לחלק הראשון של המאמר בקישור: http://he.minghui.org/?p=5215

לחלק השני של  המאמר בקישור: http://he.minghui.org/?p=5212

הקיסרית ג'אנג-סון הייתה בתו של גנרל ג'אנג-סון שנג משושלת סווי. הוא נפטר כשהייתה בת שמונה. היא גדלה אצל דודה, אחי אימה, גאו שי-ליאן ונישאה בגיל 13 ללי שי-מין. 13 ימים לאחר שלי שי-מין ירש את תואר הקיסר, הוא הכתיר אותה לקיסרית. כקיסרית נתנה ג'אנג-סון לבעלה דוגמאות מההיסטוריה כדי לעודד אותו. כמו כן תיקנה את טעויותיו בשלטון והתפרסמה בהגנה על בכירים ישרים ונאמנים. היא ילדה שלושה בנים וארבע בנות. היא מתה בשנה העשירית לשלטונו של ג'נג-גואן (636) וזכתה אחרי מותה לכינוי הקיסרית וון-דה-שון-שנג (הקיסרית האדיבה, המוסרית, המרוממת והקדושה) או בקיצור הקיסרית וון-דה. לי שי-מין הילל אותה כ"כלה מושלמת" וכ"עוזרת גדולה" ובנה במה גבוהה כדי שיוכל לראות את קברה מרחוק.

הקיסרית ג'אנג-סון גדלה במשפחה של פקיד רשמי וקיבלה חינוך רשמי מסורתי. כאישה צעירה היא הייתה מנומסת, ישרה, עדינה ונדיבה. כשהייתה עדיין ילדה חישבה מגדת עתידות את תאריך לידתה וניבאה לה "יושר חסר גבולות ושתהפוך לאצילה במידה רבה כל כך, שאי אפשר לתאר".

בגיל 13 נישאה ללי שי-מין שהיה אז בן 17 ובנו של נושא המשרה הציבורית הבכירה ביותר בעיר טאי-יואן. אף על-פי שהייתה צעירה מאוד, היה יכלה למלא כבר את תפקידה. היא שירתה את חמה וחמותה ועזרה לבעלה לחנך את ילדיהם.

באוגוסט של השנה התשיעית לוו-דה, העביר הקיסר לי את כתר הקיסר ללי שי-מין שהיה מפורסם כקיסר טאי-ג'ונג. ג'אנג-סון הפכה לקיסרית המדינה. היא נותרה ענווה וחסכנית. היא שירתה את לי יואן המזדקן מתוך מצפונה. היא  נהגה לברך אותו כל בוקר וערב והייתה מזכירה תכופות למשרתים כיצד לטפל בו היטב. היא כיבדה את חמה וחמותה כאב ואם כמו כל כלה רגילה אחרת. היא הייתה נדיבה מאוד וסובלנית לנשות החצר ולסריסים בארמון והיושר שלה נגע בכל אחד. אופייה הטוב יצר אווירה טובה מאחורי הקלעים, מה שאיפשר לבעלה הקיסר להתמקד בשלטון המדינה במקום לבזבז את האנרגיה שלו על בעיות משפחה. אף-על-פי שגדלה במשפחה עשירה והייתה אשתו של הקיסר, היא חיה בצניעות, והעניקה דוגמה טובה לאחרים בארמון.

גם הקיסר טאי-ג'ונג כיבד אותה מאוד והיה משוחח עימה לעתים קרובות על ענייני המדינה. אף-על-פי שהיו לה דעות והבנות טובות על דברים רבים, היא לא רצתה להתערב בענייני המדינה. לדעתה גברים ונשים שונים מטבעם והם אחראיים על דברים שונים. פעם אחת התעקש הקיסר טאי-ג'ונג לשמוע את חוות דעתה. היא לא יכלה לסרב להגיב ואמרה לו: "חשוב על סכנה גם בתקופות שלום: בחר פקידים ישרים ובעלי יכולת וקבל את דעתם. זה כל מה שאני יודעת כאשתך ואין לי מה להוסיף".

אחד הפקידים הבכירים בשם וויי ג'נג היה מפורסם בכך שלא פחד להביע את דעתו על הקיסר. לעתים קרובות היה מצביע ישירות על טעויות של הקיסר והיה מתעקש שיתקן אותן. הקיסר טאי-ג'ונג כיבד אותו וכינה אותו "פקיד בכיר ונאמן עם עצה טובה". פעם אחת רצה הקיסר לצאת לצוד. הוא אסף סביבו אנשים רבים והם התכוננו לצאת לאזור הכפר לצוד. בדרכם לשער הארמון הוא פגש בוויי ג'נג ששאל לאן הוא הולך ואמר לו: "זוהי תקופת האביב עכשיו. הכול מתחיל לצמוח והחיות מגדלות את הגורים הצעירים שלהם. זהו זמן לא טוב לציד. אני מבקש מהוד מלכותו לחזור לארמון". הקיסק טאי-ג'ונג אמר שילך בכל מקרה, אבל וויי ג'נג לא ויתר. הוא עמד בתוקף באמצע הדרך וחסם את פמליית הקיסר. הקיסר כעס מאוד, ירד מהסוס וחזר לארמון.

הקיסר טאי-ג'ונג ראה את אשתו הקיסרית ואמר לה בכעס: "אני הולך להרוג את השחצן הזה". הקיסרית ג'אנג-סון ביררה מה קרה ולא הגיבה מייד. היא רצה חזרה לחדרה ולבשה את תלבושתה הרשמית כקיסרית. בכובד ראש וברצינות היא השתחוותה לקיסר. הוא היה מופתע ושאל אותה: "לכבוד מה את כל כך רצינית"? היא ענתה: "שמעתי שרק לקיסר בעל היכולת הטובה ביותר יש אנשים עם יושרה הכפופים לו. וויי מראה יושרה רבה כל כך, מפני שאתה קיסר בעל יכולת. לכן, אני מברכת אותך". הקיסר היה המום לרגע. כשחשב על כך הוא הסכים עימה וכעסו הפך אז לאושר.

לי צ'נג-צ'יאן, בנה הבכור של הקיסרית ג'אנג-סון כונה נסיך הכתר כבר בהיותו צעיר. באותו הזמן כל החצר הקיסרית התנהלה באופן צנוע וכך גם ארמונו של הנסיך. אלה האחראים לכך ביקשו פעמים רבות מהנסיך את כספו כדי שיגדילו אותו, אבל הקיסרית לא הסכימה למרות שלי צ'נג-צ'יאנג היה הבן האהוב עליה. היא אמרה: "הוא נסיך הכתר ועליו לדאוג ליושרו ולשמו ולא לחשוב על חיסכון בדברים או מחסור בכסף". הגינותה וחכמתה היו נערצים על כולם בארמון וכל אחד הסכים לקבל את התכנונים שלה.

אחיה הבכור של הקיסרית, ג'אנג-סון וו-ג'י, היה בכיר בתחום הצבאי והמדיני כאחד ותרם רבות בעזרה לקיסר ולשושלת טאנג בהקמת המדינה. בהתבסס על ההישגים שלו הוא היה צריך להיות פקיד רשמי גבוה, אולם בגלל שהיה אחיה של הקיסרית, הוא נמנע תכופות לעורר את חשדם של אנשים. הקיסר רצה שיהפוך למזכיר המדינה, אבל הקיסרית אמרה: "כאשתך, אני נמצאת בתוך הארמון הקיסרי ובעמדה חשובה ביותר. אינני רוצה לראות את כל אחי ממלאים מקום בחצר הקיסרית. זה עלול להיראות כמשפחה אחת. הקיסרית לו משושלת האן היוותה שיעור עבורנו. אני מבקשת מהוד מלכותו לא למנות את אחי למזכיר המדינה". בלית ברירה הסכים עימה הקיסר ומינה את אחיה למשרה במשרד גבוה אחר, אבל ללא  שום כוח. אולם ג'אנג-סון וו-ג'י סירב לקבל את המשרה הזאת גם כן. הוא נימק: "אני אחיה של אשת הקיסר. אם ימנו אותי לפקיד רשמי גבוה, אני חושש שכולם ידברו על הוד מלכותו שמפלה לטובה את בני משפחתו". הקיסר ענה בכובד ראש: "כשאני בוחר פקידים רשמיים, אני בוחר אנשים שמתאימים לתפקיד. אני מעסיק אותם אם יש להם היכולת. אם אין להם היכולת, לא אעסיק אותם אפילו שהם קרובי משפחתי. לי שן-פו הוא דוגמה טובה לכך. אם למישהו יש את היכולת אני אעסיק אותו למרות קונפליקטים אישיים קודמים כלשהם. וויי ג'נג הוא דוגמה נוספת (לפני שלי שי-מין הפך לקיסר, וויי ג'נג תמך באחיו של לי שי-מין כמועמד לקיסר). ההחלטה הזאת לא באה עקב קשרים משפחתיים בינינו". בסופו של דבר ג'אנג-סון וו-ג'י התרצה.

הנסיכה צ'אנג-לה הייתה הבת האהובה על הקיסר והקיסרית. כשעמדה להינשא, היא ביקשה מהוריה לתת לה נדוניה גדולה כפליים מזו של אחות הקיסר, הנסיכה יונג-ג'יא. הקיסר טאי-ג'ונג הסכים בתחילה, אבל וויי ג'נג ציין בפני הקיסר בחצר הקיסרית: "עקב גילן וסדר לידתן אין זה הולם שהנדוניה של הנסיכה צ'אנג-לה תהיה גדולה יותר מזו של הנסיכה טונג-ג'יא. יש חוקים לגבי דברים כאלה ואני מקווה שהוד מלכותו לא ייעתר לכך, כיוון שזה יהפוך לשיחת היום בין האנשים". בתחילה הקיסר לא התייחס לכך ברצינות וסיפר על כך בצורה מקרית לקיסרית. הקיסרית התייחסה לדבריו של וויי בכובד ראש. היא היללה אותו ואמרה לקיסר: "אני שומעת לעתים קרובות שהוד מלכותו מתייחס לוויי ג'נג במלוא הכבוד ולא הבנתי מדוע. היום אני שומעת מה שאמר וזה באמת נכון ללכת אחר העיקרון, מבלי להתחשב ברגשנות אישית. כפקיד רשמי הוא באמת אוצר למדינה. אני אשתך הראשונה ויש בינינו קשר עצום, אבל למרות זאת, לפני שאומר לך משהו, עלי לקחת בחשבון את המילה והמזג של הוד מלכותו, מפני שאני פוחדת לפגוע בך. אבל וויי ג'נג יכול לחלוק עליך בענייני משפחה כפקיד רשמי פשוט, וזה קשה מאוד לעשות. על הוד מלכותו לשקול את דבריו באמת". בסופו של דבר כפי שתוכנן על-ידי הקיסרית, הנסיכה צ'אנג לה נישאה ללא נדוניה מופרזת.

לאחר זאת תגמלה הקיסרית ג'אנג-סון את וויי ג'נג ב-400 חתיכות משי ו-400 שקלי כסף. היא גם העבירה לו ביחד עם זה את דבריה: "שמעתי שאתה אדם ישר מאוד והוגן. אני רואה זאת כעת ולכן אני גומלת לך על כך. אני מקווה שתישאר כך ולעולם לא תשתנה". בתמיכתה של הקיסרית ובעידודה וויי ג'נג הוא היה מסור למדינה אפילו יותר.
בשנה השמינית של ג'ן-גואן (635), הקיסרית ג'אנג-סון נסעה עם הקיסר טאי-ג'ונג לבקר בארמון ג'יו-צ'נג וחלתה בדרכם חזרה. מיד אחר-כך זה גרם להישנות מחלה ישנה שלה. כשמצבה הלך והורע, ביקש נסיך הכתר  צ'נג-צ'יאן מהקיסר לחון את כל האסירים ולשלוח אותם לאחד המקדשים, להתפלל לשמיים למען שיקום בריאותה של הקיסרית. כל הפקידים הרשמיים הסכימו לכך ואפילו וויי ג'נג לא התנגד לכך. אולם הקיסרית ג'אנג-סון התנגדה לכך בתוקף. היא טענה: "חיים ומוות הם עניין של גורל, ועושר וכבוד הם רצון השמים. אם עשיית מעשים טובים לא משפיעה על תוחלת החיים, מה  התועלת בחיפוש אחר מזל? לתת חנינה לאסירים זהו עניין מדיני, ומקדשי הטאואיסטים הם מקומות שקטים. אין צורך להפריע למקומות האלה בגללי. מדוע להפר חוקים ועקרונות של המדינה בגלל אישה?". היא הכירה בבירור את העקרונות והתעקשה לא להתערב בענייני המדינה. כולם בכו כששמעו את דבריה והקיסר החליט בסופו של דבר להקשיב לה ולכן ביטל את התכניות המקוריות.

ברגעיה האחרונים היא עדיין ביקשה מהקיסר שוב ושוב להתייחס לפקידיו הבכירים הטובים בנדיבות ולא לאפשר לבני משפחתה להחזיק במשרות רמות. כמו כן ביקשה לוויה צנועה בלבד.

הקיסר טאי-ג'ונג היה עצוב מאוד והורה לבנות בית קטן בדרך לקברה. הוא השאיר שם את משרתי הקיסרית שעשו בדיוק מה שעשו בעודה בחיים. לאחר מכן בנה במה גבוהה ועמד עליה כל יום כדי להביט בכיוון קברה, אף-על-פי שוויי ג'נג ייעץ לו לסלק משם את הבמה. זה מראה כמה התגעגע לקיסרית ג'אנג-סון.

שלושת הקיסריות הגדולות שתוארו במאמר הזה היו מסוגלות כולן ללכת בקפדנות אחר ערכים מוסריים וחוקים שניתנו על-ידי השמים. הן היו עדינות, רגישות, ישרות, נדיבות, מוסריות והגיוניות. הן טיפלו היטב בבעליהן וחינכו כהלכה את ילדיהן. לא רק שזכו לכבוד מצד בעליהן, אלא גם הוערכו מאוד על-ידי כל הדורות הבאים עד היום. לכן מתייחסים אליהן כאל הקיסריות הסיניות הגדולות ביותר בכל הזמנים והן משמשות מודל לערכי הנשים הסיניות המסורתיות.