במהלך השנים, בתהליך של הבהרת האמת לישויות חיות, אני מרגישה עמוק בתוכי שישויות חיות ממתינות להצלה.

בבוקר היום השלישי של השנה החדשה ב-2002, הבהרתי את העובדות אודות פאלון דאפא לגבר צעיר שנהג בטרקטור ומכר קני סוכר. סיפרתי לו על רדיפת מתרגלי הפאלון גונג וחשפתי את השקרים ששודרו בטלוויזיה על הפאלון גונג. ביקשתי ממנו לזכור שפאלון דאפא הוא טוב, וכי אמת-חמלה-סובלנות זה טוב, ועל ידי שינון המילים האלה, הוא יהיה בריא, שמח ורגוע. הגבר הצעיר הזה שמח מאד, ואמר: "דודה, את באמת אישה נחמדה. תודה, ואני קד לפנייך". לאחר מכן הוא קד לי מהטרקטור שלו.

בסתיו של שנת 2004, דברתי על פאלון דאפא עם אישה כפרית בשנות הארבעים שלה שמכרה צנוניות. כשאמרתי לה שפאלון דאפא הוא טוב, מיד היא תפשה את ידי ובהתרגשות רבה אמרה "סוף סוף פגשתי אותך, מדוע לא באת קודם לכן?" בזמן שהיא דיברה היא הזילה דמעות, "זה ממש טוב שאת אומרת לי שפאלון דאפא הוא טוב, ואמת-חמלה-סובלנות זה טוב. הרבה יותר טוב מלתת לי כסף. תודה לך". גם אני התרגשתי מאוד ואמרתי לה עם דמעות בעיני, כל עוד שאת מאמינה באמת בפאלון דאפא, תבורכי. היא אמרה: "אני יודעת זאת, אני מאמינה בזה. אומר זאת לעצמי, וגם אספר לחברים ולבני המשפחה שלי להגיד את זה כך שכולם יבורכו". היא הודתה לי שוב ושוב. אמרתי לה, את צריכה להודות למורה שלי. ואז היא אמרה "תודה מאסטר לי".

פעם שוחחתי עם גבר בשנות השישים שלו אודות פאלון דאפא וביקשתי ממנו לזכור ש "פאלון דאפא טוב", ו- "אמת-חמלה-סובלנות זה טוב". הוא אמר לי מיד, "אני אוהב את השיטה הזו, בגלל שאני כבר מוגן על-ידי המאסטר שלך". לאחר מכן הוא הוציא והראה לי קמע של פאלון גונג. הוא סיפר לי שפעם רכב על אופניים כדי לקנות ביצים בשוק, ובדרכו חזרה נפגע על ידי אופנוע. הוא פחד וחשב שאולי נפצע. אבל כשהוא הוא קם על רגליו, גילה שלא נפצע כלל וכלל. האופניים לא נזוקו. רק כמה ביצים נשברו. הוא אמר:"האמירות על הקמע של פאלון דאפא נכונות, הקמע הציל אותי. עכשיו אני מאמין שפאלון דאפא טוב ואמת-חמלה-סובלנות זה טוב, והמורה רחום". אז, ביקשתי ממנו לפרוש מהמק"ס (המפלגה הקומוניסטית הסינית) ומהארגונים המסונפים לה למען ביטחונו. הוא שמח מאד לעשות זאת והודה לי בכנות.

הפצת תקליטורי SHEN YUN בבייג'ינג

נרשמתי לשיעור הדרכה בבייג'ינג, חזרתי לעיר מולדתי בפרובינצית שאן-דונג פעם אחת במהלך החודשיים של ההדרכה. מתרגל עמית בשם סונג ביקש ממני לקחת כמה עשרות תריסרים של תקליטורי אמנויות הבמה SHEN YUN לבייג'ינג. בהתחלה היו לי כמה מחשבות שליליות, חששתי קצת לביטחוני, כי הייתי חייבת לנסוע ברכבת ובאוטובוסים, ונאלצת לעבור דרך מספר מחסומי אבטחה, אך מיד סילקתי את המחשבות הרעות האלה. כצפוי, הנסיעה עברה בשלום והכל הלך חלק מאוד.

כדי להפיצם הייתי צריכה לשאת את תקליטורי ה-SHEN YUN לכל מקום. כל פעם שיצאתי החוצה נשאתי אותם בשקית נייר. ראשית, הכנסתי כל תקליטור SHEN YUN בשקית ניילון שקוף כך שאוכל לתלות אותם על ידיות הדלתות של 30 יחידות הדיור בבניין שלי, כדי שאנשים יראו את התקליטור עם פתיחת הדלת. זה הלך יפה, סיימתי מהר מאוד.

אחרי כמה ימים, לקוח צלצל אלי כדי לבקש ממני כמה דוגמאות מהחברה שלי. הזמנתי מונית כדי לספק לו אותם. בעודי יורדת מהמונית, נתתי לנהג המונית תקליטור של SHEN YUN. הנהג הודה לי שוב ושוב מכל הלב. זה מאד נגע לליבי. הלקוח שביקש את הדוגמאות היה גבר בשנות החמישים לחייו. גם לו נתתי עותק, והוא שמח מאוד לקבל אותו.

סמוך לסוף השיעור שלי, נשארו רק 20 או 30 עותקים. לקחתי את כולם לשיעור ההדרכה. אנשים רבים בכיתה שלי נטלו אחד, ביניהם שני מורים מקצועיים והמורה בכיתה. נשארו שני עותקים, מסרתי אותם לשני עובדים חדשים בדלפק הקבלה ששמחו לקבלם.

לא הבאתי מספיק תקליטורי SHEN YUN מכיוון שחשבתי שהפצתם בבייג'ינג עשויה להיות קשה יותר מאשר בעיר מולדתי. עכשיו אני מבינה שזו היתה טעות. תהליך תיקון הפא כבר הגיע לשלב זה. ישויות חיות ממתינות להצלה. ככה זה בכל מקום.