התנסות מהוועידה האינטרנטית העשירית לשיתוף התנסויות של מתרגלי פאלון דאפא מסין

ייתכן שזה היה מתוכנן לפני זמן רב שאמלא תפקיד של מורה בחיים האלה. יש לי גורל שנועד מראש עם ילדים, לכן חוויתי מקרים רבים עם ילדים בעודי מסייעת למאסטר בתיקון הפא ובהצלת ישויות.

סילוק אידיאולוגיית המפלגה, שינוי עמדה

כמקצוע ראשי בחרתי ללמוד את השפה הסינית. בכמה העשורים האחרונים התרבות הסינית המסורתית הוגדרה כ"רעל" ולכן הותקפה על ידי הממשלה הסינית. לימדו אותי את תעמולת המפלגה כבר מבית הספר היסודי ועד המכללה. אפילו כמה פואמות עתיקות שנשארו בספרי הלימוד קיבלו פירוש של אידיאולוגיית המפלגה. כיוון שציוני מבחנים קובעים את גורלו של התלמיד, התשובות היו צריכות להיות בקו אחד עם התשובות המצופות. התמצית של התרבות הסינית אבדה.

במשך זמן מה, הייתי במצוקה ולא ידעתי כיצד ללמד את תלמידיי. ידעתי שאגרום נזק לילדים אם אלמד אותם באופן שמורה רגיל מלמד בסין. אולם, אם אלמד אותם על בסיס הדאפא, תלמידיי לא יוכלו להיות מוכנים למבחנים הרגילים. פעם אחת כשלמדתי את הפא, הפא של המאסטר לפתע הגיח במחשבתי: המשימה שלי היא להציל ישויות חיות, לתת לאנשים לדעת על ישויות שמימיות, להסביר להם על הפא ולהציל אותם.

בהשראת המאסטר והחוכמה שקיבלתי מהדאפא, בהדרגה למדתי להשתמש בחומרים כתובים בגמישות. למעט הידע הבסיסי שהתלמידים צריכים לדעת, ניתן לשלב את התרבות המסורתית הסינית ואת תוכן הפא לתוך הלימודים בכיתה וזה גם משהו שילדים הכי אוהבים לשמוע. קריאת ספרי לימוד, כתיבת חיבורים ויומנים הפכה להיות הדרך הטובה ביותר בשבילנו לתקשר. אני רואה בפעולות האלו הזדמנויות לתקן את האידאולוגיה המעוותת שלהם ולהשריש את הפא לתוך מחשבתם. במשך העבודה בכיתה שלחתי מחשבות נכונות לכיוון הילדים כדי שהכוח של הדאפא יפתח את מחשבתם המוגבלת ואת טבעם האמתית.

המאסטר אמר:

"בחלקיק של האוויר, באבן, בעץ, באדמה, בברזל ובפלדה, בגוף האנושי ובתוך כל החומרים קיימת התכונה הזאת ג'ן-שן-רן. בימים הקדומים דיברו על כך שחמשת האלמנטים מרכיבים את רִיבּוֹא הדברים שבתוך היקום ובכולם קיימת התכונה הזאת ג'ן-שן-רן." ("ג'ואן פאלון" הרצאה ראשונה, "ג'ן-שן-רן הוא הקריטריון היחיד לאמוד אם האדם טוב או רע")

כשלימדתי בצורה זו למשך זמן מה, מרבית תלמידיי האמינו בקיום אלוהויות ובודהות וקיבלו את המושגים של גורל, גלגול קארמתי, טוב ורע, גמול וכו'. כמה מהתלמידים אמרו לי בשקט: "המורה, היואן-שן שלי עזב את גופי לפני כן, החוויה להגיע לממד אחר היא מדהימה!", "יש לי את היכולת העל טבעית של סו מינג טונג!" כשדאפא פתח את מגבלות המחשבה שלהם, תלמידים אחדים תיארו ביומנם: "המורה היא פיה שמעופפת בשמים".

לפני שהם סיימו את לימודיהם, נאסרתי, אך לילדים הייתה התייחסות נכונה והם ידעו את האמת לגבי הרדיפה. פגשתי אותם שוב כמה שנים לאחר מכן והיה קל מאוד לשכנע אותם לפרוש ממפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) ומהארגונים המסונפים לה.

לאחר ששוחררתי מהכלא לא הורשתי לחזור לביה"ס וללמד, לכן נתתי שיעורים פרטיים לילדים מחוץ לכיתות לימוד. ללמד בבית היה הנוח ביותר. ספרי עיון היו בהישג יד על המדף ויכולנו להתחבר לאינטרנט לחקור נושאים שונים, כגון כיצד הישויות השמימיות בראו את העולם, כיצד האנשים הקדמונים טיפחו את עצמם, כיצד ישויות התגלגלו וכיצד הנבואות התגשמו.

חיפשנו מידע על אודות מגוון נושאים מסורתיים: מאכלים, לבוש, ציורים, פואמות, אדריכלות ועוד, וכיצד הם הוענקו מידי השמים. אחרי שתלמידיי קיבלו ידע רב לגבי התרבות המסורתית ממקורות שונים, המנטליות שלהם החלה להשתנות. אָתֵאִיזְם, דרוויניזם וחומרנות החלו לדהות ולהתנדף ממחשבותיהם.

בחרתי וארגנתי את התכנים שאותם רציתי ללמד, והדפסתי אותם ונתתי לתלמידיי. אחד מתלמידיי, ילד קטן, הפגין בכיתתו ידע רב. המורה שלו שאל אותו היכן רכש את הרעיונות האלו ואת הידע. הוא השיב כי למד זאת מהמורה שלו של צהרון והראה למורה אחר את התדפיסים שעשיתי.

לאחר זאת בכל יום שני המורה שלו ביקש ממנו את התדפיסים שלי ודיבר על התכנים האלה בכיתה שלו. וכך חברי כיתתו של הילד גם הרוויחו. לכן אני משקיעה יותר מאמצים בהכנת השיעורים. ביום ראשון אחד, הילד הקטן הזה סיפר לי שהנושא בכיתת ביולוגיה השבוע היה הדרוויניזם וכי הוא נתן דוגמאות על תרבות פרה-היסטורית ששמע ממני. הכיתה נעשתה עירנית, ותלמידים אחרים הוסיפו את הדוגמאות שלהם לתמיכה של בתרבות הפרה-היסטורית. לבסוף, התלמידים הוכיחו שתיאוריית האבולוציה מוטעית והמורה הסכים לכך.

כשלימדתי שוחחתי על בודהיזם, קונפוציוניזם, טאואיזם ועל אלוהויות, נגעה מאוד לליבם של התלמידים מהות התרבות הסינית – האמונה באלוהויות, ותרגול טיפוח. מידע כזה פתח את אופן המחשבה של התלמידים והם התעניינו מאוד בחומר הנלמד. הזמנתי את הורי התלמידים לכיתה כדי שיקשיבו ללימוד יחד עם ילדיהם. גם בשבילם הנושאים היו מרעננים, והם אף היו יותר רציניים מהילדים בכתיבת הדברים שנאמרו.

לאחר ששני הספרים "תשעת הדיונים אודות המפלגה הקומוניסטית" ו"לפורר את תרבות המפלגה" יצאו לאור, שילבתי אותם לתוך ההוראה שלי. תכופות עשיתי השוואות: אלוהויות בראו את האנשים ומוקירים אותם, המק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) מבצעת רצח. קונפוציאניזם, בודהיזם וטאואיזם מלמדים אנשים לחזור למקור השמימי האמיתי שלהם, תיאוריות המק"ס הן נגד אנושות וגורמות לצד הרע של אנשים להתחזק. לבודהיזם ולטאואיזם יש עוצמה וחוכמה ללא גבול, המדע המודרני אינו רק צר אופקים ורדוד, הוא גם הורס את הטבע שלנו. העקרונות של אמת-חמלה-סובלנות מחזקים את הרמה הרוחנית והמוסרית של האדם, הדוקטרינה של "מאבק מעמדות" מובילה אנשים לחוסר תקווה. ההשוואות האלו עזרו לתלמידים ולהורים להבדיל בקלות בין טוב ורע, בין נכון למוטעה; לכן החשיבה המעוותת שלהם תוקנה. אחרי זה, הייתה להם באמת הבנה חיובית על הדאפא ובאופן טבעי הם פרשו מהמק"ס ומהארגונים המסונפים לה.

לאחר שה-DVDs של מופע ה-Shen Yun הפך להיות זמין, לימדתי את תלמידיי להעריך אמנות ובמשך השיעור צפינו ב-DVD. השאלתי את ה-DVD לתלמידי חטיבת הביניים והתיכון והם צפו בו בבית. בשיעור הבא ערכתי חידון: האם צפיתם בו? האם הבנתם אותו? מה למדתם ממנו? ועוד שאלות מסוג זה, ילדים אחדים כבר חיו לפי הפא. אחרים השאילו ממני את הספר "ג'ואן פאלון" ואחרי שקראו, הם חיבקו את הספר והצהירו בחגיגיות: "מאסטר לי הונג-ג'י אתה המאסטר שלי!"

כשלימדתי בבית הספר, לו פינג (שם בדוי כדי להגן עליה) הייתה תלמידה שלי. כדי לסייע לה להגיע לבית הספר תיכון מכובד, הוריה סגדו למקדשים רבים ועוררו כמה רוחות שחורות. הם חיפשו פתרון למצב אך התוצאות היו גרועות אף יותר. הרוחות השחורות האלו רדפו את לו פינג. כשהייתה עוברת ברחוב בלילה, פנסי הרחוב היו כבים והיא הייתה רואה צללים. היא הייתה מפוחדת מאוד והוריה היו חסרי אונים בקשר לזאת.

יום אחד, אמה של לו פינג באה אליי וסיפרה לי על המצב. הם ניסו כל דבר. סבתה של לו פינג מתרגלת פאלון גונג והיא אמרה לאמה של לו פינג לדבר איתי. אמרתי לה: אינני יכולה לעזור לך, רק המאסטר יכול. אמרתי לה להיפטר מכל דבר שקיבלו מהאנשים ההם, כולל קישוטים. אז הלכתי לביתה ונתתי ללו פינג לקרוא את הקטע על "פו-טי" מתוך הספר "ג'ואן פאלון".

לו פינג קראה את שתי הפסקאות הראשונות והתלוננה על כאב ראש בלתי נסבל. אמרתי לה להמשיך לקרוא. היא קראה עוד שתי פסקאות וראשה הכאיב לה שוב. היא המשיכה לקרוא עד סוף הקטע. אז היא נעמדה ואמרה בהתרגשות: "אני בסדר!" השד עזב ואפילו עיניה נראו שונות. היא החזיקה בספר "ג'ואן פאלון" ורצתה לסיים לקרוא אותו באומרה: " מהיום ואילך אני מטפחת." מאוחר לאחר מכן לו פינג סיפרה לי כי דיברה עם חבריה לכיתה ואמרה להם שדאפא הוא טוב וביקרה את האתיאיזם. היא תמיד מצליחה לסתור טענות של אנשים עם הבנה מוטעית המנסים לאתגר אותה. אני מאמינה שהדאפא נתן לה כוח ומחשבות נכונות. בסופו של דבר, הילדה הזו למדה במכללה, השלימה את לימודיה והיום מלמדת במכללה באמריקה. היא קיבלה תואר של אזרח כבוד בקהילה שלה.

לילה אחד התקשר אליי הורה אחד ממשפחה שפעם גרה בקומה מתחתיי. האם רצתה שאדבר עם בנה. כשהיינו באוטו היא סיפרה לי על הבעיות שלה. היא רצתה שבנה יתאמץ יותר בלימודים, ולכן הזכירה לו כל הזמן לעשות את שיעורי הבית שלו. אולם, הוא לא הקשיב לה והתרגז לכן היו להם ויכוחים לעיתים תכופות. בעלה לא רצה להיות בבית ולא היה מגיע הביתה עד אמצע הלילה. בין הזוג החלו להתהוות קונפליקטים ונראה היה שיש כל הזמן קונפליקטים בבית.

דיברתי עם בנה על אמת-חמלה-סובלנות, סיפרתי לו סיפורים על כבוד להורים, ועל כך שלהתחשב ולהבין את אמו ולכבד את הוריו משקף את טוב לבו. דיברתי גם עם אמו על אמת-חמלה-סובלנות והדגשתי את השיטה שהקדמונים היו משתמשים בה לחנך את ילדיהם. המלצתי לה שתמצא מישהו הכותב קליגרפיה היטב ותבקש מאדם זה לצייר לה את המילה "סובלנות". יותר מאוחר המילה "סובלנות" הודבקה על דלת החדר של בנה וכל אחד מבני הבית זכר אותה במחשבתו בכל רגע. לאחר עשרה ימים, האם התקשרה אליי ואמרה: "המורה, זה הצליח! לפני שאני נכנסת לחדרו של בני, כשאני מסתכלת על המילה 'סובלנות', ליבי הופך רגוע ובני כבר לא מוצא שאני מציקה לו. ביתנו שקט, ובעלי הפסיק לצאת בלילות".

בזמן שהייתי אסירה במחנה עבודה, השומרים הביאו את ילדיהם אליי לקבל שיעורים בעת חופשות בית הספר,. ריחמתי על הילדים האלה. הוריהם משמשים כ"כלי אלימות" של המק"ס, והם מקבלים שיעורי תעמולת המק"ס בבית הספר. הילדים האלה התפלאו מדוע אני במעצר. אמרתי להם שזה משום שאני מתרגלת בדאפא ושהמפלגה הקומוניסטית רודפת את פאלון גונג ואת מתרגליה. הדאפא הוציא לאור את טוב ליבם של הילדים האלה והם ביקשו מהוריהם לשחרר אותי.

פעם, ילדה הופתעה לראות אותי: "המורה, אני מכירה אותך!" זה היה מוזר, לכן שאלתי אותה מהיכן ומתי ראתה אותי. "בטלוויזיה, בערוץ החינוך, נתת שיעור!", היא השיבה. שאלתי "מתי זה היה?" היא אמרה, "עכשיו, זה משודר כרגע!" לא ידעתי האם לצחוק או לבכות. היא התכוונה לסדרת ההרצאות שהקלטתי עבור ערוץ החינוך. ערוץ החינוך עדיין שידר אותם בהיקף נרחב בזמן שרדפו אותי במחנה העבודה.

כמובן שהסברתי לילדים את האמת על הרדיפה ועניתי על שאלותיהם בזמן השיעורים שלנו. תלמידה אחת אמרה לאמה: "אמא, תני למורה שלנו ללכת הביתה, היא צריכה ללמד אותנו בכיתה!" במשך החגים הילדים האלה שלחו לי פירות ומאפים ואמרו לשומרים לשים על זה עין שאף אחד אחר לא יגע בזה. אני מקווה שהילדים האלה ישמרו את טוב ליבם.

הפא נתן לי את החוכמה כדי להציל ישויות חיות

כשהבהרתי את האמת לאנשים בזמן השיעורים שלי, ההחזקה לפחד הגיחה. לימדתי בבית, אך עובדי תחנת המשטרה והקהילה כל הזמן הטרידו אותי. נאלצתי לוותר על הפחד שלי, מעט בכל פעם .

כשהתחלתי ללמד בבית, במשך הפגישה הראשונה שלנו, שוחחתי עם התלמידים החדשים ועם הוריהם. ניצלתי את ההזדמנויות האלו להבהיר להם את האמת על הרדיפה ואמרתי להם שרדפו אותי בגלל תרגול בפאלון גונג. רוב התלמידים נשארו ללמוד אצלי בכיתה.

יום אחד הגיעה אם עם בנה לכיתה שלי. התברר כי אב הילד הוא מנהל מחלקת השירות הרפואי במרכז המעצרים היכן שהייתי. אמרתי להם לא לרדוף את מתרגלי הדאפא ולהתייחס אליהם בצורה יפה. הורה אחר עובד במחלקת הביטחון המקומי. הוא הקשיב לי בכבוד. שאלתי אותו: "האם אתה יכול להבין אותי?" הוא אמר: "אני יכול להבין אותך מנקודת מבטי האישית, אך עבודה…" הוא הניד בראשו. למרות שהשיחה עמם לא גרמה לצרות, שתי המשפחות האלו לא שלחו את ילדיהם לכיתה שלי. חשבתי, כיצד אוכל להצילם אם הם לא באים!

מאוחר יותר שיניתי את הגישה שלי. נתתי להם להתחיל בשיעור שלהם, ובהדרגה דיברתי על הרדיפה. בכוונה התמקדתי בשינוי החשיבה במשך כל שיעור, חשיפת השקר והוראת שיטת החשיבה וכו'. נשארתי גמישה והתאמתי לפי כל אדם והנסיבות.

כשהייתי צריכה ללמד מחוץ לביתי לא היה כל כך קל לדבר על הרדיפה, מכיוון שלא הכרתי היטב את הילדים ואת ההורים שם. היה עליי להתוות דרך. לפעמים הגעתי קצת יותר מוקדם והשארתי עלוני מידע המבהירים את האמת על הפאלון גונג מחוץ לשער, לאולם ולכיתות, כדי שהתלמידים יוכלו לראותם. השתמשתי במחשבות הנכונות שלי להורות להם: תמצאו אותם, תקראו אותם ותעבירו אותם בסביבה!

הילדים הקשיבו לי! הם הביאו את העלונים לכיתה והקריאו אותם בקול רם כדי שאחרים יוכלו גם לשמוע. מכיוון שהשארתי עלוני מידע עם תוכן שונה, הם התחלקו בגרסאות השונות עם האחרים. אחרי זה היה להם דיון פורה. הוספתי כמה מילים באמצע השיחה שלהם. הוספתי עוד כמה נקודות במשך השיעור ודיברתי ביסודיות על התרבות השמימית הסינית וחשפתי את הרדיפה שהייתה חלק מזה. אמרתי לתלמידים שישמרו על העלונים וייתנו אותם למוריהם והוריהם ואם יש משהו שעדיין לא הבין, הם יכולים לשאול אותי שוב. לחבילה אחת של עלונים הייתה השפעה כה גדולה.

באחת הכיתות שלימדתי תוכננו רק עשרה שיעורים, לכן היה עליי לנצל את הזמן שלי בחוכמה כדי לשלב מידע על הרדיפה שהייתי צריכה להעביר. כמה מהתלמידים הבינו את הנושא היטב ופרשו מארגוני המק"ס. תהיתי מה עליי לומר בשיעור האחרון? לפתע נזכרתי בצורה שבה המאסטר ערך את ההרצאות שלו; לכן יישמתי שיטת שאלות ותשובות. ביקשתי מהתלמידים שיישאלו אותי שאלות, ובאותו זמן שלחתי מחשבות נכונות, הילדים שאלו כל מה שרציתי שיישאלו: האם אכן יש דבר כזה כמו ישויות שמימיות? מה לגבי האדם שהצית את עצמו בכיכר טיננמן? האם מתרגלים פאלון גונג במדינות אחרות? זה נמשך כשעתיים. הם המשיכו לשאול שאלות ולבסוף כל התלמידים פרשו מארגוני מק"ס.

בכיתה ו' כשלימדתי את הנושא "אידיאולוגיה ומוסריות" הייתה מוצגת תמונתה של ליו סי-יינג ובה היא נראית עטופה בתחבושת בעת ראיון. כיוון שהמאורע הזה של "ההצתה העצמית" נחשף כמבוים, המהדורות החדשות החליפו את התמונה. הצבע של התחבושת שונה כדי שיתאים לעורה של ליו סי-יינג וידיה נראו עבות באופן לא טבעי. ניתן היה לזהות מיד ששינו את התמונה. הראיתי לתלמידיי את שתי הגרסאות של הכתוב ונתתי להם להשוות. התלמידים הבחינו בזה מיד ואמרו: "האין הם מרמים אותנו בצורה כה מגושמת? ההצתה העצמית בכיכר טיאנאנמן בוימה! במה עוד מרמים אותנו?"

סיפרתי לתלמידיי את סיפור הילדות שלי אינספור פעמים: כשהייתי צעירה לבשתי צעיף אדום ונשבעתי ב"יום הילד" לכשאגדל אציל את הילדים הטייוואנים כיוון ש"הילדים בטייוואן גוועים ברחובות בדיוק כמו הילדה הקטנה בסיפור מוכרת הגפרורים הקטנה". תלמידיי צחקו לטיפשותי כיוון שידעו שהילדים בטייוואן אינם גוועים ושזהו היה שקר.

אחד מהם אמר: "המורה, רימו אותך! היית תמימה מדי!" אמרתי: "אתה בדיוק כמוני כשהייתי צעירה. גם אותך מרמים; נוסף על כך, אלה שרימו אותי הם בדיוק אלה שמרמים אותך". הם רצו לדעת: "מי אלה?" זה פתח דיון, ודיברנו על השמות הידועים לשמצה, וגם על המאורעות ההיסטוריים כמו מהפכת התרבות, הטבח בכיכר טיאננמן ב-1989, ההצתה העצמית המבוימת בכיכר טיאננמן ועוד. ברגע שהאמת מסופרת לאנשים הם יבחרו היטב בצורה אינסטינקטיבית.

הישויות שנצלו פולטות אור

כדי להגיע ליותר תלמידים, השתמשתי באי מיילים תקופה ארוכה. מצאתי הרבה כתובות של מורים, מרצים ותלמידים, מגני הילדים ועד לאוניברסיטאות, שהיו מודפסים ברשימות אנשי קשר של בתי ספר ועל גבי פרסומים. התמקדתי בעיקר במורים ושמתי בעדיפות את אזורי הכפר, החוף והמיעוטים כולל המקומות שבהם יש מעט מאוד מתרגלי דאפא. עשיתי כמיטב יכולתי לשלוח מכתבים לבתי הספר. מכתב בודד יכול לפתוח שיחה ערנית בכיתה. הוספתי משפט בגב המכתבים "אנא העבירו זאת למורים במחלקת X". בדרך זו, מורים בכל מחלקה קראו את תוכן המכתב בשלמותו.

כשכתבתי את המכתבים האלה השתמשתי במעטפות שונות ורשמתי עליהם בעזרת עטים בצבעים שונים, השתמשתי גם בבולים שונים. כך בחרתי באקראי פרובינציות וערים ושלשלתי שבעה או שמונה מכתבים שונים לאותה תיבת דואר. הצלחתי לשלוח עד 80 מכתבים ביום. במשך שעות העמוסות ביותר, תיבות דואר רבות ברחובות לא היו זמינות, והייתי צריכה ללכת רחוק מאוד כדי למצוא אחת. בלשי משטרה בבגדים אזרחיים שמרו על תיבת הדואר בבית הדואר. כשהתקרבתי לתיבת הדואר ושלשלתי פנימה את מכתביי השוטרים לא ראו אותי. הבחנתי בטיפשותם של השוטרים והבהלה שלהם הייתה יותר ממגוחכת. שלחתי את המכתבים האלה עם לב טהור ונמענים רבים אישרו את קבלתם.

פעם אחת בתי כתבה מכתב לאיש סגל בדרג גבוה באוניברסיטה שבה למדה. היא שכחה לשנות את כתב היד שלה וסגל המוסד זיהו אותה. בתי נקראה למשרד ונחקרה. היא התחילה להבהיר את האמת על הפאלון גונג למורה במשרד. אחרי כן היא התחילה לבכות ואמרה: "המורה, אני עושה את זה למענך!" המורה התרגשה וחיבקה אותה. היא הזכירה לבתי להיות יותר זהירה ולא התייחסה יותר למקרה.

הייתה לי מחשבה: אולי הישויות שנצלו פולטות אור! התלמידים האלה שהבינו את האמת על הרדיפה הביאו אליי את חבריהם לכיתה ואמרו להם: "הקשיבו, הקשיבו למורה הזו וקבלו את רעיונותיה". אחת האמהות הייתה אסירת תודה שהבן שלה השתפר, אך התלוננה בפניי לגביי בעיות הנישואין שלה. עניתי לה שהדאפא מלמד אנשים להיות אדיבים אחד כלפי השני ומדבר על מושג נישואין כמו אצל הקדמונים. היא הרגישה יותר טוב אחרי זה והייתה יותר פתוחה. היא גם פרשה מארגוני המק"ס.

אחרי שנודעה לה האמת, תלמידה שלי לשעבר שלחה את הבן שלה לשיעורים אצלי. היא גם זרקה את כל הדברים הרעים מביתה.

אם אחת תרגלה בעבר פאלון גונג, אך הפסיקה כשהתחילה הרדיפה ב-1999. כל פעם דיברתי איתה מזוויות שונות והיא הביאה את הבן שלה לכיתה. היא הסכימה עם האמת אך לא האמינה שהמאסטר פה כדי להציל אנשים. חשבתי: מאסטר, אנא תאיר אותה, תן לה לחלום.

כמובן, שהיא התקשרה אליי ואמרה שהיה לה חלום, אך היא אינה יכולה לספר לי על זה בטלפון. ביום שבת היא ביקרה אצלי ולא יכלה לחכות כדי לספר לי על החלום שלה: היא ראתה יקום וגלקסיות חשוכות. לפתע הבזק אור הופיע במרחק רב. ההבזק התקרב יותר ויותר ואז היא ראתה את המאסטר יושב על פרח לוטוס ועף לכיוונה. היא אמרה שזה היה כל כך מציאותי! כעת היא מאמינה לחלוטין.

זוהי השנה החמש עשר לתיקון הפא של המאסטר ודברים רבים השתנו. אני נזכרת כשבתחילת הרדיפה עליתי לקומה העליונה של בניין בית הספר שלנו בזמן ההפסקה והבטתי למטה. מגרש המשחקים היה מלא בילדים שרומו, הורעלו ונהרסו. אולם, ידעתי שאין ביכולתי להציל אנשים כה רבים. יש מאות מיליוני ילדים בסין, כיצד אוכל להציל את כולם? בכיתי בשקט אך התגברתי! באמצעות החמלה של המאסטר והמאמצים הבלתי נלאים של התלמידים הרוע מסולק וישויות מתעוררות.

אני מודה למאסטר! אלה הסיפורים על תלמידיי ועליי ויהיה להם סוף טוב.

בשמם של כל הילדים, אני מודה למאסטר הנערץ שלנו!