לאחרונה הקשבתי למתרגל אחד שדן בנושא כעס בקלות ותחושת תרעומת. זה נגע ללבי ולאחר שחיפשתי פנימה הבנתי שלפעמים גם אני מתמלא בתרעומת. הייתי מתמלא דאגה ומתרעם כששיטות של אחרים לא היו לפי המושגים שלי, כשהמילים שלהם היו מרגיזות אותי או כשהם לא נהגו בי בהגינות. לפעמים זה היה משפיע על יחסי עם מתרגלים עמיתים ועל עבודת הדאפא.

לכולנו היו התנסויות דומות. לאחר הרהור בקשר לתקרית מסוימת, אנחנו מגלים שזה כלל אינו עניין גדול ואפילו השתוממנו למה חשנו באותו זמן באמוציות כאלה; לאחר מכן חשנו בצער עמוק. לאני האמיתי שלנו אין טבע דמוני ושלילי כזה, אם כך מהיכן זה מגיע? חשבתי על זאת והרגשתי מבולבל במשך ימים רבים.

לפני ימים אחדים, בבוקר אחד לפני שהתעוררתי מהשינה חזיתי בסצנה חיה. פגעתי במישהו בחיים הקודמים. אינני עומד לתאר את הפרטים. הנושא החשוב הוא שבמשך כל הזמן האדם הזה שנא אותי. לבסוף הבנתי שלעיתים קרובות התרעומת והכעס כלפי אחרים היא השנאה שהוא העביר אלי. המטרה שלו הייתה להפריע בטיפוח שלי.

לאמיתו של דבר שמתי לב שמתרגלים רבים הראו לאחרונה את התמרמרות והתרעומת שלהם, וזה לא צירוף מקרים. אנחנו התגלגלנו פעמים רבות ויכול להיות שפגענו בכמה ישויות חיות. הבנתי האישית היא שהשנאה שלהם היא המקור של התרעומת שאנחנו מגלים לאחר מכן. אחת הסיבות שצורות ההתנהגות האלה שמתבלטות לאחרונה היא שפרויקטים רבים נמצאים בתקופת ביצוע קריטית ולכם מושגים אלו גורמים לנו להפרעות. סיבה אחרת היא שתיקון הפא מגיע לנקודת הסיום שלו וישויות חיות רבות ממהרות לגבות את החובות ולנקום.

הבנתי גם כשאנחנו שקדנים ההתמרמרויות שהם העבירו לנו הן פחות חמורות, אבל התמרמרויות רבות מופיעות כשאנחנו פחות שקדנים. ההבנה שלי היא כשאנחנו שקדנים בטיפוח שלנו המאסטר עוזר לנו לפתור את הטינה העמוקה מההיסטוריה שלנו. כשישויות חיות אלו רואות שאתה אינך שקדן הן אינן בטוחות באם תשלים את ההגשמה שלך, והיכולת שלך לשלם להם חזרה עם ברכות – ולכן הם מפריעים לך. בנקודה זו אפילו המאסטר לא יכול לעשות דבר. ישויות חיות אחדות אפילו מאמינות "אמרת לנו בזמן ששלחת מחשבות נכונות 'אל תפריעו לי ויהיו לכם מעמד טוב בעתיד'. בכל אופן כשמבחינים שאתה לומד את הפא, עושה את התרגילים שולח מחשבות נכונות ומבהיר את האמת לא באופן קבוע וללא התמדה, האם ההבטחה שלך אינה הבטחת סרק?" ואז הן מגבירות את ההפרעות, וברציפות מעבירות אליך שנאה וקארמה כדי שהתרעומת שלך תתחזק ותגבר לנקודה שהן יכולות להתבטא כקארמת מחלה.

אני רק מקווה ששיתוף זה יוכל לשמש לכולנו תזכורת.

עלינו להיות שקדנים באמת, אחרת נכזיב את המאסטר, ניפול, ונאכזב את ישויות החיות שפגענו בהן בעבר. אנחנו כבר חייבים להן וכעת הן גורמות עוונות על ידי זאת שהן מפריעות לנו בגלל שאיננו שקדנים. אם נתייחס לכל דבר מסביבנו מנקודת מבט של מתרגלים כולל חיפוש פנימה, מצוקות רבות יכולות להיפתר.

בנוסף אין עלינו לריב כשאנחנו חשים שמתרגלים אחרים לא היו "נחמדים" אלינו. כשאנחנו מטפלים במצב בצורה חיובית אז אנחנו מחסלים את המחשבות השליליות (חומרים ישויות) ואת השיטות שמפריעות למאסטר עם תיקון הפא, ושאורגנו על ידי הכוחות הישנים.

אני חושב שמקור אחר לתרעומת היא הקנאה שהועברה אלינו על ידי הכוחות הישנים.

ביקום הזה יש בכל מקום צורות שונות של חיים ואתה תושפע מהחיים שאתה מציית להם. הכוחות הישנים מקנאים במתרגלי הדאפא ומקנאים במאסטר שהוא כה מלא חמלה כלפינו; הם חושבים שזה לא הוגן. כשאנחנו איננו שקדנים ולא מחפשים פנימה, הם יכולים להעביר לנו את הקנאה עם התירוץ שהם עוזרים לנו להשתפר. על פני השטח יש לנו עדיין כמה החזקות אנושיות, אבל אם אנחנו יכלים ללמוד את הפא בשקדנות וברוגע לקנאה זו לא תהייה כל השפעה. לעומת זאת אם נזניח את הטיפוח שלנו ונציית להם הם יחזקו את ההחזקות שלנו. ככל שתחשוב יותר כמוהם תרגיש שאתה צודק ושלא התנהגו אליך בצדק. לאחר מכן תריב עם אחרים ותתחמק מאחרים, וביצוע עבודת הדאפא שלך תהייה פחות אפקטיבית.

כשלבך מלא תרעומת וטינה כל מה שתעשה יאמת את הצד השלילי. כיצד זה יכול לאמת את הפא? אנחנו יכולים לאמת את הפא רק אם לבנו מלא ב"אמת-חמלה-סובלנות". ואז הפא יראה את עוצמתו דרכנו – האם אין זה נכון?

אלו הן הבנותיי אנא ציינו כל מה שאינו הולם.