לאחרונה נתקלתי במצוקה קשה. חוויתי הפרעות נפשיות וגופניות. במשך זמן רב הרגשתי חולשה ונאבקתי נגד גורמים רעים שהושלכו לשדה שלי בממדים אחרים. התאמצתי לחשוב וניסיתי לגלות איזו החזקה שלי גרמה למצוקה זו.

מאוחר יותר שיתפתי מתרגלת עמיתה. היא אמרה: "כשאת מתמודדת עם זה לבדך, האם חשבת על עוצמתו של הגוף האחד? עצרתי לחשוב. אכן, בעבר במשך כל מצוקה וסבל חשבתי רק על עצמי. במילים אחרות, חשבתי רק במונחים של עוצמתו של הפרט.

איך זה שלא חשבתי על כל המתרגלים העמיתים הסובבים אותי? אין זה פלא שהמורה אמר לנו פעמים רבות שמתרגלי הדאפא הם גוף אחד. זה דומה להסתכלות על שביל החלב מכדור הארץ. אורו של כוכב אחד אינו מספיק למשוך את תשומת לבנו. אבל כוכבים לאין ספור יוצרים את שביל החלב. כשמתרגלי דאפא באמת מתנהלים כגוף אחד, האם האור שלנו אינו חזק יותר? אנחנו היצורים המרשימים ביותר בכל היקום!

כעת, בשליחת מחשבות נכונות אני מוסיפה מחשבה אחת: מתרגלי הדאפא בכל העולם הם גוף אחד. אנחנו בלתי ניתנים להשמדה. בזמן שליחת המחשבות הכלל עולמית, אני חשה שאני טבולה בשדה החמלה  של הפא הישר. אני בעלת עוצמה כה רבה. כשאני נתקלת במצוקה אינני מטפלת בזה באמצעות מושגים ישנים של אינדיבידואל, אלא חושבת על הגוף האחד. אני זוכרת שתלמידי הדאפא חולקים אותה מטרה ואותה שאיפה ואנחנו עומדים בפניה יחד. ואז הקארמה השחורה והגורמים הרעים שבממדים האחרים מסולקים לגמרי. ההתנגדות שלהם כבר לא קיימת.