משפחתי התאפיינה בעבר בתפקוד לקוי. אשתי היתה בעלת מזג רע ולא רצתה להקשיב לאף אחד. בני היה חולה תכופות ונעדר מבית הספר לעתים קרובות. לפעמים הוא לא חזר הביתה במשך מספר ימים, ובמקום זאת שיחק עם חבריו. לאחר שהוציא את כל כספו, היה חוזר הביתה כדי לגנוב עוד. זה היה אתגר בשבילי לחיות במשפחה כזו במשך עשר השנים האחרונות ויותר של טיפוח-תרגול. כל שלב היה קשה. הדאפא הציל אותי ואת משפחתי. בהדרגה למדתי לחפש פנימה, ולהרפות מהאנוכיות. ככל ששיפרתי את השין- שינג שלי וככל שרמת ההבנה שלי עלתה, כך אשתי ובני השתנו בכיוונים הנכונים.

התקופה הקשה ביותר היתה כשהתחלתי לתרגל. הייתי מודע לעובדה שהבן שלי לא מצליח בלימודיו, לכן שלחתי אותו לבית ספר פרטי יוקרתי מאוד, בתקווה שבהמשך יוכל להתקבל לאוניברסיטה טובה ולאחר מכן ייסע ללמוד בחו"ל. במבט לאחור, הייתה לי החזקה חזקה לתהילה. עם זאת, ככל שציפיתי ממנו להצליח, כך גילה פחות עניין בלימודיו ותכופות המורה נזפה בו על כך. יום אחד המורה שלו הזמינה אותי לבית הספר, נסעתי זמן רב באוטובוס על מנת להגיע. המורה התיחסה אלי כאל תלמיד שסרח. תחילה היא ביקשה ממני לחכות מחוץ לכיתה במשך חצי שעה. ואז אמרה לי בקרירות, "הבן שלך לא מקשיב למורה במהלך השיעור, ולא עושה את שיעורי הבית. בנוסף, הוא הולך לבתי קפה אינטרנט לעיתים קרובות. למה שלא תיקח אותו הביתה?" בעומדי מול המורה, הצעירה ממני מעל לעשר שנים, חשתי אשמה. לא העזתי להביט ישר בפניה ולא ידעתי מה לעשות.

יום אחד, כשבני ענה בחוצפה, התרגזתי מאד והכיתי אותו. לאחר מכן, גופי כאב במשך כמה ימים. בכיתי ובמחשבתי שאלתי את המאסטר: "מאסטר, מה עליי לעשות?", בעבר, לא ידעתי לחפש פנימה ולא ידעתי כיצד להתמודד עם זה לפי עקרונות הפא. כשקשיים צצו, נשאתי אותם באופן פסיבי. כשכבר לא יכולתי להחזיק מעמד, התפרצתי. אני חייב להודות שביליתי הרבה זמן בלימוד הפא. אולם לא פעלתי לפי הפא וגם לא שיפרתי את עצמי לפי לפא. במקום להרפות מהחזקות ולשפר את השין-שינג, נאחזתי במושגים אנושיים הייתי מושפע מרגשנות (צ'ינג) לעתים קרובות.

כשניסיתי לחנך את בני, אשתי תמיד עמדה לצדו. לעתים קרובות האשימה אותי כשמתחתי עליו ביקורת. היא טענה שלא אכפת לי מבני ושאיני נוטל כל חלק בעבודות הבית. באותה תקןפה התייחסתי למצוקות במשפחה כאל קשיים בנתיב הטיפוח האישי שלי.

העסק שלי עבד יפה, והיתה לנו הכנסה טובה למדי. אבל אשתי היתה מאוד חסכנית ולא בישלה מאכלים שאהבתי. במקום זאת, נדמה היה לי שבשלה מאכלים שלא אהבתי. בהרצאה הרביעית ב"ג'ואן פאלון" המאסטר אמר:

"בעבר, כיוון שאנשים רבים לא יכלו לשמור היטב על השין-שינג, בעיות רבות צצו. אחרי שהתרגול שלהם הגיע לרמה מסוימת הם לא יכלו להתקדם עוד." (שיפור השין-שינג)

כל אימת שקראתי משפטים אלה, הזכרתי לעצמי להשתפר ולעשות פריצת דרך.

בני התחיל לגנוב כסף כשהיה עוד תלמיד בבית ספר יסודי. יום אחד כשעמד לעזוב את הבית, כמה שטרות של 100 יואן נפלו מתוך הילקוט שהוא נשא. הופתעתי, ואז גיליתי שיש לו לפחות 1000 יואן בילקוט. כעסתי מאוד ושאלתי אותו מאיפה בא הכסף. הוא ענה שזה מחבר לכיתה, אבל סירב להגיד לי איזה חבר. אשתי מנעה ממני להענישו והציעה שנשמור את הכסף במקום בטוח יותר. הייתי נסער והמום מזה. אבל גם ידעתי שאני לא צריך להתייחס לזה עם מושגים אנושיים. בחיפוש פנימה, גיליתי החזקה לאינטרסים חומריים, כמו כן החזקה להתלונן וכוונה להעניש אותו. אך זה לא נראה שזה היה שורש הבעיה.

לעתים קרובות, הבן שלי גנב מאות או אלפי יואן מהארנקים שלנו. כאשר שוחחתי על כך עם אשתי, היא הציעה לשמור את הכסף בכספת בחנות שבבעלותנו במקום בבית. לאחר שעשינו זאת, חיי המשפחה שלנו נראו רגועים יותר מבעבר. עם זאת, שמתי לב שלבן שלי היה עדיין הרבה כסף. הוא אהב לקנות נעליים ובגדים שבדרך כלל כל דבר עלה כ-500 עד 1000 יואן. מדי כמה ימים, הוא חזר הביתה עם זוג נעליים חדשות. הנעליים נערמו במהירות בבית. כשנשאל מאיפה השיג את הנעליים, אמר שחבריו נתנו לו אותם. פעם אחת כאשר נכנסתי לחנות לניקוי יבש לאסוף את הבגדים שלי, בעל החנות אמר לי שהבן שלי משתמש בשירותיהם כבר זמן רב. לא ידעתי על זה. הייתי מוטרד ועצוב. בגלל מצב הטיפוח הנמוך שלי, נראה היה שיש מחסום ביני לבין משפחתי.

במחשבה שניה, הבנתי שזה היה כדי שאתקדם בטיפוח שלי. עם כל המושגים האנושיים הרבים שהיו לי בעבר, איך יכולתי לעלות את הרמה שלי ובאמת לעשות פריצה דרך? לכן התחלתי לקרוא את הפא שוב ושוב, לעתים עד שלוש הרצאות ביום. ב"ג'ואן פאלון" הרצאה הרביעית המאסטר אמר:

"אינך יכול להתערב בחיים של אחרים וגם אינך יכול לשלוט בגורל של אחרים כולל של אשתך, בניך, בנותיך, הוריך או אחיך. האם אתה יכול להחליט על הדברים האלה?" (שיפור השין-שינג)

במשך השנים האלו, חשבתי איך לשנות את אשתי ואת בני. אך במחשבה מעמיקה יותר, תהיתי אם באמת אני יכול לשנות אותם. כנראה רק על ידי טיפוח נחוש ימצא פתרון לכל הבעיות אלה, וזה היה הדבר החשוב ביותר שהייתי צריך לעשות. לכן, התחלתי להרפות מהרעיון לשנותם, ומהרגשנות כלפיהם. כשהתעצבנתי וחשבתי להתלונן, תמיד הזכרתי לעצמי בתקיפות לוותר על המושגים האלה. שלחתי גם מחשבות נכונות במיוחד כדי לסלק את המושגים האלה מעל פני השטח ועד לרמה המיקרוסקופית ביותר. מחשבתי הפכה להיות צלולה יותר.

הבן שלי הוא בן אדם מופנם, ולא מרבה לדבר איתי. כשהטפתי לו מוסר בגישה עוינת, מצאתי שהחומה בינינו התעבתה יותר. כשחשבתי על זה עוד יותר, הבנתי שהתייחסתי אליו עם צ'ינג, ולא בטוב לב ובחמלה. כעס, כפי שאנחנו יודעים, לא עוזר לקדם דברים לכיוון הנכון, אלא גורם אי נוחות לזולת.

לפעמים בני שיחק בקפה אינטרנט במשך כמה ימים בלי לחזור הביתה. אשתי ואני נאלצנו לחפש אותו בבתי הקפה, בזה אחר זה, מהבוקר ועד שעות אחר הצהריים. בקיץ כשהיה חם, אשתי הייתה עוד יותר מתוסכלת מזה שבזבזה כל כך הרבה זמן לשווא. כששקלתי מצב זה חשתי רע גם כן, אבל לא היה שום דבר שיכולתי לעשות. עקב כך, חשתי כלפי בני שנאה. היו פעמים שהוא לא חזר הביתה עד אחרי חצות הלילה. כעסתי מאוד ונעלתי את הדלת מבפנים. כשהוא חזר ומצא שהדלת נעולה, עזב שוב.

ערב אחד בשעה 21:00, כשלמדתי את הפא, אשתי התלוננה שכבר מאוחר ושאני צריך לצאת ולחפש את הבן שלנו. היא גם אמרה שאני אנוכי מאוד אם לא יוצא לחפש אותו. לא רציתי שהיא תחשוב שאני אנוכי, לכן התלבשתי ויצאתי מיד. אולם כשחציתי את הכביש, אופנוע פגע בי והפיל אותי ארצה. רגלי השמאלית נפגעה, וכל הגוף שלי היה חסר תחושה. עם זאת, ידעתי שאני בסדר. נזכרתי בהרצאה של המאסטר ב"ג'ואן פאלון" אודות תאונת הדרכים. לכן קמתי מבלי לבדוק את הרגל שלי, ניגשתי לבעל האופנוע. אמרתי לו שהכל בסדר אצלי בשל היותי מתרגל פאלון גונג ושהוא יכול לעזוב. הוא היה מופתע מאד ואמר, "באמת? אתה מתכוון שאני יכול לעזוב?" עניתי בחיוב ואמרתי לו לזכור ש"פאלון דאפא הוא טוב", "אמת-חמלה-סובלנות זה טוב," אילו לא הייתי מתרגל, הוא היה צריך לפצות אותי בסכום גדול של כסף. הוא היה אסיר תודה ואמר, "אתה בן אדם כל כך נחמד".

הופתעתי מאוד לשמוע את זה, כי בעבר אף אחד לא אמר דבר כזה. אז אמרתי לו שוב בכנות לזכור את המילים האלו. ראיתי שהוא קיבל את דבריי. עזרתי לו להרים את האופנוע שלו. הוא קרא בקול רם, "פאלון דאפא הוא טוב! אמת-חמלה-סובלנות זה טוב!" ועזב. ולאחר זאת הסתכלתי על עצמי. המעיל שלי נתלש בחלק הקדמי, המכנסיים שלי היו קרועים, והרגל שלי בחלקה התחתון הכחילה.

לאחר שחזרתי הביתה, הבן שלי כבר היה שם. למרות שבעת החיפוש אחריו הופלתי ארצה על ידי אופנוע, הוא לא היה אסיר תודה. הוא אמר, "אין כל צורך שתחפש אותי. אני יכול לחזור בכוחות עצמי". גם אשתי לא הביעה אהדה במיוחד, "אמרתי לך קודם להיות זהיר. אם היית מקשיב לי, איך יכולת לתת לאופנוע לפגוע בך?"

צברתי הבנות רבות מהתנסות זו. אפילו אם אלה הם החברים או המשפחה שלנו, קשה לנו לשנות אותם. באותה מידה, הם לא יכולים לשלוט בנו, ואנחנו לא יכולים לשלוט בהם. לכל אחד יש את הנתיב שלו. דרך האירועים האלה סילקתי בהדרגה מושגים אנושיים, והייתי מסוגל להרפות מהצ'ינג. כתלמיד דאפא, אני צריך לסלק את המושגים האלה ולהתייחס אל משפחתי בחמלה, כך שהם יוכלו להגיע להבנה שהדאפא הוא נפלא.

באמצעות לימוד הפא וטיפוח מתמיד, היו לי יותר הבנות והתחלתי להשתפר. גם אשתי ובני השתפרו. עם זאת, לא הייתי קשור לזה. ב- "ללמד את הפא בוועידת הפא ביוסטון 1996" המאסטר אמר:

There’s something that holds for all of you, and that is, whether you come into a household, or come into the world, it’s just like staying in a hotel: you just stay briefly for a night, and then you head off the next day. Who recognizes whom in the next life? Among those around you are the husbands that you loved affectionately in your previous lives and other family members. Do you recognize them? Do they recognize you? What I am talking about are Law-principles. I don’t mean to have you be unfilial to your parents, but to have you let go of that human feeling. If any feeling ties you down, you can’t cultivate. It firmly binds you so as to keep you from cultivating, and it prevents you from becoming a Buddha. Speaking from this perspective, isn’t it acting like a demon towards you? Doesn’t it prevent you from becoming a Buddha?”

ואז יום אחד אשתי גילתה שחסרים 20,000 יואן מהכספת בחנות, אבל החנות לא נפרצה. מאוחר יותר התברר לנו שהבן שלנו לקח את הכסף. הוא שילם 500 יואן למנעולן שיכנס לחנות בשעות הלילה המאוחרות ויפצח את קוד המנעול של הכספת. הוא גם שיכפל מפתח כדי להיכנס לחנות. כשהיה זקוק לכסף, הוא פשוט הלך לשם ולקח. הפעם הוא לקח יותר כסף מבעבר. בגלל זה, שתקתי במשך כמה ימים. האם ההחזקה שלי לכסף השפיעה עליו ופגעה בו? התחלתי לחשוב באופן צלול יותר והייתי מסוגל לשחרר את ההחזקה שלי לתהילה, לתועלת אישית ולצ'ינג.

על מנת לעזור לבני להשתפר, ביקשתי ממנו פעם להעתיק ספרי דאפא. קיוויתי שישתנה לאחר זאת. אך הוא ביקש ממני כסף עבור זה. בכל פעם שילמתי לו 10 יואן, 100 יואן או אפילו יותר. אבל מאוחר יותר הוא הפסיק להעתיק עבורי, גם אם שילמתי לו. עד אז הגעתי להבנה שאני לא יכול לטפח במקומו ושהטיפוח צריך לבוא ממנו.

אחרי שבני סיים את לימודיו בבית הספר, עזרתי לו למצוא עבודה בעיר אחרת כדי שילמד להיות אחראי ועצמאי. התקשרתי אליו לעתים קרובות כדי לעודד אותו, ודיברתי איתו על עקרונות הדאפא וגם כיצד לנהוג לפי עקרונות אלה ולהפוף לאדם טוב יותר. יום אחד הוא סיפר לי שעמית לעבודה תמיד הטיל עליו עבודות נוספות, זה הרגיז אותו והוא רצה להתעמת איתו. אמרתי לו, "אם אתה מתעמת עם אדם זה, האם אינך נותן לו דה? אני יודע שאתה לא יכול להבין זאת עדיין, אבל תאמין לי, אם תקבל את העצה שלי חייך יהיו טובים יותר. אם אתה רוצה להרוויח כסף רב בעתיד או לעשות משהו גדול, האם אתה לא צריך דה? הוא קיבל את מה שהיה לי לומר ואמר: "טוב בסדר, אני אקשיב לך".

בחיפוש פנימה, לא רק שגיליתי שנאה כלפי אחרים אלא גם מושגים אנושיים חזקים. בפא המאסטר לימד אותנו שעלינו להיות חסרי אנוכיות, שטובת האחר קודמת לשלנו ושעלינו להתחשב בזולת. אני באמת צריך להיות רחום וסובלני.

כשוויתרתי על המושגים האנושיים ושיפרתי את השין-שינג שלי, יותר צחוק ואושר התפתחו במשפחה. דבר אחד שלמדתי הוא, להתמקד תמיד בצדדיים החיוביים של האחר, ולא בצדדים השליליים. הם לא רק קרובי המשפחה שלי, אלא גם ישויות חיות.

פעמים רבות, זה נגע ללב אשתי והיא אמרה, "השתנית. לימוד הפא אכן יכול לעזור לאדם להשתפר." שאלתי אותה, "מה את חושבת? האם אני עומד בדרישות?" היא אמרה, "כן. אתה עומד בדרישות. תוכל להגיע לשלמות."

כשמתרגלים עמיתים הגיעו לביתי ללימוד פא קבוצתי , אשתי תמכה מאוד. כששלחנו מחשבות נכונות, לפעמים היא הזכירה לנו את תנוחות הידיים. כשהבהרתי את האמת לאחרים, מדי פעם עזרה לי ואמרה:" אתה יודע כמה מרושעת היא המק"ס. למה שלא תפרוש ממנה?" כמעט כל חבריו של בני ששיחקו איתו לפני כמה שנים, פרשו מהמפלגה הקומוניסטית הסינית (המק"ס) לאחר שהבהרתי להם את האמת.

יום אחד, הבן שלי חזר הביתה בשעה מאוחרת מאוד. שאלתי אותו מה קרה, הוא אמר שסיפר לחברו ש"פאלון דאפא הוא טוב", ו"אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". שמחתי מאוד לשמוע את זה.

בלי המאסטר והדאפא, המשפחה שלי היתה מתפרקת מזמן. הייתי מבלה את שארית חיי בצער וככל הנראה הייתי מבצע מעשים רבים שגויים. אני אסיר תודה להצלתו של המאסטר ועל שעזר לי להפוך לאדם חדש.