התנסות שהוקראה בוועידת פאלון דאפא התשיעית בישראל

שלום מורה נכבד, שלום עמיתיי המטפחים הנכבדים.

"הלב מתעורר בעצמו"

"הפא מציל את כל היצורים החיים, המורה מדריך את ההפלגה,
מפרש אחד עלה, ואחריו עלו מאה מיליון מפרשים.
עם עזיבת ההחזקות הסירה תוקל ותשוט מהר יותר,
כשלב האדם כבד, קשה לעבור דרך הים…"
(מתוך יסודות להתקדמות במרץ II)

הגענו לעולם הזה כדי לעזור למורה להציל את כל הישויות החיות, לא היה לנו רצון אחר. אך מאחר שאנו נמצאים זמן רב ב"חבית הצביעה" הופיעו אצלנו רצונות רבים מאוד, ואפילו בזמן לימוד הפא, לפעמים קשה להשקיט את הלב. והרי בעולם הזה הכול אשליה, והרוע יכול להפריע לנו רק בגלל שעדיין יש לנו רצונות רבים, שבגללם אנו שוכחים שבאנו לכן עם רצון אחד בלבד, לעזור למורה להציל ישויות חיות.

המורה אמר:

"… הביטוי בשטח נובע מתוך המחשבה". (לימוד הפא בפגישת "אפוק טיימס")

כאשר מצליחים לנקות את הלב אפשר באמת לפעול נכון, ואז הרוע לא יוכל ליצור הפרעות.

תלמידי פאלון דאפא בכל העולם יצרו הרבה דברים נפלאים כדי להציל ישויות חיות. אני משתדלת להשתתף בפרויקטים האלו. כבר שנים רבות אני מציירת איורים לעיתון א.ט. באנגלית, בשביל מדור הנקרא "Antidote". במדור זה מתפרסמות יצירות של דנטה, שייקספיר וסופרים ומשוררים גדולים אחרים. האם אי פעם חשבתי שאני אצייר איורים ליצירות של הסופרים והמשוררים הקלאסיים הגדולים של העבר? לא. בכלל, ציירתי רק בעבודה, בעיקר היו אלו עיטורים פשוטים שבהם קישטתי גביעים, מזוזות ופריטים אחרים של התרבות היהודית. בעבר ציירתי על רישומים שנקנו מאמנים שונים. כשהתחלתי לטפח בפאלון דאפא, כנראה איכות הציורים שלי השתפרה, והבוס התחיל להגיד שאני אצייר בעצמי את הרישומים. עכשיו הוא בכלל הפסיק לעבוד עם אמנים אחרים, את כל הדוגמאות אני מציירת בעצמי. ובנוסף אני עובדת בעיתון הנפלא "אפוק טיימס". אני יכולה לעשות את זה רק מכיוון שאני מטפחת בפאלון דאפא. המורה נותן לנו יכולות כדי שנוכל לעזור למורה להציל את כל הישויות החיות. בעבר היו לי מעט קונפליקטים, כי את העבודה שעשיתי, עשיתי לבד בביתי, וכשסיימתי הייתי שולחת אותה דרך האינטרנט.

אך כעת, הגיע  הזמן להיפטר מכל ההחזקות שבעבר לא שמתי לב אליהן, להיפטר מהאנוכיות, מהעצלות, מהחזקה לנוחות ולהעלות את השין-שינג.

בית ספר מינג-הווי

מתוך ביאור הפא בפגישה עם תלמידים מאסיה פסיפיק  (12 באפריל 2004, בניו יורק):

"זה גם נכון לגבי בתי ספר של מינגווי. לדאפא עצמו אין בתי ספר, אבל תלמידי דאפא מצילים יצורים חיים ומבהירים את האמת, משאירים מאחוריהם את הדברים הטובים ביותר עבור אנשי העתיד, הישויות של העתיד, והם תומכים בתלמידי דאפא חדשים וצעירים. אז בסופו של דבר, מה שאתם עושים הם כולם דברים טובים."

מאחר שיש לנו הרבה מטפחים צעירים, נולדים ילדים, הבשילו התנאים להקמת בית ספר מינג-הווי ולקחתי זאת על עצמי. והנה כבר קצת יותר משנה בית הספר מינג-הווי פועל. היה צריך לתכנן ולהבין הרבה דברים, איך לפעול כדי שהפרויקט יעבוד היטב, כדי שזה באמת יהיה בית ספר מינג-הווי, ולא סתם השגחה על ילדים בזמן שההורים לומדים את הפא. צריך לשנן עם הילדים את דברי המורה. ללמוד את לון יו. לעשות את התרגילים. את כל זה יש לעשות בצורה הנגישה לילדים. ללמד את הילדים לחיות לפי העקרונות: אמת, חמלה, סובלנות.

הפרויקט הזה איננו המצב הנוח שבו אני יכולה לעבוד לבדי, עם מזגן, לבצע את העבודה ולשלוח אותה.

בדיוק להיפך. ילדים דורשים תשומת לב ודאגה מתמידים. בדרך כלל הילדים נמצאים עם שני מטפחים ואנחנו בקושי מספיקים להשגיח עליהם, אני מגיעה הביתה מאוד עייפה. לקח לנו זמן עד שהילדים התרגלו אלינו ובטחו בנו. לפי הבנתי, אנחנו צריכים ללמד את הילדים להיות בחיי היום-יום תמיד ישרים, טובים, ולעזור לקטנים מהם. זאת אומרת לחיות לפי אמת, חמלה, סובלנות. בשביל זה מאוד חשוב שבינינו, המטפחים יהיה תיאום מוחלט והרמוניה. ילדים שמים לב לכל. הם כל הזמן לומדים ואחר כך מחקים את צורת ההתנהגות שלנו.

ברצוני לספר על כמה מהבעיות שהתמודדנו אתן בזמן העבודה בבית ספר מינג-הווי ועל הפתרונות:

1. אין מספיק מורים

המטפחים עסוקים בפרויקטים אחרים, לכולם יש עבודה, משפחה. חלק הסכימו לעבוד אך הבינו שאין להם מספיק זמן והם לא מספיקים לבצע היטב את העבודה בפרויקטים שבהם הם השתתפו קודם לכן, או מסיבות שונות הפסיקו להשתתף בפעילות בית הספר.

מטפח אחד הסכים להשתתף בפרויקט של מינג-הווי. חשבתי שהוא מאוד מתאים לעבודה הזו. אך כשהגיע היום שבו הוא היה אמור להיות עם הילדים, הוא התקשר והודיע שהפעם לא יכול להגיע. בסדר, אני הודיתי לו על שהודיע מראש. בפעם הבאה הוא שוב הודיע שלא יוכל להגיע. הבנתי שהוא הרגיש שהעבודה הזו לא מתאימה לו, אך לא נעים לו להודות בכך. למרות זאת ביקשתי ממנו שוב להיות עם הילדים. זה נגמר בכך שהוא הסכים אך לא הגיע. מה השגתי בכך? הצדקתי את התנהגותי בכך שאני דואגת לאינטרסים של בית הספר, כשלמעשה, לא יכולתי לשים את עצמי במקומו ולהבין שלא קל לו להימצא בסיטואציה הזו, לא הייתה לי חמלה. עם זאת, זה לא לימד אותי כלום, לכן נתנו לי סיטואציה דומה פעם נוספת. ושוב לא יכולתי לשים את עצמי במקומו של מטפח אחר, להבין שאם אין לו את "הלב" לעשות את העבודה הזו, שום שכנועים לא יעזרו.

המורה אמר:

"…עליכם קודם לחשוב על אחרים כשאתם עושים דבר כלשהו, כך שתצליחו לטפח את ההארה האמיתית של "אין אנוכיות ואין אני, קודם האחר ואחר-כך אני"." (13 בפברואר, 1997, מתוך "ללא החסרה בטבע הבודהא" יסודות להתקדמות במרץ)

הכול פשוט אך כלל לא פשוט לטפח למצב כזה שבכלל אין אנוכיות. כאשר אין אנוכיות אפשר להבין את האחר ואז אני לא אוכל לפגוע בו עם מילה לא במקום ולא במעשה. צריך תמיד לראות רק את הטוב באחר, לבטוח במטפח האחר, רק אז נוכל לשתף פעולה. צריך לדעת לשים את עצמך במקומו.

2. אין ניסיון בעבודה

כל המטפחים שמשתתפים בפרויקט עושים זאת בחמלה רבה. כמעט לאיש מהם אין ניסיון בעבודה עם ילדים, אך אני יודעת שהמורה עוזר לנו, ואנחנו לומדים מהר תוך כדי עבודה.

מטפחת שהיא גננת במקצועה, הציע עזרה, היא העבירה קורס כדי ללמד אותנו את היסודות של העבודה עם הילדים. היה מעניין מאוד, למדנו הרבה, ואנחנו מאוד מודים לה על העזרה. בתיאוריה הכול היה נפלא אך בפועל…

היו ימים בהם הכנתי הכל היטב בבית כדי להעביר את השיעור, אך לא יכולתי להעבירו כי היה קשה לארגן את הילדים. הילדים לא הקשיבו, ושום דבר לא הצליח.

לא היה לי ניסיון בעבודה עם ילדים!

לא ידעתי מה לעשות.

יש לי חמלה כלפי האנשים הקטנים האלו, יש לי את הלב לעשות את העבודה הזו, יש בי את ההבנה של חשיבות בית הספר. אבל אין לי כלל ניסיון! ראיתי כמה טוב מטפחת אחת עובדת עם הילדים, נכנסתי והסתכלתי, כולם מחייכים. מתברר שהם שיחקו ב"הורים וילדים" המטפחת הייתה הילדה ו"כאבה לה הבטן", ואימה (ילדה בת חמש) ליטפה אותה וחשבה מה לעשות.

גם למורים האחרים של בית הספר מינג-הווי לא היה ניסיון בתקשורת עם ילדים. כולם באמת התאמצו מאוד כדי שלילדים יהיה מעניין וכדי להעביר להם את העקרונות אמת, חמלה, סובלנות.

3. המורים של בית ספר מינג-הווי

מטפח אחד הביא לשיעור עם הילדים כמה כלי נגינה, הוא סיפר, איך נוצר הצליל, איך להפיק צליל גבוה, ואיך להפיק צליל נמוך. הילדים הקשיבו בנשימה עצורה. הם למדו הרבה דברים חדשים.

מטפחת אחרת קנתה קסילופון וניגנה לילדים את המנגינה של "פאלון דאפא האו", אחר כך לימדה את הילדים לנגן כמוה, הילדים הצליחו, גם אני ניסית אך לא הצלחתי.

באופן כללי מורי בית הספר תמיד קונים משהו: ספרים, טושים, צבעים, פירות לילדים וכו'.

גם ההורים מגיעים הרבה פעמים עם הילדים וזה גם עוזר בעבודה.

צריך הרבה תשומת לב עם הילדים, אסור להשאיר אותם בלי השגחה אפילו לשנייה. אנחנו אחראים עליהם.

אבל אין לנו תוכנית עבודה, השיעורים לא תמיד מוצלחים.

שלחתי הרבה מחשבות נכונות, ופעם אחת, כשישבתי במדיטציה פניתי למורה. לא זוכרת מה בדיוק אמרתי אך זה היה מכל הלב… בכיתי. לאט לאט נרגעתי והגעתי למצב הרמוני.

עמיתיי המטפחים היקרים, אני שמחה לספר שהמצב השתנה, תודה למורה הנכבד.

לארץ הגיע מטפחת, שאמרה לי שמזמן רצתה להקים בית ספר מינג-הווי, אך אז לא היו התנאים המתאימים לכך. היא התחתנה ועזבה את הארץ. ועכשיו כשגיעה לביקור בארץ עם בתה הקטנה, היא התחילה להשתתף באופן פעיל בפרויקט. היא ידעה כיצד לארגן היטב את הילדים. הילדים הקשיבו לה, היא העבירה את השיעורים והמשחקים. ואנחנו למדנו ממנה. כשלמטפחת הזו יש אפשרות להגיע, היא כמעט תמיד נמצאת עם הילדים, היא הייתה יכולה ללמוד עם כולם את הפא, אך היא הקדישה את הזמן הזה לילדים. פעם אחת שאלתי אותה: "למה את עושה את זה?" והיא ענתה: "אני יודעת עד כמה זה חשוב". לאט לאט גם אני הצלחתי להעביר את השיעורים לילדים בצורה טובה יותר. ראיתי שלילדים מעניין, והם התחילו להקשיב לי.

כיוון שאני יודעת לצייר, התחלתי מלימוד ציור. הילדים מאוד אוהבים לצייר והם מרגישים היטב את הצבעים, והצורות. הציור מלמד את הילדים סבלנות, יכולת להתבונן היטב בחפצים השונים שבסביבה, יכולת לעבוד ביחד כצוות, אם אנחנו עושים משהו ביחד.

לשיעורים בספרות אני מביאה את האיורים שלי למשלים הסיניים, שפורסמו בעיתון א.ט. בעברית. אני מתחילה את הסיפור בכך שאני מספרת איזה עיתון נפלא יש לנו, שבעיתון הזה עובדים האמהות והאבות שלהם. והילדים מספרים בהתלהבות: "כן אמא שלי עובדת… גם שלי, וגם אבא שלי עובד בעיתון". אחרי זה אני מראה להם את הציורים ומספרת את המשל, שואלת שאלות, אנחנו דנים בגיבורים הטובים והרעים. הילדים מאוד אוהבים לשמוע את הסיפורים המלמדים האלו. אוהבים להתבונן באיורים של הסיפורים.

מטפחת נוספת, גננת במקצועה, התחילה להגיע לפעמים ולהעביר שיעורים לילדים. היא עשתה זאת בצורה נפלאה. ראיתי עד כמה היא מעבירה את השיעורים בצורה מקצועית.

היכולת לעבוד ביחד עם מטפחים אחרים. משפרת את השין-שינג

אך יש נושא חשוב אחד, אם אני עושה משהו או שתכננתי לעשות משהו, צריך לדבר על זה ולתאם עם המטפח שעובדים אתו בזוג. זה התברר כדבר הכי קשה בשבילי. אני יודעת לתכנן מראש את השיעור עם הילדים, להכין הכול, אך קשה לי לתאם הכול עם המטפח שאני עובדת אתו בצוות. אני מבינה שאחרים יכולים להעביר שיעור יוצא מן הכלל עם הילדים, רק צריך לתת להם את האפשרות הזו.

המורה אמר:

"עניינו הוא גם עניינך ועניינך הוא גם עניינו." (הרצאת פא בוועידת הפא בוושינגטון די. סי. 2002, 22 ביולי 2002)

מטפחת א' רצתה להשתתף בעבודת בית הספר. היינו צריכות להפעיל ביחד את הילדים. היא התכוננה מאוד ברצינות, חשבה על כל הפרטים. אני בטחתי בה באופן מלא וידעתי שהיא תעשה הכול בצורה טובה. אבל מטפחת אחרת חשבה שלא הכול בתוכנית הזו נכון וצריך לעשות שינויים. הטיעונים שלה נראו לי הגיוניים כיוון שגם מטפחת אחרת אמרה זאת לפניה. הסכמתי, ללא התייעצות עם מטפחת א', הצבתי אותה בפני עובדה. כלל לא חשבתי איך היא תרגיש במצב כזה, לא יכלתי לשים את עצמי במקומה. כתוצאה מכך מטפחת א' כלל לא הצליחה לעשות באותו יום את מה שתכננה. אחרי זה ניסינו יחד להבין את המצב, לחפש בפנים. כשהיא הסבירה לי מה עבר עליה הצלחתי לשמוע אותה ולהבין כיוון שהיא דיברה מאוד בכנות וללא טינה כלפי, פשוט רצתה לעזור לי להבין את המצב.

באמת, למדתי הרבה מאוד, הבנתי שבחיי הקודמים נהגתי כך. אז לא הייתי מטפחת, ולא ידעתי את העיקרון של לחפש בפנים, במקום זאת הייתי מאשימה בחריפות את הצד השני, חשבתי שהוא לא צודק ולא ראוי להאשים אותי. בעתיד אשתדל לחשוב קודם על האחר, ורק אחר כך על עצמי ולא לשנות דברים מבלי להתייעץ. אשתדל לעבוד בצורה מתואמת עם כל השותפים לפרויקט, לגוף האחד. לכל המטפחים, מורי בית הספר מינג-הווי, יש כשרונות שונים: במוזיקה, בריקוד וכו', והם יכולים להעביר אותם לילדים. יש לנו מטרה אחת, לעשות את העבודה של בית ספר מינג-הווי בצורה הטובה ביותר, כדי שהלבבות של תלידי הפאלון דאפא הקטנים שלנו, יפתחו לאמת, חמלה, סובלנות.

תודה למורה הנכבד, תודה לכל המטפחים, על שנתתם לי הזדמנות לטפח בתהליך העבודה המשותף אתכם למען הצלת ישויות חיות.

בבקשה, ציינו את הטעויות.