תיקון הפא מסתער קדימה במהירות ומתקרב כעת ממש לקראת הסוף. כתלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא, אני חושב שעלינו לנצל את הרגעים האחרונים כדי להתרכז בלעשות את שלושת הדבריםהיטב. זהו הנדר שעליו חתמנו כאשר ירדנו למטה, לכן חייבים לקיימו. אין קיצורי דרך, חייבים לעשות זאת היטב.

בנוסף, אנחנו צריכים להטמיע כל מילה, כל פעולה ואפילו כל מחשבה ללא תנאי בתוך הפא. האם אין אנו חלקיקים בתוך הדאפא? בשלב זה, זה חייב להיות ברור מאוד. לעולם, אין עלינו להתלבט בשאלה, מה אנחנו צריכים לעשות או לא צריכים לעשות, לחשוב או לא לחשוב, כל זה חייב להיות ברור מאוד. אנחנו לא אמורים לתת להחזקות האנושיות או כל המחשבות האחרות לחסום או להפריע לנחישות שלנו להציל ישויות חיות. שליחות זו היא חסרת תקדים. זוהי השליחות האדירה ביותר, הקדושה ביותר, בהיסטוריה של היקום. אנחנו צריכים להאמין חזק במורה ובפא, ללכת בעקבות המורה, לעשות את כל מה שהמורה מבקש מאתנו לעשות ולצעוד היטב בנתיב האחרון כדי לחזור הביתה עם המאסטר.

מאחר וכל זה ידוע לנו היטב, אז צריך להקפיד לעשות את כל הדברים שתלמידי הדאפא צריכים לעשות ולא להרפות. אין לוותר על המחשבות הנכונות שלנו ולהכניס מחשבות שלא בפא. המאסטר אמר:

"אם המחשבה של מטפח מתרחקת מהפא, הרוע יכול להיכנס פנימה" (הרצאת הפא בועידת הפא (פא-הווי) בפלורידה, ארה"ב)

לכן צריך לשמור על מחשבות נכונות חזקות בכל דבר שעושים ולהתייחס כל הזמן לעצמנו כאל מטפחים של דאפא. ההכרה העיקרית שלנו חייבת להיות חזקה.

אם מתחילים לרדוף אחר חיי נוחות כשהסביבה שלנו נראית רפויה, האם חשבנו על הרוע שנותר שטרם סולק לגמרי? כשהרפינו, האם חשבנו על שלושת הדברים? ועל העובדה שישנם ישויות חיות רבות שמחכות לנו כדי להינצל בדחיפות? ועל האחריות שלנו? על המורה שלנו הרחום, והנפלא, שדלה אותנו מתוך הגיהינום, טיהר את גופנו ומחשבותינו המלוכלכות ושומר אותנו מכל משמר? בתור תלמידי דאפא בתקופת תיקון הפא, מדוע לא חולקים את עומס העבודה עם המורה?

כשנהנים מארוחות ערבות לחך עם המשפחות שלנו ואף זורקים אוכל, האם חשבנו על אותם המתרגלים שעדיין כלואים בסין? על המתרגלים שבורחים מהבית כדי להסתתר? ועל המתרגלים שחיים בתנאי עוני ועדיין מאמתים את הפא בנחישות? כשישנם מתרגלים שמבזבזים משאבי דאפא לקניית חפצים לא נחוצים, האם חשבנו על אותם מתרגלים שחוסכים כל אגורה לקניית ציוד, נייר, וחומרים אחרים לייצור חומרי הבהרת אמת כדי להציל ישויות חיות?

כשכמה מתרגלים מתעמתים עדיין עם בני משפחה או אנשים, או אפילו רבים, או נלחמים או מאבדים שליטה, האם אנחנו קולטים שבאותו רגע אנחנו לא בתוך הפא ולא רואים  את עצמנו כמתרגלים? האם שכחנו שיתכן והצד השני הוא זה שצריך להציל? המאסטר אמר ב-"הרצאת הפא בוועידת הפא הבין-לאומית ב-2009 בוושינגטון הבירה"

"כשאתם רציונליים והפעולות שלכם אדיבות, אז אתם מבטאים טבע בודהא, שהוא שן. כשהאדם הוא לא רציונלי, מתנהג באימפולסיביות, מתפרץ בכעס או אפילו מאבד קשר להיגיון, כל זה שווה לטבע דמוני. זה רק שאצל כל אחד זה מתבטא בדרגות שונות."

עלינו להישאר רגועים בקונפליקטים, להסתכל על הבעיות מזווית של הפא. אין ליצור כל השפעה שלילית לפא, לגרום צרות באימות הפא ובהצלת כל הישויות החיות.

כשמתרגלים עובדים על פרוייקטים כדי לאמת את הפא ומתחילים להתווכח על מי צודק ומי טועה, או ממשיכים  להעצים את הקונפליקט האם חשבנו שמחשבתנו מתרחקת מהפא ברגע זה? הם שכחו שהם מתרגלים. האם שכחו גם את הפא של המאסטר.

בנוסף, כשמתווכחים סתם על מי צודק, האם חשבנו שהרוע שבוחן כל מחשבה שיש לנו מנסה לאתר החסרות כדי לרדוף אותנו, לבודד אותנו ולמשוך אותנו למטה כדי להרוס אותנו? מתרגלים עמיתים, אנחנו לא צריכים לאפשר להם לנצל את הפרצה. מדוע לא דוחים כל דבר באותו הרגע?למה לא שולחים מחשבות נכונות כדי לסלק את גורמי הרוע שמנסים לבודד מתרגלים? האם המאסטר לא דואג לנו? האם לא כל דבר ששייך לנו לא תוכנן על ידי המאסטר? לכוחות הישנים אין את הזכות או היכולת לנהל אותנו. אנחנו צריכים לשלוח מחשבות נכונות כדי להכחיש ולסלק אותם.

כשמתרגלים מעלים כל מיני תירוצים כדי לחפות על ההחזקות שלהם ולא יוצאים החוצה כדי לאמת את הפא ולהציל ישויות חיות, האם חשבנו שזו השליחות שלנו והנדר שעליו אנו חתומים? מדוע לא מקיימים אותם? בנוסף, הפחד לצאת החוצה לא נובע מאיתנו. מי אנחנו? אנחנו תלמידי דאפא של תקופת תיקון הפא. אנחנו השחקנים האמיתיים, הראשיים על הבמה, אז ממה לפחד? המאסטר אמר:

"למעשה אני אומר שהן בכלל לא בעלות עוצמה. הן שום דבר מול מטפח אמיתי. אף על פי שהיא תרגלה וטיפחה במשך כאלף שנים, היא לא שווה אצבע אחת קטנה שתמעך אותה" ("ג'ואן פאלון", הרצאה שלישית "פו-טי")

האם הפא-שן של המאסטר לא נמצא לצדנו? ומגן עלינו בכל רגע? ממה לפחד? מתרגלים עמיתים, אנא סלקו את ההחזקה של הפחד וצאו החוצה בגלוי כדי להבהיר את האמת לאנשים.

אלה מתוכנו שרודפים עדיין אחרי תהילה או כסף צריכים לקרוא שוב ושוב שני מאמרים של המאסטר, "טיפוח אמיתי", "הימנעויות של המטפחים". אני מקווה שהם יועילו. כמו כן, להגיע לעולם האנושי אינו סוף המסע שלנו. המאסטר אמר:

"אחרים אומרים :"כשאני מגיע הנה לחברה הזאת של האנשים הרגילים, זה פשוט כמו לגור במלון. אני נשאר רק לכמה ימים ואז אעזוב במהירות. יש אנשים שפשוט נדבקים למקום הזה ושוכחים את הבית שלהם." ("ג'ואן פאלון" הרצאה תשיעית, "לב בהיר ונקי")

לבסוף, אני רוצה להזכיר למתרגלים האלה שאינם נחושים לגבי שליחת המחשבות הנכונות. אנו חייבים לעשות את הדבר הזה הקדוש והמרהיב ביותר. זהו כוח שמימי שהמאסטר העניק לנו, גם אחד משלושת הדברים שהמורה ביקש מאתנו לעשות. מדובר במשהו, שצריך לעשות היטב, בלי השמטה. יש לבצע היטב את הדברים שהמורה מבקש מאתנו לעשות. כל מה שהמאסטר נותן לנו הוא האמיתי ביותר, הטוב ביותר. כך שעלינו להקשיב למאסטר, לעשות כל מה שהוא אומר. אני מציע שהמתרגלים האלה שלא הבינו ואלה שלא התעוררו לגמרי למשמעות של שליחת מחשבות נכונות, לקרוא את המאמרים של המאסטר על שליחת מחשבות נכונות  כדי להשתפר.

מתרגלים עמיתים, התקדמו במרץ! האמינו באמונה שלמה במאסטר ובפא. כל מה שהמאסטר אומר לנו לעשות,  יש לעשותו בדיוק . כל מה שהמאסטר אומר לנו לעשות, פשוט נעשה אותו. ונעשה את זה טוב יותר. בואו לא נתרשל, אלא נצעד בנתיב האחרון עם מחשבות נכונות חזקות.