הקיסר טאנג טאי-זונג הדגיש את החמלה

בתקופת ג'ן-גואן, בשנה הראשונה של שושלת טאנג  (618-917), בצ'ינג-ג'ואו התגלתה מזימה כנגד הקיסר, ופקידי ממשל מקומיים אסרו אנשים רבים.
בית הסוהר המקומי התמלא באנשים. הקיסר טאי-זונג חש לא נוח עם המאסר ההמוני, ושלח את החוקר שואה רן-שי לבחון את המצב מקרוב.

ברגע שכף רגלו של שואה דרכה בבית הכלא, הוא מיד הורה לסוהר להסיר את אזיקיהם של האסירים, ולספק להם מזון ראוי ומקלחת. בסוף הסיור, רק קומץ של אסירים נענשו על פשעיהם.

סון פו-ג'יה, פקיד בכיר בבית המשפט הקיסרי, פקפק בתוצאות מעשיו של שואה רן-שי, כשחשב ששואה חנן אסירים רבים מדי. שואה הסביר את  פעולותיו: “במילוי פקודת הקיסר, כשמטפלים במקרים פליליים, עלינו לבסס את החלטותינו על חמלה וסלחנות. איך אוכל לשפוט בהתאם לפקודותיו של הקיסר ועדיין להעניש אנשים למרות חפותם? כל עוד אשפוט לפי עקרונות הצדק והמוסר, לא יהיו לי שום חרטות, אפילו אם אפגע בכבודם של משפחתו וקרוביו של הקיסר, ויוציאו אותי להורג בשל כך".

הקיסר טאי-זונג רצה לתת לסון פו-ג'יה ליהנות מחמת הספק, אז הוא שלח בכיר נוסף לחקור את טיפולו של שואה רן-שי במקרה. כל העדויות הצביעו על כך שהאסירים שקיבלו חנינה אכן היו חפים מפשע. לאחר שקרא את הדו"ח, הקיסר טאי-זונג ידע שהוא יכול לבטוח בשואה רן-שי אף יותר.

שלטון חומל ותורה מוסרית הופכים את ג'ן-גואן לתקופת תור הזהב של ההיסטוריה הסינית

התרבות הסינית מבוססת על עקרונות קונפוציאניזם, בודהיזם ודאואיזם. האמונות והתורות האלה הגיעו לשיאן בתקופת שושלת טאנג. עיקרון הבסיסי המשותף לשלוש האסכולות הוא שינוי ותיקון לב האדם. השפעתם של עקרונות אלו עברה בהרבה את ההשפעה של עקרונות החוק והסדר.

הקיסר טאי-זונג האמין בחמלה וסלחנות של הרשויות, והיה פתוח לדעות שונות. תחת שלטונו, החוק היה פשוט ורחום, אך חוקיו לגבי התנהגות פקידי הממשל היו קשוחים וברורים. להישגים של שושלת טאנג אין אח ורע בהיסטוריה הסינית. בשנה הרביעית לתקופת ג'ן-ג'ואן, רק 29 פושעים נענשו בבית המשפט. אלו היו זמנים קשים, משום שסין הייתה אחרי מלחמה עקובה מדם, והממשלה והאנשים היו נתונים לקשיים כלכליים. למרות זאת, החברה שמרה על סדר נאות, הודות לדגש של הקיסר על המוסריות.

האנשים למדו לרסן את התנהלותם על פי העקרונות הללו. גם כשהופיעו אסונות טבע, האנשים נחלצו לעזרת הזולת ושרדו. בשנים הבאות, האומה חזרה לשגשוג. הסדר החברתי השתפר, האנשים לא נעלו את דלתות בתיהם, ולא היו מרימים ברחוב דבר שלא היה שייך להם. בשנים האחרונות של תקופת ג'ן-גואן, אם אנשים היו שוכחים להצטייד באוכל לנסיעה, הם היו יכולים לאכול בביתו של אדם זר. במשך אלפי שנים אנשים קינאו באנשים שחיו בשלהי תקופת ג'ן-גואן. ההיסטוריונים קוראים לזמנו של הקיסר טאי-זונג "חברת המופת של ג'ן-גואן".

הרפורמה בענישה קיצונית של טאנג טאי-זונג

מתחילת שלטונו, הקיסר טאי-זונג הקדיש מאמצים רבים לשנות את הדרכים של הענישה המחמירה. לפי ספר ההיסטוריה של שושלת סונג "זי ג'י טונג ג'יאן", הקיסר הורה לג'אנג-סון וו-ג'י, נשיא בית המשפט ובכירים אחרים, לעבוד עם מלומדים ושופטים, כדי להפחית את חומרת החוקים. הם ביטלו את עונש מוות בתלייה ב- 50 סוגים של פשעים. הם הציעו להחליף את עונש המוות הרגיל ב-'לחתוך את הבוהן הימנית'. אבל הקיסר חש שזה עדיין אכזרי מדי ואמר להם: “עבר זמנם של עונשים פיזיים. עליכם למצוא אלטרנטיבות”. בסופו של דבר, הפקיד פֶּיי הונג-שיאן הציע להחליף את העונשים האלה בעבודות פרך, 1500 ק"מ מהבית למשך שלוש שנים. הקיסר אישר את ההצעה.

מאוחר יותר, הקיסר גילה שפקיד רשמי זייף את אילן היוחסין של משפחתו בפרופיל האישי שלו. הוא הורה על כך שהאשם יחשוף את עצמו ויתוודה. בעבר, כל מי שנתפס בביצוע הונאה כזאת היה נידון למוות. כאשר האשם בעברה נחשף, הקיסר רתח מזעם, והוא הורה על ההוצאה להורג של האשם.

דאי ג'ואו התנגד להוראתו של הקיסר בדו"ח שכתב: “לפי החוק החדש שלנו, יש לשלוח את האיש לגלות.” הקיסר לא היה מרוצה: “אם תפעל לפי החוק הזה, אני אאבד את מהימנותי!”. דאי ג'ואו טען: “הוראת ההוצאה להורג של האשם בעברה הייתה כתוצאה מהזעם האישי שלך. במדינתנו החוק הוא היסוד של אמונם של האזרחים בממשלה. הוד רוממותך נפגע מהתרמית, לכן הורית על הוצאה להורג של האיש. אבל אנחנו יודעים שזה לא צודק, במיוחד עתה, כשהחוק החדש רק נכנס לפועל. על כולנו לציית לחוקים. אני קורא לזה "לסבול את הכעס הקטן, ליישם את העיקרון הגדול". הקיסר התרשם מאד ואמר: "מה יש לי לדאוג, כשיש לי אדם כמוך שיאכוף את החוק?”.

דאי ג'ואו היה כֶּן ועקבי בעבודתו. באכיפת החוק הוא לא פחד להתנגד לקיסר. הקיסר הקשיב לו. לכן בזמנו, אי צדק היה נדיר מאד.

הקיסר טאי-זונג הדגיש את הסלחנות והיה מסוגל להתגבר על רגשותיו האישיים ולכבד את החוק. מההיבט הזה, טאי-זונג היה קיסר בעל חמלה רבה.

(סיפור מתוך הספר "ספר החברה ההרמונית" מאת ג'ואו סי-רן, שושלת צ'ינג)