הייתי כלוא במחנה העבודה בכפייה מא-סאן-ג'יא פעמיים, לתקופה כוללת של שנתיים. מא-סאן-ג'יא נמצא בפרובינציית ליאו-נינג והוא מכונה גם "המחלקה הראשונה של המכון לתיקון מא-סאן-ג'יא.

זהו גיהינום בעולם הזה, והוא ידוע לשימצה בשל העינויים שמפעילים שם על גברים. יש שם שלושה "צוותים", והצוות השלישי הוא המקום בו כל מתרגלי הפאלון גונג מוחזקים. לפני כן ייצרו מוצרים שונים, אך ב-2012 כולם עברו לייצור ביגוד. מחנה העבודה בכפייה עשה הון עצום מכך שאילץ את מתרגלי הפאלון גונג (שנעצרו ונכלאו שלא על פי החוקה הסינית) לעבוד בעבודת פרך במחנה.

בקיץ 2010 המוצרים שיוצרו שם היו: דיודות נחושת, ביגוד מתכלה למקלחת וקישוטים לעצי חג המולד. ב-2011 ייצרו בעיקר בגדי חורף. אתאר את התהליך לגבי כל מוצר.

הדיודות נעשו עבור מפעל בשן-יאנג. הן הגיעו כחוט מסולסל לגמרי, ואנחנו היינו צריכים לישר אותו על רפידת-עור שנפרשה על השולחן. עבדנו עם כפפות עור עבות והיינו צריכים לישר את הסליל בידינו: יד אחת אוחזת ושנייה מיישרת. אחרי זמן מה היינו מרגישים את העצמות כואבות והשרירים עייפים. בעיצומו של הקיץ ידינו היו מתחממות ומזיעות בתוך הכפפות, אך לא אפשרו לנו בכלל הפסקה. כשהתיישרנו לרגע היינו שומעים את המפרקים מתפוקקים, אבל למעשה הסוהר הראשי יו ג'יאנג לא אפשר לנו בכלל לעמוד או להתיישר. המטרה שלו הייתה גם לתת לנו לסבול הרבה. הוא היה אחד מהרשעים ביותר שבין השומרים הרשעים, והוא הכה ועינה הרבה מתרגלי פאלון גונג בעצמו. יו אמר למתרגלים בגלוי: "אני מתכוון לתת לכם לסבול. אם אתם לא סובלים, אני לא מרגיש טוב". יותר מאוחר הוא איבד את חינו בעיני המשטר, והקפטן החדש של הצוות השלישי בשנה האחרונה הוא ואנג האן-יו. היה עלינו למלא כל סל ענק בדיודות קטנות, ואפילו אם עבדנו ממש בפרך בקושי הצלחנו לעשות זאת, במיוחד כיוון שרוב המתרגלים היו די מבוגרים, או שהם עונו עד שנחלשו מאוד. אך הסוהרים כינו את המכסה הזו כ"הקלה ביותר". כשהייתי חדש ולא יישרתי היטב את הסליל, חטפתי סטירות עזות בפניי מאסיר שמונה לשמור עלינו, והסוהר ראה ולא אמר דבר. הרווח שהמחנה קיבל על הדיודות היה גדול. לוח הזמנים היה אכזרי: התחלנו בשש בבוקר, ומיד אחרי הפסקת האוכל חזרנו לעבודה עד 5, 6, או 7 בערב בקיץ.

הרבה פעמים נאלצנו לעבוד עד עשר בלילה לסיים את המכסה, או אפילו לקחת את העבודה לתא ולעבוד עד חצות. בלילות שקטים יכולנו לשמוע את קול האלות החשמליות כשהסוהרים חשמלו מתרגל כדי לשבור את נחישותו ואמונתו. בגלל העינויים האלה בנו את המחנה באזור מבודד, כשסביב המחנה חומות עבות וגבוהות ורק שדות תירס מסביב. כמה שהצריחות היו איומות בתוך המחנה, אף אחד בחוץ לא שמע אותן.

פעם הסוהר ואנג יאן-מין אמר בפרובוקציה: "מה זה חוקים? אני החוק פה. אתם צריכים לעשות כל מה שאני אגיד לכם, ואם לא אני אכה אתכם. אתם יכולים לתבוע אותי איפה שמתחשק לכם. עכשיו אתם מקשיבים? אם אתם עדיין לא מקשיבים, אני אמשיך לענות אתכם. כל זמן שאתה פה, אתה חייב לציית לקפטן. פה הקפטן הוא האבא והאמא שלך. אם לא תקשיב להורים שלך, יש לנו הזכות להכות אותך!"

פעם היינו צריכים לתפור ווסטים ומכנסונים למקלחות. כל אחד היה צריך למלא מכסה יומית של 200-300 מכנסונים, או יותר מ-100 ווסטים. היו שם מתרגלי פאלון גונג מבוגרים שראייתם כהתה. אחד מהם היה צריך להשחיל חוט במכונת התפירה. הוא התקרב למחט כמה שיכול, ועדיין לא הצליח להשחיל.

אם מישהו לא עמד במכסה שלו היו שמים אותו ב"מיטת סדום", מכים אותו ומחשמלים אותו באלות חשמליות. "מיטת סדום" היא עינוי אכזרי במיוחד  [שיטות עינויים]. אם מישהו מת בגלל העינוי הזה, לא רואים סימנים חיצוניים. כמעט כל מתרגל פאלון גונג במחנה עבר את העינוי הזה, אבל לא אסירים רגילים. כשמתרגל פוצע את ידו במחט של המכונה הסוהר יכריח אותו להמשיך כאילו כלום לא קרה, ואם לא, הוא יוכה ויעונה.

ב-2011 תפרנו מעילים ובגדי חורף לילדים. כל פריט כזה נמכר ביותר -300 יואן. שמות המותג היו Bosideng ו- Wei Shi. אני חושב שגם בכלא שן-יאנג (הידוע גם ככלא דא-ביי") גם עושים את המעילים האלה, אבל זה עדיין לא פורסם כיוון שהמתרגלים שכלואים שם קיבלו גזרי דין למאסרים ארוכים. פריטים אלו הביאו אפילו יותר רווח למחנה העבודה בכפייה ולכן אילצו אותנו לעבוד שעות נוספות.

פריטים אחרים של עבודת יד שנעשו במחנה נמכרו ברובם מחוץ לסין. אלו היו מתנות חג-מולד. אני רוצה לומר לאנשים מחוץ לסין: כשאתם רואים את עבודות היד היפות האלה, תארו לעצמכם כמה דם וכמה דמעות של מתרגלי פאלון גונג חפים מפשע הושקעו בהם, וכמה פשעים ועוולות נגד הדין והצדק מתרחשים במחנות העבודה בכפייה ששם המתנות האלו מיוצרות!

איך לקישוט של עץ חג-מולד יש אלפי כדורי פלסטיק מודבקים אליו? הם מודבקים ביד על חוט המתכת, כשממקמים אותם בזוויות שונות כמו פירות על ענף של עץ. והרבה "ענפים" כאלה יוצרים הסתעפויות של הענפים. אם מישהו עשה 50 כאלה בשעה הסוהר היה אומר לו שיעשה 60 לשעה לפני שיתנו לו לנוח. ואם הוא הגיע ל-60 אז הסוהר יגיד לו שרק אם יעשה 70 לשעה יוכל לנוח.

בהתחלה רק הידיים כואבות, אחרי כן הזרועות וחצי גוף, אחר כך כל הגוף דואב. לא מאפשרים לעמוד או להסתובב או לעצום את העיניים. כך שזה הופך לסיוט פיזי ונפשי. ההצקות שמתרגלי הפאלון גונג סובלים מהם הם לא רק מהסוהרים, אלא גם מהאסירים הפליליים, אשר מוסתים על ידי הסוהרים ומקבלים שבחים מהסוהרים כשהם גורמים סבל למתרגלים.

אני מבקש שאנשים מרחבי העולם יגנו את המעשים האלו ויפסיקו את עבודת העבדים במחנות העבודה בכפייה בסין, וילחצו על המשטר בסין להפסיק עם המערכת המרושעת של מחנות העבודה בכפייה. (הערת מערכת פאלון ניוז: גם בבתי כלא היחס למתרגלי פאלון גונג זהה).

 

לקריאה נוספת:

דם ודמעות מאחורי התווית " Made in China" (חלק ראשון)

דם ודמעות מאחורי התווית " Made in China" (חלק שני)