלה הופעלו אך ורק על "קבוצת אנשים מיוחדת" (הערת המערכת: הכוונה למתרגלי פאלון גונג) ורק אחר כך החלו להשתמש בהם על אסירים אחרים.