מאז החלה רדיפת הפאלון גונג ביולי 1999 נעצרתי שוב ושוב ונגזרו עלי תקופות מאסר במרכז המעצרים היי-שאן, במרכז המעצרים שן-יאנג ובכלא הנשים בליאו-נינג.

ב-15 במארס 2005 גזרו עלי 5 שנות מאסר בכלא.

שטיפת מוח

בכלא הנשים בליאו-נינג היו יותר מ-3,500 אסירות, אסירה אחת, מתרגלת פאלון גונג, על כל 10 אסירות. שתי אסירות מונו לשמירה ומעקב סביב השעון אחר כל מתרגלת. עם כניסתי לכלא קבוצה של כ-8 אנשים הפשיטו אותי בכוח ולקחו גם את בגדי התחתונים כדי שאלבש את מדי הכלא.

הדבר הראשון שעשו היה ניסיון לשטוף את מוחי. הם כפו עלי לצפות בסרטי וידיאו על תקרית "ההצתה העצמית" בכיכר טיאננמן ובתכניות המכפישות את הפאלון גונג. היו ימים שנעלו אותי במלתחה של הסוהרים מהבוקר עד הערב. כשהאסירות גמרו לעבוד נעלו אותי ללילה באחד ממחסני האסירים. הם לא הרשו לי ללכת לישון עד חצות משום שצעקתי "פאלון דאפא הוא טוב" בכל פעם שראיתי קהל אנשים ולכן הם גם סתמו את פי וסטרו על פניי. אם הייתי מתרגלת בלילה הם היו כופתים את ידי למעקות המיטה ולא היו נותנים לי לישון.

הניסיון "לשנות" אותי ארך 77 יום ללא הצלחה. הסוהרים העבירו אותי לצוות אחר. הם מינו שוב שתי אסירות לשמור עלי. הן היו אכזריות מאוד והורו לי לשנן את תקנות הכלא. אם סירבתי הן הכו אותי.

מחטים בבהונות הרגליים

באחד הלילות שתי האסירות ששמרו עלי אמרו לי שזה הלילה בו הן תחלטנה אם אחיה או אמות. "אנחנו יכולות להרוג אותך כמו להרוג נמלה. אם לא תצייתי לנו ימייך לא יהיו קלים".

אחת מהן, וואנג, הורתה לאחת האסירות להביא לה שני חבלים ולקחה אותי למחסן. היא קשרה אותי מהכתפיים ועד לקרסוליים כשרגלי קשורות למדף התחתון וצווארי למדף העליון. לאחר מכן שתי השומרות שלי לקחו מחטי תפירה ותקעו אותן תחת ציפורני בהונות הרגליים שלי. זה כאב נורא. במשך כשעתיים הן תקעו את המחטים ונענעו אותן כדי להגביר את הכאב. מאוחר יותר הן עשו זאת בכל פעם שלא צייתי להן.

לאחר ערב ראש השנה הסינית הן החליטו לתקוע סיכות בראשי כשהן אומרות שאף אחד לא יוכל לראות זאת. יכולתי להרגיש את הדם מטפטף מראשי על צווארי ובגדיי. השיער כולו היה רטוב. הן השתמשו בנייר טואלט לעצור את הדם. נגעתי בראשי והרגשתי גוש נפוח וקשה. שמעתי שאחת האסירות מדא-ליאן מתה כתוצאה מדקירות הציפורניים של וואנג. הן המשיכו אחר כך לדקור אותי בציפורני ידיהן בכל הזדמנות במשך חודש ימים. לאחר מכן חנקו אותי בצעיף סביב צווארי ומשכו אותי לרצפה. תוך זמן קצר איבדתי את ההכרה.

עינויים באמצעות מי צ'ילי אדום

שתי השומרות שלי הכניסו פלפלי צ'ילי אדום לתוך מים רותחים והוסיפו לתערובת מלח. כשכל האסירות הלכו לישון בשעה 22:00 הן הכריחו אותי לבלוע את המים עם הצ'ילי. שמעתי בילדותי שכשהיפנים פלשו לצפון מזרח סין הם כפו על התושבים לשתות מי פלפלים אדומים וחלקם דיממו למוות כתוצאה מכך. סגרתי את פי בחוזקה. הן חבטו ובעטו בי והפילו אותי ארצה. אחת מהן רמסה את צד שמאל של פניי כשצד ימין צמוד לרצפה וזה גרם לי לפתוח את הפה. נאבקתי בהן והן המשיכו אך לא הצליחו לפתוח יותר מדי את פי.

וואנג חשבה על דרך אחרת ושטפה את מפרקי הירך שלי במי הפלפלים. לאחר מכן אילצה אותי לשתות כ-20 כפות מהמים בהם שטפו את רגליי. הן דחפו פלפלי צ'ילי לוואגינה שלי ואז שפכו עלי דלי מים קרים. הן אילצו אותי לעמוד בנעלי אצבע על אריח רצפה בגודל 30 על 30 סנטימטר במשך זמן ארוך. הן פתחו את החלון הצפוני ואת הדלת בצד הדרומי של החדר והשאירו אותי כך כשהרוח הצפונית נושבת עליי. אחרי שהן התעייפו, הן הלכו לישון כשהן משאירות אסירה לשמור עליי עד 5:00 בבוקר, השעה בה כל האסירות קמות.

הן נהגו להרטיב את בגדי החורף שלי ולתת לי לעמוד במחסן במשך לילה שלם. הן השאירו את החלון והדלת פתוחים כדי שאקפא. בלילה החמישי לפני שכל האסירות הלכו לישון ברחתי משם וצעקתי לעזרה. הן משכו אותי חזרה ונעלו את הדלת. הן הכו אותי ושברו את צלעותיי.

כשהגיעו הסוהרים לעבודה בבוקר, לקחו אותי לבית החולים לצילום והתברר שאזור סחוס רחב היה פגוע. מנהיגת התא שלנו עטפה אותי במעין מחוך סביב המותניים והצלעות כדי שאוכל לשכב. שבועיים לאחר מכן הורידו את הסד הזה ממני ואלצו אותי לעמוד במשך כל היום. אחרי חצי חודש וואנג משכה בשערי לפתע והטיחה את ראשי בקיר. התעלפתי. למזלי זה היה רק זעזוע מוח קל.

התעללות אכזרית

הן צבטו מעכו ומשכו בשדיי ובפטמותיי, צבטו בצד הפנימי של ירכיי ובעטו במפרקי הירך שלי. שדיי היו פצועות וחבולות. זעקתי לעזרה. השומרות שלי סגרו את פי בסרט דביק וקשרו את ידיי מאחורי גבי. הן סגרו את הוילונות וצבטו את הצד הפנימי של ירכיי, מה שגרם לי לכתמים שחורים וסגולים. בעטו בי באברי המין שנחבלו ובקושי יכולתי לאחר מכן לעשות את צרכיי. הן סטרו על פניי לעתים קרובות כל כך שהן נחבלו קשות.

עמידה במשך 41 יום

פעם אילצו אותי לעמוד במשך 41 יום רצופים. הם לא אפשרו לי ללכת לישון. בעודי עומדת לא נתנו לי להישען על משהו, או לזוז, להתרחץ או לכבס את בגדיי. זמני הארוחה היו 10 דקות. אם הייתי מנסה להמשיך לאכול, בעטו בקערת האוכל שלי. בכל פעם אסרו עליי להשתמש בשירותים במשך כחמישה ימים. הזמן הארוך ביותר היה 13 יום.

השפלה ועינויים נפשיים

שתי השומרות המרושעות האלה עשו כל שביכולתן כדי לפגוע בכבודי. הן כתבו במארקר על פניי, תלו שלט על צווארי עם קריקטורה של פשע. הן אילצו אותי לעמוד יחפה כשנעליי תלויות על צווארי, רמסו את בהונות רגלי הימנית והציפורן נפלה לאחר שישה חודשים.

בעודן מענות אותי הן השפילו אותי. הן הכו אותי עד שנפלתי לרצפה. כשהתרוממתי בקושי, בעטו בי חזרה לרצפה. כשנעמדתי, בעטו בי שוב, ירקו לתוך כוס השתייה והמרק שלי. הן המשיכו לענות אותי כך במשך 188 יום.

באוגוסט 2006 מונה סגן חדש לכלא. הוא מינה שתי אסירות חדשות לעקוב ולשמור עליי. שוב סגרו אותי בבידוד. הן אילצו אותי לחתום כשהן מחזיקות בידי וחותמות בשמי. סירבתי לשתף פעולה. אחת מהן תפסה עט כדורי וניקבה שבעה חורים בתוך ירכי הפנימית. דיממתי קשה.

הן אילצו אותי לשבת בישיבה שפופה במשך שלושה ימים ולילות. אסרו עליי להשתמש בשירותים במשך 13 יום. הן השתמשו במהדקי מתכת לצבוט את פטמותיי. הן טבלו את המטאטא בשתן שלהן ומרחו אותו על שערי, פניי ועל תחתוניי. לאחר מכן אילצו אותי לעמוד בתא. כשבגדיי התייבשו הן חזרו על הפעולה, כך עשו ארבע פעמים מהבוקר ועד ארוחת הערב.

יום אחד בסוף 2007 כשניגשתי לצחצח שיניים ולרחוץ פנים, אחת מהן סטרה לי על פניי, צבטה את פי ושרטה את פניי. שני חתכים מדממים נפערו בצד הימני של פניי. החתכים הגלידו אחרי שבועיים.

בסוף אפריל 2007 הגיעה משפחתי לבקר אותי. ילדיי פרצו בבכי כשראו שעוניתי באכזריות כל כך.