להלן דיווח על כמה מהמוצרים המיוצרים בתנאי עבודת עבדים בבתי כלא ומחנות עבודה בסין. אנו מקווים שמאמר זה ודומיו* יסייעו לעוד אנשים להתעורר לשיטות הייצור המושחתות האלה ולמשוך תשומת לב למוצרים ספציפיים שהם עלולים למצוא על מדפי החנויות בערי מגוריהם.

מתרגלות פאלון גונג רבות ואחרות העצורות בכלא ובמחנה עבודה בכפייה לנשים בפרובינציית הה-ביי נאלצות לעבוד בעבודת ידיים אינטנסיבית למשך שעות ארוכות שנה אחר שנה. רבים משווים את התנאים האלה לעבודת עבדים.

כל מוצר שמיוצר שם נעשה בדם יזע ודמעות של אלה הנאלצות לייצר אותם כנגד רצונן בתנאי לכלוך . מעטים בקהילה הבין-לאומית מבינים כמה באמת המוצרים האלה מיוצרים בתנאי לכלוך וחוסר היגיינה (כולל מקלות אכילה, חיתולים, תחבושות היגייניות ומסכות היגייניות לפנים).

עובדות לגבי בגדים המיוצאים בכלא הנשים בהה-ביי

המוצרים העיקריים המיוצרים בכלא הנשים הם בגדים של חברת ג'ן-טאי בע"מ. הבגדים שלהם מיוצרים כאן שנים רבות. מוצרים רבים כמו מכנסיים רפויים, מכנסי ג'ינס, שמלות ארוכות ועוד מיוצאים למדינות ובכללן ארה"ב קנדה ואוסטרליה.

האסירות נחשבות כאן לעבדים ועבודתן מתחילה בשעה 7:00 בבוקר ונמשכת עד השעה 22:00 בלילה ללא הפסקת צהריים. כשהיקף הייצור גבוה נמנעת מהן גם השינה, ועליהן לעבוד יום ולילה.

לדוגמה, מתחילת חודש יולי ועד ה-5 בספטמבר 2004 האסירות במחוז הרביעי של הכלא עבדו יום ולילה חמישה ימים בשבוע במשך חודשיים, ממש שיא. באותו זמן הטמפרטורה בסדנת העבודה הגיעה ל-40 מעלות צלסיוס. כשחלק מהאסירות קיבלו מכת חום והתעלפו, הרופא הגיע, צבט את שפתן העליונה, התיז קצת מים קרים על פניהן וטפח עליהן עד שחזרו להכרתן. הוא ציין שהן בסדר עכשיו ויכולות להמשיך לעבוד.

עקב עייפות מתמשכת ותנאי עבודה לא בטיחותיים, אסירות רבות פצעו את אצבעותיהן במחטי המכונות, או במכונות להכנת כפתורים. כשמישהי נפגעת, פשוט חובשים את הפצע והאסירות צריכות להמשיך בעבודה. ידוע על לקוחות עסקיים שהעירו למנהל הייצור: "וואו, אתה משתמש באסירות שלך כמו בפרדים".

הבגדים המיוצרים כאן לעתים קרובות מלוכלכים. עורמים אותם במעברים והאסירות דורכות עליהם כשהן נכנסות או יוצאות. לפני שאורזים את הבגדים פורשים אותם ומגהצים.

"מקלות אכילה היגייניים" ספוגים לעתים קרובות במי ביוב

גם בכלא הנשים וגם במחנה העבודה בכפייה בהה-ביי מייצרים מקלות אכילה "היגייניים" לשימוש חד פעמי. אבל מקלות האכילה האלה אינם היגייניים כלל.

כשגרה רגילה שופכים את מקלות האכילה מתוך שקיות גדולות על הרצפה. לאחר מכן כל זוג נעטף לחוד בנייר ומוכנס לתוך שקית פלסטיק קטנה. אחר-כך אורזים הכול בקופסאות למכירה. על כל קופסה כתוב: "מקלות האכילה עברו חיטוי ועיקור". זה נקרא היגייניים?

בתי השימוש ממוקמים בחוץ כשהם בנויים על רצפה מלוכלכת. כשיורד גשם חזק בורות השופכין מתמלאים והביוב זורם לתוך החצר, שם מונחות שקיות מקלות האכילה. אחרי שהגשם פסק, האסירים פורקים את השקיות. הם מפזרים את מקלות האכילה בשמש ואז אורזים אותם לתוך קופסאות למכירה. האם אפשר לחשוב לרגע שאלה מקלות אכילה היגייניים?

"תחבושות היגייניות" זרוקות על הרצפה לפני האריזה

בכלא הנשים בהה-ביי אורזים תחבושות היגייניות (פדים). שקים גדולים של תחבושות היגייניות זרוקים על הרצפה ולאחר מכן כמה אסירות אורזות אותן ביחד בחבילות קטנות הנועדות למכירה. במשך התהליך, הדריכה על הפדים בלתי נמנעת וקורה לעתים קרובות. כיצד תחבושות כאלה יכולות להיות היגייניות?

מוצרי ייצוא כמו מגבות אמבטיה, כובעי מקלחת, מסכות וחיתולים אינם היגייניים

מגבות אמבטיה, כובעי מקלחת, מסכות [היגייניות לפנים] וחיתולים מיוצרים גם כן במחנה העבודה לנשים בהה-ביי, שם התנאים רחוקים מלהיות היגייניים. הסדנה מלאת אבק ומלוכלכת מאוד. לקרוא למוצרים כאלה שמסומנים כמוצרי היגיינה: "היגייניים" זו רמאות לשמה.

שימוש באריזה "מתוצרת אנגלית" כדי לרמות לקוחות סינים ובין לאומיים

לאחר שערוריית אבקת החלב ב-2008 בסין (בה ערבבו באופן קבוע מלמין בתוך אבקת חלב כדי להוזיל עלויות) העם הסיני הפך זהיר מאוד לגבי קניית מוצרי חלב. רבים נמנעים מלקנות מוצרי חלב סיניים וקונים רק את המיובאים. כמה חברות חסרות מצפון מתייגות במזיד את המוצרים שלהן בתוויות מזויפות "מתוצרת אנגלית" שמחקות ייבוא זר כדי להונות לקוחות. הקונים מניחים שאלה מוצרים מיובאים וקונים אותם ללא פקפוק. מחנה העבודה לנשים בהה-ביי משתף פעולה עם חברות כאלה לייצור תוויות ואריזות מתוצרת אנגלית.

אפילוג

במערכת זדונית כזאת שהוקמה על ידי המפלגה הקומוניסטית בסין, אסירי מצפון שנעצרו ונכלאו בניגוד לחוק הסיני עצמו נאסרים ביחד עם פושעים רגילים בתנאי עבודת עבדים, כשהם עובדים כמעט עד לסף מוות עבור רווחים בלתי חוקיים.

* למאמר: בגדי מותגים המיועדים לייצוא מיוצרים בעבודת עבדים בכלא הנשים בשאן-דונג

*(http://en.minghui.org/html/articles/2012/2/26/131758.html